עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    נטע זר

    על החיים באמסטרדם, על עיתונות, על לימודים בחו\"ל, על תרבות, בניסיון לקרב את העולם שלי לעולם של אחרים ולהפך.

    0

    "ג'נין, ג'נין" וטלי פחימה בפסטיבל קולנוע ישראלי באמסטרדם

    12 תגובות   יום שני, 12/5/08, 14:59

    "ג'נין, ג'נין", "מדינת ישראל נגד טלי פחימה", "מי אתה, מרדכי וענונו?", "לראות אם אני מחייכת" ו"האזרח נאוי" – הסרטים האלו, שעלולים להדיר שינה מעיניו של אביגדור ליברמן, יככבו בפסטיבל קולנוע דוקומנטארי שיפתח באמסטרדם ביום רביעי, ערב היום הרשמי לציון ה"נכבה" (הפלשתינאים שגרים בשטחים ומחוץ לישראל מציינים את הנכבה ב-15 במאי, יום לאחר התאריך הלועזי של הכרזת העצמאות). הפסטיבל, שנקרא "עדות מפנים", מבקש לחשוף את ההולנדים לצדדיו האפלים של הכיבוש הישראלי.


    "אני רוצה להביא את הכיבוש להולנד", מצהירה גלית ספורטה, שיזמה את הרעיון וארגנה את הפסטיבל יחד עם אראלה גרסיאני והילה דיין, שתיהן פעילות פוליטיות ישראליות שחיות באמסטרדם. "ההולנדים הם פרו-ישראלים יחסית וחשבנו שדווקא על רקע חגיגות השישים, וכל האירועים הרשמיים של השגרירות והגופים היהודיים באמסטרדם כדאי להזכיר שהסיפור של הנכבה, האסון הפלשתיני, הוא חלק מהסיפור הישראלי", היא מספרת בריאיון שנערך בבית קפה שכונתי, הממוקם לגדותיה של אחת מהתעלות היפות של אמסטרדם. על רקע הברווזים והברבורים שמשייטים מולנו, ספורטה מספרת איך החלה לפתח מודעות פמיניסטית, ומאוחר יותר גם מודעות פוליטית, לאחר שהשתחררה משירות בנח"ל. מאז היא הספיקה להתנדב במוקד הסיוע לעובדים זרים, לכהן כדוברת של "רופאים לזכויות אדם" ולנהל את "הקשת הדמוקרטית המזרחית". לפני ארבע שנים היא עברה לאמסטרדם בעקבות בן זוגה ההולנדי, ומאז היא מגדלת כאן את שני ילדיה. 

      

    איך אומרים "נכבה" בהולנדית?

     

    לדברי ספורטה, "באוקטובר 2006 הבאנו לאמסטרדם את התערוכה של 'שוברים שתיקה', שכללה עדויות של חיילים ששירתו בשטחים. התערוכה היתה הצלחה מסחררת, ובעקבותיה נולד הרעיון לעשות פסטיבל של סרטים דוקומנטאריים ביקורתיים. כבר לפני שנתיים כתבתי הצעה ראשונית, בהמשך הקמנו עמותה בשם Gate48 כדי לגייס כספים וגייסנו קואליציה של גופים נוספים ובדצמבר האחרון התחלנו בחיפוש מקורות מימון".
    פנית לגופים ישראליים כמו השגרירות?
    "לא", ספורטה עונה בחיוך. "קיבלנו תמיכה מקרנות הולנדיות ומתורמים פרטיים. בניגוד לישראל, ממשלת הולנד תומכת כספית בקרנות ולכן קל יותר לגייס כאן כסף לפעיליות ציבוריות. השגנו גם שיתוף פעולה עם מגזין הולנדי שמפרסם את לוחות השידורים בטלוויזיה, והוא נתן לנו מודעה בחינם, וגם עם הטרופן-מוזיאון, שמציג כעת תערוכה על הנכבה בשם 'פלשתינה 1948'".
    עיון ברשימת הסרטים מעלה שיש לכן עמדה פוליטית מוצהרת, ואין שום כוונה לאזן אותה.
    "לדעתי, הפסטיבל שלנו מאוד מאוזן. במודע הקפדנו על ייצוג שווה של נשים וגברים והזמנו שתי אורחות ושני אורחים, וגם הקפדנו שהאורחים – הבמאי יואב שמיר, סמדר בן נתן, עורכת הדין של טלי פחימה, פעיל השמאל עזרא נאוי וענבר מיכלזון, שמספרת על השירות שעשתה בשטחים ב"לראות אם אני מחייכת" - ייצגו קולות שונים בחברה הישראלית. נכון שאין לנו אורח פלשתיני, מוחמד בכרי היה אמור להגיע ובסוף היה לו משהו יותר חשוב. אנחנו התלבטנו גם לגבי השאלה הזו - אומנם אנחנו לא קוראות לזה פסטיבל ישראלי אלא פסטיבל מישראל, אבל עדיין הזהות שלנו כמארגנות היא ישראלית, ולכן יכול להיות שיותר נכון לא להכפיף פלשתיני לשיח הישראלי".
    ועדיין, כל העמדות שמוצגות בסרטים הן שמאליות במובהק.
    "תראי, יש לנו עמדה מוצהרת ואנחנו לא מתביישות בה. ברור שזו עמדה פוליטית. הכל פוליטי. איזון הוא לא רק להביא פעיל ימין על כל פעיל שמאל. לצערי השאלה של ג'נדר או מוצא אתני לא מוצאת מספיק ביטוי כשמדברים על איזון, מה שעוד יותר מפתיע שתמיד הדרישה לאיזון מגיעה מהמרכז ההגמוני, שהרי הוא "נטול אידיאולוגיה", רק הקבוצות שמודרות לשוליים, שלא מהססות לחשוף את האידיאולוגיה שלהן, נדרשות תמיד לתת "ייצוג מאוזן"".
    את לא מרגישה שיש סכנה בהצגה חד צדדית של הסכסוך מחוץ לישראל, בקרב קהל שלא מעורה בכל הפרטים ועלול לקבל תמונה סובייקטיבית של המצב הפוליטי?
    "אין דבר כזה הצגה אובייקטיבית. כל עמדה היא עמדה שנצבעה בצבעים מסוימים. ניסינו להציג תמונה מורכבת ומגוונת של החיים בישראל, ולא תמונה פשטנית וחד צדדית. כל הסרטים נוקטים עמדה ביקורתית נגד הכיבוש, אבל מדובר בסיפורים אישיים שמציגים צדדים שונים של החברה הישראלים והפלשתינית. 'האזרח נאוי' לא עוסק רק בסכסוך, אלא בסיפור אהבה בין עזרא נאוי הישראלי לבחור פלשתינאי. סרט הפתיחה של הפסטיבל, "פליפ" של יואב שמיר, מספר על צעירים ישראליים שנסעו להודו אחרי הצבא ולקחו שם סמים כדי להתרחק מהטראומה הצבאית".

     

    לחץ בינלאומי

     

    הסרטים חולקו לקטגוריות שונות כגון "מאבק נגד הגדר", "חברה מיליטריסטית" ו"אויבי המדינה" (סרטים על וענונו ופחימה). הפסטיבל כולו נערך בקולנוע "דה באלי", מרכז תרבות פופולארי שנוהג לערוך מיצגים פוליטיים. בחודש שעבר, למשל, נערך במקום "סופשבוע רוסי" שכלל "מסיבת אנטי-פוטין" ומחאה יצירתית על השליטה הממשלתית בענקית הגז והנפט "גזפרום". בהתחשב באופיו הצעיר והחתרני, הבאלי הוא מקום מושלם לאירוח פסטיבל פוליטי ביקורתי. אם לשפוט מאירועים קודמים, הקהל יהיה מורכב בעיקר מהולנדים צעירים ומשכילים שאוהבים את ניחוח האקטיביזם.  
    מהי בעצם מטרת הפסטיבל? את לא חוששת שהצגת צדדיה האפלים של ישראל בחו"ל עלולה להביא להסרת התמיכה הכספית והדיפלומטית של מדינות אירופאיות?
    "זו בדיוק הנקודה. אני מאמינה בהפעלת לחץ בינלאומי. כשהייתי בארץ ופעלתי בעמותה נגד סחר בנשים, ראיתי ששום דבר לא משנה. הממשלה והציבור התעלמו מהבעיה הזו במשך שנים, עד שיום אחד התפרסם דו"ח אמריקאי חמור מאוד על המעורבות של ישראל בסחר בנשים, וארה"ב איימה לקצץ את הסיוע אם ישראל לא תתחיל לטפל בבעיה. בעקבות האיומים האלו הוקם סוף סוף מקלט לנשים שסחרו בהן. אז נכון שהבעיה לא נפתרה – כפי שהכיבוש לא ייפתר ביום – אבל ישראל היתה בעמדה שבה היא היתה חייבת לפעול. זה ברור שהכוחות שלי כאדם אחד מוגבלים, ואני לא יכולה להפוך עולמות. הפסטיבל הזה הוא התרומה הקטנה שלי. זה משהו שאני כן יכולה ליזום".  
     
                

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/08 16:44:

       

      צטט: ינשוף לילה 2008-05-19 23:54:07

      פרימהקוקו,

      לא רק שהנכבה היא לא פיקציה, היא גם לא הנאראטיב שלהם, אלא הנראטיב של כל מי שגר בארץ המשוגעת הזאת. כשכל כך הרבה מהחיים שלנו מתנהלים על הריסות ואסונות של אחרים - הנכבה רלוונטית לישראלים לא פחות מאשר לפלסטינים. וגם אם נעיז לחשוב על פתרון אמיתי לסכסוך המתמשך - לא נצליח ללא התייחסות לנכבה ולבעיית הפליטים שנוצרה בעקבותיה ובעקבות מדיניות גזענית מתמשכת של המדינה, מאז ועד היום שמונעת את חזרתם. 

      למדינת ישראל ומשרד החוץ יש מספיק שופרות לתעמולה שלהם בקרב אירופאים אכולים רגשות אשמה על השואה. דווקא העובדה שישראליות מרימות פסטיבל שמציג נאראטיב שסותר את הציוני מקדם אותנו אל עבר פיוס אפשרי ולא מקבע אותנו בסיפור הילדים של "אנחנו הקורבנות, אותנו תקפו, נאלצנו להתגונן על נפשותינו [ ובדרך כבשנו, הרסנו, הברחנו וטבחנו, אבל אל תדברו על זה]". בישראליות הללו, כמו בכל ישראלי/ת שמוכנים להתמודד עם עובדות היסטוריות לא מחמיאות ולעמת את הנאראטיב הציוני, טמונה ההבטחה להבנה ולפיוס אמיתי בין שני העמים  

      ינשוף כמה שאתה נאיבי,

      אתה כמו האירופאים מוציא את הנכבה מההקשר בה היא כביכול נוצרה.

      הנכבה היא לא בעית הפליטים אלא עצם הקמת מדינת ישראל.

      למין רשית ההתישבות בארץ לפני 150 שנה הערבים עשו הכל על מנת למנוע זאת ולא עשו דבר על מנת להקים לעצמם מדינה(כולל אחרי 48 שהם נכבשו ע"י ירדן ומצרים.)

      רוב אלו שאתה מכנה פליטים היו מהגרי עבודה שברחו מכאן עם פרוץ הקרבות אל מולדתם.

      עכשיו תשאל איך אני יודע-למן סוף המאה ה-19 ועד 48 גדלה האוכלוסיה הערבית בכ-270 אחוז וזאת ניתן להסביר רק ע"י הגירה.

      לגבי פיוס- אתה כנראה לא חי פה כמו כותבת הכתבה הנ"ל משום שפיוס מצד הערבים יהיה רק שאנו נצא מכאן.בינתיים אני לא רואה שהערבים עושים דין וחשבון על המצב שלהם ואיך הם הגיעו אליו משום שהנכבה נוצרה במידה רבה בגלל עקב דחייתם את תוכנית החלוקה ובפלישת צבאותיהם לארץ.

      להבנה נוספת אתה מוזמן להקיש בגוגל את הביטוי- ארץ זו היא ארצי.

        19/5/08 23:54:

      פרימהקוקו,

      לא רק שהנכבה היא לא פיקציה, היא גם לא הנאראטיב שלהם, אלא הנראטיב של כל מי שגר בארץ המשוגעת הזאת. כשכל כך הרבה מהחיים שלנו מתנהלים על הריסות ואסונות של אחרים - הנכבה רלוונטית לישראלים לא פחות מאשר לפלסטינים. וגם אם נעיז לחשוב על פתרון אמיתי לסכסוך המתמשך - לא נצליח ללא התייחסות לנכבה ולבעיית הפליטים שנוצרה בעקבותיה ובעקבות מדיניות גזענית מתמשכת של המדינה, מאז ועד היום שמונעת את חזרתם. 

      למדינת ישראל ומשרד החוץ יש מספיק שופרות לתעמולה שלהם בקרב אירופאים אכולים רגשות אשמה על השואה. דווקא העובדה שישראליות מרימות פסטיבל שמציג נאראטיב שסותר את הציוני מקדם אותנו אל עבר פיוס אפשרי ולא מקבע אותנו בסיפור הילדים של "אנחנו הקורבנות, אותנו תקפו, נאלצנו להתגונן על נפשותינו [ ובדרך כבשנו, הרסנו, הברחנו וטבחנו, אבל אל תדברו על זה]". בישראליות הללו, כמו בכל ישראלי/ת שמוכנים להתמודד עם עובדות היסטוריות לא מחמיאות ולעמת את הנאראטיב הציוני, טמונה ההבטחה להבנה ולפיוס אמיתי בין שני העמים  

        19/5/08 16:13:

      הבט,

      העדר כבר שוכנע והולך יחד במסה. אלו שעוד חושבים בצורה עצמאית, חכמים מספיק על מנת לראות ולהבין שבשביל חתונה צריכים חתן וכלה ושלכל מטבע שני צדדים, אז אין מה להכנס ללחץ. המדינות הערביות כבר מבינות את הסכנה באירן, הלבנונים כבר מבינים שהחיזבללה לא רק על ישראל יורה. לאט לאט חתיכות הפאזל נופלות למקומם הנכון.

       

      צטט: primakuku 2008-05-18 13:42:46

      אין לאלו שנקראים פלסטינים מספיק דוברים שיפיצו את התעמולה השיקרית שלהם שצריך שגם היהודים יעשו זאת?

      גם כך דעת הקהל נוטה לשמוע רק את הצד הערבי אז פסטיבל זה שנערך ע"י ישראילם מחזק את עמדתם.

      מארגנת הפסטיבל מספרת על הפיקציה שנקראת נכבה ,אך היא לא מציינת את חלקם המכריע בגרימתה של אותה נכבה.היא מוצגת כאילו נפלה ביום בהיר על הערבים.

      חבל שאין מי שיארגן פסטיבל שמציג את הסיפור האמיתי ולא את הסיפור שהערבים מפיצים.

       

       

        19/5/08 12:24:
      למה כולם נודניקים? מה לא דוקומנטרי בג'נין ג'נין? הוא לא יותר מניפולטיבי מאף סרט דוקומנטרי אחר
        18/5/08 13:42:

      אין לאלו שנקראים פלסטינים מספיק דוברים שיפיצו את התעמולה השיקרית שלהם שצריך שגם היהודים יעשו זאת?

      גם כך דעת הקהל נוטה לשמוע רק את הצד הערבי אז פסטיבל זה שנערך ע"י ישראילם מחזק את עמדתם.

      מארגנת הפסטיבל מספרת על הפיקציה שנקראת נכבה ,אך היא לא מציינת את חלקם המכריע בגרימתה של אותה נכבה.היא מוצגת כאילו נפלה ביום בהיר על הערבים.

      חבל שאין מי שיארגן פסטיבל שמציג את הסיפור האמיתי ולא את הסיפור שהערבים מפיצים.

       

        15/5/08 02:08:
      it's look like the only  requirements for a film to be put on this list was it's commitment to show
      Israel in a dark light,not his artistic level or  his  level of documentaric true.
      sorry for being cynical,but i guss the only reason they didn't bring to there the filmed version of "the old man of zion" is because it was'nt filmed yet

        13/5/08 20:45:

      נטע -

      בשבוע הקולנוע הישראלי המחמיא, האוהב והמחבק שהיה לפני שבועיים-שלושה בwestergasfabriek היית? (אני מניחה ששמעת עליו...) 

        13/5/08 20:16:
      כתבה אינפורמטיבית וטובה. תודה.
        13/5/08 11:53:

      פודמניצקי-

      הקשר הוא בדיוק הקשר שקיים בין כותבת הבלוג לחשיבה הגיונית וביקורתית.

        13/5/08 08:25:

      זהו נושא מורכב ובעייתי מאוד. כמי שצפה בפסטיבל דומה בפריז (ואף כתבתי על זה פוסט) אני ראיתי שהצגה פשטנית לקהל זר שלא מבין ומכיר לעומק את הדברים מביאה לעיוות ולדעות לא מאוזנות

      נכון, גם המצב בשטח אינו מאוזן אך יש להבין שבעיקר כשהמסר מופנה לקהל חוץ השירות הטוב ביותר שניתן לעשות על מנת לתרום לתמיכה בסיום הסכסוך הוא להציג תמונה מורכבת יותר של המצב מאשר טובים ורעים, את זה קשה לעשות ולכן בורחים רבים מהמציגים לטיעון של 'אני מציג את עמדתי וזאת היא זכותי' כשהם בעצם ישיגו את ההפך - גיבוש דעות שלא יתרמו לפתרון אלא ירחיקו אותו

      מצד שני זאת היא זכותם וזה חשוב להציג גם צדדים אחרים של המצב פה על רקע החגיגות הגרנדיוזיות של שנות השישים למדינה, שכאילו השכיחו את הבעיות הקשות שלנו

        13/5/08 00:04:

      אז למה שהכותבת המתהדרת בהצגת הצדדים השווים (נשים שמאלניות, גברים שמאלנים, ועוד כהנה וכהנה) לא תיצור סרט על האנשים החיים בישובי חבל אשכול, עוטף עזה, שדרות ואשקלון? האמת שאפשר ליצור סרט על האישה שנהרגה היום בישוב ישע אחרי שקסאם פגע בה והיא גססה מרסיסים עד שנאלצו לקבוע את מותה. הרי הפקת סרט כזה, לדידה של המרואיינת, יפעיל לחץ בינלאומי ע"י סגירת ברז התקציבים על ממשלת החמאס בעזה כדי שתפסיק לפגוע באזרחים חפים מפשע.  אה, שכחתי. בעצם לא ממש איכפת להם שיפסיקו להם את הכספים מהאיחוד האירופי. הרי הם יורים קסאמים על אלו שמתקנים את קווי החשמל שמובילים חשמל אליהם, ונפגעו מהטילים שהם ירו, ועושים פיגוע במסוף הדלק שנועד לתושבי הרצועה. את המשכורות למושחתים שם הם כבר יקבלו מאיראן. והתושבים של עזה שרק רוצים לשרוד? הם ימשיכו לסבול.. הכל כדי שישראל תהיה הצד הרע בכל העניין.ולגבי התושבים שלנו? למרואיינת לא באמת איכפת מהם... אותם לא גירשו מבתיהם בשנת 1948. ואללה, צודקת. רק חבל שזה קרה כמה שנים קודם לכן - באירופה, בשינוי קטן: חלק גדול מהם, 6 מיליון ליתר דיוק, לא עברו לשום בית אחר!!!

       

      גילוי נאות: הכותבת אינה מגדירה עצמה כימנית ולא כשמאלנית. היא פשוט מנסה לראות את שני צידי המטבע, וחבל שאנשים אחרים לא עושים זאת, ומקבלים על כך את הבמה. הכל בשם האומנות...

        12/5/08 23:01:
      מה ל"ג'נין ג'נין" ולקולנוע דוקומנטארי?

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נטע אלכסנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין