פחדניות ובני זונות ?....

Mouse Cafeשמוליק פריGINGER UBER ALLESפחדניות ובני זונות ?....

GINGER UBER ALLES

שירים. סיפורים. רשימות. זכרונות.
הלבשה תחתונה. שירבוטים מהמגירה.
עקיצות במילים. הם שורפים הקוצים ?

פחדניות ובני זונות ?....

‎45

122 תגובות יום שני, 2/7/07, 15:48

היא ישבה בבית ושנאה כל רגע בחיים האלה. היא לא ידעה איך לאכול את זה.

היא התגעגעה אליו, אל הבן זונה הזה שהרס לה ביום בהיר אחד את כל הפנטזיות.

פעם ראשונה בחיים שהיא לא הסתכלה לצדדים. לא עניין אותה אף אחד. רק הוא.

אבל הוא בגד בה. לא, הוא לא זיין אף אחת אחרת. הוא פשוט עזב אותה.

כנגד כל הציפיות.

היא השאירה את הציפיות אצלו. גם את הסדינים. שיתמודד.

הוא התמודד. עד שלא היה יכול יותר. עד שהמילה התמודדות או התמדה עשו לו בחילה.

הוא ניסה כל מה שאפשר. לזיין חצי תל אביב. להתנזר. לשתות. לעבוד. הכל.

זה לא באמת עזר לו. הוא נשבר. היא נשברה. הם חזרו. לא הודו בזה. אבל חזרו. הם אוהבים. הם יפים. אבל עכשיו גם מושחתים. היא השחיתה את הרגש. מרוב פחד. פחדה להרגיש. הוא השחית את הרגש. מרוב שחיתות....

היא פחדה להתחייב. הוא רק רצה בחברתה. היא רצתה מקרוב,

אבל הייתה מסוגלת רק מרחוק. הוא למד את הלקח. אבל היה כבר מאוחר.

בצעד של לית ברירה הוא חתך את הכל. הוא רצה לחיות. רצה להרגיש.

הרגיש שמעיק גם עליה.

הוא כבר לא יצא יותר עם אחרות. הפסיק לו. הספיק לו.

הוא לא רצה כלום יותר. היא עקבה אחריו מרחוק. היא לא ידעה מה היא רוצה...

הוא לא עמד בזה יותר מדי זמן. הוא יצא עם מישהי אחרת.

הם שתו. היה להם כיף. הוא חשב לעצמו ששום דבר לא סופי בחיים.

חוץ מהמוות.

הוא ראה שהיא קצת מזוגגת עליו. הוא שאל לפשר.

היא אמרה שהוא ממש מוצא חן בעיניה. הוא חייך. הם טיילו.

היא אמרה שהיא עצובה. הוא שאל למה. היא אמרה.

סיפרה שהלב שלה שבור. שאיזה בן זונה שבר לה את הלב.

היא פוחדת עכשיו. ממש לא נעים לה.

הוא צחק.

לו דווקא היה נעים בראש. מהוויסקי.

אבל חרא בלב.

של תל אביב.

דרג את התוכן:

תגובות (122)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

MDR

3/5/09 11:49:

אחחח

שמוליק פרי, שמוליק פרי

מה עשית לי בלב. קוואץ' עשית לי בלב.

h.d

9/4/08 20:46:

הייתי חייבת כבר ממזמן, אבל אז לא היו לי כוכבים

אתה מדהים, תחזור לכתוב כבר

sweetness

1/4/08 15:53:

רק 16.00 זה נראה לי עוד מלא זמן

איילת קליין

12/12/07 22:53:

אהבתי. אפילו מאוד. וכיכבתי. כבוד- הכוכב הראשון שאני יכולה לתת.

אברי ♥

26/8/07 01:57:

אכן כזוהי ת"א

מאוד קיצבית מאוד רומסת

ודי מנוכרת

אבל מושכת המון רב ....

אני לא הצלחתי להשבות בקסמה

וחזרתי לשלוות הכרמל

בברכת שבוע אחרון מקסים של חופש גדול :)

justafriend

13/8/07 10:13:

אאוץ'.

נגעת בנקודה רגישה.

אהבתי,

קירח אחד.

כרמה

16/7/07 17:38:

בלעדייך הקפה הוא לא קפה!!!!

{יש פה עוד כמה..אבל אתה בהחלט מוכתר כ"נמבר 1,}

ב ה י ר

16/7/07 15:49:

משובח!!!

MDR

12/7/07 23:07:

כמו שאומרים על וולבו...

Timeless

זה מה שאתה. ניצחי.

ליזה פיירמן

12/7/07 22:56:

כותב נפלא, וכל כך מכאיב. כוכב עוד יגיע.

n d

12/7/07 17:29:

אולי גם בשבילו אהבה זה כבר פאסה...

הקוסם

8/7/07 18:20:

סחתין שמוליק אתה כותב ממש יפה...

וכל השאר כבר נאמר.

לנינה

8/7/07 14:40:

שניה,

תן לי להירגע מזאת שאמרה לך שאתה יכול לכתוב את התנ"ך...

לא,באמת כתוב יפה. וזה יהיה נחמד לראות איך תכתוב עוד כמה שנים, כשתהיה לך אישה וילדים ואז תדבר על עצבים אחרים.

יש זמן ועת לכל דבר תחת השמש.

ובגלל שאני תל אביבית שבכלל עברה מהמושב לפני שנים- . כבר אז התמרמרתי על תל אביב, ועל כמה היא מחורבנת והאנשים פה שטחיים. אבל אתה יודע מה כיף??אפשר לרדות בה כל הזמן והיא לא תגיב...עד שיום אחד תלך בשדרה, תרגיש את הבריזה, תהיה הכי סאחי שאפשר ואז תפגוש איזו בחורה חמודה שמוציאה את הכלב שלה לטיול ותגיד: "איזו עיר מדהימה התל אביב הזו"

ובקשר למצפון שלך- הקתרזיס יגיע לכשתתאהב באמת. והדיסוננס יפתר.

עד כאן פסיכולוגיה בגרוש.

function production

7/7/07 16:03:

צטט: שמוליק פרי 2007-07-03 15:20:27

צטט: function production 2007-07-02 22:52:57

יסלחו לי כל מכורי תל אביב, אבל כיום, בכל מקום אחר זה ככה... כולם מפחדים להרגיש, גם באילת הרחוקה והחמה אני מכירה כמה סיפורים שדומים שתי טיפות מים לסיפור שסופר כאן...

בימים בהם הסקס כל כך נגיש, ההתלקחות של היצרים יצאה מהארון ופרצה כל גבול, בימים בהם הכל קל להשגה, נשאר הלב בודד וחסר אהבה...

נשארנו עם לבבות שרוטים וחבולים מאהבות שאיכזבו, ואכזבות שאהבנו...

החוכמה היא להרים את הראש, להמשיך הלאה, ללא חשש... הרי מה יכול להיות? מה כבר יקרה לנו? אז נעבור עוד אהבה אחת, ונחיה את הרגעים המקסימים שלה, ונעבור את הזמנים הקשים שלה, ונמשיך הלאה ובעוד חמש שנים, אחרי אהבה נוספת או במקרים יותר קשים אפילו שתיים, ונסתכל אחורה, ונזכור את את מה שלמדנו, ונזכור את הרגעים המצחיקים, היפים, החלשים והחזקים... ונחייך, והלב כבר יירפא עד אז... כי זו תכליתינו... ליפול ולקום עוד מאז שהיינו בני שנה...

אצלכם זה גם בעייתי, אבל...כאן הפלונטר סבוך - הפוך על הפוך. כאן הבילוי לובש

דמות של סבל וההיפך. יש ? נשמע עקום ? נשמע ביזארי ? נכון.

ואפרופו נפילות וקימות, יש לקום בשביל להתרומם ולצעוד, ויש לקום בשביל לפול

ויש הבדל בין השניים. ויש פחד שנולד כנראה משם.

תודה נשמה

מאז ומעול, אנחנו נפלנו בכדי לקום, להסתובב קצת וליפול שוב, הלב מסתגל, הנשמה מבינה את הצורך לאהוב ולהעניק ולהיות נאהב ולקבל, זו תכליתינו בעולם הזה, ובכל אהבה אנחנו לוקחים משהו קטן איתנו, ולפעמים משהו גדול, אני לקחתי מנישואי משהו ענק, ילדה יפיפיה שכיום היא כבר בת חמש, והיא הנסיכה הקטנה שלי... וכך אני ממשיכה, לליבו של אחר, ושם אני נמצאת עכשיו, והכל שונה, ואני לומדת אהבה חדשה, עם מישהו אחר, וזה נפלא, ושום דבר לא לנצח... ואני יודעת את זה! וזה נהדר למרות הכל...

ארז יעקבי

6/7/07 23:12:

טוב אין ברירה נשאר לגור בחיפה

--``----------------

6/7/07 23:02:

חזק, עצוב

ומציאותי.