עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלוגורונצ'יק

    אפרסם פה הגיגים, סיפורים קצרים, מתכונים...

    ארכיון

    דפנה איננה

    4 תגובות   יום חמישי, 27/11/08, 21:20

    ליד ביתו השתרעו בארות.

    בארות רבים קטנים צנועים עם מים מרווים. כל ערב היה מדמה למולו נשים עירומות פוסעות, ניגשות, טובלות במים ומרטיבות את שערן. כך, לאט לאט מתרחצות ומשכיחות אבק וכובד. היה עוקב אחר כל תנועה שלהן, כל הסטת המבט, כל תנועה של הצוואר ומטביע את עצמו בקסם הערב היורד על עורות צחים, נעים בחשכה ובשכשוך מים קטן ומרנין. ואז היא התגלתה לפניו, מולו. גופה רכן אליו להטביע גם אותו. באר אחרי באר רחצה אותו. כל באר, חלק אחר של גופו. תחילה הראש. אחר כך, החזה..ועד מהרה הנשמה והחשק והירח והריח, הוא טבע.

     

    בין קירות, צפוף מאד, ואין אור והשקט רועש, והרעש שקט מדי והדבר הבולט ביותר הוא שאי אפשר להרגע. במיוחד לא כשזה נעשה כל כך חשוב. קם במעין כוח פתאומי מפתיע וניגש לכיור לשטוף פנים. זה שבוע שלא יצא מהבית. לא פתח טלביזיה. לא דיבר עם איש. דפנה עזבה אותו. פגשה גבר אחר שזיין אותה נהדר ובזה זה נגמר. אולי זה לטובה, חשב, עכשיו זמן לחלום. ובאומרו זאת ובהדליקו סיגריה שסרבה להדלק, נרדם והקיץ דרך כמה חלומות שסרבו לתת לו את שהוא צריך כל כך.

     

    ליד ביתו השתרעו עצים.

    עצים רבים עד האופק, מלבלבים שלווים. כל ערב היה פותח את חלונו המשקיף אל השדה ורואה נשים רוכנות, מפשקות רגליהן, פורסות ידיהן, מענגות את עצמן ואת השמיים. מתקרבות לאדמה ומתרחקות ומגיעות רחוק מאד, אצלו. כל גניחה חרישית, כל תזוזה של האגן, כל קול, כל קול, לא משנה כמה קטן, לא משנה כמה מדומיין. ואז היא הופיעה בשנית. ובשנית רכנה מולו. פסעו השניים בין העצים והשלכת סביבם ליטפה באלפי עלים מצהיבים באחת ונושרים על ידיו וגבו ועיניו ועייפותו והתעוררותו בחזה, במכנסיים, בראותו את אחוריה.

     

    בין קירות. אין עצים, אין בארות, אין אור, אין אויר, מילים קצרות מרחפות שוב בראשו נחבטות מבקשות שדי כבר. אך ככל שירצה יותר, כך זה פחות יתאפשר. דפנה איננה. דפנה איננה דפנה איננה. בתוך הבטן עמוק חשק ושריפה והכל צבוע כחול. ככל שמתקרבים זה נעשה יותר שחור והיד מגששת באפלה..לפתע הוא שומט את ידו ומקווה להחבט במשקוף, לדרוך על משהו חד. פעם כתב לה מכתב. מהמכתב הזה אף מילה לא נשארה אמת. אחת אחת עזבו את הנייר והתפוגגו בעשן. גם העשן התפוגג והסיגריה לא נדלקת. הקפה השחור יצא גרעיני ומגעיל. הוא מניח את הכוס המלאה בכיור ומביט בה רגע ארוך. רגע ארוך.

     

    ליד ביתו השתרע צוק ומתחתיו הרי עננים ותחתיהם מה?

    נשים עירומות מתלבשות לאט. מעלות תחתונים על ערוותן, עוטפות את שדיהן בחולצות בד עדינות, לובשות מכנס, מכפתרות ובנפנוף שיער אחרון קופצות מראש הצוק ונעלמות בין העננים. נעלמות לאן? הוא נרעש, הוא גועש, הוא רוצה לצאת אך החלום לא מאפשר, הוא לא מגיע אל הדלת והחלון נחסם בקיר והרצפה יורדת ויורדת. ופתאום היא. פתאום היא כאן. אוחזת בידו ומציפה אותו בחיבוקה החם ובדמעותיה. ובבדידותה ובכולה. בכל כולה ובכל מעודה. והוא מודה לה. תודה, תודה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/12/08 14:16:

      צטט: סהרה 2008-11-30 14:30:50

      באמת יפה להפליא

       

      ממש תודה:)

        30/11/08 14:30:
      באמת יפה להפליא
        30/11/08 08:46:

      צטט: ליאת זנד 2008-11-29 09:50:25


      מקסים

       

      תודה רבה

        29/11/08 09:50:

      מקסים