עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    שונאים. סיפור אהבה

    20 תגובות   יום רביעי, 3/12/08, 17:07

    שונאים. סיפור אהבה של בשביס זינגר הוא לכאורה חלומו של כל גבר – לאחוז בשלוש נשים שרוצות אותך ורבות עליך אלא שעבור הרמן ברודר, גיבורו של הסיפור, שלוש הנשים הן המחיות אותו אך הן גם המחסלות אותו.

     


    צילום: אייל לנדסמן

     

    הרמן ברודר, ניצול שואה, חי בניו יורק עם אשתו, הגויה הפולניה שהיתה העוזרת בבית הוריו לפני המלחמה והצילה אותו בזמן המלחמה כשהחביאה אותו באסם. במקביל הוא מנהל רומן לא מאד דיסקרטי עם אשה צעירה ויפה, גם היא ניצולה שחיה עם אמה ומתנהלת בהתנהגות מאנית-דיפרסיבית. הרמן נע כרדוף מביתה של האחת לביתה של האחרת, ממלא כל גחמה, מרצה, מאהב, תומך, נעלם וחוזר חלילה.יום אחד הוא מגלה את אשתו, אם ילדיו, שהיה משוכנע שניספתה יחד איתם. היא הופכת לאשת סודו וגם מאהבתו במין קשר קר ומנוכר כמעט. הרמן הוא אדם שבור, רצוץ ומנותץ, שחי מכוח האנרציה, שאינו נהנה מדבר ואינו שמח בכלום. הרמן דבק באובססיביות באהובותיו אבל הן יושבות כאבן ריחיים על צווארו. הטרגדיה היא בלתי נמנעת.

    יבגני אריה, הקוסם הגאון של תיאטרון "גשר", יודע לעשות תיאטרון. הוא אוהב לעשות תיאטרון ואני, שלא מכירה תיאטרון כל כך טוב יודעת, שיבגני אריה עושה "תיאטרון אמיתי", קלאסי. מהדרך בה נראית הבמה ועד המשחק הנפלא של כל צוות השחקנים. סשה דמידוב, משכנע כל כך כהרמן ברודר, הניצול המוכה, השפוף, שקשה להאמין שהאיש היפה הזה היה שמח אי פעם (יש לי הוכחה שכן בתפקידו כזונה מ"יאקיש ופופצ'ה"). צוות הנשים החונקות את הוויתו כגבר ואדם – אפרת בן צור, נטשה מנור ורות חיילובסקי - כל כך מצויין ומעל הכל, הסיפור הנפלא של בשביס זינגר, שמשאיר אותך בסוף כואב ומובס וכל כך עצוב.

    ההצגה נמשכת כמעט שלוש שעות ויש הפסקה באמצע. הפסקות בקולנוע ובתיאטרון שנואות עליי. הן קוטעות את הרצף הסיפורי ומשבשות לי את הקסם לגמרי. החלק השני, אולי בגלל העייפות, נדמה היה לי ארוך מדי, הסצנות ארוכות מדי ונמשכות יותר מדי וזה היה בערך הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לרעה על ההצגה.


    הערה קטנה ושטחית כראוי לי: מישהו יכול להסביר לי את התופעה הנקראת סשה דמידוב ואיך יכול להיות שהאיש הזה הוא בן 51? הוא יפה, אמרו את זה קודם אבל זה הרבה יותר מיופי – זו הוויה, התנהלות פיזית ומבט בעיניים. פלא גנטי, כנראה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/08 23:07:

      אהבת את הסרט?
        11/12/08 13:25:


      51 ???????

      בהחלט הזוי.

       

      ולעניננו. נשמע ראוי וטוב.

        11/12/08 00:50:


      סשה דמידוב בן 51 ?????

       

      אני בן 32 ונראה יותר מבוגר ממנו.

       

      מה הולך פה?

        10/12/08 16:22:

      צטט: אישון 2008-12-10 14:08:47


      טוויסט. אפרופו גיל וכיתוב הנה אחד שהספקתי לראות  (המקועקע) Herman Brood

      ענק!

       

        10/12/08 14:08:

      טוויסט. אפרופו גיל וכיתוב הנה אחד שהספקתי לראות  (המקועקע) Herman Brood
        9/12/08 13:35:


      הצגה מייגעת. לפחות לא התמקדו בסקס כמו שנעשה בסרט הקולנוע, אבל ההצגה הזו מאכזבת.

      אתה אמור להנות מסיפור טוב בתיאטרון טוב אבל סאשה דמידוב מעצבן בנעבכיות שלו ובדקלומים. הוא לא חי את התפקיד ונראה שהוא גם סובל מההשתתפות בהצגה. חבל, יש פה פספוס.

      אה, כן. יש תפאורה טובה.

        4/12/08 23:33:


      תודה לכולם וכן, כנראה שפנימיותו מקרינה החוצה

       

      (לעומת זה, אני בהתקף אלרגיה משל היה כאן אביב כרגע, בהחלט מוקרנת החוצה. אני נראית כמו סחבה!)

        4/12/08 23:26:


      תודה ליאת,

      עשית לי חשק לחזור לספר.

      לגבי סאשה, נו...הבפנים הזה שלו מקרין החוצה לא?

        4/12/08 22:50:

      תודה!
        4/12/08 22:30:

      ללא מילים הבחור ... הורס  חיוך
        4/12/08 22:28:
      היי ליאת...
      תודה על ההמלצה, נשמע מאד מעניין וכייפי לראות את ההצגה. גם אני אוהבת את תיאטרון גשר יש שם נופך אחר בהצגות... ואחרון ומאד חביב הלוא הוא סשה ...
        4/12/08 20:02:
      אין מצב !!!
        4/12/08 13:18:

      סשה, תעשה לי גשר !
        3/12/08 23:21:

      מעניין. אהבתי מאוד מאוד מאוד את הספר. אני זוכרת שכשקראתי אותו לראשונה הייתי נפעמת. בכלל מיצירתו של בשביס זינגר. מהעבד, משושה. הוא פתח לי עולם. בלעתי את יצירתו. היתה לי ממש תקופה של בשביס השולתתתתת. אני בהחלט רואה את סשה השרמנט בגיבור.

       

      ויש לי סיפור מצחיק מהחיים על סשה החתיך ועל דעות קדומות:

      לבית הספר של הבן הצעיר שלי היו מגיעים כל פעם באמצע השנה ילדים רוסיים שנפלטו ממסגרות אחרות. ככה הגיע פעם ילד אחד שהיה ממש מקרה טיפולי ולקחנו אותו כפרויקט משפחתי במשך שנתיים שדי סחטו אותנו.

      בשנה שלאחר מכן הגיע עוד פעם ילד רוסי לכיתה אחרי תחילת השנה. הפעם ילד ממש לא טיפולי, נחמד ומקסים, ובני התחבר איתו מיד. הילד התחיל לבוא אלינו ובני ביקש לבקר אצלו, אבל זו היתה כיתה ד' או ה' ואמרתי שאני לא מוכנה שיילך אליו לפני שאני מלווה אותו בפעם הראשונה לבית זר. אמנם ילד קסם, אבל בדמיוני ראיתי אבא רוסי שיכור ואמא ..... לא עלינו.... טוב, לא מצאתי זמן ללוות את בני לאותו ביקור ראשון, והילד המשיך להיות בן בית בביתנו עד אחרי אמצע השנה, כשבינתיים הוא מלמד את בני את רזי המשחק מול מצלמה, הצילום בווידאו ועריכת הסרטים במחשב...

      יום אחד אומר לי בני - את יודעת אמא? שני ההורים של עמנואל שחקנים. באמת? שאלתי בפיזור נפש, מה שם המשפחה שלו?

      דמידוב, ענה לי בני. 

        3/12/08 23:10:

      צטט: ליאת z 2008-12-03 20:04:09

      נוראי? מה היה נוראי? דווקא מעניין אותי.

      לעומת כל "הצגות הוועדים" שיוצא לי לראות, דווקא כאן, בגשר, אני מוצאת תיאטרון ולא טלנובלה.

      כאמור, הייתי מקצרת את החלק השני עם הסצנות המתארכות אבל מלבד זה, ניהנתי.

      טוב, אחרי הכל, זה עניין של טעם. 

      בתאטרון גשר יש הצגות טובות וטובות פחות. ההצגה הספציפית הזו מבויימת רע (לדעתי),

      המשחק לא משכנע (לדעתי) (אני נזהרת פה..), ארוכה עד להתיש ואני מהמרת שזה הולך להיות לופ רציני.

      פעם תאטרון גשר היה סמל לאיכות, אבל כבר ממזמן לא. הקאמרי ובית לסין לוקחים אותם בסיבוב (שוב, לדעתי)

        3/12/08 20:53:


      אני ראיתי סרטון שהוא עשה על הקבלה

      הבנאדם כמו מלאך**

        3/12/08 20:04:

      נוראי? מה היה נוראי? דווקא מעניין אותי.

      לעומת כל "הצגות הוועדים" שיוצא לי לראות, דווקא כאן, בגשר, אני מוצאת תיאטרון ולא טלנובלה.

      כאמור, הייתי מקצרת את החלק השני עם הסצנות המתארכות אבל מלבד זה, ניהנתי.

      טוב, אחרי הכל, זה עניין של טעם. 

        3/12/08 19:13:

      ליאת, הייתי באחת החזרות האחרונות.

      מצטערת, אבל זה היה נורא. מפאת כבודה של חברה שהזמינה אותי נשארתי לשבת.

      לדעתי יש פה פספוס נוראי של ספור נפלא.

      לא ממליצה.

       

        3/12/08 18:50:


      לא ראיתי את ההצגה.

      הסיפור מדהים , מקסים ועדיין אקטואלי...

      (מכירה את הגבר הזה, שחי בין שלוש נשים...)

        3/12/08 18:06:
      והסוד של סשה זו ה-Kabbalah...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאת z
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין