עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלוגורונצ'יק

    אפרסם פה הגיגים, סיפורים קצרים, מתכונים...

    ארכיון

    איש ושקט

    18 תגובות   יום ראשון, 11/5/08, 01:20

    הסיפור הזה מתחיל

    בלב ים.

    כמו רבים מהסיפורים המופלאים ביותר אשר גם הם מתחילים בלב ים. רק

    שהסיפור הזה אם להודות על האמת אינו מופלא. וגם לא מתחיל בלב ים.

    סתם. סתם כתבתי שלא. הוא כן.

    עכשיו אולי אתם שואלים את עצמכם, מה הוא כן? מופלא. מתחיל בלב ים.

    אולי שניהם.

    אני יודע שישנם מקרים ששאלה כזו יכולה לנקר במוחות אנשים זמן רב. אולי

    אפילו 10 דק'. שלא לדבר על 12. ואני יודע שהחוויה אינה חוויה מענגת. לכן

    אודה לכם אם פשוט תפסיקו לחשוב על שטויות ותתנו לי לספר. כושלאימשלכם.

    אובחן, בלב ים אי שם בין אפריקה לאמריקה צפה לה רפסודה קטנה. במרכזה

    נעוצה שמשיה צבעונית. על כסא ים מתקפל מבד יושב איש בחליפה, שותה קוקטייל פירות מקש ארוכה ומביט אל הכלום.

    בשלב זה האיש עצמו שואל את עצמו מה הוא עושה שם ומקווה כי אני, הכותב, יודע זאת. אבל הוא לא חושף את תקוותו ולא אומר דבר ועל כן אני בעצם לא מודע לרגשותיו אלא רק עסוק בכתיבת הסיפור.

    שקט מסביב. אפילו לא ציפור. רק מטוס סילון שקורע את האויר ברעם אדיר ולא נותן מנוחה. האיש מניח את הכוס. כדי להתפנות להמשך העלילה. הבעיה היא שהוא נמצא בלב ים. והים שקט. מה כבר יכול לקרות לו? האמת היא שהסבירות שמשהו יקרה לו נמוכה כל כך שברור שתכף יקרה לו משהו. שקט מסביב. אפילו לא ציפור.

    פתאום, רכבת!

    נו, הרי זה לא ייתכן. מי שמע על רכבת בלב ים? על מה בדיוק היא נוסעת? וזה גם לא יכול להיות רכבת בגרביים מפני שזה נשי והוא, האיש, איש גברי וכבר ציינתי שהוא לובש חליפה.

    בשלב זה האיש די מתעצבן, כלומר מתעצבן מאד שאני עסוק בכל מיני תאורים שלא מקדמים דבר בעלילה שלו. ויש לו גם בחילה מהים. אבל הוא לא מראה לי את זה ועל כן אני בעצם לא יכול לעשות כלום עם המידע שאין לי ואני ממשיך ומתייחס בעיקר לשקט.

    השקט הוא כל כך מוחלט עד כי אפשר לשמוע את הכלום. אפשר לשמוע בתוך הכלום שאין כלום. בין הכלום הזה וסוף הכלום שבשקט הכל כל כך ריק שברור שאין סיכוי ששום צליל או רמז לצליל אפשרי כאן. למען האמת אני פה מתקתק וזה משמיע רעש מובהק של תקתוק אבל אני יודע שהאיש, שם בים, לא שומע את התקתוק הזה. למרות שעכשיו אני פתאום לא כל כך בטוח.

    אשכרה דפקתי באמת על השולחן לראות אם הוא יגיב. וכלום. יופי, צדקתי.

    השקט הוא כל כך מוחלט שם בים שאפילו הרוח מנשבת ללא קול. עד כדי כך. האמת היא שאם אני באמת רוצה אני יכול לעשות שאניית משא ענקית תעבור שם. זה יהיה די דרמטי מפני שהוא כזה קטן בלב ים על הרפסודה שלו עם כל השקט והכחול והקוקטייל שאנייה ענקית ורועשת יכולה להיות מפנה די מרעיש בעלילה. אבל כשאני מביט באיש היושב אני חושב...חח..חרוז...בכל מקרה כשאני מביט בו אני אומר שאני לא יכול לעשות לו את זה. אני לא יכול להפר את השקט שלו.

    אולי הוא יתום. אולי הוא ננטש ע"י אהובתו הנצחית. לך תדע מה אדם כזה סוחב איתו ואיך הוא בכלל הגיע למקום השקט הזה. אתם אולי חושבים לעצמכם שמי ידע אם לא אני. אני הרי שמתי אותו שם. אז טעות בידכם. אני לא שמתי אותו שם...

    את מי אני מרמה. אני כן שמתי אותו שם ואין לי מושג למה. ועכשיו אני אחראי למסכן הזה, ליתום הזה.

    האיש הוציא פלאפון וחייג חיוג מקוצר. "הלו..."

    בשלב זה אני משאיר אתכם בעלטה. אני יודע שאתם מעוניינים לדעת עם מי הוא דיבר ולמה. אבל אם כל הכבוד לכם. אני מרגיש קצת יותר אחריות לאיש שלי וזה לא יפה לצוטט לשיחות. זה יכול להיות אישי. חוץ מזה רכילות זה לא ספרות.

    חלק ב'

    נו, נסיכה אחת לחצה עלי אז התיישבתי בכל זאת לכתוב לכם מה ארע מיד

    אחר כך. אני יודע שכתבתי שזה אישי, רכילותי, אבל במחשבה שניה מהי

    אמנות אם לא רכילות במסווה של אמנות. מהי רכילות אם לא אמנות במסווה של

    רכילות. ובכלל מי הוא זה שיגיד מה ראוי ומה לא? הה? סתום תפה שלך!

    אני יודע שמחשבות רבות ייתכן ויציפו את ראשיכם בדקות הקרובות. אולי

    אפילו בדקות הפחות קרובות, אז אבקשכם להיות ערים לזה ולא לתת לזה

    להפריע. תודה.

    עובחן, "הלו" אמר האיש בחליפה.

    "בדרך הביתה תביא עוף" היה זה קול של אשה, קול נשי.

    היות וכבר סיכמנו שרכילות היא אמנות תרשו לי לספר לכם שזו הייתה אשתו

    של האיש. בת למשפחה מרובת ילדים מותיקי ירושליים, מסצוסטס.

    "טוב" אמר האיש. "מה טוב? מה טוב?!" צרחה האשה. "טוב אני אביא עוף"

    "בסדר" ענתה האשה בקול רגוע.

    אני משער שהיות ואתם אנטיליגנטים, אתם כבר חושבים, נו, האיש סבל

    מאשתו הצרחנית ואיכשהו במסגרת בריחה מאורגנת או מאולתרת ממלתעותיה

    הגיע לאן שהגיע בשעה שפגשנוהו. אז, תנו לי לחשוב על זה רגע..לא.

    "עוד משהו?" "כן, סטרפסילס" "מה?" "סטרפסילס!!!" צרחה האשה.

    השיחה הסתיימה והאיש חזר להביט בכלום שבאופק. כך עברה כמחצית השעה.

    "הלו"

    "דויד מה קורה איתך, למה אתה לא מגיע?"

    עכשיו אתם כבר יודעים איך קוראים לו, כך אתם ודאי חושבים. אז תרשו לי

    לומר לכם שבמקרה זה, על אף האינטיליגנציה שניחנתם בה אתם אינכם צודקים

    ואל תאמינו לכל מה שאתם קוראים, במיוחד לא למשפט האחרון שרשמתי לפני

    המשפט הזה שאני רושם עכשיו.

    "מי זה דויד?"

    "זה לא דויד?"

    "לא"

    "זה לא דויד??? אתה נשמע כמו דויד!!"

    "...תודה" אמר דויד וחייך.

    אהההה, תפשנו אותך!! אתם חושבים. כתבת אמר דויד, משמע באמת קוראים

    לו דויד. כן.. נכון.. תפשתם אותי. זה באמת דויד.

    "אני ממש מרגישה שזה אתה דויד, מה זה המשחקים המטופשים האלה?

    איפה אתה?"

    "אני בלב ים, שפרה"

    "דויד, זה לא מצחיק אותי. אני תכף עולה לבמה. מתי אתה בא?"

    שפרה היא כנרת ראשית בפילהרמונית של ירושליים מסצוסטס.

    "קצת קשה לזוז במצבי. אין משוטים ואין רוח. מאד שקט פה. אני לא בטוח

    מתי אגיע, אבל אני אביא לך את העוף אל תדאגי"

    שפרה הרגישה שדויד מדבר אמת ולא האמינה לתחושתה היא.

    "אלוהים אדירים, איך הגעת לשם?"

    "זה סיפור ארוך והקליטה מתחילה להשתבש לי, טוב מותק, נדבר אחר כך"

    האמת היא שהסיפור לא היה ארוך בכלל. דויד יצא מביתו אותו בוקר ולא הבחין

    שבצמוד לדלתו עמד אליקופטר. דויד נכנס לאליקופטר בלי להבין לאן הוא נכנס,

    זאת מפני שהוא היה בטוח שתפס מונית. ככה זה גברים מסויימים בבוקר. לוקח

    להם זמן להתעורר. בכל מקרה.. "לעיריה בקשה"

    הטייס, שהיה לו יעד אחר, לא שמע את דויד בגלל הרעש של הפליפרים למעלה.

    שניהם המריאו. דויד נרדם בדרך. הייתה סופת רעמים והאליקופטר צנח ישר

    לתוך הים.

    האם זה מרגיע אתכם לשמוע את כל הפרטים האלה? כי אני יכול לתת עוד הרבה.

    בכל מקרה דויד התעורר וגילה שהוא בלב ים. במקרה הייתה שם אניה שבדיוק

    טבעה, מכירים את זה שלפעמים כל הדברים הרעים באים ביחד? וכך משברים

    בנה לו האיש, הרי בשעת מצוקה מגלים כוחות מדהימים, את הרפסודה.

    "שמעתי את המספר דויד והסיפור לא ארוך בכלל! זה די מעצבן אותי שאתה

    לא יכולת לטרוח ולספר לאשתך סיפור כזה פשוט" "אשתי??" "אני!" "את??"

    "כן אני!" "בסדר סליחה".

    השיחה הסתיימה. דויד חזר להביט בכלום שבאופק. אבל עכשיו הוא היה רעב.

    כמה רכילות אני משחרר פה יא ורדי.. הוא הביט באופק אך ראה עוף.

    תרשו לי לתאר לכם את העוף שדמיין דויד.

    דמיינו עוף מבושל שחום וריחני. יופי.

    הבעיה היא שכעת דויד רעב. אשתו עצבנית ומודאגת. הלילה יורד ויש רק

    עוף באופק. מצב תקוע לכל הדעות.

    אני משער שאולי יש בכם אחד שלא חושב שהמצב תקוע. אולי הוא חושב..

    אתה.. אולי אתה חושב שהמצב לא תקוע. חושב שהמצב לא תקוע?

    ...אל תפריע!!!!!

    המצב תקוע.

    קוראים יקרים. מה הייתם רוצים שיקרה עם דויד? כי אני אישית לא רוצה ממנו

    כלום. הוא כמו נייר טואלט בשבילי. לא , זו לא דוגמה טובה.

    זה בגלל שבנתיים הוא לא טרח לעשות כלום כדי לגרום לי לחבב אותו, להזדהות

    איתו. לראות בו את עצמי.

    "גם תקעת אותי בלב ים! גם אני רעב! ועכשיו אני עוד צריך לעניין אותך?!

    תגיד, זה לא נראה לך מוגז...אהההההה..."

    ספלאטש

     

    חלק ג'

    אני יודע שכתבתי ספלאטש. אני יודע שזה נשמע ממש כמו איש נופל למים.

    אבל תרשו לי במסגרת התקרבותנו האינטימית לספר לכם כבר עכשיו

    שזה לא היה לא זה ולא זה.

    אני משער שאתם רוצים לתקן אותי עכשיו, כי לא ציינתי שני דברים

    אז למה כתבתי לא זה ולא זה? הרי זה רק דבר אחד ולא דבר אחד.

    איש שנופל למים או כן. לגבי זה אני לא יודע מה להשיב לכם בשעה זו.

    אני חושב שנדחה את זה לאחר כך ואחר כך בטוח אשכח כך שבסופו

    של עניין אנחנו פשוט נשים את אי הנעימות הזו מאחורינו ונקווה שהזמן

    יעשה את שלו. אתם תזכרו לי את הזמנים היפים שלנו יחד כדי להרגיש

    טוב עם עצמכם ולא לחוות זעם ורגשות שליליים אחרים.

     

    "די כבר! תסביר לגבי הספלאטש ונמשיך בעלילה!"

    מי זה?

    "אני. דויד"

    לגבי הספלאטש.

    דויד אכן נפל למים באותו הרגע בדיוק אבל הקול שנפילתו השמיעה היה

    פלאטש. הססס הגיע ממקור אחר לגמרי. זה היה ססס מקורי של משהו אחר.

    אני בטוח שעכשיו אתם אולי סקרנים לדעת מאיפה הגיע הססס. סקרנים?

    כי אתם לא חייבים, זה בסדר, אני לא ארגיש רע. גם האיש ככה מספיק

    מאוזן בנפשו והוא יקח את זה יפה תאמינו לי. אני גם יכול לכתוב על דברים

    אחרים אם זה לא מעניין אתכם. לא, באמת. אני לא נשוי לסיפור הזה.

    "די!!!! ספר כבר"

    מי זה?

    "אני! דויד! ואני מבקש להתקדם ולא להשאיר אותי סתם במים"

    הססס הגיע מלוייתן שבדיוק הגיח בקרבת האיש שכאמור נפל למים. הלוייתן הזה

    שקראו לו מוני עשה דרך ארוכה והוא היה בדרכו לאזור חמים להזדווג ולא הייתה לו שום כוונה להתעכב בגלל איזה איש עצבני בחליפה. רק שהאיש שעכשיו כבר היה נחוש וכמה להתפתחות בעלילה, אחז בזנבו של הלויתן וסוף סוף הבין ש...

    "הבין שמה?"

    מי זה?

    "אני. דויד! הבין שמה?"

    מה יש פה להבין?

    אהה, איבדתי את הריכוז שלי, סליחה..תראה, תעשה לי טובה, אולי תמצא מה

    לעשות. אני קצת מרחף היום. מחוק לי המוח סו טוּ ספיק.

    אני יודע שאתם כקוראים אולי מהרהרים עכשיו על דברים אחרים. אולי כל זה

    מזכיר לכם משהו שקרה לכם אתמול בשעה שחיכיתם לאוטובוס ואשה אחת

    ישבה לכם על היד. זה היה לא נעים. זה אף פעם לא נעים. אם זו הייתה בחורה

    יפה זה היה יותר נעים אבל בחורות יפות אף פעם לא יושבות על ידיים של אחרים.

    זה לא שהן לא רוצות, אל תרגישו רע..

    "אכפת לך להמשיך תסיפור?!"

    בונה, אתה לא הבוס שלי, תפסיק לחלק פקודות!

    "אני רוצה לדבר רגע עם הקוראים לבד!"

    מה?

    "תשאיר אותי רגע לבד איתם"

    טוב, ממילא אני צריך להשתין..סליחה..איפה פה השרותים?..

    "אני מציע שכשהוא יחזור פשוט אל תקראו מה שהוא כותב. זה כבר

    יכריח אותו להפסיק לקשקש על אוטובוסים ובחורות. טוב? הנה

    הוא בא"

    חזרתי. מה ריכלתם עלי?

    "כלום כלום...תמשיך לכתוב..חח.."

    הוּבכן. אז בכל מקרה זה מעלה אצלי כל מני מחשבות לגבי מחוייבות

    ועצים. אתם בטח שואלים את עצמכם מה הקשר לעצים.....הלו?.....

    הלו אתם שם? מה קורה פה? מה זה, חרם? אני לא מאמין...הכל באשמתך!

    "אני? מה אני עשיתי?"

    הברחת את הקוראים!!!

    "מה זה קוראים?"

    אתה צוחק עלי??? אני אבא שלך חתיכת....

    "אפ אפ אפ אפ.. אבא או לא אבא, היית אבא רע! עכשיו תסבול קצת.

    אני והלוייתן פה מחכים לעלילה. אני מבקש להתאפס ולהתחיל לכתוב

    משהו עם בשר, ורצוי עוף, ואז נחשוב עלייך לגבי קוראים או איך שלא

    קוראים לזה".

    הלוייתן, שקראו לו מוני, המשיך לשחות לעבר האזור החמים ודויד אוחז

    בזנבו ביד אחת ובקוקטייל ביד שניה. דויד ידע כי הרפתקאה נפלאה

    עומדת להתרחש וכל גופו התמלא עיקצוצי התרגשות נעימים.

    "אוקיי קוראים אתם יכולים לחזור"

    אני יודע שכמה מכם אולי חושבים איך לעזזל הגיע הקוקטייל ממקומו

    על הרפסודה לידו של דויד שהרי לא נפל למים כשהקוקטייל בידו. מחשבה

    כזו עלולה להסיט את תשומת לבכם מהסיפור ומתוקף כך לשבש את

    ריכוזכם והנאתכם ולכן תרשו לי לייעץ לכם לומר למחשבה הזו משהו כזה..

    שלום מחשבה, כאן אנחנו, אנא ממך, קחי את עצמך וצאי לי מהתחת!!!!!!!!!

     

    חלק ד'

    שפרה שלא אהבה לחכות הרבה לבעלים שלה, עלתה מיד על הטיסה הראשונה

    לאמצע האוקיינוס למצוא את בעלה דויד, וכשמצאה אותו אוי אוי אוי מה שקרה שם.

    אז זה נכון שדויד כבר היה בדרכו, נאחז בלויתן חרמן בשם מוני אבל ברגע שהלויתן מוני ראה את שפרה הוא כבר הבין שכדאי לו להסתלק. רק מלחוש את האנרגיה שלה הוא ידע שאוטוטו יהיו פה צרות. דויד נותר לבדו במים עם הקוקטייל בזמן ששפרה נחתה עם המצוף לידו כשכולה אומרת זעם לא עצור.

    "דויד. אמרת שתגיע! אמרת שתביא עוף! כמה זמן לעזזל לוקח להגיע עם עוף!?

    כמה זמן לעזזל לוקח להגיע עם עוף!!!!!?"

    סוף

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/6/08 00:07:

       

      צטט: הצהובה 2008-06-04 21:53:17

      די! אתה קורע אותי....

      בוא'נה, זה פשוט גדול!

      מאיפה אתה שואב ת'רעיונות האלה? אין,אין, זה ע-נ-ק!

      מזכיר לי מאד את אתגר קרת ואת גדי טאוב ואתה ממש לא יורד ברמתך מהם

      אני אוהבת את הסיפורים ההזויים האלה שלך....

      הדיאלוג עם המספר והדמויות והקוראים...אין, פשוט ענק!

      (איה)

      איהלה מותק ככ תודה

        4/6/08 21:53:

      די! אתה קורע אותי....

      בוא'נה, זה פשוט גדול!

      מאיפה אתה שואב ת'רעיונות האלה? אין,אין, זה ע-נ-ק!

      מזכיר לי מאד את אתגר קרת ואת גדי טאוב ואתה ממש לא יורד ברמתך מהם

      אני אוהבת את הסיפורים ההזויים האלה שלך....

      הדיאלוג עם המספר והדמויות והקוראים...אין, פשוט ענק!

      (איה)

        26/5/08 14:56:

      תודה תודה

      אני מודה שבשני הפרקים הראשונים

      הייתי באנרגיה שונה מהשלישי

      ויש לי תחושה שהוא קצת פחות טוב

      אבל יש בו משהו

      אולי צריך ליטוש קל

      בכל מקרה תודה!!

      דורונצ'יק

      אמת, התחלתי לקרוא לא סיימתי

      עייפה

      ולא אגיד לך שאחזור ...

      אבל מהפתיחה..ברור לי...שאתה מאפשר לעצמך לכתוב בזרימה

      אסוציאטיסית...ז'אנר מרענן ומדליק.

       

       

        23/5/08 03:51:

      קח עוד כוכב מצדי

      שכולם יראו ויראו!

        23/5/08 03:49:

      שתק מותק

      סתוםתפה שלך

      כי אתה מסכן פה את כולנו!

      איך בכזו עזותה דה קדושה ודה בדיחותה

      אתה הולך להוציא אותנו מהאגו מניה דיפרסיה

      אתה לא חושב שאתה מגזים

      ורק שיהיה לך ברור אתה ממש לא סופר

      אתה כבשה...

      צייר לי כבשה(כבשה יכולה לצייר כבשה?)

      אם היא לא יכולה שתצייר קיפוד...

      בומבוקלאט!!!!!!!נשיקה

        22/5/08 15:28:

      YYY מדהיםםםםםםם , מיוחד ויצירתי.....

       

      תמשיך ללא הפסקה...מחכה לדבר הגדול הבא !!! נשיקה

        22/5/08 15:26:
      מבריקצוחק
        15/5/08 23:00:
      תודה על התגובות הנפלאות!!!!!!!!
        15/5/08 20:18:
      צוחק
      ראשך פסיכודלי באופן משובח.
        12/5/08 23:37:

      תשמע חמודי, אתה כישרון יוצא דופן.

      מאוד נהניתי, וצחקתי הרבה.

        12/5/08 16:55:

       

      מבריק

        11/5/08 20:48:

      באתי בעקבות המלצתה החמה של עדינה בקהילת מומלצים. הגעתי לכלל מסקנה שאין מנוס כאן מכינוס של שלישיה. האיש. האשה. והעוף.

      תשאל- ומה יהיה על המחבר.

      תשובה: המחבר יכול לצאת למסצ'וסטס ובלבד שלא יתקע את המצב התקוע גם בלאו הכי בהמשך הצפוי בפרק ב'.

      מגניב

        11/5/08 16:05:

       

      אני מתפקעת מצחוק.

      אתה משו משו משו.

        11/5/08 14:32:

      תדאג שיופיע.

      תהיה רציני דורון! (:

        11/5/08 14:27:

       

      צטט: הנסיכה הקטנה 2008-05-11 13:48:11

      נו..... אתה לא בסדר אתה.

      :) כן האמת גם אני הרגשתי את זה וזה חזק כשלעצמו..

      יתכן ויופיע ההמשך בקרוב, בכל מקרה זה צריך להיות בקרוב

      או שלא יופיע כנראה.

        11/5/08 13:48:

      נו..... אתה לא בסדר אתה.