עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פסח והרהורים פילוסופיים על צרכנות, צריכה, מים וערך.

    7 תגובות   יום חמישי, 24/4/08, 01:10
    working tractor - photo by Secret Artist

     

    פסח הוא חג מאוד מעניין - גם מבחינה פילוסופית. הוא מסמל יציאה מעבדות לחירות, התחדשות וחדשנות, פריחה ולבלוב בבוא האביב.

     

    בשבוע שעבר במסגרת הפקת צילום שעבדתי בה, הזדמן לי להיות בקיבוץ עין שמר שבו בין היתר ישנו גם מוזיאון טרקטורים מאוד יפה, העובדה שהייתה עוד יותר מדהימה היא שכל 20 הטרקטורים עדיין פעילים ושמישים לעבודה - כולל הטרקטור משנת 1912, עכשיו תנסו אתם לספור על כף יד אחת מוצרים טכניים שאתם מכירים שעדיין נשמרו ועובדים אחרי חמש שנים.

     

    אני נזכרתי בדבר זה לאחר שלפני מספר חודשים התקלקל לי מעבד המזון בביתי איתו אני נוהג להכין חומוס, פסטו ושאר תבשילים. מכיוון שאיני נוהג להשליך ככה סתם מכשירים שהתקלקלו הבחנתי דרך חרר האיוורור שבסה"כ כל הבעיה היא שהגומיה שמחברת בין המנוע לבין ללהב יצאה ממקומה. כשניסיתי לפתוח את המכשיר ולתקנו הסתבר לי שמי שעיצב אותו מאוד "חשב" עלי בתור צרכן ודאג לשים ברגי מיוחדים (ברגי "כוכב") כדי שמי שירצה לפתוח מכשיר זה יתקשה מאוד לעשות זאת. - נכון, החברה לא מעוניינת מתביעות נזיקין של צרכנים שבשל שימוש לא נאות במוצר חיבלו בו (או גרמו נזק לעצמם) אבל יכולים להיות פתרונות יותר יצירתיים כדי למנוע ממוצר להפוך לחסר ערך ולהיזרק לאשפה. אם הדוגמא הזאת לא משכנעת אתכם אז תנסו לחשוב מה היה קורה אם הייתם צריכים לזרוק את האופניים שלכם בכל פעם שהשרשרת היתה נופלת לכם....

    יש למוצרים לעיתים קרובות ערך עוד שנים רבות אחרי שהפסקנו להשתמש בהם.

     

    במאמרה היום בעיתון דה מרקר של ציפי איסר איציק "כולנו עבדים של תרבות הצריכה" היא כותבת על השיחרור מעבדות - מעבדות צרכנית, מהנוהג לצרוך מוצרים שאנחנו לא צריכים, מוצרים שמזהמים את הסביבה וצורכים אנרגיה רבה ליצורם והובלתם. איננו יכולים של לצרוך לגמרי מכיוון שעלינו למלא לפחות את הצרכים הבסיסיים שלנו (על כך כתבתי בפוסט "מכירת חיסול - כולם מוזמנים - יהיה סוף !!").

     

    רציתי להביא לדוגמא מקרה שקרה לי היום בעודי עומד בתחנת רכבת בדרכי לעבודה - פתאום הייתי חייב איזה מוצר שאני פשוט לא יכול בלעדיו - פשוטו כשמשמעו - אני פשוט מכור !

    אז התחלתי פשוט לחפש איפה אפשר להשיגו - מצד אחד מצאתי מכונה שמכרה לי ליטר של מוצר זה ב-14 שקלים, אבל למזלי הטוב האנשים הנחמדם מהתחנת רכבת טרחו להעמיד ברזיה עם מים לרווחת הציבור בכדי שאנשים לא יצטרחו לקנות מים בבקבוק - תנחשו מה אני בחרתי.....

     

    אני עדיין לא מבין איך אנחנו כחברה מאפשרים לחברות מסחריות לשאוב מים ולמכור אותן במחירים של פי 240 עד 100,000 מעלותם הבסיסית במיוחד כשהשנה אנחנו עתידים לעבור את ה"קו השחור" (ז"א טכנית לא ניתן יהיה לשאוב את המים מכיוון שהם ירדו מתחת לקו המשאבות). - מה היה קורה אם מחר תחנות הדלק היו מוכרות ליטר דלק ב-14 שקלים - איזה מהומה הייתה פורצת אז ?

     

    no more water - photo by Secret Artist

    זוהי הכינרת כפי שצלמתי אותי ביום שני 20.4.08 בקיבוץ עין גב- לפני כארבע שנים עדיין היה אפשר לקפוץ מהמקפצה.

     

    במחקר שערך פאולו פסטר מהנדס בר קיימא על המחיר האמיתי של מים מבוקבקים של חברת פיג'י המימצאים שעלו מבהילים - הבקבוקים מיוצרים בסין ומובלים לפיג'י שם בשביל לייצר ליטר אחד של מים מבוקבקים משתמשים ב- 6.84 ליטרים של מים, 0.84 ליטרים של דלק פוסילי (בשביל לשנע את הבקבוקים הריקים ולאחר מכן מלאים לארה"ב), ומשחררים קצת יותר מחצי ליטר של גזי פליטה בתהליך.

     

    מחקרים נוספים מעידים על שיחרור של כימיקלים למים בבקבוקי משקאות קלים - לי כבר מזמן יש בקבוק יפה של זכוכית במקרר ששומר על המים קרים ובקבוק אלומניום אותו אני לוקח כשאני יוצא מהבית- ומה איתכם ?

     

    חדשנות טובה והכרחית לחיינו - תשאלו את דארווין, אולם נשאלת השאלה - באיזה מחיר ? לדעתי כיום המחיר הסביבתי והחברתי אותו אנו משלמים הוא גבוה מדי ואם לא נפעל לשנותו - הן כצרכנים והן כיצרנים העתיד לא יהיה כה ורוד ובמקום לבשר לבלוב שעתיד לבוא לאחר הפסח, יבשר בצורת (שהשנה אנו צועדים אליה בביטחה ובראש מורם במדינתינו).

     

    וזאת עוד עבודה מפרוייקט ששהתחלתי לעבוד עליו בימים אלו:

    no more water 1 - photo by Secret Artist
    craving for the little fresh drop that will wet my thirsty throat, but there is none. we traded it, we polluted it, we drained it. we didn’t understand how much valuable water is for our life, we had other values, we wanted to be rich but now we can’t be.
    now we are buried in the ground - only our hands reaching out, in a silent scream, without the ring with the diamond – we gave it away for the last cup of water and life - and there is no more now – It was that Valuable – diamonds for water.
    if you are thirsty there is man at the end of the road, sitting with a big pile of diamonds and 5 liter can, though i’m not sure if he sells any more - he is starting to get thirsty - now for water
    למי שעדיין לא הבין הטקסט שכתבתי למעלה מתייחס לפרדוקס של ערך.

    חג שמח !!!

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/5/08 12:19:
      המשך.  לכן מערכת המים לא בנויה נכון, וזקוקה לתיכנון חדש.  רוב המים הנצרכים הם מים אפורים, לשרותים לנקיון והשקיה, ואינם צריכים להיות ברמת הזקיקות של מי שתיה, ולא מאותם מעינות ומקורות. כמו כן החקלאות שהיתה ערך עליון בציונות המתחדשת תורמת רק 2% להכנסות המדינה במטבע זר, אך החקלאים מקבלים מים במחיר מוזל וצורכים כמות ניכרת מסך צריכת המים הארצית (רובם מים ברמת מי שתיה אך לא כולם). לכן ירקות ליצוא אינם כדאיים מבחינה סביבתית למדינה מדברית כמו ישראל, למרות שישנם כאן פתרונות גאוניים לשימוש נבון וחסכוני במים כמו חממות, טפטפות, ומי שלחין.
        11/5/08 12:02:

      שלום רעי, כתבה טובה, אך בהחלט לא חידשת כלום!

      הכתבה טובה מכיוון שנגעת בנושאים הנוכונים - והכאב אכן גדול.

      אך הפתרונות שהצגת הם שיטחיים ולעוסים וכמובן אינם מתאימים לרוב האוכלוסיה הלא מודעת.

      למה הדבר משול?

      לאדם או משפחה עם אוברדרפט עצום וחובות בריבית קצוצה, וראש המשפחה צועק וזועק שצריך לכסוך ולהצטמצם, לחתוך ב"בשר החי" אך בנתיים אינו עובד וחי מקיצבה מסויימת, ואינו מגייס את משפחתו לסגור את החוב הענק שנוצר ע"י הגדלת ההכנסות. כלומר אינו מטפל בנזק שנוצר (האןברדרפט) אלא רק מנסה לצמצמו. 

      הפתרון הוא דו כיווני, מצד אחד באמת צריך להיות מודעים לבעיות, ולצמצם אותן.

      אך הבעיה האמיתית היא למצוא פתרונות חדשים, טובים יותר, ידותיים לסביבה, זולים יותר, שמאימים לסביבה צרכנית חדשה, עם יותר צרכנים על הפלנטה מאי פעם, שרוב רובם רוצים את רמת החיים שלך.  בזה שתעמוד על בריקדות ותצעק שאנו מנובלים ועושקים את הסביבה, לא תשיג הרבה.  אך עם תפעיל את היכולת המחקרית והיצירתית שלך, ותפתור את הבעיות הבוערות על ידי הצגת אלטרנטיבות חדשות וטובות יותר, תוכל להשפיע בצורה הרבה יותר עמוקה ורחבה, ואולי גם להתעשר.  ובסופו של דבר בעל המאה הוא גם בעל הדעה, ועדיף שיהיו יותר בעלי מאה שחושבים כמוך.

      הפתרון של שתיית מי ברז, ולקחת בקבוק פרטי הוא מצויין ומתאים לך ולעוד מספר מוגבל של אנשים מודעים ואיכפתניקים, אך הוא לא הפתרון הסופי והנכון לסיטואציה, הוא רק גורם לך להרגיש טוב.

      הבעיה נעוצה בכך שפחות מ10% מי מי הברז הן לשתיה ובישול אך המערכת בנויה כך שכל המים שמגיעים לביתך הם  "מי שתיה" ברמה זו או אחרת (תלוי במצב הצנרת ובמועצה המוקומית).

        26/4/08 16:32:

      כמי שגדל בחיפה ושתה (ושותה) רוב חייו מהברז לי הטעם לא מפריע אבל ניתן לסלקו ע"י כל מיני חברות שמוכרות אמצעי טיהור, בנוגע למפעלים - יש להציב דרישה מהגופים העירוניים למידע עדכני זמין שיעודכן כל תקופה לגבי איכות המים בכל איזור.

       

      בנוגע לצריכה - היה מוסף מאוד מעניין של עיתון העיר (אני לא בטוח עם היה ב"כלבו" למרות שזה אותו מו"ל) שעסק בהתמכרות - זהו אחד קטע מהדברים שאותי מאוד הרשים: " התוצאות המאכזבות בגמילה מהרואין באמצעות מתדון הן דוגמא חיה לכך. רק 25% מהנגמלים באמצעות מתדון יצליחו להישאר "נקיים" לאחר כשנה, וזאת למרות חסימה יעילה של הריצפטורים וביטול כמעט מלא של התלות הפיזית בסם. ללא שינוי משמעותי בהרגלי החשיבה, ההתמכרות נשארת, ובמוקדם או במאוחר תחזור גם צריכת הסם (כאמור 75% יחזרו לצרוך תוך כשנה)" מאת ד"ר לרפואה ווטסון 

      - ז"א ללא שינוי מחשבתי/תודעתי משמעותי 75% מהמתמכרים יחזרו לצרוך מוצר שמספר להם מצג אחד הנאה רבה אולם מצד שני מוצר שהורס אותם בצורה גופנית ומחשבתית, משהו שבמוקדם או במאוחר יהרוג אותם בגלל צריכה מופרזת שלו  

        25/4/08 20:16:

      מאמר מצוין, רעי. אז מה אפשר לעשות? אני גרה בחיפה - לא עולה על דעתי לשתות את המים פה. הטעם מבחיל ובטח מחלחלים לכאן מים כבדים מהמפעלים.

      ומה אתה אומר על הפרדוקס לעיל? הרי הדברים הבאמת הכרחיים ניתנים חינם, או כמעט חינם. כל מי שניסה לחיות בפשטות יאמר לך שאפשר ועוד איך אפשר לוותר על רוב הדברים שאנשים מחשיבים כהכרחיים - וליהנות מהחיים. איפה אנחנו טועים?

       

        25/4/08 20:07:

      נגעת בנושא חשוב וכאוב!

      אצלי בבית המים לא ראויים לשתיה לדעתי ולכן כל פיתרון של תמי בר או כדומה לא נראה לי.

      בחרנו במים מינרליים אך גם חלופה זו בעייתית בהתחשב בגורם האקולוגי ומעל לכל בבריאות שלנו. אז מה כן עושים?

      הפיתרון צריך להיות ברמת המדינה אבל אנחנו בינתיים צריכים לשתות, ואני חושבת על זה לא מעט פעמים, מה יותר מזיק: המים מהברז מסוננים מתמי 4 אך מכילים רק השד יודע מה, או המינרליים בפלסטיק הרעיל? גוועלד...

      מה דעתך? אמרת שיש לך בקבוק זכוכית, אבל המים מהברז.. אתה מסנן אותם או מה?

       

        24/4/08 19:19:

      וכל שנותר לי להגיד זה - been there done that... אבל לא עוד !!!

      לא חבל על הבריאות ?  

        24/4/08 09:36:

      "מחקרים נוספים מעידים על שיחרור של כימיקלים למים בבקבוקי משקאות קלים "

      זה יכול להסביר כל כך הרבה דברים קורץ