עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    "היציאה לחופשי"...

    אז הנה אני,כיום(6.7.07),בן 26,שחקן,מתופף,זמר,מנחה,ומתפרנס כיום גם מחלטורות...
    והיום אני עושה עוד דבר חדש-פותח בלוג!

    אבל,הכל התחיל לפני 26 שנה כשנולדתי כחרדי,גדלתי כחרדי,ועברתי המון דברים בדרך לת\"א החילונית(וגם אחרי...)

    אז לפני שאתחיל את הבלוג עצמו (שידבר גם על מאחורי הקלעים(עם הטוב,והרע שבזה) של שחקן יחסית בתחילת הדרך,ואותו כנ\"ל גם לגבי המוזיקה,וגם על הקונפליקטים הרבים בחיי היום יום,ועל ההשפעות והתוצאות של העבר החרדי שלי,ועוד דברים רבים אחרים...)
    אני אקדים בפרקים הראשונים,ואספר את סיפור חיי מהילדות,ועד היום.


    מכיון שהפרקים מסודרים בצורת פוסטים,זה אומר שהם מהסוף להתחלה,לכן עיברו לעמוד הבא והתחילו לקרוא את הפרק הראשון בתחתית העמוד.

    קריאה מהנה...



    פרק ג.

    17 תגובות   יום ראשון, 8/7/07, 17:30

    שלום לכולם/ן..

    לאחר מס' פניות ובקשות,החלטתי להרחיב יותר מעכשיו ולתת מנות גדולות יותר...

    (אני רוצה לציין שהפרקים הראשונים של ילדותי ונערותי,הם רק המבוא לבלוג עצמו,שבו אני אשתף אתכם בהנאה,בסיפוק,וגם בקשיים הרבים שעובר שחקן בתחילת הדרך,לפני ההכרה הציבורית... כמו"כ אשתף אתכם בצל שרובץ על חרדי לשעבר גם כשהוא כבר עמוק בתוך העולם החילוני,ניראה כחילוני,מדבר כחילוני,ועדיין הקשיים רבים...

    בנוסף לזאת,בפרקים המאוחרים יותר אני אשתף אתכם בדברים אישיים שלא שיתפתי בהם עד היום אף אחד מהסובבים אותי.

    אז למה אני עושה את זה דווקא כאן?:

    א.בגלל שמסתבר שבכתיבה יותר קל לחשוף,מכיון שאתה לא יושב מול אדם והוא מסתכל עליך תו"כ,והמבוכה גדולה...

    ב.מגיל 17.5(ואני לא בטוח שזה קשור דווקא לחזרה בשאלה) אני כל הזמן בתהליך.

    אני עברתי שינויים מאוד גדולים באופי שלי,ובאישיות שלי,בשנים האחרונות ואני עדיין בתהליך.וזה שאני פתאום יושב מול המחשב ומשתף המון אנשים אחרים,שאת רובם הגדול אני לא מכיר,זה מאוד תורם לתהליך.

    ג.בתור שחקן/מוזיקאי,אני לוקח בחשבון שפתאום יגיע "האודישן",שבו פתאום אקבל תפקיד גדול בטלויזיה/קולנוע,או שאקבל חשיפה גדולה מהמוזיקה,וכדי לשמור על רגליים בקרקע,וכדי לא לפתח אגו מגעיל,וגם כדי לא להבהל מהחשיפה הפתאומית,אני כבר מכין את הקרקע...

     

    אז אחרי ההקדמות ,אמשיך מהיכן שהפסקתי בפרק הקודם:

     

    בשבת שלאחר מכן,התקיימה "שבת משפחות" באולפנא שאחותי הגדולה למדה בה.

    אחותי לא הייתה חרדית,אלא ממגזר שנקרא חרד"ל(חרדי לאומי),שזה משהו בין דתי לחרדי.

    אני הייתי אז בסוף שנת ה11 לחיי,ואחותי הייתה בת 17.5

    באותה השבת,התחלתי להרגיש דברים מוזרים:

    חברה שלה מהכיתה,שיחקה איתי מחבואים וכל מיני משחקים של ילד בן 11,וזאת הייתה פעם ראשונה שלי שדיברתי ,והייתי  עם מישהי שהיא לא מהמשפחה הקרובה שלי.

    אמנם אני הייתי בן פחות מ12,ואמנם היא הייתה בסביבות ה17,אבל התחושות שחשתי,היו מוזרות,ונעימות כאחד...

    במוצ"ש היה לי מאוד קשה לחזור הביתה,ולהפרד ממנה.

    למחרת הגעתי ל"חיידר" כהרגלי,אבל זהו,לא הצלחתי להתרכז בשיעורים בכלל!

    לא היה לי תאבון כל היום,והדבר היחיד שעבר אצלי בראש(או יותר נכון בבטן...)זה המחשבה עליה,והתחושה המוזרה הזאת(שלימים גיליתי שמכנים את זה "פרפרים בבטן"...).

     

    ואז מאותו היום,התדרדרו הציונים המעולים שהיו לי בלימודי הקודש,והראש חשב רק עליה.

    בעצם לא רק עליה...

    פתאום גיליתי שבנות, שבחיים לא הסתכלתי עליהן ובחיים לא דיברתי איתן,הן הנושא המרכזי שממלא אותי.

    ולא,אלה לא היו בנות גילי,ממש לא.

    אלה היו בנות שגדולות ממני במס' שנים!

    כל זה התווסף לשאלות שממילא התרוצצו אצלי בראש בתקופה האחרונה,לגבי ההבדלים בין חרדים ל"מזרוחניקים"(למי ששכח:מזרוחניקים,הכוונה לכיפות סרוגות...)

    ואז החלטתי שאני חייב לעשות משהו עם זה:

    {רקע כללי: "חיידר" זה המקביל לביה"ס היסודי,ו"ישיבה" זה המקביל לב"יס תיכון}

    החלטתי שכשאני מסיים את ה"חיידר" אני מציב עובדה לאבא שלי,שאני לא מתכוון להמשיך לישיבה חרדית,אלא לישיבה תיכונית,שזה אומר ישיבה של כיפות סרוגות,שבה לומדים גם "מקצועות חול",ועושים בגרויות".

     

    אבא שלי שלל את זה לחלוטין,ולא היה מוכן לשמוע על זה בכלל.

    איימתי שאני אעזוב את הבית,אבל זה לא עזר.(בכל אופן הייתי בסה"כ ילד...)

    ואז הבנתי שאת השינוי אני לא אוכל לעשות בבת אחת,אלא בהדרגה שתתפרס על מס' שנים...

    הבנתי שכדי שיהיה לי יותר קל בהמשך לעזוב את העולם החרדי,אני צריך להגיע בתוך העולם החרדי,למקום פחות סגור,ופחות פרימיטיבי.

    הכתובת הייתה אחת: חב"ד. 

    אמרתי לאבא שלי,שאני מבין שהוא לא ישלח אותי לישיבה תיכונית,אז שלפחות ישלח אותי לישיבה של חב"ד.

    שבוע אחרי זה,אבא שלי לקח אותי ל"סיבוב ישיבות",של חב"ד, ברחבי הארץ.

     

    ואז הגענו לישיבת חב"ד אי שם בדרום הארץ(משיקולים מסוימים אני לא חושף את המיקום המדויק),ואז הבנתי ששם אני רוצה ללמוד.

    אחת הסיבות (שהיא בעצם הסיבה העיקרית )לבחירת המקום,הייתה שהישיבה רחוקה מאוד מבית ההורים וכרוכה בנסיעה ב 3 אוטובוסים,דבר שגרם לי לקצת תחושת חופש...

    לאחר מס' מבחנים התקבלתי לישיבה.

    סדר היום בישיבה עצמה,כלל השכמה בזריחה,הליכה למקווה,תפילת שחרית,לימודי גמרא,ארוחת צהריים,לימודי חסידות,ארוחת ערב,שיעורי מוסר,שעה חופשית,והליכה לישון.

    זה אמנם נשמע מאוד "דוסי" ומאוד "כבד",אבל עדיין זאת הייתה מסגרת הרבה פחות קשוחה,והרבה פחות מרובעת,ופרימיטיבית מה"חיידר" בעמנואל...

    בתחילה,הציונים שלי שוב השתפרו,ואת בעיית "שמירת העיניים"(הכוונה לפזילה לעבר נערות),"פתרתי" בעזרת אמירת תהילים,והקפדה יתרה בטבילה במקווה,ותעניות, והייתי בעצם בתהליך של "התחזקות" (מבחינה דתית).

     

    הדרך של חב"ד התחילה למצוא חן בעיניי,ואת השאלות שהיו לי לפני כן השארתי בצד...

    בחסידות חב"ד (ובכלל בכל החסידויות) יש לשירה,ולניגונים,ולשמחה, חשיבות רבה,דבר שמאוד מצא חן בעיניי.

     

    במקביל לכל זה,אחי הקטן עדיין היה בגיל של "חיידר",ופתאום הוא מצא את עצמו נוסע לחיידר לבד,ואוכל ארוחות צהריים לבד,אצל הדודים,שהבן שלהם שנורא קינא בו,היה מתנכל אליו,וכבר לא היה לו מי שיגן עליו.

    ואז אבא שלי החליט שהוא לא מוותר,והוא מתעקש לעבור לגור בעמנואל.

    אמא שלי לא הסכימה בשום פנים ואופן לעבור לעמנואל.(אמנם כשהיא הכירה אותו,הוא היה חרדי,והיא דתיה,אבל כשהם התחתנו הדעות שלו נהיו דעות של דתי לאומי,למרות שהוא נשאר עם כיפה שחורה,והיא מאוד התנגדה לחזרה שלו לחרדיות בשנים האחרונות,והחינוך שלנו כחרדים.)

     

    ואז יום אחד אבא שלי מגיע לדרום, ומפתיע אותי בישיבה.

    הוא סיפר לי שמאז שאני לומד בחב"ד,הוא גילה דברים מרתקים בחסידות הזאת,ושהוא הכין לי הפתעה:

    כרטיסי טיסה לי,לאחי הבכור,ולו, ע"מ לטוס "לרבי"(הרבי מליובאוויטש/חב"ד),לחגים(מראש השנה עד שמחת תורה).

    אני התמוגגתי לגמרי,גם כי הייתה לי יראת כבוד מ"הרבי" ,וגם כי אני לראשונה בחיי יוצא מהארץ,ועוד  לאמריקה הגדולה...

    ואז הוא סיפר לי שיש עוד הפתעות:

    הוא סיפר לי שהוא שכר דירה בעמנואל,וכרגע הוא מספר את זה רק לי,לאחי הבכור, ולאחי הקטן(אנחנו 6 אחים),ושמתחת לדירה יש מקלט,ושהוא היחיד שמקבל מפתח למקלט.

    שאלתי אותו למה המקלט אמור לעניין אותי

    ואז הוא אמר לי: נדב,מאז שאתה ילד,מגיל 5 בערך,מה הדבר שאתה הכי הכי רוצה שיהיה לך?

    חשבתי לעצמי,ופתאום התפשט אצלי חיוך ענק,אבל היה קשה לי להאמין שזה קורה סופסוף,אז שאלתי בספקנות:אבא,אתה הולך לקנות לי תופים??

    כשראיתי את החיוך הגדול שלו,קפצתי מאושר ושמחה,ולא האמנתי למשמע אוזניי.

    [מגיל 3 בערך,הבנתי שאני מתופף. כל הזמן מתופף על סירים,שולחנות,קופסאות שימורים וכו'...

    לפעמים הייתי מרכיב לעצמי"מערכת תופים "מקופסאות וכו',ואז מקליט את עצמי שר ומתופף,ועושה עם הפה קולות של קלידים, כלי נשיפה,וגיטרה,והייתי נותן קטעי קישור של מנחה בין שיר לשיר(כמובן מוזיקה חסידית!)

    ממש ערב שלם,של הופעה חסידית,על כל מרכיביה]

    טוב,אז הוא הסביר לי שהתופים יהיו במקלט בעמנואל,ושרוב הזמן הוא יהיה בדירה בעמנואל,ואמא שלי תישאר בבית,בישוב שבו גרנו.

     

    אני יודע שאני מפסיק ממש ב"מתח",אבל אני שם לב שכתבתי המון,ואני לא רוצה שאנשים יתעייפו באמצע הקריאה...

    אז זהו להיום.

    ושוב,אני מזכיר,אני אשמח לענות על שאלות,וכל תגובה/הארה/הערה,תתקבל בברכה...

    שלכם.

    נדב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/2/10 15:04:

      מרתק:)


      כתיבתך נפלאה.

      אתה מצליח לשקף בעיניי את תחושותיך בצורה בהירה וקולחת.

      אהבתי מאוד את גילוי הפרפרים.

      יכולתי להרגיש אותם בתוך הבטן שלך,

      וגם מחוץ לגוף, מרחפים סביבך, מביטים בך,

      מגלים לך עולם שלם וקסום, מעבר למילים.

        30/11/08 16:53:

      מרתק!

      ממש מעניין לי לשמוע על עולם ותרבות שאני לא מכירה.

        3/12/07 09:36:

      נד שלום

      אני באה מהעולם של הדתיים לאומיים ואני נהנת לקרוא  מה שאתה כותה זה מאוד מרתק

      אני ככ מבינה אותך שאתה התחברת לעולם חב"ד לשימחה לשירים . בחב"ד הכל מתחיל משימחה אמיתית וזה מושך לבבות גם אותי...

      תמשיך לכתוב ולרתק יש לך את זה ובהצלחה בהכל

        24/7/07 20:07:

      נדב

      הגעתי לפרק השלישי

      והבנים כבר נושפים בעורפי.

       

      ובאמת עדיף פוסטים קצרים

      ככה אפשר לקרוא ויש טעם לעוד.

