עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    (francesca woodman (1958-1981. תולדות הצילום 1

    22 תגובות   יום חמישי, 17/7/08, 23:12

     היא החלה לצלם בגיל 14 והתאבדה בגיל 22. פרנצ'סקה וודמן ( Francesca woodman)  השפיעה באופן קריטי על הצילום שלי.

     

     

     

     

      זכור לי שיום אחד עוד לפני שהתחלתי ללמוד צילום, התהלכתי ברחובות לונדון ונקלעתי לפתיחה של תערוכה בphotographers gallery  שבלונדון. לא קראתי נכון  את הכיתוב של שם האמן וחשבתי שמדובר בפראנצ'סקו וודמן. דהיינו גבר. בצילומים נערות צעירות עירומות בשחור לבן.המבט המצלם הוא פולשני ואלים. מאוד כעסתי על האלימות הצילומית של אותו הגבר המצלם חשבתי שהוא מנצל את הנשים הצעירות הללו. יצאתי מהגלריה הלומה ומבולבלת. מצד אחד העבודות עדינות ושבריריות וגם מאוד אסתטיות מצד שני אחזור ואומר.. האלימות הזו.. מאוד הטרידה אותי. לאחר כשנה התקבלתי ללימודי צילום באוניברסיטה בלונדון באחד השיעורים הראשונים ראיתי לפתע את הצילומים הללו הזכורים לי מאותה תערוכה. הסתבר שמדובר בעצם באמנית צעירה. ממש נערה שצילמה ותיעדה את עצמה עד שבחרה לקפוץ מחלון של לופט בניו יורק בגיל 22 .

     פעמיים דפק אותי כל הסיפור הזה. פעם אחת הדימויים דפקו אותי. מרב שהם יפים כמעט פרחה לי הנשמה ופעם שנייה  דפק אותי  סיפור חייה של הנערה הצעירה /(אמן גבר אלים).

     

     

      http://i335.photobucket.com/albums/m465/danielaorvin/wood2.jpghttp://i335.photobucket.com/albums/m465/danielaorvin/wood2.jpghttp://i335.photobucket.com/albums/m465/danielaorvin/wood2.jpg 

     

     וודמן בת למשפחת אמנים ידועה מפרובידנס, התחנכה בתיכונים ובמכללות לאמנות בארצות הברית ובאיטליה. היא נסעה עם משפחתה בתוקופת הקיץ לאיטליה וידעה איטלקית שותפת.די מהר החלה לצלם את עצמה בעירום . כמו כל נערה מתבגרת היא חקרה  את גופה רק שהיא תעדה את הסקרנות שלה ואת המצוקות והתהיות שלה על גבי נגטיב כמו ביומן אישי עד לזמן מותה. היא השתמשה הרבה בחשיפות ארוכות שגרמו לטשטוש גופה בצילומים וגם התמזגה עם אוביקטים שונים,שני סממנים לביטול עצמי.

     

     

     

     

     

     בשנת 1979 היא עברה לניו יורק  כדי להתחיל קריירת צילום. היא שלחה תיקי עבודות למספר צלמי אופנה אך לא זכתה לתגובות נלהבות מצידם.  בתחילת שנות ה80 היא נכנסה לדיכאון עמוק וב1981 היא התאבדה. מספר ימים לפני שהתאבדה התפרסם ספר אמנות שהוציאה Some Disordered Interior Geometries . זהו ספר קטן מוזר ולא ממש ברור של צילומים שלה ומשפטים סתומים ודיאגרמות.

      ברשות משפחת למעלה מ10000 נגטיבים שצולמו על ידה ורק כ 120  דימויים מתוך 800 ההדפסות שקיימות הותרו לפירסום.

      

    כשהייתי סטודנטית לצילום התמקדתי בעיקר בפורטרט עצמי ובצילום סטודיו. צילמתי את עצמי במשך 5 שנים עד שלא יכולתי יותר. הגעתי למצב של שובע ואף דחיה מצילומי פורטרטים עצמיים. אך את ההתנסות ההיא אני חבה לפרנצ'סקה וודמן שגרמה לי 

     להתרגש בפעם הראשונה באמת מצילום.

     

     

       

    חשבתי להתחיל לכתוב כאן סידרה פוסטים על מספר צלמים שאני אוהבת ושאני חושבת שהם מעניינים למען אילו שאוהבים צילום ולא נחשפים מספיק לאמנות הזו או כאילו שסתם רוצים להרחיב אופקים.

                         

    (כל הצילומים הם של פרנצ'סקה וודמן)

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/08 09:17:


      מצטרף בחום לבקשה שתמשיכי.למרות הרקע שלי, לא הכרתי אותה.

      הצילום האחרון בפוסט שלך - מצמרר.

      מענין לא פחות מלהכיר צלמים חדשים יהיה ללמוד על אלה שמשפיעים עליך.

       

        20/7/08 09:12:

      צטט: א.ב. של אהבה 2008-07-20 04:35:32

       

      היי דניאלה

      בבקשה תמשיכי, באמת שזה היה פוסט מרתק. למדתי המון!

       

       

      איזה כיף לשמוע. זו המטרה

        20/7/08 04:35:

       

      היי דניאלה

      בבקשה תמשיכי, באמת שזה היה פוסט מרתק. למדתי המון!

       

        19/7/08 12:19:

      צטט: zarmelak 2008-07-19 02:37:57


      אני מוצאת את זה קצת עצוב .
      ואותה קצת .. אממ ? שרוטה ?

      ובכל זאת .. צילומים חזקים ..

      זה באמת די עצוב.. אני חושבת שעצם העובדה שהיא "שרוטה" הביאו אותה לצילומים כאילו חזקים ומיוחדים. הנפש הסבוכה שלה ממש נחרטת בתמונות.

       

        19/7/08 12:15:

      צטט: הקונסיליירי 2008-07-18 21:29:51

      מחכה להמשך הסדרה

      ושאלה קטנה - האם זהות הצלם צריכה להשפיע על פרשנותך לצילומים או שהם עומדים בפני עצמם?

      נראה לי שזהותו או מינו של הצלם/אמן  יכולה להשפיע על פרשנות במידה והנתונים הללו רלוונטים וקשורים ישרית לעבודות  כמו אם מדובר בפורטרט עצמי ( שבדרך כלל יש סיפור מעניין מאחורי אותו אמן וגם רלוונטי לעבודות) או צילום מגדרי ( פמיניסטי למשל). אבלנראה לי גם שקודם צריך להתחבר לעבודה עצמה ורק אחכ לדעת פרטים ביוגרפיים. כך בכל אופן אני נוהגת כשאני רואה צילומים בתערוכות בפעם הראשונה..

       

        19/7/08 11:27:

      היי! תודה רבה לכם. זה מאוד מדרבן להמשיך בסדרה.
        19/7/08 02:37:


      אני מוצאת את זה קצת עצוב .
      ואותה קצת .. אממ ? שרוטה ?

      ובכל זאת .. צילומים חזקים ..

        18/7/08 23:51:

      כן, תרחיבי.

       

        18/7/08 22:36:

      צילומים מעניינים. אשמח לראות עוד
        18/7/08 22:13:
      תודה. עוד.
        18/7/08 21:29:

      מחכה להמשך הסדרה

      ושאלה קטנה - האם זהות הצלם צריכה להשפיע על פרשנותך לצילומים או שהם עומדים בפני עצמם?

        18/7/08 20:41:

      תודה על הפוסט המרתק.

      אני אשמח מאד לקרוא כאן פוסטים נוספים על  צילום!

       

        18/7/08 18:23:

      רעיון מצויין.

      גם הפוסט. 

        18/7/08 14:41:

      צטט: maritza 2008-07-18 14:07:23

      אשמח אם תכתבי סדרה כזו

      הכרת לי כעת  את פרנצ'סקה וודמן וכעת בטח אגלה עוד צילומים שלה 

      ובכלל אשמח לקרוא טקסטים לא "אופנתיים" על צילום

      זה חסר 

      דווקא חשבתי לכתוב טקסטים אופנתיים :) . אני לא עומדת לכתוב על ראשית תולדות הצלום לא נראה לי שזה מעניין כאן מישהו.. התכוונתי לכתוב  טקסטים קצרים על צלמים די מדליקים בעיני שהשפיעו על הצילום שלי ושאולי אנשים לא ממש נחשפו להם. רובם דרך אגב עדיין חיים ופועלים 

       

        18/7/08 14:07:

      אשמח אם תכתבי סדרה כזו

      הכרת לי כעת  את פרנצ'סקה וודמן וכעת בטח אגלה עוד צילומים שלה 

      ובכלל אשמח לקרוא טקסטים לא "אופנתיים" על צילום

      זה חסר 

        18/7/08 13:11:

      צטט: ehudamir 2008-07-18 10:58:31


      גם לי זה קורה: כשאני ניגש ליצירה, גם מינו וגילו של האמן קובעים את אופן ההתבוננות שלי עליה.

      וזה מטומטם, אבל אין לי שליטה מלאה על זה.

      יפה עשית, כשהבאת את הרטרוספקטיבה הזו.

      ואגב, כשהתחלתי לקרוא, עמד לי בראש שהיא נולדה ב-1860 בערך, ומתה באמצע המאה הזו, ואז הבנתי שאני טועה וחזרתי לתאריכים, ואז ראיתי - חייתה רק כ-20 שנה. ואז המשכתי לקרוא.

      למה חשבתי שהגיעה לזיקנה ושיבה?

      כי בראש שלי עמדו רוברט מייפלתורפ, אנסל אדמס, ועוד כמה צלמים ששמם פרח מזכרוני, אבל התקשרו אצלי עם אדוארד הופר (hopper) שתצפית מינימלית על ציוריו היא חובה לכל שוחר אמנות באשר הוא - וחשבתי שהם חיו מספיק זמן כדי ליצור. הופר, לפחות, נולד בסוף המאה ה-19 וחי עד זקנה ושיבה.

      תודה על הפרספקטיבה הבו זמנית: עליך ועל פרנצ'סקה.

       

      רב הצלמים שאני ממש מתחברת ומושפעת מעבודותיהם התאבדו או עברו איזושהי טרגדיה בחיים. יש כמובן כאילו שאני פשוט אוהבת את " הראש" שלהם. לא תמיד ידעתי את הסיפור אלא רק אחרי שהתעניינתי. אני חייבת להודות שלפעמים גם שם האמן לא מעניין אותי אלא העבודה פרופר. אם העבודה באמת הולמת בי אז אני מתעניינת בסיפור של אותו אמן. במקרה של פרנצסקה קודם העבודות הלמו בי ורק אחכ גיליתי מי היא מה שגרם לי כמובן עוד יותר להתעניין במה שהיא עושה ולנסות לחקור את העבודות, להתעמק בהם להבין אותם.למרות שנכון, במקרה הזה נפלתי מבחינה מגדרית וזה היה די מטומטם אבל גם משעשע..

       

        18/7/08 10:58:


      גם לי זה קורה: כשאני ניגש ליצירה, גם מינו וגילו של האמן קובעים את אופן ההתבוננות שלי עליה.

      וזה מטומטם, אבל אין לי שליטה מלאה על זה.

      יפה עשית, כשהבאת את הרטרוספקטיבה הזו.

      ואגב, כשהתחלתי לקרוא, עמד לי בראש שהיא נולדה ב-1860 בערך, ומתה באמצע המאה הזו, ואז הבנתי שאני טועה וחזרתי לתאריכים, ואז ראיתי - חייתה רק כ-20 שנה. ואז המשכתי לקרוא.

      למה חשבתי שהגיעה לזיקנה ושיבה?

      כי בראש שלי עמדו רוברט מייפלתורפ, אנסל אדמס, ועוד כמה צלמים ששמם פרח מזכרוני, אבל התקשרו אצלי עם אדוארד הופר (hopper) שתצפית מינימלית על ציוריו היא חובה לכל שוחר אמנות באשר הוא - וחשבתי שהם חיו מספיק זמן כדי ליצור. הופר, לפחות, נולד בסוף המאה ה-19 וחי עד זקנה ושיבה.

      תודה על הפרספקטיבה הבו זמנית: עליך ועל פרנצ'סקה.

       

        18/7/08 09:47:
      תודה רבה לכם. שמחה שאהבתם!
        18/7/08 00:24:


      אכן, מרתק

       

        18/7/08 00:04:


      מרתק  ואחלה רעיון,אם תשאלי אותי.

       

       

        18/7/08 00:01:

      סיפור קשה.

      לכמה רגעים הפסקתי לנשום.

      והתמונות, אכן נפלאות.

      תודה.


      (והרעיון הזה, לסדרת פוסטים בתחום נשמע נהדר.)

        17/7/08 23:28:

      פשוט מדהים