עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מאזינה לקולות......

    מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
    רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
    ובעיקר המון ממני.

    0

    אל תיגע בי......

    93 תגובות   יום שישי , 20/6/08, 17:57

    כשהייתי בת 12, שמרתי יחד עם חברה בכניסה לביה"ס.

    פעם זה היה נהוג ומקובל, לשבת בשער

    ולרשום את האנשים שנכנסים למזכירות או למנהלת.

    פתרון מטופש וחוסך אבטחה של שנות השמונים המאוחרות.

     

    ליד השער היה שיח גדול. הוא עמד שם והסתכל עלינו.

    אמרתי לחברה שלי "תראי אותו שם בשיח. מה הוא עושה?".

    עד מהרה גילינו שהוא מוריד את המכנס, מסתכל עלינו ומאונן.

    היינו מזועזעות. ברחתי לחדר המנהלת שתגיע מהר.

    בינתיים, הוא הספיק להסתלק, אבל הזעזוע והמבוכה היו גדולים.

     

    כמה חודשים אח"כ אדם מבוגר עקב אחריי בדרך לצופים.

    אז גרנו על גדות פארק הירקון. הוא התקרב והתקרב ואני שיכולתי לשמוע כל צעד שלו, הבנתי שאם לא אברח ומהר, עלול לקרות לי משהו נורא.

    רצתי הכי מהר שאני יכולה. לא העזתי להסתכל אחורנית.

    חודש אחרי היה שחזור של אונס שבוצע לא רחוק משם, בערך מאתיים מטר דרומית למקום בו הוא פגש אותי לראשונה.

    "בשידור חוקר" פרסמו קלסתרון ואני הייתי מזועזעת.

    זה יכל לקרות לי.

     

    שנים הדחקתי. אחרי הכל לא קרה לי דבר. האם באמת לא קרה לי?

     

    עד שפגשתי בנעמה ( שם בדוי ).

    היא הייתה ילדה בת 12 שלימדתי משחק.

    זה היה שיעור מונולוגים. כל אחד היה צריך לבחור קטע מסדרת טלוויזיה שהוא אוהב ולשחק אותו מול הכיתה.

    נעמה בחרה בקטע שביצעה אגם רודברג,

    מאופרת הסבון היומית " אהבה מעבר לפינה".

    באותה תקופה הדמות אותה גילמה אגם, נאנסה ע"י בן הזוג שלה בסדרה.

    בהתחלה היה נראה כאילו נעמה בחרה בקטע כי הוא היה דרמטי ומרגש,

    אבל אז בדיוק ברגע שהדמות מתחילה לבכות, קלטתי.

    היא בוכה באמת.

    אבל איך? ילדה בת 12?

    הדמות של אגם היא בכלל נערה מתבגרת, לפחות 16.

     

    ומה לנעמה ואונס?

    אך אחד מהתלמידים לא הבין, כולם היו בטוחים שנעמה שחקנית נהדרת.

    בהפסקה, לקחתי אותה הצידה ואמרתי לה "תודה".

     

    "תודה שהיה לך את האומץ להתמודד עם הפחד שלך, שלא פחדת לספר".

    ונעמה הביטה בי בעיניים דומעות ולא הייתה צריכה לומר דבר.

    הבנתי לבד.

     

    חיבקתי אותה ובשנייה אחת חזרתי להיות בת 12 שוב.

    אז נכון שלא עברתי את אותה חוויה ואני לא יודעת מה בדיוק עברה נעמה בפרטי פרטים. היא לא הייתה צריכה לספר.

    העיקר שהיא שיתפה. זו הייתה הדרך שלה.

     

     

    האתר עדות, מאפשר לנשים וגברים כאחד לספר את הסיפור שלהם במסגרת פרוייקט קיר העדויות. אנונימי, ללא כל חשש ובעיקר למטרה אחת : לשבור את השתיקה.

     

    http://www.edut.co.il/

     

    השינוי מתחיל בסיפור שלך.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (93)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/08 18:08:

      צטט: sked 2008-06-20 18:15:38

       

      במקרים הללו אני מתבייש שאני חלק מהחברה החולה הזו.

      אלוהים שבשמיים מה אשמו המלאכים הקטנים הללו.

       

      *

      בוא לא נשכח לעולם שכולנו היינו המלאכים הקטנים הללו.

      היינו ונשארנו חלקינו...

      תמים

       

       

       

       

        29/6/08 22:01:

      צטט: 1noga 2008-06-28 18:03:34

      קרין היקרה את כותבת ברגישות מדהימה,

      הצגות וכתיבה הם לעיתים קרובות תרפיה

      והרפיה מנשיאת הזכרונות והמצוקות שחווינו,

      טוב שהיתה אפשרות להוציא מטענים טעונים כל כך,

      ואת שידעת ויכולת להיות שם בשבילה - נפלא!

      לצערי המקרים הללו לא בודדים, ורבים לא הובאו לידיעה,

      ונותרים טמונים במסתרי הנפשות הפגועות..

      תודה לך שכתבת כך

      תודה לך על התגובה.

       

        28/6/08 18:03:

      קרין היקרה את כותבת ברגישות מדהימה,

      הצגות וכתיבה הם לעיתים קרובות תרפיה

      והרפיה מנשיאת הזכרונות והמצוקות שחווינו,

      טוב שהיתה אפשרות להוציא מטענים טעונים כל כך,

      ואת שידעת ויכולת להיות שם בשבילה - נפלא!

      לצערי המקרים הללו לא בודדים, ורבים לא הובאו לידיעה,

      ונותרים טמונים במסתרי הנפשות הפגועות..

      תודה לך שכתבת כך

        28/6/08 12:43:

      וואו.

      צטט: toolie 2008-06-27 08:31:55

      בני 19 הייינו - 1979  , לקחתי את האודי של אבא, נסענו לאצטדיון רמת גן, החניה היתה מגרש לא סלול - לפני שבנו את הקניון- להתנשק וכאלו, פתאום הופיעה דמות בחלון, כובע גרב, נועצת  מבט רע ואלים. טסנו משם, בבהלה.

      חזרתי עם א. שכבר היה בגיבוש לקחנו אלות קצרות - ידיות של פטישים בלי הראש - אבא בנאי. לא מצאנו אותו.

      כמה ימים אח"כ היתה ידיעה בעיתון, הוא תקף זוג אחר ונלכד במארב של המשטרה.

      20 שנה עברו, אחרי שהתגרשתי, יצאנו לבלות, ג'ינג'ית, לא הסכמתי

      להתנשק באמצע הלילה על 'מולהולנד דרייב'. החושך לא היה ידיד.  

       

       

        27/6/08 08:31:

      בני 19 הייינו - 1979  , לקחתי את האודי של אבא, נסענו לאצטדיון רמת גן, החניה היתה מגרש לא סלול - לפני שבנו את הקניון- להתנשק וכאלו, פתאום הופיעה דמות בחלון, כובע גרב, נועצת  מבט רע ואלים. טסנו משם, בבהלה.

      חזרתי עם א. שכבר היה בגיבוש לקחנו אלות קצרות - ידיות של פטישים בלי הראש - אבא בנאי. לא מצאנו אותו.

      כמה ימים אח"כ היתה ידיעה בעיתון, הוא תקף זוג אחר ונלכד במארב של המשטרה.

      20 שנה עברו, אחרי שהתגרשתי, יצאנו לבלות, ג'ינג'ית, לא הסכמתי

      להתנשק באמצע הלילה על 'מולהולנד דרייב'. החושך לא היה ידיד.  

       

        25/6/08 18:10:

       

      צטט: אורית1420 2008-06-25 08:25:40

      גם אצלינו בשכונה היה בחור שעשה מעשה שכזה
      אבל למזלי היינו יחד כל הילדודס
      ורצנו מהר לספר להורים שפעלו לעצור את זה
      הבחור לא חזר אבל המראה נשאר שם עד היום
      מחבקת אותך ואת התלמידה שלך

      תודה לך.

        25/6/08 08:25:
      גם אצלינו בשכונה היה בחור שעשה מעשה שכזה
      אבל למזלי היינו יחד כל הילדודס
      ורצנו מהר לספר להורים שפעלו לעצור את זה
      הבחור לא חזר אבל המראה נשאר שם עד היום
      מחבקת אותך ואת התלמידה שלך
        24/6/08 16:09:

       

      צטט: שר שר 2008-06-24 15:01:55

       

      בוכה מאוד ריגש אותי לקרוא את הדברים.

      אני יותר משמחה שבמקרה שלי אני לא יכולה לדבר על אונס,

      אני נאבקתי בו והצלחתי לחמוק מהמכונית.

      ידעתי שזה או הוא או החיים שלי - במקרה שלי היה לי מזל גדול.

      מחבקת את האחרות שמזלן לא שפר עמן. 

       

      חיבוק גדול בחזרה

        24/6/08 15:01:

       

      בוכה מאוד ריגש אותי לקרוא את הדברים.

      אני יותר משמחה שבמקרה שלי אני לא יכולה לדבר על אונס,

      אני נאבקתי בו והצלחתי לחמוק מהמכונית.

      ידעתי שזה או הוא או החיים שלי - במקרה שלי היה לי מזל גדול.

      מחבקת את האחרות שמזלן לא שפר עמן. 

       

        24/6/08 10:04:

       

      צטט: רחלית 2008-06-24 09:37:46

      החזרת אותי לשם בדיוק...

      (לא אונס אבל יכול היה להיות)

      אני לא מדחיקה, אני לפעמים נזכרת

      בעיקר בנס שניצלתי...

      תודה לך על השיתוף

        24/6/08 09:37:

      החזרת אותי לשם בדיוק...

      (לא אונס אבל יכול היה להיות)

      אני לא מדחיקה, אני לפעמים נזכרת

      בעיקר בנס שניצלתי...

        23/6/08 21:20:
      *
        23/6/08 17:48:

      *

        22/6/08 19:10:

       

      צטט: kobi345 2008-06-22 14:45:28

      מקווה לעזוב כאן כמה שיותר מהר...

      את הארץ?

        22/6/08 16:36:

      איזה סיפור כואב ומרגש.

      תודה שהעלית את הנושא למודעות, ותודה על האתר החשוב.

       

      איילת

        22/6/08 14:45:
      מקווה לעזוב כאן כמה שיותר מהר...
        21/6/08 19:41:

       

      צטט: גלית בן שמחון 2008-06-21 17:20:21

      לצערי כמעט ולא מכירה נשים שלא חוו חוויות אונס, הטרדה מינית הילדותם וגם בבגרותם.

      וזו בדיוק הסיבה שקם האתר הזה, הוא יוצר מודעות אדירה בעיניי לעניין שתמיד מטואטא מתחת למיטה.

        21/6/08 17:20:
      לצערי כמעט ולא מכירה נשים שלא חוו חוויות אונס, הטרדה מינית הילדותם וגם בבגרותם.
        21/6/08 16:58:

       

      צטט: מאיה מיס 2008-06-21 13:16:01

      מוכר.

      אני הייתי בת 5 כשזה יכול היה לקרות לי....

      אוי לי. תודה על השיתוף.

        21/6/08 16:57:

       

      צטט: אפור הזקן 2008-06-21 13:07:06

       

        הבטן   מתכווצת

        העיניים  דומעות

        החום   מתפשט

       

         אכן  לפי  הפסיקות בשנים  האחרונות  יש  להחמיר  ענישה

           כי   הם   כאן   מסביבינו

       

        והסטטיסטיקה  אומרת כי  רוב מעשי  האונס  והמגונים

         מתבצעים  דפקא  ע"י    אנשים  מוכרים

            בני  משפחה   וחברים

       

         חיבוק  יקירה

            נשיקהמגניב
       

      גם בסיפור של נעמה זה היה ככה בדיוק. תודה שבאת.

        21/6/08 14:16:
      תודה יקרה.
        21/6/08 13:16:

      מוכר.

      אני הייתי בת 5 כשזה יכול היה לקרות לי....

        21/6/08 13:07:

       

        הבטן   מתכווצת

        העיניים  דומעות

        החום   מתפשט

       

         אכן  לפי  הפסיקות בשנים  האחרונות  יש  להחמיר  ענישה

           כי   הם   כאן   מסביבינו

       

        והסטטיסטיקה  אומרת כי  רוב מעשי  האונס  והמגונים

         מתבצעים  דפקא  ע"י    אנשים  מוכרים

            בני  משפחה   וחברים

       

         חיבוק  יקירה

            נשיקהמגניב
       

        21/6/08 12:23:

       

      צטט: מיכל@טריפלטק 2008-06-21 11:09:49

      כל הכבוד לילדה האמיצה וכל הכבוד לך.

      תודה.

        21/6/08 12:23:

       

      צטט: הילה ר 2008-06-21 01:50:35

      חברה שהייתה איתי בצבא נאנסה. קשה מאוד לראות אדם קרוב אליך שעבר משהו כזה ואין משהו שאפשר לעשות מלבד לדבר ולהיות שם.החוסר אונים הזה משגע. שמעתי גם מקרה שקרה לידידה של אח שלי (בן ה14) ,שנאנסה על ידי ילד שהיה שיכור. זה היה בחדשות לא מזמן.

       

      מזעזע הפוסט שלך (שכתוב טוב אגב,עד כמה שאפשר להגיד טוב על נושא כזה).

      תודה יקירה.

        21/6/08 12:22:

       

      צטט: אינדיגו10 2008-06-20 23:13:30

      אני לא מצליחה להעלות לכם את הצילום של עטיפת הספר

      אבל זה מה שכתוב על גב הספר מספר ידוענים שקראו וכתבו

      סופי צדקה

      "סודות לבנים" הוא יותר מספר, הוא פיסת חיים מרגשת, אמיתית ונוגעת ללב, המאפשרת הצצה למקומות עמוקים ולפעמים כואבים בנפש האנושית ואת היכולת לצמוח ולצאת מהם למשהו חדש.

      דני שטג

      עולם האישה תמיד סקרן אותי וכגבר ניתנה לי ההזדמנות דרך ספר זה להיכנס לתשוקות ולמאוויים החזקים ולאש האהבה של דיטה, הדמות הגבורה,

      כניסה מסקרנת לנשמתה של אישה צעירה, בודדה לפעמים אף על פי שמוקפת בהרבה אנשים, ונשמתה צועקת לאהבה, אך מבחוץ צעקתה לא תמיד נשמעת והניגוד הזה מרגש, חיפוש של נשמה מתוקה וגבוהה שנגעה מאוד ללבי.

      עדי ברקן

      ישנן כל כך הרבה דרכים מהירות להגיע לשם...ואם לא אתן כבר תמציאו, הרי אתן רק צריכות ניצוץ קטן והשאר בידי הרוח, ולצערי בשנים האחרונות התופעה הזו הפכה לסופה, לכן המלצתי היא: קראו בראש נקי

      }{[אם זה אפשרי] את הספר כי הוא תסריט טוב "לסרט החיים" שכולנו חשופים לו, וששום הצלחה בשום תחום לא שווה את הסיכון לנגוס מהעולם המפחיד והנוראי הזה, כדאי שתשאלו את דיטה.

      גלית גוטמן

      הספר נותן הצצה לפרטים מאוד אינטימיים בחייה של נערה ותהלכי התבגרותה , זהו לא סיפור קל אבל גיל זה חשוב להנצחה, ובסיפור זה בסופו של דבר ניתנת תקווה, מה שהופך אותו לספר חובה לכל אימא ונערה מתבגרת.

      אמירה מורג

      זהו סיפור של תקווה, אומץ, שבירת מוסכמות וניפוץ דעות קדומות, הספר שייקח אתכם למחוזות רחוקים של הארה, קחו נשימה ארוכה וקפצו פנימה לתוך גלי המסתורין.

      נשמע מאד מעניין. הספר נמצא בחנויות? וכמו שכבר ציינתי, אם את צריכה עזרה בלעבד את הספר למחזה, אני אשמח. על חשבוני.

        21/6/08 12:20:

       

      צטט: דני ססלר 2008-06-20 19:15:09

      סיפור טוב, חזק ומקדם נכון את "עדות"

      חבל שמדובר בסיפור אמיתי......

        21/6/08 12:02:

      אין לי כוכבים.

      עוד אשוב. 

        21/6/08 11:48:

       

      צטט: גימל וו 2008-06-21 11:42:38

      לכל הפושעים ורוצחי הנשמות המסתובבים בינינו יש משפחות, יש שכנים ויש חברים. צריך לשמור על אנטנות דרוכות, לקרוא סימנו אזהרה ולא לפחד להתמודד עם אדם או להתריע על תופעות שלא נראות לנו (כמובן לא להפוך לפראנואידים).

      חינוך לכבוד ולערכים לא יפתור את הבעיות בשוליים, אבל את הרוב בודאי, והיום זה מה שחסר במדינה.

      את צודקת מאד.

        21/6/08 11:47:

       

      צטט: סה-לה-v 2008-06-21 10:50:13

      טוב שיש אנשים טובים כמוך קארין. טוב שאת עוזרת ומתנדבת. תבורכי *

      לא חושבת שיש קשר, אבל תודה מותק.

        21/6/08 11:42:

      לכל הפושעים ורוצחי הנשמות המסתובבים בינינו יש משפחות, יש שכנים ויש חברים. צריך לשמור על אנטנות דרוכות, לקרוא סימנו אזהרה ולא לפחד להתמודד עם אדם או להתריע על תופעות שלא נראות לנו (כמובן לא להפוך לפראנואידים).

      חינוך לכבוד ולערכים לא יפתור את הבעיות בשוליים, אבל את הרוב בודאי, והיום זה מה שחסר במדינה.

        21/6/08 11:09:
      כל הכבוד לילדה האמיצה וכל הכבוד לך.
        21/6/08 10:50:
      טוב שיש אנשים טובים כמוך קארין. טוב שאת עוזרת ומתנדבת. תבורכי *
        21/6/08 10:12:

       

      צטט: מירי גיל 2008-06-20 20:21:25

      אני לא יודעת איך היום בבתי ספר...

      חשוב מאוד וחייבים להעביר לתלמידים

      את המסר וללמד אותם  על הסכנות... ולהזהיר (הילדים תמימים)

      חוץ מזהירות בדרכים....

       

       

      בבית הספר בעיקר מדברים על הסכנות באינטרנט וזה לא פחות חשוב.

      יש גם הצגה נהדרת על הטרדה מינית לילדים.

      אני חושבת שלא מדברים על זה מספיק לא ביסודי ולא בתיכון וחבל

       

        21/6/08 10:11:

       

      צטט: orenshani 2008-06-21 08:24:19

      קארין,

       

      למה יש לי הרגשה שכמעט לכל אשה יש סיפור כזה?

       

      כאב לשתי בנות (וראית תמונות :-) ) אני חושב די הרבה על העניין הזה? מה הן צריכות לעשות אם יקרה להן משהו כזה? איך אני אמור להגיב? 

       

      מה שמדאיג אותי במיוחד זה שאני לא בטוח שהתגובה ה-"מקובלת" במקרים האלה לא מעצימה את הטראומה. יש לי הרגשה שהרבה הורים פשוט משדרים שהם לא רוצים לשמוע ולכן הרבה ילדות (למה רק ילדות? ילדים!) מבינים שאסור להם לספר, מחזיקים בבטן או מדחיקים וככה מגדילים את הנזק לעצמם.

       

      חשוב מאוד להיות מוכן לשמוע. כמה שזה קשה. כי התחושה של הילד שחיללו את כבודו יכולה להיות בקלות מועצמת על ידי תגובה של ההורים שמשדרת שחיללו גם את כבודם שלהם. 

       

      זו אחת הבעיות הגדולות שיש להורים במאה הנוכחית. עסוקים מדי בקריירה ופחות בילדים.

      זה משליך גם על העובדה שילדים לא יודעים את מי לשתף במה שקורה להם.

      חשוב מאד שהורה יהיה מודע למה עובר על הילד שלו ולא יפחד לשאול.

       

        21/6/08 10:08:

       

      צטט: akibaz 2008-06-21 06:40:02

      הרבה זאבים רעים

      יש ביער של החיים

      ממליץ לכל אשה

      באשר היא

      ללמוד הגנה עצמית

      אקי

      מסכימה בהחלט.

        21/6/08 08:24:

      קארין,

       

      למה יש לי הרגשה שכמעט לכל אשה יש סיפור כזה?

       

      כאב לשתי בנות (וראית תמונות :-) ) אני חושב די הרבה על העניין הזה? מה הן צריכות לעשות אם יקרה להן משהו כזה? איך אני אמור להגיב? 

       

      מה שמדאיג אותי במיוחד זה שאני לא בטוח שהתגובה ה-"מקובלת" במקרים האלה לא מעצימה את הטראומה. יש לי הרגשה שהרבה הורים פשוט משדרים שהם לא רוצים לשמוע ולכן הרבה ילדות (למה רק ילדות? ילדים!) מבינים שאסור להם לספר, מחזיקים בבטן או מדחיקים וככה מגדילים את הנזק לעצמם.

       

      חשוב מאוד להיות מוכן לשמוע. כמה שזה קשה. כי התחושה של הילד שחיללו את כבודו יכולה להיות בקלות מועצמת על ידי תגובה של ההורים שמשדרת שחיללו גם את כבודם שלהם. 

        21/6/08 07:46:

      משנה לשנה מספר הסוטים והאלימים גדל

      אך גם המודעות גדלה

      וזאת הנחמה

      תודה על הפוסט.

        21/6/08 06:40:

      הרבה זאבים רעים

      יש ביער של החיים

      ממליץ לכל אשה

      באשר היא

      ללמוד הגנה עצמית

      אקי

        21/6/08 06:23:

      תודה יקירתי

      וכוכב על פוסט חשוב באופן מיוחד

      חיבוק ענק

      מתובלת

        21/6/08 01:50:

      חברה שהייתה איתי בצבא נאנסה. קשה מאוד לראות אדם קרוב אליך שעבר משהו כזה ואין משהו שאפשר לעשות מלבד לדבר ולהיות שם.החוסר אונים הזה משגע. שמעתי גם מקרה שקרה לידידה של אח שלי (בן ה14) ,שנאנסה על ידי ילד שהיה שיכור. זה היה בחדשות לא מזמן.

       

      מזעזע הפוסט שלך (שכתוב טוב אגב,עד כמה שאפשר להגיד טוב על נושא כזה).

        20/6/08 23:47:

       

      צטט: אורית גפני 2008-06-20 23:38:07

      תודה שהבאת לפה את המודעות ואת האתר...!

      תודה שבאת לביקור.

       

      פוסט חשוב...

      ודרך ההגשה שלך,

      כרגיל מרתקת

        20/6/08 23:38:
      תודה שהבאת לפה את המודעות ואת האתר...!
        20/6/08 23:28:

       

      צטט: אינדיגו10 2008-06-20 23:18:46

      אלו פשוט אנשים חולים שהחברה לא מספקת להם מסגרת טיפולית מתאימה. אז המחלה שלהם נפוצה ונוגעת בכל מי שהם באים עימו במגע-כמו מחלה מדבקת

      פשוט צריך לטפל בהם נכון -ולגלות את הנטיות שלהם מילדות ולטפל

      וכול זה היה נמנע -הכול מכול.

      בהומאופתיה יש טיפול לכול סוגי הנטיות המוזרות כולל לאנסים רוצחים ועוד מיני מוזרויות

      פשוט החברה לא מודעת לזה לא עושים כלום -אנשים אלו נשארים חולים וזוהי התוצאה

      חייהם של ילדים ונערות נהרסים -אחרי זה נדרשים שנים ארוכות של שיקום

       

       

       

       

      איזה טיפול הומאופתי ניתן לטיפול ברוצחים ואנסים?

        20/6/08 23:18:

      אלו פשוט אנשים חולים שהחברה לא מספקת להם מסגרת טיפולית מתאימה. אז המחלה שלהם נפוצה ונוגעת בכל מי שהם באים עימו במגע-כמו מחלה מדבקת

      פשוט צריך לטפל בהם נכון -ולגלות את הנטיות שלהם מילדות ולטפל

      וכול זה היה נמנע -הכול מכול.

      בהומאופתיה יש טיפול לכול סוגי הנטיות המוזרות כולל לאנסים רוצחים ועוד מיני מוזרויות

      פשוט החברה לא מודעת לזה לא עושים כלום -אנשים אלו נשארים חולים וזוהי התוצאה

      חייהם של ילדים ונערות נהרסים -אחרי זה נדרשים שנים ארוכות של שיקום

       

       

       

       

        20/6/08 23:16:

       

      צטט: אינדיגו10 2008-06-20 23:07:43

      סודות לבנים -סודות של ילדה נערה בגיל ההתפתחות המינית

       

      הוצאתי לאור ספר שזכה בקרן יהושוע רבינוביץ לסופרים

      לפני 5 שנים על קורות חיי בצל ההתפתחות המינית בטרם עת שנקרא "סודות לבנים"

      שם אני מתארת קצה קצה ממסכת ההתנהלות שהתנהלה סביב מיניותי בהיותי ילדה ונערה

       

      רציתי לכתוב תסריט ומחזה ולהפוך את הספר לסרט והצגה כי נראה לי שחשוב שהנושא ילמד בבית ספר - אך לא מצאתי עדיין את האנשים הנכונים שיעזרו לי

       

      דיטה

      אני אשמח לעזור לך לעבד את הספר למחזה אם תרצי, דיטה יקרה.

       

        20/6/08 23:15:

       

      צטט: maya2812 2008-06-20 21:01:01

      מסתובבים פה הרבה חולים כאלה ובמיוחד במקומות עמוסים-מנצלים את הצפיפות בהופעות גדולות ובאוטובוסים ופשוט נצמדים לילדות צעירות מאחורה ואני זוכרת כמה מקרים של סוטים כאלה בתקופת בגרותי.

      עד היום אני צריכה לסבול הערות ותגובות מטרידות של גברים חולים על חלקים בגוף שלי.

      המדינה שלנו לא מספיק מפותחת כי על גבר חולה שמטריד אותי מילולית בהערות מיניות אני לא יכולה להתלונן כי אחרת יגידו שלא הבנתי טוב את כוונתו של הסוטה

      קודם כל את כן יכולה להתלונן. יש לך זכות בסיסית להתלונן, הבעיה היא שתלונה בד"כ לא מובילה לאקט מעשי נגד מי שהתלוננת כנגדו, אלא רק נרשמת ומתויקת בקלסר במשטרה.

      ככה גם נראית המשטרה שלנו בסופו של יום ואני בהחלט מדברת מנסיון.

       

      לגבי מקומות הומי אדם, לא נעים לומר, אבל רק המחשבה על כמות הבנים שהתחככה בי בדיסקוטקים והופעות, מעוררת בי בחילה. זה חולני יותר מהערה מינית רגילה בעיניי.

       

        20/6/08 23:13:

       

      צטט: רונית b 2008-06-20 20:58:50

      קארין יקרה

       מזל שיש אנשים טובים כמוך בעולם.

      שכל מה שאכפת להם זה אחרים ולא רק עצמם.

       

       

      איכפת לי בעיקר לעורר מודעות אצל אנשים, גם להניע את עצמם לעשות משהו בשבילם זה לא פחות חשוב.

       

        20/6/08 23:13:

      אני לא מצליחה להעלות לכם את הצילום של עטיפת הספר

      אבל זה מה שכתוב על גב הספר מספר ידוענים שקראו וכתבו

      סופי צדקה

      "סודות לבנים" הוא יותר מספר, הוא פיסת חיים מרגשת, אמיתית ונוגעת ללב, המאפשרת הצצה למקומות עמוקים ולפעמים כואבים בנפש האנושית ואת היכולת לצמוח ולצאת מהם למשהו חדש.

      דני שטג

      עולם האישה תמיד סקרן אותי וכגבר ניתנה לי ההזדמנות דרך ספר זה להיכנס לתשוקות ולמאוויים החזקים ולאש האהבה של דיטה, הדמות הגבורה,

      כניסה מסקרנת לנשמתה של אישה צעירה, בודדה לפעמים אף על פי שמוקפת בהרבה אנשים, ונשמתה צועקת לאהבה, אך מבחוץ צעקתה לא תמיד נשמעת והניגוד הזה מרגש, חיפוש של נשמה מתוקה וגבוהה שנגעה מאוד ללבי.

      עדי ברקן

      ישנן כל כך הרבה דרכים מהירות להגיע לשם...ואם לא אתן כבר תמציאו, הרי אתן רק צריכות ניצוץ קטן והשאר בידי הרוח, ולצערי בשנים האחרונות התופעה הזו הפכה לסופה, לכן המלצתי היא: קראו בראש נקי

      }{[אם זה אפשרי] את הספר כי הוא תסריט טוב "לסרט החיים" שכולנו חשופים לו, וששום הצלחה בשום תחום לא שווה את הסיכון לנגוס מהעולם המפחיד והנוראי הזה, כדאי שתשאלו את דיטה.

      גלית גוטמן

      הספר נותן הצצה לפרטים מאוד אינטימיים בחייה של נערה ותהלכי התבגרותה , זהו לא סיפור קל אבל גיל זה חשוב להנצחה, ובסיפור זה בסופו של דבר ניתנת תקווה, מה שהופך אותו לספר חובה לכל אימא ונערה מתבגרת.

      אמירה מורג

      זהו סיפור של תקווה, אומץ, שבירת מוסכמות וניפוץ דעות קדומות, הספר שייקח אתכם למחוזות רחוקים של הארה, קחו נשימה ארוכה וקפצו פנימה לתוך גלי המסתורין.

        20/6/08 23:12:

       

      צטט: orna29 2008-06-20 20:32:56

      הוא עמד שם והסתכל עלינו.

      אמרתי לחברה שלי "תראי אותו שם בשיח. מה הוא עושה?".

      עד מהרה גילינו שהוא מוריד את המכנס, מסתכל עלינו ומאונן.

      יו, יש לי דה ז'ה וו

      זוכרת שזה היה ביום הראשון של שנת הלימודים

      הלכתי עם אחותי (הגדולה ממני בשנה) לבית הספר,

      עליתי לכיתה ז', ובדיוק מולנו הוא עמד ועשה מה שעשה

      הייתי בשוק

      זה רדף אותי  זמן רב אחרי זה, ולא רציתי לעבור

      באותה דרך שוב

      מעניין, אבל אנשים רבים כתבו לי גם במייל שעברו דבר דומה בילדותם.

      כנראה שסוטי מין לא היו חסרים מעולם, לצערי.

        20/6/08 23:12:

      צריך לחתוך לגברים כאלה את הזין.

      והעונש הזה קל יחסית למי שחורץ את דינה של אישה,

      הוא רוצח את נשמתה.

      חבל שאנחנו חיים במדינה כזאת מפגרת.

        20/6/08 23:11:

       

      צטט: עדנוש 2008-06-20 20:07:55

      יקירתי כוכב

      על סיפור רגיש

      על התזכורת שאנחנו הנשים

      צריכות לשמור על עצמנו

      תודה

      גם הגברים.

        20/6/08 23:11:

       

      צטט: אפרת74 2008-06-20 19:35:49

      אתר עדות באמת נותן מרחב למי שרוצה לספר, לשתף...

      אבל הרוב פשוט רוצות לשים את זה מאחוריהן

      ולעולם לעולם לא לדבר על זה שוב, לא לחשוב על זה שוב (לא שזה ממש אפשרי)

      ובטוח לא שמישהו אחר ידע על זה...

      ולכן האתר הוא אנונימי.

      הרוב רוצות לשים את זה מאחוריהן, כי הן מעדיפות להדחיק.

      הכלי הזה יכול לתת להן פורקן נהדר. סוג של סגירת מעגל.

        20/6/08 23:10:

       

      צטט: ניתי81 2008-06-20 18:43:17

      לצערי הרב לא מפתיע!

      קורה יותר מדי פעמים שנשים מוטרדות, למעשה באופן יומיומי יוצא לנו להפגע אבל בשל הנורמות אנחנו אפילו לא מחשיבות זאת להטרדה-

      הערות על מראה, צפירות חוזרות ונשנות (כן גם שריקות), הערות יותר בוטאות ואפילו רמיזות קשות. וזה מבלי לגעת!

       

      המקרה של נעמה, והיא רק בת 12 עצוב ולא משנה הפרטים. אני מקווה שיהיה לה תמיכה טובה ושתצליח להתגבר.

      הסרט לא פחות חזק ומראה פנים שונות לישראל- חלק נלחמות וחלקן מאשימות.

       

      תודה על העלאת הנושא המאוד חשוב!

      הסרט לדעתי מראה תופעה עולמית ולווא דווקא ישראלית.

      נורא עצוב שהטרדה מינית או תקיפה מינית, עדיין נתפסת בעיני אנשים, כאשמה של הקורבן ולא של התוקף.

       

        20/6/08 23:08:

       

      צטט: יפעת פלד 2008-06-20 18:35:20

      החזרת אותי בבת אחת אחורה גם לגיל קרוב  (קצת לפני 11).

      דווקא בן מהכיתה.

       

      אולי פעם.

       

      האתר מחכה לסיפור שלך.

        20/6/08 23:08:

       

      צטט: חנה אקרמן להיות בריא 2008-06-20 18:30:57

      קרין ,

      אסור לשתוק, חובה לפתוח ולדבר. גם אחרי שנים רבות.

      אני כל פעם מופתעת לגלות שלכל כך הרבה מאיתנו יש סיפור

      אפל כזה בעבר האישי...וכל כך מעט מעזים/ות  לדבר!

      את וכל החברים מוזמנים להיכנס גם לכרטיס שלי ,

      לכתבה של ד"ר איילת גלעדי על הטרדות מיניות בקרב ילדים.

      היום, זה קורה לא רק מהכיוון של המבוגרים....עצוב

      תודה חנה.

       

        20/6/08 23:07:

       

      צטט: @אורית 2008-06-20 18:28:40

      הדמעת אותי....יש דברים שלעולם לא שוכחים,

      ונותרים להתמודד איתם כל החיים,הגיל לא רלוונטי פה,

      למרות שלטמא ילדות קטנות וגם ילדים בנים,

      זה הדבר הכי מזעזע שיש.

      והקישור לאתר ,דבר נהדר,לספר לפרוק ולא לשכוח

      את הרוע מעבר לפינה,אורב לקורבן הבא שלובוכה

      תודה אורית, אני מקווה שהקישור לאתר יוביל אנשים להוסיף עוד ועוד סיפורים ותחושות שלהם.

      העיקר לא לשמור בבטן.

        20/6/08 23:07:

      סודות לבנים -סודות של ילדה נערה בגיל ההתפתחות המינית

       

      הוצאתי לאור ספר שזכה בקרן יהושוע רבינוביץ לסופרים

      לפני 5 שנים על קורות חיי בצל ההתפתחות המינית בטרם עת שנקרא "סודות לבנים"

      שם אני מתארת קצה קצה ממסכת ההתנהלות שהתנהלה סביב מיניותי בהיותי ילדה ונערה

       

      רציתי לכתוב תסריט ומחזה ולהפוך את הספר לסרט והצגה כי נראה לי שחשוב שהנושא ילמד בבית ספר - אך לא מצאתי עדיין את האנשים הנכונים שיעזרו לי

       

      דיטה

        20/6/08 23:07:

       

      צטט: -תמר- 2008-06-20 18:17:29

      ילדה אמיצה... מרגש ממש.

      הלוואי וכולן היו יכולות להתמודד כך. 

      כשיש את הכלים הנכונים, ההתמודדות היא אפשרית.

       

        20/6/08 23:06:

       

      צטט: לורה 2008-06-20 18:16:57

      כך נעלמת לה התמימות של הילדות,

      כמה טוב שהיית שם בשבילה.

      תיאטרון הוא כלי חזק. 

      בהחלט. תודה.

        20/6/08 23:06:

      זו תופעה כלל עולמית. אך אחד לא אמר שהעולם שלנו טהור ונקי.

      צטט: sked 2008-06-20 18:15:38

       

      במקרים הללו אני מתבייש שאני חלק מהחברה החולה הזו.

      אלוהים שבשמיים מה אשמו המלאכים הקטנים הללו.

       

      *

       

       

       

       

       

        20/6/08 23:05:

       

      צטט: ענת ניב 2008-06-20 18:14:55

      פחד אלוהים!

       

      כאמא לילדה שעוד מספר שנים תתחיל להתנהל עצמאית בחוץ אני מרגישה חסרת אונים בכלים שאני יכולה לצייד אותה מול העולם האכזר. מלבד פלאפון, שוקר חשמלי, לחצן מצוקה ועוד שלוש חברות צמודות, כי אסור ללכת לבד, רק באזור מואר ולא מאוחר... בקיצור פחד אלוהים!

      אכן פחד, אבל חשוב להקנות לילדים של היום תחושה של בטחון, ככה הם עצמם לא יפתחו פחדים מיותרים.

       

      אני חושבת שהייתי בת 10 בערך, היה חושך, הייתי ירידה חדה בכביש אז לקחתי את האופניים ביד, ואז איזה מישהו שם היציע לי סוכריה, לא ממש התיחסתי אליו והמשכתי ללכת, הוא אמר משהו על לגעת בי בתמורה לכמה סוכריות שאני ארצה זרקתי את האופניים לעברו, לא יודעת מאיפה היה לי את הכח להעיף אותם ככה, ורצתי, למחרת שמעתי על איזה בחור בשכונה ששבר את שני הרגליים, כנראה שזה היה הוא, לא ממש זוכרת עוד פרטים, זוכרת שאחרי זה ידעתי מי זה היה, אבל לא סיפרתי כלום....

        20/6/08 22:49:
      הפוסט הזה הוא חשוב לקריאה ומן הראוי שיופץ בהרחבה באתר. תודה.
        20/6/08 21:32:

      שלב ראשון זה השלב של להוציא החוצה.

      שלב שני צריך להיות ההבנה של הילדה (או ילד) שהם  לא אשמים,לא צריכים להתבייש  ויש להם תמיכה.

      שלב שלישי,בעיני החשוב ביותר ,זה לדווח,להורים,לרשויות ולאפשר עם עזרה לילדים להתלונן, כדי להרחיק מפלצות אדם מהרחוב!

        20/6/08 21:01:

      מסתובבים פה הרבה חולים כאלה ובמיוחד במקומות עמוסים-מנצלים את הצפיפות בהופעות גדולות ובאוטובוסים ופשוט נצמדים לילדות צעירות מאחורה ואני זוכרת כמה מקרים של סוטים כאלה בתקופת בגרותי.

      עד היום אני צריכה לסבול הערות ותגובות מטרידות של גברים חולים על חלקים בגוף שלי.

      המדינה שלנו לא מספיק מפותחת כי על גבר חולה שמטריד אותי מילולית בהערות מיניות אני לא יכולה להתלונן כי אחרת יגידו שלא הבנתי טוב את כוונתו של הסוטה

        20/6/08 20:58:

      קארין יקרה

       מזל שיש אנשים טובים כמוך בעולם.

      שכל מה שאכפת להם זה אחרים ולא רק עצמם.

       

       

        20/6/08 20:32:
      הוא עמד שם והסתכל עלינו.

      אמרתי לחברה שלי "תראי אותו שם בשיח. מה הוא עושה?".

      עד מהרה גילינו שהוא מוריד את המכנס, מסתכל עלינו ומאונן.

      יו, יש לי דה ז'ה וו

      זוכרת שזה היה ביום הראשון של שנת הלימודים

      הלכתי עם אחותי (הגדולה ממני בשנה) לבית הספר,

      עליתי לכיתה ז', ובדיוק מולנו הוא עמד ועשה מה שעשה

      הייתי בשוק

      זה רדף אותי  זמן רב אחרי זה, ולא רציתי לעבור

      באותה דרך שוב

        20/6/08 20:24:

      קרין יקרה,

      הצטמררתי תוך כדי קריאה.

      כמי שעוסקת בתחום, מיד עלו אסוציאציות, וחשבתי על נעמה, שאיפשרת לה לשחרר, עוד קצת, את העצוב והמפחיד הזה.

      כידוע לך, רבים (נשים וגברים) שומרים עמוק בלב את הסיפור הזה, שלהם.

      שמחתי ללמוד אודות אתר "עדות". ייתכן מאוד שזאת הדרך הכי מתאימה בה חלק מהאנשים יוכלו להוציא את הסוד, ואת הטראומה.

      תודה לך, קרין. הנושא חשוב כל כך.

       

        20/6/08 20:21:

      אני לא יודעת איך היום בבתי ספר...

      חשוב מאוד וחייבים להעביר לתלמידים

      את המסר וללמד אותם  על הסכנות... ולהזהיר (הילדים תמימים)

      חוץ מזהירות בדרכים....

       

       

        20/6/08 20:07:

      יקירתי כוכב

      על סיפור רגיש

      על התזכורת שאנחנו הנשים

      צריכות לשמור על עצמנו

      תודה

        20/6/08 19:39:

      אני מתנדב...להיות הקוצץ..... לאותם אנשים שפלים

      אשמח לחתוך להם את ...

        20/6/08 19:36:

      קארין יקרה*

      טוב שעבר,

      חשוב להפיץ להאיר לאחרות להתגבר על הפחד בזמן.שולחת לך המון אהבה

        20/6/08 19:35:

      אתר עדות באמת נותן מרחב למי שרוצה לספר, לשתף...

      אבל הרוב פשוט רוצות לשים את זה מאחוריהן

      ולעולם לעולם לא לדבר על זה שוב, לא לחשוב על זה שוב (לא שזה ממש אפשרי)

      ובטוח לא שמישהו אחר ידע על זה...

        20/6/08 19:30:
      חשוב. תודה
        20/6/08 19:23:
      כל פעם שצץ סיפור כזה אני מצטמרר מחדש .  על שכאלו צריך להטיל את העונשים הכבדים ביותר , בלא זכות הפחתה , ערעור ... וכ"ו .  אסור לתת לשופטים "מרחב של רחמים".   יש לחייב אותם להטיל מינימום ענישה ברף גבוה .
        20/6/08 19:21:

      קשה..

      חיים אכזריים

       

      נוגע ללב

        20/6/08 19:15:
      סיפור טוב, חזק ומקדם נכון את "עדות"
        20/6/08 18:44:

       

      אין מילים.

      הלוואי ויום אחד נצליח ליצור עולם בו אין דברים כאלה.

       

      חיבוק וכוכב.

       

       

        20/6/08 18:43:

      לצערי הרב לא מפתיע!

      קורה יותר מדי פעמים שנשים מוטרדות, למעשה באופן יומיומי יוצא לנו להפגע אבל בשל הנורמות אנחנו אפילו לא מחשיבות זאת להטרדה-

      הערות על מראה, צפירות חוזרות ונשנות (כן גם שריקות), הערות יותר בוטאות ואפילו רמיזות קשות. וזה מבלי לגעת!

       

      המקרה של נעמה, והיא רק בת 12 עצוב ולא משנה הפרטים. אני מקווה שיהיה לה תמיכה טובה ושתצליח להתגבר.

      הסרט לא פחות חזק ומראה פנים שונות לישראל- חלק נלחמות וחלקן מאשימות.

       

      תודה על העלאת הנושא המאוד חשוב!

        20/6/08 18:41:

       

       

      Star

        20/6/08 18:35:

      החזרת אותי בבת אחת אחורה גם לגיל קרוב  (קצת לפני 11).

      דווקא בן מהכיתה.

       

      אולי פעם.

       

      קרין ,

      אסור לשתוק, חובה לפתוח ולדבר. גם אחרי שנים רבות.

      אני כל פעם מופתעת לגלות שלכל כך הרבה מאיתנו יש סיפור

      אפל כזה בעבר האישי...וכל כך מעט מעזים/ות  לדבר!

      את וכל החברים מוזמנים להיכנס גם לכרטיס שלי ,

      לכתבה של ד"ר איילת גלעדי על הטרדות מיניות בקרב ילדים.

      היום, זה קורה לא רק מהכיוון של המבוגרים....עצוב

        20/6/08 18:28:

      הדמעת אותי....יש דברים שלעולם לא שוכחים,

      ונותרים להתמודד איתם כל החיים,הגיל לא רלוונטי פה,

      למרות שלטמא ילדות קטנות וגם ילדים בנים,

      זה הדבר הכי מזעזע שיש.

      והקישור לאתר ,דבר נהדר,לספר לפרוק ולא לשכוח

      את הרוע מעבר לפינה,אורב לקורבן הבא שלובוכה

        20/6/08 18:28:

      לא מאמין שקורים דברים כאלו כאן..חייבים להחמיר את הענישה עם עברייני המין

       

        20/6/08 18:18:
      * שבת שלום.
        20/6/08 18:17:

      ילדה אמיצה... מרגש ממש.

      הלוואי וכולן היו יכולות להתמודד כך. 

        20/6/08 18:16:

      כך נעלמת לה התמימות של הילדות,

      כמה טוב שהיית שם בשבילה.

      תיאטרון הוא כלי חזק. 

       

        20/6/08 18:15:

       

      במקרים הללו אני מתבייש שאני חלק מהחברה החולה הזו.

      אלוהים שבשמיים מה אשמו המלאכים הקטנים הללו.

       

      *

       

       

       

       

        20/6/08 18:14:

      פחד אלוהים!

       

      כאמא לילדה שעוד מספר שנים תתחיל להתנהל עצמאית בחוץ אני מרגישה חסרת אונים בכלים שאני יכולה לצייד אותה מול העולם האכזר. מלבד פלאפון, שוקר חשמלי, לחצן מצוקה ועוד שלוש חברות צמודות, כי אסור ללכת לבד, רק באזור מואר ולא מאוחר... בקיצור פחד אלוהים!

        20/6/08 18:12:
      *
        20/6/08 18:02:

      זווע פשוט נורא מה שעולם הזה ניפף,שבת קסומה לך...תמים

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרין אלדאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין