מאזינה לקולות......
מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
ובעיקר המון ממני.
פוסטים פופולאריים
-
זה השיר לו חיכיתי כל חיי
27/10/07 | 9127 צפיות
-
כשהפופקורן נתקע בגרון......
18/12/07 | 14274 צפיות
-
הסרטים הישראליים הטובים ביותר......
17/9/08 | 30119 צפיות
-
אוי לי, ילד שלי מוצלח......
16/11/07 | 6413 צפיות
-
רובין ויליאמס פנוי להצעות
30/3/08 | 19505 צפיות
-
לאן נעלם דוד חנוכה?
4/12/07 | 3923 צפיות
פוסטים אחרונים
- בביפ מרגישים כבר את הלחץ 25/7/10
- לכו תשרדו מתקפת צבע או אירוע ההשקה של הישרדות אולסטארס 4/6/10
- פול אנקה בראיון בלעדי בתכנית שלי 21/5/10
- עד שהגיע הערב ההוא... 18/4/10
- סופר נני מגיעה לביקור... 24/3/10
- כל מה שרציתם לדעת על גמר האח הגדול ולא אמרו לכם 7/3/10
שלא יגמר לעולם......
החול והים, רשרוש של המים. ברק השמיים, תפילת האדם.
את השירה שלו אני יכולה עדיין לשמוע. היא צורבת כל פיסת עור. ממש חודרת לתוכי.
קול גברי, נטול מניירות. רק הוא והגיטרה. וחבורת מעריצות. כולן היו מאוהבות בו. כולן רצו את קרבתו.
אליי הוא שם לב, כשהצטרפתי לשירה שלו. הגרסה שלי לשיר, הייתה קצת שונה.
אז, "בלוז לחופש הגדול", היה סרט שכולם ראו. אי אפשר היה להתעלם ממנו. העוצמה של הסרט, הייתה מרובה. המסרים, המחאה, דור שלם שנמאס לו. שרוצה שישמעו אותו.
אני אהבתי את הגירסה של השיר מהסרט. הוא הכיר אותו והצטרף.
כמה ימים אח"כ, הזמין אותי לדירתו, לצפות בסרט. ישבנו יחד על הספה, נדף ממנו ריח של תינוק. נעים כזה. מחמם.
כל מה שרציתי, היה שיתקרב. אנחנו צופים בסרט, שרים יחד. היד שלי מונחת על רגלו השמאלית. הוא מחייך. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. מפחדת להתאהב.
פתאום הוא זורק, ככה אאוט אוף דה בלו " אני מתגייס עוד יומיים". אני עושה עצמי כאילו לא מתעניינת, עונה לו באדישות מה " ואללה, לאן? ". והוא פתאום קם מהספה, עומד דום, ושר " תתגייס לצנחנים, יא בן זונה". הוא נכנס למין אמוק, שר ומתלהב. אני מצטרפת. הוא מחבק אותי ואומר : " חבל שהכרתי אותך רק עכשיו,כבר מאוחר מדי ".
ואני אומרת לו: " מאוחר למה? ".
"אני לא אגמור את השירות הצבאי שלי, אני יודע", הוא אומר. אני לא מבינה. " חכי ותראי. מהשירות אני אחזור הביתה רק בארון ". אני מקבלת צמרמורת. לא מבינה למה אדם יכול לחשוב ככה בכלל. בין רגע, אני מתרחקת ממנו. לא רוצה שייגע בי. אני חושבת שהוא צוחק. בורחת לחדר השני. הוא רץ אחריי. אני לא יודעת למה, אבל הדמעות לא מפסיקות לרדת. אני בוכה כמו שאף פעם לא בכיתי.
" אני מצטער ", הוא אומר בקול חנוק. " גם אני. שהכרתי אותך ", אני אומרת ומתחרטת.
הוא נעלב ואני מחפשת את התיק, רוצה לברוח משם. ביציאה מהדירה שלו, הוא זורק לי משפט לא מובן " לא הייתי רוצה שיגמר, לעולם. "
חודש אחרי, נפגשנו במועדון. הוא היה מופתע לראות אותי. אני חייכתי אבל פחדתי מאד. בילינו יחד אותו ערב. רקדנו, התחבקנו, התנשקנו. בשלב מסוים בערב, הוא אמר לי שהוא הולך לשירותים ושאחכה לו. אני לא יודעת למה, אבל ברחתי החוצה.