       

       

        15/7/07 05:54:

      צוחק

      תודה,תיקנתי.

        12/7/07 15:50:

      מעולה!! אני ממשיכה לחלק ד..

       

       

      נדבי.. נראה לי חשפת בטעות את שם מיקום של חב"ד... :( הממממ

        9/7/07 10:58:

      להתעייף?!?

      עשית לי חשק לתופף!

      תודה על עוד פוסט מעולה

      מסקרן ומרתק

      מקווה שאתה לא תתעייף

      ותמשיך לשתף צוחק

        9/7/07 02:57:

      תודה לכולכם,הפידבקים האלה ממריצים אותי,כי הבלוג הזה,הוא בעצם הפעם הראשונה שלי בחיים שאני כותב.

      מיימי לא ניסיתי לכתוב,וגם לא חשבתי שאני יודע...

      צפויים לכם עוד המון דברים מעניינם בהמשך...

        8/7/07 23:23:

      נדב,זה כ"כ ברור שזה רק עניין של זמן...

      אתה כוכב אמיתי,ואין ספק שאתה עוד תגיע רחוק.

        8/7/07 21:23:

      שבתי עם ירוק וזורח,

       

      וואו, אתה ממש דוסיסטנטי,

      סחתין על ההתמדה היומית.

      ועצה קטנה: חלאס התנצלויות, אתה כותב קולח ומרתק

      go with the flow!!!! 

        8/7/07 20:33:

      כל הכבוד על הסבלנות.

      כלומר, אני במקומך סביר להניח הייתי מקצרת את הסיפור בטירוף ומספרת רק את ההתחלה ואת הסוף כי... אממ... אני לצערי מושפעת מהעולם בקטע שהכל מהיר ולהביא רק נקודות תחתונות כי כולם אומרים "נו" כל הזמן.

      שתבין- גם לי בא ממש להגיד לך "נו...ו..." אבל מצד שני הסיפור מעניין ביותר כמו שהוא, עם ההפסקות של יממה בין כל פרק,  והגיע הזמן שמישהו יזכיר כמה חשוב לבנות טיעונים ונקודות ורעיונות וסיפורים לאט.

      כי באמת אף אחד לא רודף אחרי אף אחד ויש זמן...

      אז

      תודה

      תמים

        8/7/07 18:39:

       

      כתוב ממש מעניין.

      תמשיך, רוצים עוד!

      -לצערי אני אוכל לקרוא שוב רק ביום שישי, אבל תמשיך!-

      פ.

       

        8/7/07 18:30:

      למאי:

      אמנם עזבתי עולם מסוים,ועברתי לעולם אחר,אבל אני לא מזלזל באף אדם ובאף מגזר...

       

       

      כמובן שההערה שלי הייתה במעין הומור :)

        8/7/07 18:23:

      קודם כל,תודה לשניכם...

       

      למאיר: פיצול הדירות נבע באותה התקופה,לא מתוך משבר זוגיות,אלא על רקע הבדלי ה"חוזק" בדת.

      לשבתות אבי היה מגיע הביתה,לישוב שבו גדלתי.

      בקשר למעבר לישיבה-אמנם זאת עדיין הייתה ישיבה של חב"ד,שהיא לא פרימיטיבית מה"חיידר" שלמדתי בו,אבל עדיין זאת הייתה ישיבה חרדית לכל דבר כולל המקווה וכו',וכולל לבישת חליפה,וחבישת מגבעת מגיל 13)

       

      למאי:

      אמנם עזבתי עולם מסוים,ועברתי לעולם אחר,אבל אני לא מזלזל באף אדם ובאף מגזר...

       

        8/7/07 17:59:

       

      מקסים.

      כל כך מתחברת אל שאתה כותב.

      אם כי לא באתי מהעולם הזה.. אבל כן מעולם שאתה 'מזלזל' בו.

      תמשיך.. עונג לקרא.

        8/7/07 17:59:

       

       

       

       

      כרגיל, פוסט מצוין.

      נראה לי שקצת פספסתי או לא הבנתי. ההורים שלך לא היו ביחד?

      מדוע שלא יגורו באותו בית?

       

      האם ניסית, אמנם זה היה בגיל מאוד צעיר, להסביר לעצמך

      את ההרגשה שלך (כלפי הדת, כלפי בנות וכו'), או שאלה היו סתם תחושות

      כלליות שהיום אתה מפרש אותם מהמקום שבו אתה נמצא בו כרגע?

       

      ושאלה אחרונה: איך בני המשפחה התייחסו לעובדה שאתה הולך לזרם אחר (לא חרדי, כמו בעמנואל?)

      פרופיל

      נדב סגל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין