היא ישבה בבית ושנאה כל רגע בחיים האלה. היא לא ידעה איך לאכול את זה. היא התגעגעה אליו, אל הבן זונה הזה שהרס לה ביום בהיר אחד את כל הפנטזיות. פעם ראשונה בחיים שהיא לא הסתכלה לצדדים. לא עניין אותה אף אחד. רק הוא.
אבל הוא בגד בה. לא, הוא לא זיין אף אחת אחרת. הוא פשוט עזב אותה. כנגד כל הציפיות.
היא השאירה את הציפיות אצלו. גם את הסדינים. שיתמודד.
הוא התמודד. עד שלא היה יכול יותר. עד שהמילה התמודדות או התמדה עשו לו בחילה.
הוא ניסה כל מה שאפשר. לזיין חצי תל אביב. להתנזר. לשתות. לעבוד. הכל. זה לא באמת עזר לו. הוא נשבר. היא נשברה. הם חזרו. לא הודו בזה. אבל חזרו. הם אוהבים. הם יפים. אבל עכשיו גם מושחתים. היא השחיתה את הרגש. מרוב פחד. פחדה להרגיש. הוא השחית את הרגש. מרוב שחיתות....
היא פחדה להתחייב. הוא רק רצה בחברתה. היא רצתה מקרוב, אבל הייתה מסוגלת רק מרחוק. הוא למד את הלקח. אבל היה כבר מאוחר.
בצעד של לית ברירה הוא חתך את הכל. הוא רצה לחיות. רצה להרגיש. הרגיש שמעיק גם עליה.
הוא כבר לא יצא יותר עם אחרות. הפסיק לו. הספיק לו. הוא לא רצה כלום יותר. היא עקבה אחריו מרחוק. היא לא ידעה מה היא רוצה...
הוא לא עמד בזה יותר מדי זמן. הוא יצא עם מישהי אחרת. הם שתו. היה להם כיף. הוא חשב לעצמו ששום דבר לא סופי בחיים. חוץ מהמוות.
הוא ראה שהיא קצת מזוגגת עליו. הוא שאל לפשר. היא אמרה שהוא ממש מוצא חן בעיניה. הוא חייך. הם טיילו.
היא אמרה שהיא עצובה. הוא שאל למה. היא אמרה. סיפרה שהלב שלה שבור. שאיזה בן זונה שבר לה את הלב. היא פוחדת עכשיו. ממש לא נעים לה. הוא צחק. לו דווקא היה נעים בראש. מהוויסקי. אבל חרא בלב. של תל אביב. |
תגובות (122)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אחחח
שמוליק פרי, שמוליק פרי
מה עשית לי בלב. קוואץ' עשית לי בלב.
הייתי חייבת כבר ממזמן, אבל אז לא היו לי כוכבים
אתה מדהים, תחזור לכתוב כבר
רק 16.00 זה נראה לי עוד מלא זמן
אהבתי. אפילו מאוד. וכיכבתי. כבוד- הכוכב הראשון שאני יכולה לתת.
אכן כזוהי ת"א
מאוד קיצבית מאוד רומסת
ודי מנוכרת
אבל מושכת המון רב ....
אני לא הצלחתי להשבות בקסמה
וחזרתי לשלוות הכרמל
בברכת שבוע אחרון מקסים של חופש גדול :)
אאוץ'.
נגעת בנקודה רגישה.
אהבתי,
קירח אחד.
בלעדייך הקפה הוא לא קפה!!!!
{יש פה עוד כמה..אבל אתה בהחלט מוכתר כ"נמבר 1,}
משובח!!!
כמו שאומרים על וולבו...
Timeless
זה מה שאתה. ניצחי.
אולי גם בשבילו אהבה זה כבר פאסה...
סחתין שמוליק אתה כותב ממש יפה...
וכל השאר כבר נאמר.
שניה,
תן לי להירגע מזאת שאמרה לך שאתה יכול לכתוב את התנ"ך...
לא,באמת כתוב יפה. וזה יהיה נחמד לראות איך תכתוב עוד כמה שנים, כשתהיה לך אישה וילדים ואז תדבר על עצבים אחרים.
יש זמן ועת לכל דבר תחת השמש.
ובגלל שאני תל אביבית שבכלל עברה מהמושב לפני שנים- . כבר אז התמרמרתי על תל אביב, ועל כמה היא מחורבנת והאנשים פה שטחיים. אבל אתה יודע מה כיף??אפשר לרדות בה כל הזמן והיא לא תגיב...עד שיום אחד תלך בשדרה, תרגיש את הבריזה, תהיה הכי סאחי שאפשר ואז תפגוש איזו בחורה חמודה שמוציאה את הכלב שלה לטיול ותגיד: "איזו עיר מדהימה התל אביב הזו"
ובקשר למצפון שלך- הקתרזיס יגיע לכשתתאהב באמת. והדיסוננס יפתר.
עד כאן פסיכולוגיה בגרוש.
מאז ומעול, אנחנו נפלנו בכדי לקום, להסתובב קצת וליפול שוב, הלב מסתגל, הנשמה מבינה את הצורך לאהוב ולהעניק ולהיות נאהב ולקבל, זו תכליתינו בעולם הזה, ובכל אהבה אנחנו לוקחים משהו קטן איתנו, ולפעמים משהו גדול, אני לקחתי מנישואי משהו ענק, ילדה יפיפיה שכיום היא כבר בת חמש, והיא הנסיכה הקטנה שלי... וכך אני ממשיכה, לליבו של אחר, ושם אני נמצאת עכשיו, והכל שונה, ואני לומדת אהבה חדשה, עם מישהו אחר, וזה נפלא, ושום דבר לא לנצח... ואני יודעת את זה! וזה נהדר למרות הכל...
חזק, עצוב
ומציאותי.
לא הגזמנת קצת, כפרות עלייך?...
תודה
תודה מותק
תודה על התגובה המעניינת. והנכונה ברובה, חייב להסכים.
אשמח מאוד לארח.
כמו שהבטחתי
*
מניפולציות ורבאליות, כבר אמרנו?
הפוסט אסוציאטיבי מאוד. אהבתי את השורות הקצרות והמשפטים הקצרים שרצים כמעט בקצב המחשבה שלך. יש תחושה שפשוט הקלדת במהירות המחשבות.
תמונה תל-אביבית טיפוסית. והקהיית הרגש, מן הסתם משהו שקורה לכל אחד ואחד מאיתנו בתקופות חיים שונות.
כשמקהים את הרגש, זה כואב - אבל פחות. ורק לזמן קצר. בכל אדם יש משיכה עצומה לחזור למקום החם והנעים הזה, הרגש. הקהיית הרגש היא אשלייה אופטית לשיכוך כאב.
הצצתי לך פה בפעם הראשונה. אני אשמח לבקר יותר.:)
נשמתי, זה ג א ו נ י !!
תודה תודה
וואללה...
אז...תודה
אפרת, לא לדאוג הכוכבים חוזרים והמשרדים עדיין לא וירטואליים.
אבל נתת לי רעיון..
אם לא יכאב, איך תרגיש?
תודה, על התגובה ועל ההזדהות.
מי?..
תודה נשמתי
..
קצת נגמרו לי המילים, יאללה שתבוא? שתבוא עלייך הלוואי!!
יותר מזה ?
שוב תודה
אהבתי
סיפור גדול. מציאותי מאד. הרגשות המתוארים בו מוכרים לי באופן חלקי. מזדהה עמם לחלוטין.
אהבתי.
מגיע לו.
שמע שמוליק מתוק, הכתיבה שלך טירפה לי את הנשמה וצמררה לי ת'ריסים.
אתה כותב שנון, אינטליגנטי, מרגש, מסקרן, משחק עם המילים בדרך מיוחדת.
האהבה הזו, אני שואלת את עצמי - למה היא מגיעה לזה ולאחר לא?
"צריך להיות מוכנים", " תכווננו אהבה לחייכם" וכל מיני משפטי פלצנות נזרקים לכל עבר.
יאללה, שהאהבה הזו תבוא כבר אל כולנו.
שנחגוג איתה, נטעם את טעם החיים איתה, נחיה איתה עד הקצה ונמות איתה.
תמשיך לרגש לי ת'ריסים.
שרון.
כן, כנראה שיש תקלה.
תודה על ההודעה :)
תודה, צריכת בלוג הג'ינג'ר באופן מרוכז אכן מבטיחה אריכות ימים....
אהבה זה כואב
אני מסכים, אין תחליף לאופטימיות. אין.
ותודה...
אותך לא צריך?....אפילו לא בצחוק
הוספת את עצמך לכאן....לי זה מספיק
\
תודה ויקטוריה נשמה. אבל זה לא אני. אין קשר..
באמת...באמת שרציתי לתת כוכב.
חשבתי שיש להם משהו אישי נגד אחותי.
אפילו כתבתי ע"כ פוסט.
ופתאום מסתבר ש"אין לי הרשאה לדרג גם כאן".
מישהו בוחן את הגבולות שלי?!?!?!
תודה נפלאה :))
אהה....ותודה
טוב, הנה עוד כמה טיפים :
אפשר לראות כמה וודי אלן ולצאת להתחמם...
אפשר לפתוח את הלב עם ג'ק של רכב, זהירות שלא יתפוצץ..
אפשר להתחיל בתהליך של סוגסטיה ולהאמין שיותר טוב ככה...
ואפשר פשוט לשאול את אודטה, היא תדע בטוח.
סותם ת'פה ומרביץ לקיר. אשמתך.
נוסעים לניו יורק, שם שום דבר עוד לא מושחת
"אַךְ אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָךְ
טוֹב
מְכָל הָאֲחֵרוֹת,
הָיִית הַיְחִידָה
שֶׁהֵבִינָה
אֶת הַזְמַנִיוֹת
שֶׁל הֶסְדֵרֵי
הַחַיִים,
כָּל הָאֲחֵרוֹת הָיוּ
בִּלְתִי מְרֻצוֹת
מִדְבָרִים טרִיוִיאַלִים,
מִתְלוֹנְנוֹת
חֲסֵרוֹת הִגָיוֹן עַל
חֹסֶר הַהִגָיוֹן"
(צ'ארלס בוקובסקי)
שגעון זה אהבה ואהבה זה טירוף.
אצלכם זה גם בעייתי, אבל...כאן הפלונטר סבוך - הפוך על הפוך. כאן הבילוי לובש
דמות של סבל וההיפך. יש ? נשמע עקום ? נשמע ביזארי ? נכון.
ואפרופו נפילות וקימות, יש לקום בשביל להתרומם ולצעוד, ויש לקום בשביל לפול
ויש הבדל בין השניים. ויש פחד שנולד כנראה משם.
תודה נשמה
היי שמוליק,
אני אנסה לנסוח קצת אופטימיות פה,כל סוף הוא התחלה חדשה כולנו יודעים את זה,ולב שלם הוא לב שבור, מתוך ההריסות יבנה לו משהו חדש ויפה "ומחר הוא יום חדש" סקלט אוהרה מחלף עם הרוח......והרוח אנחנו לא יודעים אף פעם לאן היא נושבת.
ווואווווו !
תודה לך . תודה.
הוא הגיבור בעצם היותו אנטי גיבור...
והיא, היא פחדנית היא, אבל יש לה אומץ...אוף איזה אומץ...לא ראית כזה בחיים
זהו, אבוד לכן את אומרת...
בן זונה שאלוהים לא ברא, אבל סובל נורא
בוא נשחק "שחק אותה", עעעעעעעם דודו טופז.
הוא יחלק לנו כוכבים על תשובות נכונות.
צריך יהיה לשייך פוסטים לבלוגים, מה אתה אומר ?
אני 642 זוגות כאלה...
ותודה כמובן
תודה, אני קורא מוקסם...
גוטהם סיטי צבועת שרב כבד....כל הדם החם נמצץ כבר מעורקינו בשלוקים נמרצים...
מממ...טעים
אומנות אונמות !!!!
אוננות אוננות ???
בטוח, בטוח.....
אקסטרא - מגה - אולטרא - אורדינרררררר
תודה טל, כמה כואב., הא?
צ'מע אחי, קודם כל אל תאיים...
דבר שני תודה
חוץ מזה, מה הקשר אלי?
אני רק המספר.....
תודה גבר!
אהלן נשמה, וסחטיין על הפרופס...
תודה מותק
אני יודעת, הייתי חייבת לספר. זה סיפור על חברים נורא טובים ...
עצוב נכון?
אהה...ותודה על המחמאות גבר.
אז ממש לא צריך כאן גם אותי,
איזו הצפה של מחמאות
אובר דוזינג
אבל מה, מקסים,
מה לעשות :-)
שוברת את הגבולות, מקפיאה את הבלוטות...
אהה...ותודה
תודה מותק
.....74% שחיתות.....
תודה דנה, שמח שאהבת
תודה גבר.
די אנה, יהיה בסדר...
תודה על התגובה.
ועל הכוכב..
תודה בתיה. אכן
תודה יקירתי
נחזיק להם אצבעות
וגם בפנים, לא?....
איזה שליטה מדהימה במילים.
חזק.
אשוב עם שובם של הירוקים.
תל אביב אינדיד.
פוסט נפלא. =)
אוף.
זה מקסים ומדוייק.
השארתי כוכב.
אני עם בובה.
שמישהו לעזאזל ירים את הכפפה ויכתוב כבר פוסט הוראות הפעלה לפרדוקס הזה.
ולשלוח ברשימות תפוצה הענקיות האלה בבקשה.
זה בסדר. עלי.
לאט לאט, אני שפוכה, אבל אנסה למצוא מילים.
על משחקי המילים - שאני ככ אוהבת, על האותנטיות, על זה שאתה מצליח להיות גם הוא וגם היא באותה נשימה, על הפשפוש הזה בתוך הקרביים של כל אחד מאיתנו, שללא ספק חווה.
אתה קרוב, להוויה.
קאט דה בולשיט. אלה החיים.ואתה עושה את זה פשוט טוב.
די נו כבר מספיק להתבכיין וליילל ואז לכתוב עד כמה זה כתוב יפה.
מה לעזזאל עושים עם זה?
יסלחו לי כל מכורי תל אביב, אבל כיום, בכל מקום אחר זה ככה... כולם מפחדים להרגיש, גם באילת הרחוקה והחמה אני מכירה כמה סיפורים שדומים שתי טיפות מים לסיפור שסופר כאן...
בימים בהם הסקס כל כך נגיש, ההתלקחות של היצרים יצאה מהארון ופרצה כל גבול, בימים בהם הכל קל להשגה, נשאר הלב בודד וחסר אהבה...
נשארנו עם לבבות שרוטים וחבולים מאהבות שאיכזבו, ואכזבות שאהבנו...
החוכמה היא להרים את הראש, להמשיך הלאה, ללא חשש... הרי מה יכול להיות? מה כבר יקרה לנו? אז נעבור עוד אהבה אחת, ונחיה את הרגעים המקסימים שלה, ונעבור את הזמנים הקשים שלה, ונמשיך הלאה ובעוד חמש שנים, אחרי אהבה נוספת או במקרים יותר קשים אפילו שתיים, ונסתכל אחורה, ונזכור את את מה שלמדנו, ונזכור את הרגעים המצחיקים, היפים, החלשים והחזקים... ונחייך, והלב כבר יירפא עד אז... כי זו תכליתינו... ליפול ולקום עוד מאז שהיינו בני שנה...
דיוק של קשב
דיוק של ידיעת הנפש
דיוק של אמפתיה
דיוק של התמסרות מוחלטת
תודה
ומה הכי קטע? שכל הבנות מזדהות איתה ולא מבינות שהוא הוא הסיפור הטראגי כאן.
זה מה שטראגי.
יקירי,
זה לא קורה רק בתל אביב.
הבני זונות שוכפלו , הם נמצאים בכל מקום.
יפה יפה
*
נשבע שאני מכיר זוג כזה
אולי אנחנו צריכים יום אחד לשחק 'פיצוחים'
וואו!
אתה כותב מקסים...
אכן עיר מקפיאת רגשות תל אביב
כואב ? עצוב? לא נורא... העיקר האמנות.
זאת תל אביב? לא בטוח, גם במושב הלב יכול להישבר או סתם להתנוון משעמום.
יפה מאוד סופר פלאס.
כמה כואב. כמה עצוב. איזו כתיבה. כאב האקס שווה אישפוז
מאיפה אתה מביא את כל הרומנטיקה הזו
אתה מאוהב?
אתה לא נח לרגע
לא מפסיק להציף אותנו בפוסטים
סוחטי דמעות
אחד טוב ממשנהו
ובקיצור שמוליק צר לי לומר
אבל אם אתה לא מספר לנו מה קורה פה
אתה יוצא
הפחדן והבן זונה אמיתי

מעולה!!!
תיארת כל כך מדוייק שפשוט לא יאמן
כל מילה מיותרת
כוכב
בקיצר,
את רומנטיקן בלתי נלאה.
גרמת היום כמב דפיקות לב לבחורים עצבנים כאן בקפה..
שליטה טוטאלית במהות הרגש, היצר והמילה.
הפרדוקס התל אביבי...
מקסים.
כוכב.
מרגש וסוחף...
קבל כוכב ממני
יפה !!!!!
ככבתי גם אני
אמת עצובה...
בתור "פחדנית" שהתחתנה עם "בן זונה"... לפעמים לטלנולבה יש סוף טוב. מצוין אפילו
כתוב נפלא. יופי!
תודה.
עצוב. הקהות הזו מעציבה.
אין ספק קר שם בתל אביב...
קר שם בחוץ...