עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    "היציאה לחופשי"...

    אז הנה אני,כיום(6.7.07),בן 26,שחקן,מתופף,זמר,מנחה,ומתפרנס כיום גם מחלטורות...
    והיום אני עושה עוד דבר חדש-פותח בלוג!

    אבל,הכל התחיל לפני 26 שנה כשנולדתי כחרדי,גדלתי כחרדי,ועברתי המון דברים בדרך לת\"א החילונית(וגם אחרי...)

    אז לפני שאתחיל את הבלוג עצמו (שידבר גם על מאחורי הקלעים(עם הטוב,והרע שבזה) של שחקן יחסית בתחילת הדרך,ואותו כנ\"ל גם לגבי המוזיקה,וגם על הקונפליקטים הרבים בחיי היום יום,ועל ההשפעות והתוצאות של העבר החרדי שלי,ועוד דברים רבים אחרים...)
    אני אקדים בפרקים הראשונים,ואספר את סיפור חיי מהילדות,ועד היום.


    מכיון שהפרקים מסודרים בצורת פוסטים,זה אומר שהם מהסוף להתחלה,לכן עיברו לעמוד הבא והתחילו לקרוא את הפרק הראשון בתחתית העמוד.

    קריאה מהנה...



    היום הראשון של הבלוג ( שבו אתחיל בסיפור חיי...) נדב סגל

    47 תגובות   יום שישי , 6/7/07, 16:32

    טוב,אז הנה,אני מתחיל לכתוב בלוג...

     

    בפרקים הראשונים,אני אתחיל מסיפור החיים שלי,ובהמשך אגיע לבלוג עצמו...

     

    אז ככה:

    נולדתי בד' ניסן תשמ"א(לימים גיליתי שזה 8/4/1981),בהתנחלות ליד שכם בשומרון.

     

    בניגוד לשאר אנשי הישוב שחבשו כיפות סרוגות,והשתייכו לזרם הדתי ציוני,אני גדלתי במשפחה שבמקור הייתה חרדית,חלק מאחיי הפכו לדתיים ציונים,וחלק נשאו חרדים,אבל אני אישית גדלתי כחרדי לכל דבר.

    כל בוקר אבא שלי היה מסיע אותי ואת אחי הקטן,לישוב החרדי עמנואל,ושם למדנו ב"חיידר".

     

    הלימודים ב"חיידר" גם בכיתות הנמוכות מתפרסים על גבי יום שלם(עד 6 בערב),כאשר יש הפסקת צהריים של שעה,שבה התלמידים הולכים הביתה לאכול את ארוחת הצהריים.

     

    בערב,לאחר הלימודים התלמידים הולכים הביתה,ולאחר כשעה מי שרצה(לא חובה) היה חוזר לחיידר לשיעור שנקרא מתמידים(בהברה של דוסים זה נשמע "מסמידים" במילעיל..).

     

    מכיון שאני ואחי לא גרנו בעמנואל באותה התקופה,היינו מתארחים לארוחות הצהריים אצל דודים שלנו שגרים בעמנואל.

    לעתים היינו אף נשארים לישון אצלם,כי אבי היה באותה תקופה "איש ציבור",ולא תמיד הוא חזר מהעבודה בשעה נורמלית,כדי לאסוף אותנו הביתה.

     

    כבר אז באותה התקופה התחלתי להיות זר בין אחרים!(דבר שליווה אותי תמיד,ואף היום,בכל מיני צורות,ועל זה אני ארחיב בהמשך, עוד רבות. בעצם זה ילווה אותי כאן גם  בימים הבאים כאן של הבלוג.)

     

    בחיידר התיחסו אליי כאל זר בגלל שהייתי היחיד בכיתה שלא גר בעמנואל,ובגלל שידעו שיש לי אח עם כיפה סרוגה.בארוחות הצהריים אצל הדודים הרגשתי זר,כי בן דוד שלי,שקטן ממני בחצי שנה בערך,קינא מאוד בי,ובאחי הקטן,כי הוא היה בן יחיד בין אחיות,ופתאום לקחנו ממנו את תשומת הלב...(דבר שגרם להתנכלויות רבות מצידו) ובישוב שבו גרתי הייתי שונה,כי הייתי ה"דוס של הישוב".

     

    הדתיים לאומיים(כיפות סרוגות)היו צוחקים עליי על זה שאני "דוס",חרדי, וואני בתוך תוכי הרגשתי שאני מעליהם,כי אני חרדי,אני מה"מובחרים",ולהם בכלל השכל בורח מהחורים של הכיפה...(מושג שקיים אצל החרדים כלפי ה"מזרוחניקים" (ככה הם קוראים לכיפות הסרוגות).

     

    היה לי מאוד קשה מנטלית,אבל הרגשתי שאין ברירה מכיון שאני חרדי,והיות שאמא שלי באותה התקופה לא הסכימה לעבור לגור בעמנואל,הבנתי שאין ברירה.

     היה לי גם מנהג קבוע לעשות פעם בשבוע עם עוד חבר "תענית דיבור",שזה אומר שיום שלם לא מדברים כלום מלבד דברי תורה,ותפילה.

    כל דבר אחר של "חולין" שהייתי צריך לדבר עליו,הייתי כותב בפתק,או מסמן עם הידיים...

     

    אז לכאורה, היה לי טוב יחסית,למרות הקשיים של הנסיעה הזאת כל בוקר וכל ערב,ועם תחושת הזרות,אבל זה היה כל עוד הייתי שלם עם החרדיות שלי!

     

    עד ש...

     

    (המשך בפרק הבא...)

     

    טוב, זאת הפעם הראשונה שלי,ולכן אני מאוד מאוד אשמח לקבל תגובות,גם טכניות,וגם לגבי התוכן.

    ובנוסף לזה אני מקווה שבאמת יקראו את הבלוג שלי(אחרת מה הטעם?...)

     

     

     

     

    לשאר הפרקים:

    http://cafe.themarker.com/view.php?u=63222&p=1

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (47)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/4/10 13:28:


      נדב ברוך הבא לאתר

      מעניין ומסקרן

      אקרא את הבלוגים שלך

      וכמובן שאגיב לךחיוך 

        7/4/10 09:03:


      נדב היקר

      הדהמת אותי!  איך אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה ההיסטוריה שמסתתרת מאחורי אדם מסוים שאנו פוגשים

      או רואים לראשונה.

      זה ממש גלגול חיים אחר שאתה עובר בתוך חיים שלמים.

      כל הכבוד על האומץ, התעוזה והחוזק שלך ללכת עם האמת שלך עד הסוף.

      אני ממש אפנה לי זמן לקרוא תכנים נוספים שלך, כי זה מרתק

      קבל *

      יעל

        24/3/10 16:15:

      הרבה אומץ נדרש (מעבר לאמונה) לעזוב את הידוע והמוכר

      וללכת לדרך חדשה המנותקת מהמשפחה,

      זה לא רק ההתנתקות אלא גם הלהיות לבד,

      מקווה שהייתה לך מערכת תמיכה,

      בתהליך שעברת...

      היום משתמע שאתה במקום אחר, מסוגל להסתכל אחורה על התהליך..

      עוד לא קראתי את הפוסטים הבאים , אבל אני מתכוונת...

        12/2/10 14:29:
      תודה,אנחנו מכירים וגם עשינו ביחד 2 פרוייקטים.
        12/2/10 11:43:

      צטט: אירלנד 2010-02-12 11:17:07


      מאוד מליצה לך להכנס לבלוג של חוני המעגל,דפדף בפוסטים,לדעתי מאוד תתחבר ותאב,אתם מאותו רקע,תנסה

      ותמסור לו ד"ש וגעגועים מאילנד.

       

       


      איזו תגובה מלאה בשגיאות,ממש בושה.

      מאוד ממליצה לך להכנס לבלוג של חוני המעגל,לדעתי מאוד תאהב ותתחבר.

      זהו :)

        12/2/10 11:17:


      מאוד מליצה לך להכנס לבלוג של חוני המעגל,דפדף בפוסטים,לדעתי מאוד תתחבר ותאב,אתם מאותו רקע,תנסה

      ותמסור לו ד"ש וגעגועים מאילנד.

        5/2/10 14:56:

      אז קוראת אותך כאילו זה סיפור ונהנית:)
        7/7/09 13:57:

      צטט: נדב סגל 2009-07-07 13:45:28

       

      אווה,תהפוכות רבות עברת,את מוזמנת בשמחה למשיך לעקוב.

       

      מה שכן,תהיה לך בעיה להגיב בסוף הסיפור מכיון שהוא עדיין לא נגמר,יש עוד הרבה שנים עד שאגיע לגיל 90...(-:

      כן, האמת, עניין הדת זה רק אחת

      מהתהפוכות אצלי:-) זהו, ראיתי שיש המשך

      סיפורך בבלוג, אני אמשיך לקרוא. ובטח מאחלת

      לך הרפתקאות נפלאות עד גיל 90 :-)

        7/7/09 13:45:

      צטט: charlotte 2009-07-07 10:22:52

      חזרתי בתשובה בגיל 18, חזרתי

      בשאלה בגיל 35. גרתי 10 שנים

      בהתנחלות דתית בשומרון. לכן,

      אני מוצאת קווי דימיו בין הסיפור

      שלך לשלי. אני אמשיך לעקוב,

      אגיב בסוף הסיפור :-)

       

      אווה,תהפוכות רבות עברת,את מוזמנת בשמחה למשיך לעקוב.

       

      מה שכן,תהיה לך בעיה להגיב בסוף הסיפור מכיון שהוא עדיין לא נגמר,יש עוד הרבה שנים עד שאגיע לגיל 90...(-:

        7/7/09 13:42:

      צטט: נסיכת הגאות והשפל 2009-07-07 00:29:46


      הכנות שלך כובשת.

      היכולת שלך לתאר את ההתרחשויות מעיניי הילד שחווה את הדברים

      מעוררת רגש עז ורצון לאמץ את כל הסיפור, כמו תפילה, לתוך הלב.

       

       

       

       


      תודה רבה,ואין ספק שצורת כתיבת התגובה שלך מעוררת השראה .
        7/7/09 10:22:

      חזרתי בתשובה בגיל 18, חזרתי

      בשאלה בגיל 35. גרתי 10 שנים

      בהתנחלות דתית בשומרון. לכן,

      אני מוצאת קווי דימיו בין הסיפור

      שלך לשלי. אני אמשיך לעקוב,

      אגיב בסוף הסיפור :-)


      הכנות שלך כובשת.

      היכולת שלך לתאר את ההתרחשויות מעיניי הילד שחווה את הדברים

      מעוררת רגש עז ורצון לאמץ את כל הסיפור, כמו תפילה, לתוך הלב.

       

       

        2/7/09 01:22:


      ברוכה הבאה!

       

      (התגובה שלי באה בדיליי לא קטן,אך מוטב מאוחר מלעולם לא...)

        17/5/09 22:35:

      מעניין ומסקרן כאחד, מיד עוברת לפרק הבא:)
        25/1/09 01:43:

      אתה מוזמן...
        4/12/08 19:43:
      נשמע לא קל בכלל, מה שעבר עליך בילדותך. מעניין יהיה לקרוא את ההמשך.
        30/11/08 17:19:


      תודה.

       

      הנה,שמעתי לעצתך והגדלתי...

        30/11/08 16:38:

      נהנתי מאוד לקרוא.

      תיכף אעבור להמשך.

      הערה אחת - יהיה יותר נוח לקרוא אם

      תשתמש בפונט בגודל 14.

      *

        6/10/08 12:28:

      ברכה הבאה...

       

      קריאה מהנה...

        6/10/08 03:10:

      מעניין...אני אכנס לקרוא את ההמשך....

      גם דתלשי"תקריצה

        1/3/08 01:08:

      מצטערת שנגמרו לי הכוכבים....

      אבל אני מזדהה ולא מתוך ידיעה!

      רק מהסיפור שלך אני מבינה.

        16/10/07 17:14:

      עקב הודעות שקיבלתי מקוראים חדשים,רציתי לעדכן אתכם/ן שהפרק הראשון נכתב מזמן,ומאז נכתבו עוד 13 פרקים(נכון לרגע זה...)

       

      כדי לראות את שאר הפרקים,ליחצו בראש העמוד על "בלוג: היציאה לחופשי" ,או כנסו לקישור:

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?u=63222&p=1

       

       

        16/10/07 15:12:

      אני כול כך מזדהה איתך מחייך

      בתור אחת "שפרשה" בגיל 9

       

      מחכה לשמוע את ההמשך..  

       

      ובהצלחה בבלוג החדש!

        16/10/07 14:29:

      תודה תודה.

       

      אגב,שמת לב שיש כרגע עוד 13 פרקים?

        15/10/07 23:18:
      קדימה, מחכה להמשך!
      כל הכבוד.מחייך
        15/10/07 19:43:

      תודה לך על התגובה היפה והעניינית,וברוכה הבאה לבלוג שלי...

       

      מחייך

        27/7/07 02:19:

      אמנם אני במקור ירושלמית וסיפורים כמו שלך לא זרים לי (לפחות במישור הכללי בנתיים), אך אתה כותב בצורה מאוד עדינה, אנושית ורגישה ויוצא לאט לאט בסיפורך (סוד מנצח במשיכת אנשים להתעניין ולהישאר).

      תמשיך לכתוב ותמיד תעשה מה שאתה מאמין בו.

      קשה להתפקח מתוך עצמך.

       

      מיטלי

        26/7/07 10:00:
      ברוכה המצטרפת...
        24/7/07 19:23:
      התחלתי מהסיפור הראשון, אקרא עוד בהמשך.
        18/7/07 23:42:
      אשמח לשמוע...
        18/7/07 00:47:
      אני עד עכשיו לא יודעת הרבה על מה שעברת, אתה גם לא יודע כמעט דבר על מה שאני עברתי, אני רק יכולה לציין שנדמה כי שנינו עברנו הרבה, בלשון המעטה!
        15/7/07 22:53:
      אין דבר משחרר יותר מלהתגבר על פחד ולבצע שינוי. האמן לי, היית בסרט הזה. בכל אופן, התכוונתי לכתיבה כאן. מאוד חושפני. אמיתי. יפה.
        15/7/07 14:20:

      תודה.

      לגבי הצעדים שלי בחיים,בהחלט היה דרוש לי אומץ,אבל אחת הסיבות שאני חושף כ"כ,היא שאני רוצה להביר מסר: אל תפחדו לעשות שינויים,אם לא טוב לכם היכן שאתם נמצאים...

       

      ולגבי האומץ לחשוף,אין ספק שהתגובות כאן מוסיפות לי אומץ,וגם מוטיבציה לחשוף כך,ואף להתקדם עם הפרקים.

        14/7/07 21:08:
      הרבה אומץ דרוש כדי לעשות את מה שאתה עושה.
        7/7/07 17:14:

      צוחק

      כן...

        7/7/07 15:48:
      אתה מתכוון לפוסט הזה http://cafe.themarker.com/view.php?t=44862?
        7/7/07 15:42:

      מחייך

      תודה

      אגב,תחנת דיזינגוף ניראת לי היעד הכי נוח(מבחינת מיקום וספסלי המתנה...)

      (מי שלא מבין ישכנס לבלוג שלו)...

        7/7/07 15:24:

      אמרתי לך שאנחנו הדוסים לשעבר נכבוש את האתר הזה, לא?

       

      קבל כוכב של האחווה (וגם על זה שאתה כותב נפלא וחשוב)

        7/7/07 02:42:

       

       

      תתחדש ובהצלחה.

      מחכה כבר לפרק הבא. קורץ

        7/7/07 01:06:

      מעניין לאללה, אהבתי.

        6/7/07 23:35:

       

      צטט: נדב ס 2007-07-06 23:15:20

      קודם כל תודה למי שהגיב עד עכשיו,ותודה על הברכות...

      אני מתלבט מאוד לגבי צורת המשך הבלוג:האם במשך מס' פרקים(אם כך קוראים לזה...)אני אמשיך לספר את סיפור חיי בפירוט,או שכבר מחר אני אספר על קצה המזלג עד לשלב בחיים שבו אני נמצא כרגע,ומיד אתחיל לכתוב על הדברים האקטואליים להיום שמאוד מעסיקים אותי...

      אשמח לקבל תגובות...

       

       איך שמרגיש לך,

      זה היופי בבלוגאישי

       

      שיר סיפור או אגדה

      או חמישה חומשים 

        6/7/07 23:15:

      קודם כל תודה למי שהגיב עד עכשיו,ותודה על הברכות...

      אני מתלבט מאוד לגבי צורת המשך הבלוג:האם במשך מס' פרקים(אם כך קוראים לזה...)אני אמשיך לספר את סיפור חיי בפירוט,או שכבר מחר אני אספר על קצה המזלג עד לשלב בחיים שבו אני נמצא כרגע,ומיד אתחיל לכתוב על הדברים האקטואליים להיום שמאוד מעסיקים אותי...

      אשמח לקבל תגובות...

       

        6/7/07 22:42:

      קודם כל תתחדש,

      אני נר שבת לרגליך על הסיפור המרתק והחשיפה.

      ואחד ירוק בהקפה, כי כרגע אני נטולה (ולא ידיים).

       

      לפני 12 שנה אבי ואשתו חזרו בתשובה והתחרדו. אז יש לי אבא ארכיטקט שגר בצפת עם משפחה ברסלבית שחורה, ופעם בשנה הוא נוסע לבכות ביערות באומן, ויש לי שני חצאי אחים דוסלך קטנים, ואצלנו במשפחה מאמינים בחיה ותן לחיות, אז מה שמגשר זו האהבה.

       

        6/7/07 22:28:

      בלוג מעניין.

      זה נשמע כמו להפוך ברגע אחד לאיש אחר לחלוטין,בארץ אחרת,עם תרבות אחרת,עם מנהגים אחרים,שפה אחרת ונופים אחרים...

      והכל רק במרחק 30 דקות נסיעה באוטובוס.

      מעניין

       

        6/7/07 19:00:
      טוב נדב הוא אחד המוכשרים אין ספק.. יאלה מחכים לפרק הבא
        6/7/07 17:11:

      תתחדש!

      מקווה שהפעם הבאה תגיע במהרה, כי אותי, באופן אישי, הסיפור מרתק, מעניין ומסקרן. סופסוף משהו עם צבע אחר, טעם חדש וריח לא מוכר.

      תודה על ההצצה הראשונה

      ואגב, כתבת נהדר

      כ-ו-כ-ב (וכבר דיברנו על זה קורץ)

        6/7/07 16:48:

      אני חדשה פה באתר ואיך שנכנסתי ראיתי את הכרטיס שלך ונכנסתי לבלוג שלך,אני עוד נפתחי פה בקטע של בלוגים וסיפור חיים,אני רק רוצה להגיד שגם אני בילדותי הייתי "זרה" בבית ספר,סיפור קצת עצוב....אבל לא נראה לי שזה לפה :-)

      פרופיל

      נדב סגל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין