עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    האיש היפה

    15 תגובות   יום ראשון, 3/6/07, 00:13

     

    ואהבת לרעך כמוך. כמה פשוט, ככה מורכב.
    קודם כל אהוב את עצמך. שנית, צא מנקודת הנחה שחלק מהאנשים סביבך עדיין לא שם. 

    ------------------------------------------------------------------------------

    יש איש אחד שאני מכירה מזה זמן מה. איש חכם, ישר, יפה וטוב.

    למראית עין מתבדל מסביבתו, צופה שקט מהצד במהלך חברתי תזזיתי ורב משתתפים. תמיד הוא יושב בצד, שקט, מחובר מקסימום לאותם שניים שלושה אנשים, מתרכז לו בענייניו. 

    כל מפגש איתו היה מבחינתי תאונה. תאונה שקטה וכירורגית – משפטים קצרים, מילים קשות, צובטות ונושכות. לכאורה, הייתי אמורה לברוח, להתרחק ולהיעלם. נדמה לי שהיה לו קל יותר לשאת אותי מתרחקת, על כל הבליי וחיוכיי, ונעלמת. מקלה עליו את הצורך בהתמודדות.  

    לאיש יש כלב. נשמה טהורה ובלונדינית. את האיש גיליתי, במידה רבה, דרך הכלב. נהרה על פניו ואהבת אין קץ לכלב בכל פעם שהם יחד. מי שאוהב כך כלב, אוהב גם בני אדם. גם הבחירה של האיש להיות נוכח במקום המוני, בו התראינו, הוכיחה לי שמחפש הוא קרבת אנשים, למרות הכל. 

    כעסתי עליו – על היחס, על היוהרה המדומה שהשרה סביבו. מחקתי את שמו מרשימת חבריי, התעלמתי ממנו, נעלמתי לו אבל...כמו פרפר לאש, נמשכתי לאותה חידה הנקראת על שמו של האיש. החלטתי למחוק את האגו הפגוע. 

    שבתי להביט באיש. שבתי לחייך אליו ולפנות אליו, כמו שיעצה לי האינטואיציה. התעלמתי מהסרקזם, מההקנטות, מהריחוק. הפגנתי חום ורגישות וחיבה. אמרתי מילים טובות, הבעתי סימפטיית אין קץ.  

    היום נפגשנו. סיפרתי לו שחבר טוב שלי שאל אותי בכעס, מדוע הוא אינו אומר לו שלום והם הרי נתקלים זה בזה רבות והוא ענה לי אחרי כמה משפטים מהוססים: "כן, לפעמים יוצאים לי הפחדים הישנים, מפעם...אני פשוט קצת מתבייש" ואני הרי כבר ידעתי, בעזרת אותה אינטואיציה, שזה הכל פשוט ביישנות, שעושה אותו בלתי מובן.

    על הכנות והיושר, להסתכל לי בעיניים ולהגיד את זה, אהבתי אותו מאד. הקנקן יפה. יחד עם מה שבתוכו – יפהפה.

    ---------------------------------------------------------------------------------

    ואהבת לרעך כמוך. זכור, שכל אחד סוחב את פחדיו איתו. תן הנחה ותרוויח כפליים. את זה אני אומרת לעצמי, שלא אשכח. האיש היפה הוא רווח כולו לי.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/6/07 13:41:

      לפעמים יש לי תחושה שהפכנו להיות כל כך מוגנים, משוריינים, חסומים כמו מכוניות הברינקס

      שמעברות את כספי הבנקים. אין יוצא ואין בא מעבר לחומות ההגנה ואז מישהו אחד

      מעז לדבר באמת, לחשוף  פגיעות ,חולשה וכולם, כולל אותי ,נושמים לרווחה,

      והכל נמס מסביב ואז סוף סוף מתחילה שיחה.

      יפה מאוד. ואת עוד אמרת לי שאת לא יודעת ליצור?

      ככה עושים צחוק מאיש קשיש?[בשלוש שנים לפחות].

      נוגע.

        11/6/07 20:57:

      וואו!

       

      מנסה להגיב,

      ולא ממש מצליחה.

       

      אבל זה נגע עמוק עמוק בפנים.

      ממש ממש בפנים.....

       

      תודה!

       

      *

        9/6/07 17:42:
      יו, הטרפת אותי עם ניחושים עכשיו. יש לי אחד מרכזי. טוב, כשנפגש
        5/6/07 05:57:
      יפה מאד
        4/6/07 06:14:

      זה אני שבחרתי את המילים. הריני מסירה מעלייך את האחריות :-)

      קפה בקרוב. לגמרי.

        3/6/07 23:07:

       

      מילים שגדולות עליי מעט. עזבי קארמה, סתם לנסות לא לדרוך לעצמי על הזנב וגם לאחרים. מה שלומך יקירתי? קפה בקרוב?

        3/6/07 22:36:

      מקסים ונקי וטוב לקארמה מחייך

        3/6/07 10:23:

       

      תודה רבה לשתיכן.

      לפעמים, הדברים הכי טובים, יוצאים כשלא מתכוונים :-)

       

      תודה

      כל אחד והמוגבלות שלו. כל אחד והיופי שלו. מקסים
        3/6/07 08:37:

      "קודם כל אהוב את עצמך. שנית, צא מנקודת הנחה שחלק מהאנשים סביבך עדיין לא שם."

      כל כך חכם המשפט הזה שלך. 

        3/6/07 07:48:

      נבוךנבוךנבוך

      נבוךנבוךנבוך

      נבוךנבוךנבוך

        3/6/07 07:42:

      ליאת, אני רוצה להגיד לך משהו.

      רק שתדעי לך, ואני מאד מקווה שזה יישב לך על המצפון, ולא ירפה, לעולם, או לפחות בשעות הקרובות.

      אני רוצה שאת וכל מי שנחשף לפוסט הזה - יידע ויותר מזה ירגיש, מה שאני מרגיש כעת.

      ויותר מזה שהכל באשמתך...

       

       

      אני יוצא כרגע לעבודה, ואני יוצא עם כזה חום וחיוך פנימי, וצמרמורת כזאת שעוברת לי באחורי הראש, בעיקר כשאני שומע שיר שאני אוהב והמילים שלו נוגעות. נוגעות חזק.

      את הגעת לרמה הזו.

       

      תהיי ברוכה.

       

      ואהבה לרעך כמוך.

        3/6/07 00:52:

       

      כמו שאמרתי,כמה פשוט, ככה מורכב.

       

      סיפור מקסים סיפרת כאן. אותו שעור, מקום אחר.

        3/6/07 00:46:

      פעם כשהייתי קצת יותר חלש מעכשיו, הגיע ילד חדש לחבורה גברית מסוימת שאני שייך אליה. אני הייתי מאוד ציני כלפיו, עוקצני וחשדן... ואז בשלב מסוים הוא נתן לי מחמאה ענקית מהלב, ואני שאלתי אותו "מה זה זה עכשיו פתאום באמצע החיים?" והוא ענה "מתנה. בשבילך. תעשה איתה מה שאתה רוצה". אמרתי לו שזה מאוד מרגש אותי, ובקשתי ממנו סליחה. זה היה כל כך חכם מצידו. כמו שזה חכם מצידך לראות מעבר להגנות השקופות של איש הגולדן.

      מענה רך ישיב חמה, ואהבת לרעך כמוך, שיעורים נצחיים באנושיות. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאת זנד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין