עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    נטע זר

    על החיים באמסטרדם, על עיתונות, על לימודים בחו\"ל, על תרבות, בניסיון לקרב את העולם שלי לעולם של אחרים ולהפך.

    0

    טעות לעולם חוזרת: על עיתונאים ובלוגרים

    13 תגובות   יום שלישי, 10/6/08, 14:30

    הבלוגספירה הישראלית צומחת באופן מרשים, אבל תחומים רבים שקשורים להיבטים המשפטיים, האתיים והתרבותיים של יומני הרשת עדיין לא זכו לדיון משמעותי. אחד מהנושאים האפורים האלו הוא מדיניות התיקונים והתנצלויות בפוסטים, בעיקר כאלו עם אוריינטציה חדשותית. קחו למשל את הדוגמה הבאה, שנתקלתי בה לא מעט בחודשים האחרונים: אני מראיינת מישהו, מעלה את מה שכתבתי לבלוג ויום למחרת מקבלת בקשה לשנות את המשפט השני בפסקה השלישית או את המשפט השלישי בפסקה השנייה, מכיוון שממילא "זה לוקח דקה".

     

    כשמדובר בכתבה בעיתון, בעיקר אם מדובר בעיתון ישראלי, התשובה די קבועה: מפרסמים תיקון רק במקרה של טעויות עובדתיות חמורות או כותרת ראשית מטעה. אם מרואיין רוצה להוסיף ציטוט או להוריד פסקה – אין לו עם מי לדבר. בבלוג, לעומת זאת, גם המרואיין וגם המראיין מודעים היטב לקלות הבלתי נסבלת של השינויים. פותחים את האתר, מכניסים סיסמה ותוך דקה אפשר להכניס פסקה שלמה שלא פורסמה במקור, להוריד שם שהוזכר בטעות או סתם להחליף את התמונה בתמונה מחמיאה יותר של המרואיין או האירוע המסוקר.

     

    התיקונים

     

    במקרה של טעויות עובדתיות אין כמעט התלבטות – אני חושבת שהאחריות המוסרית והאתית של הכותב היא להבטיח שכל המידע בבלוג שלו הוא אמין ומדויק ככל הניתן, ואם נעשתה טעות חייבים לתקן אותה בהקדם (ובמובן הזה אין שום הבדל בין עיתונאי לבלוגר). אבל כאן מתעוררת השאלה איך בדיוק לתקן? למחוק את המשפט המטעה ולעדכן את הפוסט, או להשאיר את הטעות ולהוסיף בסוגריים את התיקון? ומה עם כל אותם קוראים שקראו את הפוסט לפני התיקון? האם על הכותב מוטלת חובה ליידע אותם בדרך כלשהי (למשל, לפרסם פוסט חדש תחת הכותרת: "תיקון והתנצלות", בדומה למה שנעשה בעיתונות המודפסת)?

     

    הבעיה האמיתית נוצרת במקרים האפורים, בהם המרואיין קובל על משפטים שנתונים לפרשנות או על התדמית שהפוסט יוצר, ולא על העובדות. כל מי שהתראיין אי פעם לעיתון יודע שדברים שנאמרים בעל פה במסגרת שיחה של ארבע או חמש שעות עלולים לקבל משמעות אחרת לגמרי כשמעלים אותם על הכתב. לא מדובר בעיוות או בהוצאה מהקשר, אלא בעובדה הפשוטה שדברים כתובים נתפסים תמיד כנחרצים ומשמעותיים יותר (ואם אף פעם לא חוויתם את זה על בשרכם, אני מציעה לכם לנהל שיחה של עשרים דקות עם חבר ולנסות לרשום אותה. רוב הסיכויים שמשפטים שנראו לכם מבריקים או משעשעים תוך כדי שיחה יראו לכם פתאום מתנשאים, אידיוטים או גזעניים).


    אז מה בלוגר אמור לעשות כשמבקשים ממנו לשנות "רק כמה דברים קטנים"? מצד אחד, הפוסט הוא טקסט סופי ולא טיוטה, ולכן הרעיון של הכנסת שינויים הוא בעייתי ומטריד. מצד שני, הקלות הטכנית שבא ניתן לשנות את הטקסט מקשה על הבלוגר לסרב.


    במקום עורך, אלפי עורכים

     

    באופן אישי, אני עדיין מנסה להתרגל לעולם הווירטואלי שבו אין לי אף עורך, ויש לי אינסוף עורכים. המציאות הזו יכולה להסביר מדוע לא מעט עיתונאים ועורכים סולדים מהבלוגספירה ומעדיפים להתייחס אליה בביטול במקום לנסות ולהתמודד עם השאלות הקשות שהיא מעלה.

     

    ואולי כדאי דווקא לנצל את היתרונות של העולם הווירטואלי כדי להתמודד עם חסרונותיו, ולפתוח את השאלה הזו לדיון: כיצד בלוגר צריך להתייחס לפוסטים שלו? כאל טקסט שלם, גמור ובלתי ניתן לשינויים (בדיוק כמו טקסט בעיתונות המודפסת) או כאל ישות משתנה ופתוחה ששייכת לקהילת הקוראים לא פחות מלכותב?

     

    אשמח לשמוע את דעתכם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/6/08 23:19:

       

      צטט: נטע אלכסנדר 2008-06-11 14:50:03

       

      צטט: zahav 2008-06-11 12:34:22

      כל עוד לא מקבעים כללים מחייבים לגבי בלוגים.אין שום ערך לתחום הזה.

      תחום שאינו נתון לפיקוח וחוקים ,וניתן לשינויים בכל רגע נתון.יהיה מטבע הדברים נטול כל אחריות  ובכלל לא אפשרי להתייחס אליו ברצינות.

      הבלוג הוא סתם זירה   משתנה וגחמנית.שכל אדיוט יכול ליטול בה חלק.וכל אדיוט רשאי להגיב ולהשתתף.

      zahav - את צודקת שאין כללים מחייבים לבלוגרים, וכאן בדיוק טמונה הבעיה, אבל אני לא מסכימה עם המסקנה שלך. קודם כל, רובנו לא רוצים שגוף ממשלתי או כל גוף יקום ויכריז על "הקוד האתי לבלוגרים", מה גם שאין שום אפשרות מעשית לאכוף אותו בלי להשתמש בשיטות שלקוחות מ-"1984". אבל, אנחנו כמשתתפים פעילים בקהילת הבלוגרים יכולים לנסח חוקים לעצמנו, ואם הם מנומקים יכול מאוד להיות שאחרים יאמצו אותם. 

      נכון ש"הבלוג הוא זירה שכל אידיוט יכול ליטול בה חלק", אבל חלק מהפוסטים הם טקסטים מעניינים ואיכותיים לא פחות מטקסטים בעיתונות המודפסת, וכמו שאביטל כתבה, מלוא האחריות מוטלת על הבלוגר. האם אפשר להתייחס אלינו ברצינות? אולי, אם אנחנו נתחיל להתייחס לכתיבת בלוגים כאל משימה רצינית.    

       נטע.את כנראה סומכת על יצרו הטוב של האדם.ועל יכולתו לכונן סדר ולכבד חוקים בלי שיכפו אותם עליו. זו אוטופי ללא ספק.רק שההסטוריה האנושית ובעיקר הניסיון הנטי מוכיח שזה פשוט לא עומד במבחן המציאות.

      המאבק הניצחי הנטוש בין הרצון להיות חופשי ומאושר ללא קוד אתי.לבין המציאות המוכיחה כי בפרצות  מתמקמים   יצרים רעים ושדים אויליים.פשוט גוברת על המשאלות הפנטזיוניות.

      בלוג הוא זירה פרוצה.ובתור שכזו יש להתפעל כשהכיוון מפתיע לטובה. נו אז לכי תבני על הפתעות כאלה. .

        12/6/08 22:13:

       

      לגמרי.  לתקן ככל האפשר וצריך. זה היופי בבלוג. זה טקסט דינמי, שאפשר לשפר ולשפץ כל הזמן.

       

       

       

      צטט: velvet 2008-06-10 15:06:54

      לתקן ככל שאפשר וצריך.

      מה זה טקסט שלם וגמור? אפשר לחשוב שהפוסטים שלנו הם הספר החדש של גרוסמן.

       

      אין שום דבר שהוא שלם וגמור, ואם אפשר למנוע טעויות/עוגמות נפש/אי הבנות - למה לא.

      איך לתקן? תלוי בסוג התיקון, בשאלה מתי הוא תוקן ומה גודל הטעות, אם בכלל.

       

       

       

        12/6/08 08:33:
      לדעתי כדי אולי להבחין בין בלוגים בעלי תוקף רשמי מסוים (כגון זה) לבלוגים על בסיס סתמי. בזה יש איזו צנזורה עצמית מסוימת שאת מחויבת להחיל על עצמך כיוון שהבלוג עצמו מקושר מאתר עיתון הארץ. לכן לא ניתן לכתוב כל דבר ובייחוד דברים שאולי לא יתאימו למשב הרוח של קהל ישראלי (לדוגמא: הבעת תמיכה במשטר איראן). לעומת זאת בלוג אישי המאוכסן במדינה עם חוקי חופש ביטוי חזקים (נגיד: שוודיה) לא מחויב לדבר מלבד הדעה של כותבו, ובזה כלולים עריכות, תיקונים והסגות למיניהם. אגב, כהערת צד, מהמימד של עיתונות מקוונת בישראל נודף ריח חזק של בלוגיות. בעקבות הטוקבקים למיניהם מיטשטש הגבול בין העמדה הרשמית של הכותב לבין אי-אלו דעות וניכוסים של הכתוב לכל מיני תורות פוליטיות. לטעמי לפחות זה מוריד את הרמה של הכתוב באופן שלא ישוער.
        11/6/08 19:56:

      לא לנצל אפשרות קיימת? ודאי ודאי שיש לתקן.

      הרי אחד ממכאובי הלב הגדולים ביותר הוא שגיאה בעיתון או בספר שכבר מאוחר מדי לתקן.

      כשהייתי נערה מאותגרת חברתית הבעתי משאלה שיבוא יום ואוכל לנהל את חיי בכתב, וכשנולד המייל זה די התממש, ועכשיו כשאפשר גם לערוך פוסטים נדמה לי שהגעתי לגן עדן...

        11/6/08 17:14:

       

      צטט: נטע אלכסנדר 2008-06-11 14:42:48

      אני כמובן מצטרפת לשתיכם (אם כי באמסטרדם קצת קשה להשיג את הספר החדש של גרוסמן...). מצד שני, גם 90% מהטקסטים בעיתונות המודפסת הם לא בדיוק ספרות יפה,
      זה מיייג'ור אנדרסטייטמנט
      ובכל זאת אנחנו מתייחסים אליהם כאל טקסטים שלמים ובלתי נתנים לשינוי.
      רק בגלל שטכנית זה לא אפשרי. הבושות נשארות לנצח. כלומר עד היום שלמחרת.
      וזה בעצם מחזיר אותי לשאלה שהעליתי בפוסט - האם צריך לתת למדיום להכתיב את המסר?
      כן.
      כלומר, האם בגלל שקל ואפשר לשנות, צריך להתייחס לטקסט כאל טיוטה?
      כן.

       

        11/6/08 14:50:

       

      צטט: zahav 2008-06-11 12:34:22

      כל עוד לא מקבעים כללים מחייבים לגבי בלוגים.אין שום ערך לתחום הזה.

      תחום שאינו נתון לפיקוח וחוקים ,וניתן לשינויים בכל רגע נתון.יהיה מטבע הדברים נטול כל אחריות  ובכלל לא אפשרי להתייחס אליו ברצינות.

      הבלוג הוא סתם זירה   משתנה וגחמנית.שכל אדיוט יכול ליטול בה חלק.וכל אדיוט רשאי להגיב ולהשתתף.

      zahav - את צודקת שאין כללים מחייבים לבלוגרים, וכאן בדיוק טמונה הבעיה, אבל אני לא מסכימה עם המסקנה שלך. קודם כל, רובנו לא רוצים שגוף ממשלתי או כל גוף יקום ויכריז על "הקוד האתי לבלוגרים", מה גם שאין שום אפשרות מעשית לאכוף אותו בלי להשתמש בשיטות שלקוחות מ-"1984". אבל, אנחנו כמשתתפים פעילים בקהילת הבלוגרים יכולים לנסח חוקים לעצמנו, ואם הם מנומקים יכול מאוד להיות שאחרים יאמצו אותם. 

      נכון ש"הבלוג הוא זירה שכל אידיוט יכול ליטול בה חלק", אבל חלק מהפוסטים הם טקסטים מעניינים ואיכותיים לא פחות מטקסטים בעיתונות המודפסת, וכמו שאביטל כתבה, מלוא האחריות מוטלת על הבלוגר. האם אפשר להתייחס אלינו ברצינות? אולי, אם אנחנו נתחיל להתייחס לכתיבת בלוגים כאל משימה רצינית.    

        11/6/08 14:42:

       

      צטט: velvet 2008-06-10 22:25:08

       

      צטט: אביטל גלוברמן 2008-06-10 17:02:06

      ...קיימת בי משאלה סמויה שפוסטים מסוימים יהיו הספר החדש של גרוסמן.

       אני לא חפה מהמשאלה הזו.

      אני כמובן מצטרפת לשתיכם (אם כי באמסטרדם קצת קשה להשיג את הספר החדש של גרוסמן...). מצד שני, גם 90% מהטקסטים בעיתונות המודפסת הם לא בדיוק ספרות יפה, ובכל זאת אנחנו מתייחסים אליהם כאל טקסטים שלמים ובלתי נתנים לשינוי. וזה בעצם מחזיר אותי לשאלה שהעליתי בפוסט - האם צריך לתת למדיום להכתיב את המסר? כלומר, האם בגלל שקל ואפשר לשנות, צריך להתייחס לטקסט כאל טיוטה?

        11/6/08 13:46:

      ודאי שלתקן. אבל יחד עם התיקון לפרסם מה תוקן ומדוע. הטקסט איננו קדוש. להבדיל, עיתון מודפס כבר אי אפשר לתקן אבל המדיה האלקטרונית מאפשרת תיקונים אז למה לא לנצל את היתרון הזה?

       

        11/6/08 12:34:

      כל עוד לא מקבעים כללים מחייבים לגבי בלוגים.אין שום ערך לתחום הזה.

      תחום שאינו נתון לפיקוח וחוקים ,וניתן לשינויים בכל רגע נתון.יהיה מטבע הדברים נטול כל אחריות  ובכלל לא אפשרי להתייחס אליו ברצינות.

      הבלוג הוא סתם זירה   משתנה וגחמנית.שכל אדיוט יכול ליטול בה חלק.וכל אדיוט רשאי להגיב ולהשתתף.

        10/6/08 22:25:

       

      צטט: אביטל גלוברמן 2008-06-10 17:02:06

      ...קיימת בי משאלה סמויה שפוסטים מסוימים יהיו הספר החדש של גרוסמן.

       אני לא חפה מהמשאלה הזו.

        10/6/08 17:02:

       

      "אין לי אף עורך, ויש לי אינסוף עורכים"

       

      אמרת יפה ולא דייקת, ואולי כאן המהות. יש לך אף עורך, למעשה עורכת והיא את עצמך ובשרך. וכמו בעיתונות המודפסת, באצבעותייך האחריות להציג עצמך נאמנה. אם הגישה שלך היא עיתונאית ומהודקת תקפידי על כל מילה וכל עובדה, תוך שאת יוצרת את סגנונך שלך. גם במקרה של טעות יש לך את חופש הבחירה כיצד לסמן אותה, על מה להתעכב, ואת מה לדחות מפאת חוסר עניין, ממש כמו שיקולי עריכה מסורתיים.  האחריות כאן כפולה, כובע העורך וכובע הכותב. אינסוף העורכים עליהם כתבת הם בעיקר בראש. יתכן כי בהיות הבלוגר עורך ראשי נוספים לו עורכי משנה שגם אותם עליו לדרג לפי חשיבותם: המגיבים, אלו שיש להם פוסט טראומה מדמותם הכתובה, וכמו בחיים הרבה נודניקים ומטריפי דעת. לא כולם ראויים להשתתף במלאכת העריכה/ כתיבה.

       

      עם דבורית אני אומנם מסכימה באופן עקרוני, אבל קיימת  בי משאלה סמויה שפוסטים מסוימים יהיו הספר החדש של גרוסמן.

        10/6/08 15:06:

      לתקן ככל שאפשר וצריך.

      מה זה טקסט שלם וגמור? אפשר לחשוב שהפוסטים שלנו הם הספר החדש של גרוסמן.

       

      אין שום דבר שהוא שלם וגמור, ואם אפשר למנוע טעויות/עוגמות נפש/אי הבנות - למה לא.

      איך לתקן? תלוי בסוג התיקון, בשאלה מתי הוא תוקן ומה גודל הטעות, אם בכלל.

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נטע אלכסנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין