עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    על אח שלי שמת

    10 תגובות   יום חמישי, 16/10/08, 21:08

     אני כמעט ולא חושבת על זה ואנחנו כמעט ולא מדברם על כך במשפחה. בעצם בכלל לא מדברים על כך שאח שלי מת. קראו לו יונתן, אמא שלי עדיין טוענת שזה שם מקולל, הוא נפטר בגיל חודש ממום בלב. הייתי אז בת 3 ואמא שלי אומרת שכשנודע לי שהוא מת אמרתי משהו כמו " לא נורא יהיה בסדר". לקחתי את זה בקלות. 

    בכלל לא ראיתי את אח שלי.לא נתנו לי כנראה לראות אותו. גורלו נחרץ כבר בזמן הלידה. הוא החזיק מעמד חודש בבית חולים ואז נקבר איפשהו. אני אפילו לא יודעת איפה. 

    ממה שזכור לי אמא שלי עברה מספר הפלות לפני הלידה שלו ולכן היא קיבלה תרופה " חדשנית" להחזקת ההיריון. תרופה שסביר להניח שהיא טרטוגנית ( פוגמת בהתפתחות הילוד ) וגרמה למום בלב. מעניין שמעולם לא שמעתי על תרופה כזו מאז שנת 76 אך אולי אני טועה. סהכ אני לא גנקולוג.  

    נסענו אמי ואני לחופשה ארוכה באיים הקנרים אחרי שיונתן מת. אמא שלי היתה צריכה לנוח, להתאבל. שהינו הרבה זמן בבריכה של המלון כשהיא נחה על מיטת שיזוף. אני שיחתי במים הרדודים כשפעם אחת הגיח ילד מבוגר ממני וניסה להטביע אותי. הוא דחף לי את הראש לתוך המים ולא שיחרר. כנראה שזו הייתה הדרך שלו להתחיל איתי או משהו אבל אני בינתיים נחנקתי שם למטה וכמעט מתתי גם אני.

    לאחר שנרגעתי, רצתי לבריכה וקפצתי למים העמוקים בפעם הראשונה. 

    מאז אני משתדלת לקפוץ תמיד למים העמוקים. אני לא פחדנית. יש לי רק חרדות. 

    בין כל ימי ההולדת המשפחתיים שחלים החודש פתאום נזכרתי בו, ביונתן. באח ללא פנים שלי, שכמעט ושכחתי.  

    לזכרו של יונתן הורבין . אולי כך, עכשיו, אזכור אותך יותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/10/08 15:33:

      פוסט עצוב, דניאלה, כתבת יפה מאוד, במיוחד הקטע על הבריכה, ההטבעה והקפיצה, מאוד עצוב לקרוא על אמך, לאבד תינוק אחרי כמה נסיונות לא טובים, ואחרי 9 חודשים בבטן, קשה ועצוב
        18/10/08 22:22:
      וויי, אין לי מה לומר
        18/10/08 19:15:
      חיבוק


      לא נורא יהיה בסדר


      פשוט רצית לנחם את אימא שלך  
        18/10/08 12:36:

      חושבת שכשקורה דבר כזה,צריך כוחות נפש אדירים להמשיך הלאה,אחרי תקופת אבל.

      זה סוג של כאב שחיים איתו כל החיים,לזמן אין פה משמעות.

      רק ההכרה מה זה לשאת ברחם 9 חודשים עובר שמתפתח,חי נושם,בועט ומוחשי,

      שנולד,שנותנים לו שם ופתאום הוא כבר לא חי,לא חושבת שאפשר להבין אלא אם את

      חוית חו"ח כזה דבר.

      אני מקוה שדוקא כן יווצר מצב לדבר על זה אחרי כל השנים האלה.

      לזיכרו של יונתן,האח שאיננו עודזועף

        18/10/08 12:19:
      תמשיכי לקפוץ למים העמוקיםרגוע
        17/10/08 12:12:

      זה לא טבעי שאם תקבור את ילדיה (משפט של אמא שלי) . זה נורא. מכירה את זה מהבית שלי. חשבתי פעם אם הייתי מאבדת את אחד מהאחים שלי, אני חושבת שזה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות לי.

       

       

       

        17/10/08 12:05:

      צטט: daniela orvin 2008-10-17 01:46:43

       ... אני חושבת איך היתה המשפחה שלנו נראית אם הוא היה בחיים או לא נולד בכלל. מה שאני כן יודעת שהמוות הזה קרע את אמא שלי לגזרים.

       

       

       


      במדרגות אל הגיהנום, אובדן ילד הוא המדרגה הגבוהה ביותר. אין דבר נורא יותר מלאבד ילד.
        17/10/08 01:46:

      צטט: מינימקסי 2008-10-17 00:28:56


        

      הכרתי פעם  פסיכואנליסט לאקאניאני מטורף, שירד על השמות שנתתי לילדי. אז שאלתי אותו מה שמות ילדיו,

      ואחרי שאמר ששם אחד מהם הוא יהונתן, אמרתי לו  ש'יהונתן הוא שם מקולל'...יש לציין שמראה פניו הביעו בעתה קשה. באתי על סיפוקי.

      חשבת על 'מהי בעצם סוגיית קשר דם?' איך, גם ,במקרה שהיה לך אח, שלא הכרת וחי רק חודש, את חשה אובדן?

      לא מעולם לא חשבתי על זה. אולי כי אני כמעט ולא חושבת על כל הנושא הזה. אולי תחושת האבדון מגיעה בגלל שאני רואה את  הצער שעל פני אמי כשנושא כן עולה ( פעם ב10 שנים). אולי בגלל שלפעמים אני חושבת איך היתה המשפחה שלנו נראית אם הוא היה בחיים או לא נולד בכלל. מה שאני כן יודעת שהמוות הזה קרע את אמא שלי לגזרים.

       

        17/10/08 00:28:


        

      הכרתי פעם  פסיכואנליסט לאקאניאני מטורף, שירד על השמות שנתתי לילדי. אז שאלתי אותו מה שמות ילדיו,

      ואחרי שאמר ששם אחד מהם הוא יהונתן, אמרתי לו  ש'יהונתן הוא שם מקולל'...יש לציין שמראה פניו הביעו בעתה קשה. באתי על סיפוקי.

      חשבת על 'מהי בעצם סוגיית קשר דם?' איך, גם ,במקרה שהיה לך אח, שלא הכרת וחי רק חודש, את חשה אובדן?