לא יודעת אם הוא חיפש אותי. התחושה הפנימית שלי אמרה לי לברוח. ומהר.
בדיוק שנה אחרי, קראתי על המוות שלו בעיתון. ראיתי את התמונה שלו מחייכת אליי בטלוויזיה.
באותה שנייה, הפכתי את קלטות הוידאו שלי וחיפשתי את הסרט. "בלוז לחופש הגדול". מצאתי וצפיתי בו. בפעם הראשונה, לבדי. מדמיינת שהוא יושב לידי. מנסה להריח את הריח המיוחד שלו. צופה ובוכה. מקווה שהתחושה הזו לא תגמר לעולם. כי יש בה משהו מיוחד שקשה לתאר. משהו קודר ואפל, משהו נעים וחולני. משהו שהיום הרבה שנים אחרי, הפך לזכרון שלא ישכח לעולם. כל שנה ביום הזכרון, אני נזכרת וצופה.
לזכרו.
לסרט לוקח כמה שניות להטען...... אבל שווה! |
תגובות אחרונות
-
Design4U
בתגובה על אני אוהבת ת'קולנוע :-)
-
Alila Pop
בתגובה על אולי זה היום שלי......
-
נהוראיגורן
בתגובה על הסרטים הכי גרועים שנעשו בקולנוע......
-
ronidan
בתגובה על סיפור עתיק יומין, גם המנגינה
-
מתי mati
בתגובה על בואו להתכרבל יחד עם הסרטים הכי רומנטיים......
-
stimpy girl
בתגובה על Haleluyah
תגובות (134)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נדמה כי הכל כבר נאמר עד כה בתגובה אז פשוט אשאר ללא מילים...
שלום קרין. הגעתי אליך דרך קהילת קולנוע שם העלתי
מאמר על כתיבה לקולנוע וכתיבה ספרותית.
הפוסט שלך מבכי, מעורר מחשבות ומרגש מאוד.
הגעתי אליך כיון שאני חושבת שהסרט הזה הוא
הסרט הכי משמעותי שנעשה כאן ואני מרבה לצפות בו
ולבכות בסופו, בכל פעם מחדש. עבורי הוא מסמל
את הדור של אחי (אשר סיים את הצבא) ובן דודי
(שנפל בגיל 19). מאוד ריגשת אותי.
תודה.
שנה טובה לך.
לאה HALINKA
צמרמורת... סיפור עצוב..
אני רוצה לחזק אותך ולא יודע אך..
כרית של כאב, עם הרבה סיכות של אופטימיות.
עצוב.
הכי.
קארין
עצוב שכך נגמר..
תודה ששיתפת
חלק מלחיות הוא לאהוב קבלי תיקון,
לאהוב זה לחיות!
לעולם אל תוותרי על האהבה- ואל תתני לה לותר עליך.
תחזיקי חזק ברגש של אותו הרגע - והוא יחיה מחדש בליבך.
מחבקת מרחוק,
איריס קורן - קאורית
כתוב יפה ובכשרון.
מאד מצמרר, לעיתים אנחנו מרגישים באינטאיציות שקודמות להכרה מלאה.
הן מנבאות לנו את הבאות.
תודה קרין,
יהי זכרו ברוך.
תודה שירלי.
אנו חיים עם הזכרונות האלה
אנו הולכים בזמן , והנופלים תמיד ישארו צעירים....
בואי לחוף...
ערב מלא בתעוקה...
הסיפורים בטלויזיה... הכאב...
ריגשת עם הסיפור שלך.
כל פעם מדהים אותי כמה אנחנו מחוברים לגורל שלנו.
* לזכרו...
תודה דקל.
אחד הקטעים הטובים שקראתי בו
ובלי שום קשר ליום הזיכרון
הוא נוגע ונוגע טוב.
אני אהבתי וגם כיכבתי
דקל : )
תודה שבאת ירמי.
זו טעות נפוצה, זה בסדר.
מצאתי הרבה אושר, אחריו.
וגם הוא מעלה בי חיוך.
כן, אי אפשר שלא לבכות.
אני מתה עליך.
תודה יקירתי.
תודה על הלינק.
תודה רבה לך.
בנוגע לפיסוק, כתבתי כמו שדיברתי, לא חשובה לי התקינות.
חן חן לך יקירי.
אתה צודק. מבטיחה פוסט אופטימי בצאת החג.
אני מגיעה.
תודה פרי. ריגשת אותי גם.
אני יודעת עליו הכל. מה בדיוק קרה לו ואיך.
אבל מעדיפה לזכור אותו חי ולא איך מת בנסיבות כ"כ מזעזעות.
וואו, תודה לך.
תביא חיבוק כבר.
מאד קשה. תודה.
חיבוק ענק בחזרה.
בחזרה.
שמחה שחשת כך.
הכי פרופורציות שיש.
מקווה שנהנית במדריד, למרות ההפסד.
מאד מעריכה את זה שבאת לבקר, חיים.
תודה בילי.
בוא, קבל חיבוק.
קארין
ריגשת אותי מאוד עם הסיפור,
חיבוק גדול
לכל אחד יש את נקודות ההשקה הפרטיות שלו אל היום הזה.
גם אני מאוד אוהבת את הביצוע של "אלי אלי" בסרט הזה.
נוגע ועצוב הסיפור שהבאת, תודה ששיתפת.
סיפור מצמרררררררררר
ואת אלופה בלספר
היי חזקה
יו דונט סיי!
את יוןדעת כמה פעמים שאלו אותי אז אם אני לא אח של דני מוג'ה, ההוא מ-"בלוז לחופש הגדול"?
קודם כל תודה על ששיתפת אותנו
בחוויה הכל כך אישית שלך
בשילוב קטע מהסרט המרגש
וחייבת לומר שבהחלט הצלחת
להעביר בי צמרמורת ועצבות
את תחושת האהבה וההחמצה
ואף לעורר בי את השאלה האם אנו קובעים את גורלנו
ועד כמה מחשבות ואמונות יוצרות מציאות
שהרי הוא האמין שלא יחזור
וכך היה....
אין ספק, יש לך דרך לספר סיפור.
*
סיפור שעורר בי צמרמורת והתרגשות. תודה רבה לך על השיתוף המקסים בדרכך שלך.
אני חושבת שהכי קשה זה להרגיש.
תודה גורדון
איך אומרים, האינטואציה אמרה לי לברוח מהמקום ולא לחכות. על זה אני לא מתחרטת.
תודה.
תודה רבה שבאת, דני מותק.
הזכרון הזה, כ"כ כואב לפעמים, חודר לעצמות. כל הגוף שלי כואב כבר מאתמול.
יש משהו רע ונעים כאחד במוות.
תודה לך מקרב לבי.
מקסים אדם. תודה.
מזדהה עם הכאב שלך. מצטערת לשמוע.
תודה יעל. חיבוק חם ממני.
סיפורים אמיתיים הם תמיד הכי טובים בעיניי.
אני בהחלט שמחה. עברו כ"כ הרבה שנים ואצלי הוא נשאר צעיר לנצח.
בהחלט עצוב.
מצטרפת למילים היפות שלך.
אני יכול להגיד שאני מצטער, אבל זה לא ישנה דבר. האמת, שום דבר שאני אגיד לא יחזיר אותו או יעלים את הצער. אני רק יכול לקוות שתמצאי גם אושר.
אתה מתכוון לשחקן שגילם את יוסי צוויליך? זה עמרי דולב, לא דני מוג'ה. הוא לא שיחק בסרט הזה בכלל, למרות שיש ביניהם דמיון.
מה יהיה קרין? כמה דמעות עוד תסחטי מאתנו?
ודרך אגב,
אני לא אוהב את "בלוז לחופש הגדול" מסיבה מאוד אנוכית. דני מוג'ה נראה שם כמו כפיל שלי (או אני שלו) בימים אחרים ורחוקים שבהם הייתי הרבה יותר רזה ועם הרבה שיער.
כוכב של צער
לזכרון כואב
זיכרון כואב
לא ניתן לתאר במילים את הקושי...
יודעת...מרגישה
מצמרר.
לכן, יום הזכרון ויום העצמאות דרים בכפיפה אחת.
שי
ואני חייבת לך כיכוב -
אין לי עכשיו.
לא שאכפת למישהו מזה עכשיו..
אני לא יכולה להפסיק לבכות על כל הילדים המסכנים האלה
שנקברים סתם.
פשוט סתם.
וואו......מצמרר.
אני יושב חמש דקות תמימות מול מסך הוספת תגובה ולא מוצא מילים.
אז אחתום בשתיקה וכוכב.
קשה לקרוא, עצוב ומעיק.
תודה על ההזמנה.
כתוב מצוין.
גיל
קרין, כמה חבל שזה סיפור אמיתי.
הכתיבה יפה מאוד (כרגיל אצלך) והעבירה את התוכן המצמרר והחשוב ישר אל הרגש.
לצערנו השכול נוגע לכל כך הרבה אנשים באופן ישיר.
קרין,
סיפור מקסים, יהי זכרו ברוך.
הרגת אותי... כמה יפה את כותבת.. ואיזה סיפור מצמרר...
משום מה המון חיילים שנהרגים יודעים את זה לפני..
שלא נדע
קרין החמודה,
זה מצמרר וכואב,
יהי זכרו ברוך....
תודה לכולם על התגובות החמות. יש משהו בחיבור הזה בין שגרה ליוםהזכרון ואז ליום העצמאות שלוקח אותי לסיבוב ברכבת הרים של רגשות.
מבטיחה להגיב לכל אחד בזמן שלי.
נשיקה גדולה.
עצוב עצוב עצוב...והאינטואיציה הזו מפחידה (אותי לפחות)
נורא אהבתי את הסרט הזה שהייתי בתיכון. היה שם את השיר המדהים הזה:
הולכת את מעמי – לכי לשלוםויהי רצונך לבדו נר נתיבך.וצאי את השלוה באשר תהיי.
קבלי אותו ממני
עצוב, וכל כך מפחיד....שהוא ידע..
יהיה זכרו ברוך...
קשה לי להגיב לנושא כזה מאחר והסיפור הזה נוגע בי אישית ואף כתבתי משהו דומה בעבר, ואיני מעז לפרסמו בשלב זה.
אם נתייחס ליצירה מבחינה ספרותית. הסיפור חודר ללב עד כדי זעזוע כל נים ונים, וכתוב ברגישות רבה הסוחטת דמע מעין הקורא הממוצע.
אם תרצי הערות בונות בנוגע לפיסוק, פני אליי ואשמח להסביר.
תודה על ההזמנה וימים טובים תמיד
rov
וואו
יש לך דרך לספר סיפור - מתפתלת ומפתיעה. שאפו
קרין יקרה,
כוכב וירטואלי לזכרו.
כואב..חיכיתי לסוף, אולי הטוב!?
התבדיתי..
יהי זכרו ברוך
קרין, מקסימה אחת.
איך את נוגעת בדיוק במקום, גם עם הסרט, שכמה דמעות שפכנו עליו בקטע הזה בדיוק, וגם עם הסיפור שהוא באמת כל כך ישראל, וכל כך מתחבר לסיפור העצוב שיש לכל אחד מאיתנו על שולחן נרות הנשמה ביום הזיכרון.
אבל יקירתי - בסוף יום הזיכרון מגיע יום העצמאות, עם השמחה שלו, ואת חייבת לכולנו, ונראה לי שבעיקר לעצמך, פוסט- אם לא שמח לפחות אופטימי, כי היו לך כמה עכשיו מלאי יגון, ואני יודע שיש בך גם את הצד השמח.
גם אני התרגשתי.
שולחת לך חיבוק.
קרין ממש מצמרר כשקוראים זאת
את ריתקת אותי לכתוב
חבל שהסוף כל כך עצוב וחבל שזה סיפר אמיתי
אין ספק שיש המרגישים ויודעים את מה שצופן להם גורלם והם מתנדבים למען משהוא שמראש בחרו
לנו קשה להבין ואנו עצובים על כך מאוד
בטוח שהזכרונות הללו כואבים מאוד
שלא נדע צער ורק שמחה וימים של אושר מאחל לך ולכל החברים תודה על שיתוף בפוסט מרגש זה.
כמה כאב אנחנו יודעים,
כמה סבל,
כמה עצב
אין מי שזה לא נוגע בו.
ועדיין בכל יום אנחנו בוחרים מחדש לחיות כאן.
-אין לי ארץ אחרת-
היי קרין הגעתי קצת מאוחר ואת בטח ישנה, אולי חולמת עליו, אולי רואה אותו בעיני רוחך
אני כן ראיתי אותו , הצלחת להעביר אלי כמעט את ריחו...
רונית
בואי אלי, במקום לשלוח לך מייל, הנה...
http://cafe.themarker.com/view.php?t=419779
*
למרות שאנו כולנו "עטופים" בכאב , באיזו קלות בלתי נסבלת קשה לנו להבין את החיים
אנו מבזבזים כל כך הרבה אנרגיות על "הזול " במקום להתמקד "ביקר" . וואו כמה שזה כואב ....... ואני שואלת כל הזמן את השאלה , איך זה שהזיכרון שלנו לא יכול להתעצם כדי להבין את ההבדל שבין העיקר והתפל ...... אוףףףףףףף כמה ריגשת אותי
יהי זכרו ברוך...
כל עוד את זוכרת הוא לא הלך מאיתנו לגמרי.
אולי יום אחד תרצי לדעת עליו יותר ולנסות להבין...
אסור לשכוח אבל צריך לדעת לסלוח.
חבוק גדול...
כוכב זוהר לזכר אהוב שכוכבו דעך...
את כל כך....את, שזה מרגש חזק לתוך הלב
ועצוב.
ואוו, צמרמורת אוחזת בי.
רציתי להגיע מהר מהר לסוף ולראות שזו בדיה, אבל זה לא קרה.
משתתפת בצערך, תודה על השיתוף.
כאבת בי חזק יפה שלי
נגעת ישר בלב
עצוב...
מחבקת אותך ושולחת כוכב להאיר את דרכו בגן עדן..
יהי זיכרו ברוך...
עצוב ומרגש ,כתוב נהדר וסרט נפלא שראינו המון פעמים , הרבה יותר מ"סתם" קאלט. חבל רק שה הסרט של החיים שלנו. מכיר מאד מאד מקרוב.
עודד
עצוב עצוב; כל כך שקט, כל כך חודר, נוכח
לזכור בבהירות שכזו את שאף פעם לא נאלם
כוכב על הדרך שבה העברת את הסיפור
וכוכב נוסף (בקרוב) על השיתוף שאני יודע שהוא קשה.
כוכב לרגישות שלך.
מפחיד.
כמה רגישות יש בך קארין...
יהי זכרו וזכרם ברוך
עצוב מפחיד וקשה לעיכול
יהי זכרם ברוך!
כוכב
גדול
אלייך
זה עצוב מאד.
הוא הרגיש,
וגם את הרגשת. פשוט לא הבנת אז, אבל הרגשת וברחת.
רק אחר-כך - התחושה, האינטואיציה, הפכו ונותרו כעובדה קשה.
זיכרון, ריח, הם דברים חיים. חיים בנו.
חיבוק גדול.
קרין איזה מתוקה ריגשת צימררת תחושה חזקה יש שקוראים את מה שכתבת , גם הסרט הזה חזק ,לילה טוב לך מדהימה ....
מאוד עצוב
יהיה זכרו ברוך
קרין יקרה,
ריגשת אותי עד מאוד.
התחושה הזו, הרגע הזה, יהיה איתך תמיד.
בדיוק כמו החבר שישאר איתך לעד.
חיבוק ממני.
קרין,
אין לי מילים
לא יודעת מה לכתוב
קראתי וחשתי
כאילו אני - זו את
את מיוחדת
בדרכך שלך
שולחת לך חיבוק
שיעטוף את זכרון - האהבה
הזאת
לעד.
חזרתי ממש עכשיו ממדריד
ובום... הכנסת אותי לפרופורציות
...עמוק לתוך יום הזיכרון.
קרין לי יש שני סיפורים של חברים שחוזים את לכתם לעולם שכולו טוב.
כנראה אדם צופה את ......
יהיה זכרו ברוך
שניכם כבר ידעתם. הוא אמר, את בכית וכך קרה. הרבה פעמים אנשים חושבים שהם ימותו, לכולם מחשבות כאלו שזה יקרה פתאום, בוודאי לפני שמתגייסים או הולכים למילואים.
לצערינו במדינה שלנו, זה גם קורה. לצערינו במדינה שלנו, זה גם קורה. פאק.
לפחות את זוכרת. אני מניחה שזה נעים לו לדעת זאת. בילי
כל הגוף שלי צמרררמוררות...
הוא רצה נשיקה חיבוק ואולי יותר
כי הוא ידע שהוא הולך בעודו צעיר
הוא היה מין מלאך כזה שהגיע אליך
ומשימתו לחוות אהבה והוא ידע שזמנו קצר
הזכרונות ישארו מתוקים והחיוך שלו
יהיה בזיכרונך תמיד.
תהיי חזקה ושמרי על הזיכרון המתוק הזה.
שלך יניב.
קשה לקרוא.
עוד יותר קשה להרגיש.
הכי קשה לספר.
איזה זיכרון, איזו פינה
חזק, אמיתי כואב....
תודה שחשפת.
מדהים.
כוכב על הכל
אוי יקירתי, "פוחדת לאהוב, - למה...
לשירותים - יפה שלא הלכת...
לכאוב אח"כ את האובדן, כל כך עצוב יקירתי
כוכב שיאיר אותך
אורנילי
יהי זכרו ברוך.
כמה נבואות כלה שהגשימו את עצמן.
קשה!
איזה סיפור כואב ועצוב,
עליו, על שלא הצליח לברוח מזרועות המוות.
על הכאב הפרטי של כל אחד ואחד , שחי יום יום את המציאות הכואבת.
על ימי הזכרון הללו, שמעצימים את הכאב שבעתיים.
יהי זכרו וזכרם של הנופלים ברוך!
הזכרון מהם, זה כל מה שנשאר לנו.
איך קשה....קראתי פעם ועוד פעם...נזכרתי בסרט
התחברתי לכתוב...דימיינתי איך אתם יושבים יחד,ואלוהים לראות
את תמונתו המחייכת בטלויזיה...
ולדעת שהמציאות עלתה על הדמיון
כוכב שיאיר וחיבוק לחזק
כתבתי לבן משפחה..
שינוי קל.....לך
עלם חלומות:
כמו עב בשמי תכלת נעלם
הלך העלם
לא יחלום עוד לעולם
ואיתו החיים
ובנפשו מאוויים
ובלבו אהבות
אדוות ים הנער
בא והלך
הותיר מאחוריו .........
. זיכרון עד
בלב עםכואב את כאבך.
כאב לי משלי על בן אחותי
עלם חמד בן 20 שנהרג לפני 3שנים
מצמרר הקטע עם הנבואה שהגשימה את עצמה
ועוד יותר שאת הבנת את עוצמתה וברחת.
עצוב.
קרין חמודה
שולחת חיבוק חם ואוהב.זה היה מאוד עצוב,מצמרר. חבל לי עליו, עליך.הוא ידע וגם את ידעת.וברחת, כדי להמעיט את כאב הפגיעה. כמה כוחות וחוכמה יש בטבע האנושי.מדהים בכל פעם לגלות.
תהיי חזקה מתוקה ויפה שכמותך
יעל
כשאת מספרת סיפור..
את מרתקת.
רק חבל שזה סיפור אמיתי...
מקסימה
ומכוכבת כרגיל
קארין , איזו צמרמורת עברה בי
כל כך עצוב ומרגש
לפעמים הנשמה יודעת ממה היא בורחת
אוובמקרה שלו מכינה אותנו לגרוע מכל
ברחת כי הנשמה לא היתה יכולהלעמוד בזה
תודה שחלקת מאוד התרגשתי
ותשמחי שזכית להיות חלק מחיוו של פרח כזה
הילה
קרין
מוזר. אני מאמינה בתחושות האלה...
אני מכירה את זה...
עצוב שהיה זה המוות שחיכה לו.
אין ספק, יש לך דרך לספר סיפור.
לכל אחד מאיתנו, בארץ הזו יש את האחד שלו (לברי המזל יש אחד, כלומר...), שבשבילו נועד יום הזיכרון הפרטי.
כן, גם לי...ולכן חשוב לי כל כך להפסיק את המעגל הזה, של הדמים, של הנקמות, של הדמעות
מעניין איך הצעירים יודעים לחוש את המוות שלהם. גם בן הדוד שלי חש במותו המתקרב.
התחזית שלו לא החמיצה, לצערנו הרב.
ובכל התכנסות משפחתית נשאר הכסא הריק, הכסא שלו. ודודה שלי בוכה בחנק. ומבט כולנו מושפל. כי איך אפשר אחרת.
שנדע ימים שמחים. והרבה.
ובקרוב, אם רק נרצה.