עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    מישמיש

    39 תגובות   יום שבת, 16/6/07, 23:58

     

    נשמה טהורה ואהובה,
    נשבר לנו הלב.

     

    מתגעגעות,

     

    לולי ואני.

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/6/07 16:28:

       

      כל העדויות מוכיחות שאין לה יד או נכון יותר, אין לה רגל כסופה בדבר.

       

      אם כבר, זה הנאחס שלי הממממ

        25/6/07 16:19:

      שניים?

      זה כבר דורש איבחון, ליאת... יש מצב שלולי מרעילה אותם לאיטה?

        25/6/07 15:58:

       

      אנחנו (לולי ואני) נחים קצת (והיא מבלה הרבה מחוץ לבית. לא קל לה) ואז נאסוף איזה גורון, שהיא תוכל להשתלט עליו כי המסכנה איבדה שני פרטנרים בחצי שנה.

        25/6/07 00:29:

      יקירתי, הגעתי באיחור... ועל כך צר לי.

      אבל עוד יותר צר לי על מישמיש, על הפרדה, על הגעגועים, על החסר ועל הבדידות של לולי.

       

      מרגיז לפעמים שזוהי דרכו של עולם, אבל...

       

      אין לי אלא לשלוח חיבוק ושתי נשיקות על המצח.

      זה לא ממש עוזר וזה גם לא תחליף, אבל כוסית וויסקי, הרבה דמעות... ואסופי חדש יכול דווקא כן לעזור.

        22/6/07 19:10:

       

      מה 'זתומרת? מותר לך כאן מה שאתה רוצה.

       

      זה מין גורל כזה, עם בעלי החיים, הפרידה בטרם עת, מובטחת כמעט תמיד וזה שובר לב.

      ועל השקר וגסות הרוח? אין לי הרבה מה לומר. בזוי לחלוטין. אני מקווה לפחות שאלבי קיבל שם חיים טובים כי הם לבטח אהבו אותו, אם לקחו אותו איתם.

      גם לי היתה חתולה בשם מישמיש. היתה גם בצבע מישמיש. חמודה לאללה.

       כשנסענו אני ואישתי דאז לאוסטרליה לטיול ארוך, הפקדנו את 'אלבי' - היורש הלבן/אלבינו של מישמיש, בידי הדיירים ששכרו את ביתנו באילת. כשחזרנו לאחר כ-7 חודשים, סיפרו לנו הדיירים האחרים, שהזוג ההוא, כשעזבו את הדירה - גם לקחו עימם את אלבי שלנו! ועברו לעיר אחרת.

      לאחר מספר חודשים חזרו הזוג לגור בעיר. כשפגשתי את האישה כמובן שאלתי מה עם אלבי ומדוע לקחו אותו?. היא אמרה שהם החליטו לקחת אותו, כי אנחנו לא היינו עוד, והוא היה איתם יותר מאשר איתנו[!!??]. חוץ מזה החתול, שהועבר לאבא של אחד מבני הזוג, עכשיו חולה מאוד, כבר עבר מספר ניתוחים, הוא גוסס ואין טעם להעבירו שוב לסביבה שהוא לא מכיר. כמובן שהכעס על מעשיהם התערבב ונמוג אל תוך הצער על אלבי, והסכמתי שכרגע באמת אין טעם להקשות עליו ולהחזירו. עברו כמה חודשים ושוב נפגשתי עם האשה ברחוב. כששאלתי אותה מה מצבו של אלבי [ מצפה לשמוע שהוא כבר החזיר את כל תשע נישמותיו לבורא], היא ענתה לי בחיוך ותימהון קל - שהכל בסדר, הוא מרגיש מצויין. והמשיכה בדרכה.

      אתם קולטים? - היא שכחה שהיא שיקרה לי בפעם הקודמת!

      מצטער שהשתלטתי כאן על כל כך הרבה מרחב בתגובות. אבל הזכרונות עלו פתאום. היזהרו משומרי חתולים/כלבים למיניהם!

      מקווה שיסולח לי בעזרת כוכב מנצנץ.

        22/6/07 02:47:

       

      עבר שבוע ואני מתגעגעת אפילו יותר. גם ללולי לא קל. השתבשו סדרי עולמה.

      תודה יקירתי,

      תראי בגלריה את תמונתה של איב המהממת. אני רוצה גם תמונה שלה. אביא מצלמה גם מחר :-)

        21/6/07 21:52:
      חיבוק אוהב וכפול - מדידי האישה ודידי האגדה
        19/6/07 19:12:

       

      מאד עצוב.

        19/6/07 09:16:
      יקירתי, הצטערתי לקרוא. נורא עצוב...מקווה שאת מרגישה קצת טוב יותר
        18/6/07 21:01:

       

      ניצה מותק,

       

      לא עבר אבל לזמן תכונות משלו, כידוע. חוצמיזה, גם להתעצב זה חלק מהעניין אבל...יהיה בסדר. ננוח,נתחדש ואז, לולי ואני, נאסוף אסופי חדש ונאהב אותו.

       

      תודה.

      ליאתי? אני מקווה שעבר לך. לא ראיתי את הפוסט ולא ידעתי שאת עצובה. קבלי ממני חיבוק באהבה.
        17/6/07 23:31:

       

      תודה יקירתי.

       

      זה חלק מהחיים עם בעל חיים - להשלים עם פרידה בטרם עת אבל זו ראציונליזציה וברגש, זה פשוט לא עובד.

      הגעגועים גומרים...זה מרגיש כמו אהבה גדולה שנגמרת ונדמה שכזו לא תהיה שוב אבל באמת שהיצור הזה הגיע לכאן רק לשמח. אני לפחות מתנחמת שהיה לי אותו בכלל...

       

      מישמיש החליף את לולי שחלתה ומתה בגיל 10 והסמיכות היחסית של האירועים, גדולה עליי עכשיו. עוד קצת ואקח חבר או חברה ללולי ולי, שיהיה לנו שוב שמח.

       

      הי, תבואי שוב לבקר :-)

        17/6/07 21:53:

      ליאת יקרה

       

      לא פעם כשרובי נרדמת לידי, או כשאני צריכה להעיר אותה מחלום רע, אני חושבת על כך שהיא מזדקנת, נכון היא רק בת שבע אבל כבר צצות לה שערות לבנות סביב הפנים.

       

      אני יודעת כמה עצוב לאבד חיה אהובה, שולחת את תנחומיי, התרופה כמובן להציל מיד חתול או כלב מהרחוב.

       

      אסנת

        17/6/07 17:14:

      תודה

      מיאו (זה מלולי)

        17/6/07 11:29:

      עצוב באמת, כולנו הרגשנו כך פעם. המוזר הוא שהם הופכים להיות חלק מאיתנו,

      חלק מהאישיות, לפעמים אפילו באים לבקר אותנו בחלומות, בראים ויפים.

      לגבי הקיפודים, גם אני ראיתי קיפוד על המדרכה אוכל אוכל של חתולים,

       חשבתי שאני הוזה. נשיקת עידוד בנתיים

        17/6/07 10:38:

       

      כן. עצוב לנו בלב עצוב

        17/6/07 10:14:

      אוי..עצוב

      ליבי איתכן!

        17/6/07 07:50:

       

      תודה לידידיי חובבי החתולים, המבינים לרחשי  ליבי.

        17/6/07 07:06:

      כיוון שאני ואשתי בעלים של חתולה אז בהחלט מבינים אותך. פיצה (החתולה) איתנו כבר 12 שנה ואני יכול לדמיין כמה היא תחסר לנו כשתלך לנו. אין מה לעשות הם נכנסים לנו לחיים והם איתנו בכל, ככה זה .

      תנחומי

        17/6/07 01:53:

      אוייייויויויוייי, יהי זכרו ברוך.

      בתור אחד שאיבד שלושה, אני מבין לליבך...

      האחרון נדרס בחניה לפני שנה,הוא היה חרש ופשוט לא שמע את המכונית

        17/6/07 01:17:
      בוכה
        17/6/07 01:17:

       

      תודה יקירתי.

      היה קטע שהם היו מתגפפים במין התגוששות ואז לולי היתה תופסת בכפותיה את ראשו ומלקקת את הראש, האזניים. החתול היה מתמסטל מזה. הכלה התאים כאן, היתה כימיה משולשת וקיום מושלם. עכשיו לולי לא עוזבת אותי. המתוקה עצובה.

       

      הקשר לחיות שלנו הוא באמת ייחודי וממכר. היצורים היחידים שנשארים תינוקות תמימים.

        17/6/07 01:06:
      ונראה שלולי כל כך הרבה אותו. אצלי עבדה ומוטל בחיים לא ישנים יחד. לא תמצאו אותם בפוזה כזו מלאת אהבה. מסכנה קטנה שלי.
        17/6/07 01:05:
      אני אוהבת אותו רק מלהביט בו בתמונה. אני שולחת לך וללולי נשיקות ותנחומים. הלב נשבר לי כשחתול מת, בדיוק כמו כאשר מת בנאדם. הם הלב הרך שלנו. קבלי חיזוקים מאוהבת חתולים.
        17/6/07 00:54:

       

      מישמיש וניק קייב באותו פוסט?

      האמת?

      מגיע לו (למישמיש).

      בחירה מצויינת :-)

        17/6/07 00:26:

       

      תודה מעומק ליבנו, האנושי והחתולי.

        17/6/07 00:24:

      כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שיר - מקווה שניחמתי, ולו במעט:

       

      <object width="425" height="350"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/QlLTjXfNMYg"></param><param name="wmode" value="transparent"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/QlLTjXfNMYg" type="application/x-shockwave-flash" wmode="transparent" width="425" height="350"></embed></object>

        17/6/07 00:20:

       

      צטט: ליאור רועי 2007-06-17 00:15:40

      נשיקות מותק.

      וחיבוקים.

       

      (שמעתי על גורים שמחפשים בית..

      רק תגידי)

       

      מאד בקרוב כי אני בעד זה שללולי תהיה חברה בהעדרי וגם, שניים זה יותר מאחד :-)

      בינתיים אני רואה אותו בכל מקום. את מישמיש. יצור שהשאיר חותם. בהחלט.

      מצחיק, אתמול האכלתי את החתולים בחצר ויחד איתם, התחלקו בארוחה, זוג קיפודים. זו פעם ראשונה שראיתי אותם בחלק הזה של העיר וכולם חיו בשלווה. אולי גם אנחנו נוכל?

      אנסה לצלם בקרוב.

        17/6/07 00:16:

       

      צטט: mai7 2007-06-17 00:11:06

       

      נקשרים.. בהחלט נקשרים.

      עצוב

       

      ממש נקשרים. יצור מיוחד לי.
      תודה לך.

        17/6/07 00:15:

      נשיקות מותק.

      וחיבוקים.

       

      (שמעתי על גורים שמחפשים בית..

      רק תגידי)

        17/6/07 00:15:

       

      צטט: אופיר123 2007-06-17 00:09:48

      מה אומרים....?

      :)

      מותק...

      אומרים תודה ונותנים נשיקה חזרה.

      עצובים כי מותר ו...ממשיכים כי אין ברירה.

       

        17/6/07 00:11:

       

      נקשרים.. בהחלט נקשרים.

      עצוב

        17/6/07 00:09:

      מה אומרים....?

      :)

      מותק...

        17/6/07 00:06:

       

      יואבי, ליאור,

       

      איזה כיף שאתם כאן :-)

       

      יודעת שאתם מבינים.

       

      עצוב לי מאד.

        17/6/07 00:05:
      מזעזע. תנחומיי.
        17/6/07 00:02:

       

      מישמיש נדרס לפני שני לילות.
      החתול הזה נכנס לי ללב ולנשמה.

        17/6/07 00:00:
      אוי, מה קרה למישמיש?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאת זנד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין