כמו בשיר הראשון ( עד סוף אפריל)  קורין העבירה לי מנגינה מדליקה

ואני כמו גיבור מונומיטי יצאתי כמו לעולם לחפש מילים. 
השיר מלא בפגישות עם אנשים שאמרו לי דברים
על אהבה, על זוגיות,על העולם הסובב אותנו,

על האכזבות שאי אפשר בלעדיהן.
על הטעויות שעשיתי שוב ושוב ,

על החברים שחלקם באים וחולפים

וחלקם נשארים כמו משפחה לתמיד. 

 בגיל 40 , גיל הבינה, אין לי הרבה מסקנות על החיים
אבל אם אפשר ואם זה מסתדר ולא מדי מסובך

עדיף לא להישאר לבד .
אז הכול הופך להיות – פשוט כל כך  .