עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מילים , מקומות , תחושות שהגיעו אלי..נגעו בי...וביקשו לגעת באחרים...

    0

    ''העץ''

    20 תגובות   יום שבת, 23/8/08, 00:26


    ''כי האדם עץ השדה''  כבר אמרו..

    אבא שלי היה כעץ למשפחה שלנו...

    מעניין שעכשיו ששתלו אותו  עמוק באדמה , אני יותר חשה אותו כעץ...

    הרבה ימים בחייו הוא חפר באדמה מגודרת בעציץ, ושתל צמחים...

    ביום ה' ה 14 באוגוסט 2008, גברים בשחור חפרו בור באדמה בשבילו.....

    ואבא שלי...

    לא..

    לא היה צמח, הוא היה צלול עד נשימתו האחרונה..

    אך  העץ שהוא,חזר לאדמה.

    ישר עם שתילתו הצמיח דמעות , אובדן שיווי משקל וחיבוקים אצל אוהביו...

    ושיר..

    דרכי הפריח שיר...

    שיר ב''מעמע לושן''  שיר באידיש מילדות בפולין..

    העץ שלח אותנו הביתה לכמה ימים...

    לשבת...

    לנוח אחרי הימים והלילות הקשים...

    בבית

    ביחד

    ראינו את היחיד..

    התאחדנו

    כי אחד מאיתנו הלך...

    בתום השבעה..

    כשחזרנו לבקר את העץ על הר ירושלמי...

    הראנו לו את האוצר שמצאנו

    מצאנו משפחה אוהבת ומופלאה

    אנחנו ענפים יפהיפיים של העץ הזה..

    עכשיו

    אני לא רואה את המימד הרגיל של אבי..

    לא גוף

    הגוף שלו חזר לה'

    גופ-ה'

    ואני..

    בקשתי בליבי בסך הכל שלא יסבול יותר..

    לא הבנתי אז שיעלם לי מהסביבה..

    שנפח גופו על כדור הארץ לא יהיה יותר..

    שיניח כסא ריק לא יכולתי לדמיין...

    שלא אביא לו כוס מים..

    שלא אטפל בו בהילינג או רייקי בכלל ..

    לא יום נוסף....

    ידיי נשארו מלאות רצון להמשיך לעזור לו..

    ואין

    הוא כבר לא שם במיטה..

    זה מוזר...

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/6/09 16:38:

      נגעת בי במילים

      והעלית בי הרהורים

      איך בשר ודם אהוב

      הופך לעץ פורח ומלבלב

      ולעד נחרט בלב

       


      הההוווו.... מותק.....

       

      חיבוק!

       

      טל


      טו ' בשבט הגיע...חג לאילנות..חצי שנה שאתה בתודעה אחרת..בסביבת עצים ונושם כמוהם...

      צטט: אפרת jeki 2008-08-28 00:31:24


      אך  העץ שהוא,חזר לאדמה.

      ישר עם שתילתו הצמיח דמעות , אובדן שיווי משקל וחיבוקים אצל אוהביו...

      ושיר..

      דרכי הפריח שיר...

      שיר ב''מעמע לושן''  שיר באידיש מילדות בפולין..

      העץ שלח אותנו הביתה לכמה ימים...

      לשבת...

      לנוח אחרי הימים והלילות הקשים...

       

       

       

      נוגע  מרגש אישי

      חוותי  אובדן ויודעת על מה מדברת

       

      רוצה להאיר לזכרון

      לעץ שלך.אפרת*

       

       

      אפרת יקרה

      צמרמורת בקריאה חוזרת את הכרטיס שלך...

      את יודעת

       

      מעניין..אני מטפלת בכאב שלי במילים בריח קפה...ולא חושבת באותו הרגע על מי הם קוראי..

      לאבד בן זוג זה דבר חזק ואישי וכואב ועצוב ומחניק ו...

      אובדן אבא זה גם כואב נורא..אך זה שונה..

      וכן..

      אבל על אובדן בן זוג...

      ולמרות שלעתים האובדן הוא על איש שחי...הכאב הוא קשה מנשוא...

      וכואב הרבה זמן...הרבה..

      ונשאר חור שחור בנשמה....

      חיבוק גדול אפרת..

      תודה על האור...

      דורי

       

        28/8/08 00:31:

      חזרתי להאיר
        28/8/08 00:31:

      אך  העץ שהוא,חזר לאדמה.

      ישר עם שתילתו הצמיח דמעות , אובדן שיווי משקל וחיבוקים אצל אוהביו...

      ושיר..

      דרכי הפריח שיר...

      שיר ב''מעמע לושן''  שיר באידיש מילדות בפולין..

      העץ שלח אותנו הביתה לכמה ימים...

      לשבת...

      לנוח אחרי הימים והלילות הקשים...

       

       

       

      נוגע  מרגש אישי

      חוותי  אובדן ויודעת על מה מדברת

       

      רוצה להאיר לזכרון

      לעץ שלך.אפרת*

        26/8/08 13:31:

      שלא תדעו עוד צער

      ושנשמתו תאפוף אתכם באהבה

      כתיבתך מאד ריגשה

      תודה על השיתוף

      מחזקת אתכם!

        26/8/08 13:27:

      צטט: צליל-דורי קליין 2008-08-26 12:52:24

      צטט: ערן ♥ 2008-08-23 22:21:25


      כל כך מרגש...

      כתבת בצורה פשוט מקסימה ונוגעת לזכרו של אבא.

      מזכיר לי את סבא שלי ואת מה שכתבתי לזכרו.

       

      חיבוק גדול! ♥

      ערן יקר

      תודה על התגובה

      ואשמח לקרא את שכתבת לבסך...

      חיבוק לך..

      לכולכם התומכים

      ואני..חוזרת אט אט לשגרת שמחה מהול בהמהום...

      עכשיו זמן להיות אמא...לחבק את ניצני אבי שכל כך אהב...

      ..............

      .............

      ואת האחרים....להמשיך לשמח...ככה זה..בחיים

       הפוסט שכתבתי לסבא:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=322861

       

      וזכרם של אהובינו ישאר איתנו לתמיד.

      אני רואה את התפקיד שלי בעולם, כמו שכתבת, לשמח אחרים

      לעשות דברים שיאירו

      ואז...

      אז סבא יראה את האור הזה מלמעלה ויתן את החיוך הזה שלו...

       

      חיוך של אהבה.

      צטט: ערן ♥ 2008-08-23 22:21:25


      כל כך מרגש...

      כתבת בצורה פשוט מקסימה ונוגעת לזכרו של אבא.

      מזכיר לי את סבא שלי ואת מה שכתבתי לזכרו.

       

      חיבוק גדול! ♥

       

       


      ערן יקר

      תודה על התגובה

      ואשמח לקרא את שכתבת לבסך...

      חיבוק לך..

      לכולכם התומכים

      ואני..חוזרת אט אט לשגרת שמחה מהול בהמהום...

      עכשיו זמן להיות אמא...לחבק את ניצני אבי שכל כך אהב...

      ..............

      .............

      ואת האחרים....להמשיך לשמח...ככה זה..בחיים

        26/8/08 10:18:


      מילותיך  חודרות פנימה

      בזכרון

      בריק שנפער

      מה שהיה ואיננו.

        26/8/08 09:42:


      מחבקת.

      מזדהה....

      מחבקת שוב.

       

       


      לכל אחד מכם, שדרך מילים הגעתם אלי..

      אני מודה ומחבקת,

      מקשיבה להדהוד לעתים במילים , בפסיקים ובצבעים...

      ומתחזקת...

      והזמן...

      הו..הזמן מרפא....

      מביא סדר חדש להבנות הלב...

      תודה שוב

      דורי

        23/8/08 23:14:


      אם מילים יכלו לנחם

      הייתי כותב לך ספר עתיר מילים.

       

      בביניין ירושלים ננוחם .

        23/8/08 22:21:


      כל כך מרגש...

      כתבת בצורה פשוט מקסימה ונוגעת לזכרו של אבא.

      מזכיר לי את סבא שלי ואת מה שכתבתי לזכרו.

       

      חיבוק גדול! ♥

        23/8/08 21:31:


      חיבוק גדול

      לגמרי איתך..

      מקווה שעוד נפגש ונחלוק..

      תהיי בקשר..

      שלך- אורית.

        23/8/08 15:25:

      איתך בכאבך

      חיבוק


       

        23/8/08 13:29:


      מתוקה שלי

      חיבוק גדול

      אוהבת אותך

      טלי

        23/8/08 00:38:

      איתך !
        23/8/08 00:31:


      מאד אישי, עצוב עצוב.

      קשה לאבד נפש יקרה כזאת.

      זה תמיד יתפוס אותנו לא מוכנים.

      אין לי מילים שיוכלו להקל על הכאב.

      עכשיו אביך איננו סובל יותר,

      וגם זוהי נחמה קלושה.

      חיבוק.

      ארכיון

      פרופיל