עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    שפמים

    פוסטים אחרונים

    גברים עם סטייל

    0 תגובות   יום שני, 17/11/08, 18:56


    נתחיל מהסוף - אני אוהבת. "Mad Men" היא הזוכה שלי בכל הקטגוריות שיש בסדרות האמריקאיות בעונה הזו: התסריט, המשחק, השחקן ההורס (ג'ון האם) ולא פחות מזה - הסטייל.

     

     

    "הגברים של שדרות מדיסון" קוראים לה בארץ והיא מספרת את סיפורו של משרד פרסום אמריקאי, השוכן בשדרות מדיסון, בניו יורק, בתחילת התהוות הענף ומושג הצריכה, באמריקה הפוריטנית של סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. 12 ו-13 פרקים בעונה הראשונה והשניה (בהתאמה) הספיקו כדי ליצור עולם שלם, שממרחק של 50 שנה נדמה לפעמים כימי ביניימי כמעט אבל גם כאן, כמו בימי הביניים, יש אור רנסנסי בקצה המנהרה. השינוי שהביא קנדי כבר ממש כאן, נשים נמצאות על קו התפר בין עקרת הבית לאשת הקריירה, החופש המיני כבר ממש כאן ואמריקה מתחילה לצרוך מוצרים, מכל הבא ליד והרבה.

     

    מדהים לראות אורחות חיים בסדרה שהם כמעט בלתי מתקבלים על הדעת היום, בטח שלא בארצות הברית "הנקייה" - כולם מעשנים כל הזמן ובכל מקום: ליד שולחן האוכל של המשפחה, עם הילדים בפארק, במיטה ובמשרדים. כולם שותים וויסקי בכל שעה של שעות היום וכשיוצאים לפיקניק, מנערים את השמיכה ומשליכים את כל ניירות העטיפה על הדשא. רק חסר היה לראות שהם גם קוטפים רקפות מוגנות ודי.


    גם הטרדות מיניות, מסתבר, הם פיתוח מודרני ביותר. כולם שם פשוט מטרידים ומוטרדים. בארצות הברית של שיאי הפוריטניות, אין אישה שתעיף סטירה לגבר שילטף את עכוזה כי כולם פשוט עושים את זה לכולם ובכל מקום.

     

    מכל הרוח התקופתית שמציגה הסדרה יש רק אלמנט אחד שמעורר קנאה וגעגוע: הסטייל.


    נתחיל דווקא בגברים:

    ג'ון האם, הלוא הוא גיבור הסדרה, דון דרייפר, גבר שבגברים: גבוה, בעל בלורית כהה ושביל מדויק בצד, לסת מרובעת, חליפה צרה, חולצות לבנות ועניבות צרות, מעיל גשם ארוך והכי חשוב - המגבעת. איזה גבר - ממועט הבעות, בעל מחוות מצומצמות אבל עוצמתי.

     


    רוג'ר סטרלינג, שותף במשרד, הוא הגרסה הבוגרת יותר, הכסופה, תמיד בחליפה כהה אבל אותה קשיחות גברית נדרשת.

     

     

    שלוש נשים נותנות את הטון בסידרה:

     


    בטי דרייפר, הלוא היא אשתו של דון שעוברת משבר ומהפך, מעקרת הבית המושלמת והאשה הכנועה והיפה תמיד, לאשה מורדת, כמעט לא מתפקדת, מתריסה. כמו שאר כוכבי הסדרה, השחקנית היפהפיה הזו אנונימית לגמרי והיתה דוגמנית בעברה. הסטייל שלה הוא ללא רבב - היא נסיכת קרח מושלמת ויפהפיה, א-מינית בלבושה אבל תמיד מושלמת. השלב האבולוציוני הקודם לג'קי אונסיס.

     

     

    פגי היא העכברה. הפקידה המוכשרת, האשה הכנועה במשרד, שמקבלת כל הטרדה מינית, כל עלבון בשקט וחריקת שיניים אבל בכשרון רב הופכת לאחת מצוות התקציבאים במשרד ואפילו המבריקה והחרוצה מבניהם. פגי היא גם זו שעוברת את המהפך התדמיתי הגדול ביותר - מנערת כנסייה עכברית ואפרורית בזנב סוס, היא מסיימת את העונה השניה בתלבושות מעט יותר נשיות ואופנתיות ותספורת אופנתית. האבולוציה התדמיתית שלה מקבילה לאבולוציה המקצועית שלה - היא הרי זו שבסוף מקבלת ראשונה משרד משלה וממלאה את תפקידו של דון בשלמות.

     

     

    ג'ואן הולווי האדמונית היא הסקסית והנחשקת מכולן. היא מנהלת המשרד. היא רווקה, היא חזקה לכאורה ומחזיקה בדמות חתלתולת המין האולטימטיבית. בדמותה היא מייצגת את דמות האשה האולטימטיבית לכאורה, רגע לפני שנכנסה טוויגי לתמונה - עגולה, דשנה וסקסית.

     

     

    אני לא בטוחה שאני מתגעגעת לתקופה המבולבלת והעקומה והשמרנית הזו אבל הסטייל, הו, הסטייל. הסדרה הזו, תרשמו לפניכם, היא אבן חן בים הטמטמת שרואים על המסך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאת זנד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין