עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    נטע זר

    על החיים באמסטרדם, על עיתונות, על לימודים בחו\"ל, על תרבות, בניסיון לקרב את העולם שלי לעולם של אחרים ולהפך.

    0

    מארדונה: קוסטריצה הבקיע גול עצמי

    0 תגובות   יום רביעי, 5/11/08, 14:28

    "כשאתה עושה סרט דוקומנטרי אסור לך לחשוב מה הגיבור שלך יחשוב על הסרט. הסרט הוא בשביל הקהל, לא בשביל הגיבור, ואם תפחד מהתגובה שלו - תהפוך למשותק" - את הדברים החכמים האלו אמר הבמאי הדוקומנטרי ורנר הרצוג, שהתארח בכיתת אמן בפסטיבל הסרטים הדוקומנטרי אדפ"א באמסטרדם לפני מספר חודשים. אם הבמאי אמיר קוסטריצה היה נוכח במקום, ייתכן והוא נע באי נוחות בכסאו. לא רק שקוסטריצה חשב על גיבור סרטו "מראדונה", בזמן הצילומים, הוא עשה סרט שלם שמיועד אך ורק לעיניו של אגדת הכדורגל.

    "מראדונה" מנסה לצייר את דיוקנו של דייגו ארמנדו מראדונה, גדול הכדורגלנים של כל הזמנים ואייקון תרבות בפני עצמו. בכל הקשור לכדורגל – קוסטריצה עושה עבודה טובה: הוא מראה כל גול של מראדונה, ומשתמש שוב ושוב ב"גול המאה" המפורסם שהעניק למארדונה את הכינוי "יד האלוהים". הוא משתעשע עם מראדונה במגרש ומנתח איתו את המשחק ההיסטורי שבו ארגנטינה הביסה את אנגליה.


    אבל מראדונה הוא הרבה יותר מכדורגלן. לאחר פרישתו מכדורגל הוא התמכר לקוקאין ולאלכוהול, הזניח את בנותיו ואשתו, שחרר הצהרות תמיכה בפידל קסטרו ונאומי שנאה נגד ג'ורג' בוש ובעיקר הפך לאייקון תרבות מהשורה הראשונה. מראדונה, לפי מעריציו, הוא לא פחות מאל. "כנסיית מראדונה", שמאמיניה האדוקים מספקים את רגעי השיא של הסרט, מקיימת טקסי נישואין על "התנ"ך החדש" – הביוגרפיה של מארדונה.


    לרגעים נדמה שקוסטריצה החליט להמיר את דתו. בקריינות עמוסה ומעיקה הוא שוטח את תובנותיו על אלילו, שמתפקד על תקן מהפכן, פילוסוף, לוחם חירות ואלוהים. "מראדונה אינו מסמל נורמליות. יכולת הכדורגל שלו היא לא נורמלית, וכך גם חייו לאחר הפרישה. אבל היום אנחנו כבר לא מעריכים נורמליות, אלא את החריגה ממנה, ולכן במראדונה יש סוג של קדושה", מתפייט קוסטריצה באחד מהמונולוגים הרבים שלו. הבמאי הסרבי מסתכל על אלילו בעיניים כלות ומוכן לסלוח לו על הכל – ההתמכרות לקוקאין נובעת גם היא מ"הקדושה", ההתעללות הרגשית במשפחתו שייכת לעבר ובכלל – עושה רושם שקוסטריצה רוצה להיות מיכל אמדורסקי ב"נולד לרקוד" ופשוט לצעוק "אני מ-א-ו-ה-ב".


    ומה קורה כשהבמאי מאוהב בגיבור סרטו? מצד אחד, הצופה זוכה לרגעים אינטימיים שבמאי ביקורתי יותר לא היה מקבל אליהם גישה, כמו למשל כינוס משפחתי שבו מראדונה שר שיר הלל לעצמו ומחבק את שתי בנותיו, שמשתפות פעולה באופן קצת מאולץ; מצד שני, הצדדים האפלים והבעייתיים באישיותו הצבעונית של מראדונה מטושטשים לטובת הגלוריפיקציה שלו.


    בסופו של דבר, סרטו של קוסטריצה מעניין לצפייה למרות פגמיו משום שהוא מאפשר לצופה לשאול לא רק "מי אתה מראדונה?", אלא גם "מי אתה קוסטריצה?". בחירתו של קוסטריצה לכלול בסרט מספר קטעים מסרטיו העלילתיים כמו "חתול שחור, חתול לבן" ו"מסע העסקים של אבא" לא משחק לטובתו. הקטעים הקצרים מזכירים לצופה את הסגנון האסתטי הייחודי והמרשים של סרטיו של קוסטריצה, סגנון שנעדר לחלוטין מ"מארדונה". במקרה הזה אולי היה עדיף לזנוח את העשייה התיעודית לטובת סרט עלילתי על במאי שמאוהב במושא התיעוד שלו ומנסה לרצות אותו כל הזמן.


    במתכונת הנוכחית, אין ספק שהרצוג היה זז באי נוחות בכסאו. אבל למי אכפת, העיקר שמראדונה השמימי אהב את התוצאה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נטע אלכסנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין