עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    נטע זר

    על החיים באמסטרדם, על עיתונות, על לימודים בחו\"ל, על תרבות, בניסיון לקרב את העולם שלי לעולם של אחרים ולהפך.

    0

    וידויו של מוח שברח

    40 תגובות   יום חמישי, 17/4/08, 14:08

    לפעמים אני חושב על האנשים היקרים והמסורים במשרד לקליטת עלייה שמתחננים שאחזור סוף סוף למולדת. אתמול בלילה התעוררתי בבהלה לאחר שבחלומי רדפו אחריי שלושה פקידים חמורי-סבר, עטופים בדגלי ישראל, כשמגילת העצמאות בידם האחת ומשואה בידם השנייה ובשתי ידיהם הנוספות הם גוררים אותי ומסרבים להרפות. "חזור", הם צורחים. "חזור, המדינה לא יכולה לחגוג 60 שנה בלעדיך. חדל להיות אנוכי וחזור לכאן תכף ומיד. בפקודה". התעוררתי שטוף זיעה ופתחתי את אתר "הארץ", רק כדי לגלות שהקמפיין האגרסיבי תחת הכותרת "מחזירים הביתה את המוחות שברחו" עדיין מתנוסס שם במלוא הדרו.


    ובכן, חוששני שאני מוח כזה. אחרי שביליתי שלוש שנים בניסיון לתמרן בין לימודים ועבודה אינטנסיבית הצלחתי להשתחרר מהמעגל ולעבור לאירופה, תוך הדגמת תמרוני בריחה שלא היו מביישים את  גיבורי "נמלטים". כאן גיליתי שיש דבר כזה "סטודנט שלא עובד". למעשה, נדהמתי לגלות שרוב הסטודנטים לתואר שני לא מחפשים בכלל עבודה. למה לחפש עבודה כשהמדינה מעניקה לך הלוואות בריבית אפסית שניתן להחזיר לאחר שנים, ורק בתנאי שתצליח להתברג למשרה מכניסה. אף אחד גם לא סיפר לי שבכל כיתה יש מקסימום 15 סטודנטים, ואין דבר כזה חדר לימוד בלי מחשב, מסך תצוגה גדול, חיבור לאינטרנט ורמקולים. אחרי הכל, כמעט אף מרצה לא מוותר על תצוגת שקופיות וקטעים מסרטים כדי להפוך את השיעור למעניין ומלהיב יותר. 

     

    תזה בארבעה חודשים


    כשהגעתי לכאן גם הבנתי איך אפשר לכתוב תזה בארבעה חודשים. כן, כן, ארבעה חודשים. זה כל הקסם: מתרכזים רק בלימודים, בלי הסחות דעת של מילואים/מלחמות/פיגועים/עבודה/פיטורים וכו', נעזרים במנחה צמוד שמנחה עד חמישה סטודנטים בשנה ומשתמשים בספריות מחקר מעולות שמתעדכנות כל חודש ומנויות על עשרות מאגרי מידע וירטואליים. ואם נתקעים אפשר להיעזר בשיעורי הדרכה קבוצתיים שנערכים פעם בחודש.


    לאוניברסיטה, אגב, אני מגיע באופניים אחרי נסיעה של עשר דקות בסמטאות קטנות ויפהפיות שבניהן עוברות תעלות. העיר כולה היא גן עדן לרוכבי אופניים, והתחבורה הציבורית מצוינת. אפילו המיתוסים שטופחו (בהוראת משרד החוץ?) לגבי מזג אוויר מחריד וחודשים של גשם ואפרוריות התגלו כמוגזמים. וכדאי להזכיר גם את חיי התרבות, מבול הפסטיבלים, ההופעות החיות, הקופי שופס, המסיבות והמסעדות שאפשר לאכול בהן פירות ים ובשר שלא עבר עשרה רבנים.


    אף אחד לא שואל אותי פעמיים ביום אם אני אוהב את המדינה או אוכל כשר. אם ארצה להתחתן עם בן זוגי הלא-יהודי, לא אצטרך להשפיל אותו ואת עצמי בפני מונופולים דתיים שיחקרו אותי על מועדי המחזור ועל "הרגלי הטהרה" שלי. אני אוכל מה שאני רוצה, מתלבש איך שבא לי ויש לי חברים מוסלמים, נוצרים, יהודיים וחסרי-דת (נראה לי שבמשרד לקליטת עלייה לא מכירים בקטגוריה הזו).

     

    "מה יהיה על הילדים"?


    בסופו של דבר, אפילו קולו המלטף של אברי גלעד לא יכול לשכנע אותי שכדאי לי לוותר על כל זה תמורת "הכוונה אישית במציאת תעסוקה". ובנינו, המשרד לקליטת עלייה באמת חושב שהאוניברסיטאות בארץ, שנאבקות על כל פירור, יכולות להציע לי תקן במדעי הרוח? מישהו באמת מאמין שיש מוסד ישראלי שיכול להתחיל לגרד את רמות השכר שהאוניברסיטאות באיחוד האירופאי מציעות לחברי הסגל ולדוקטורנטים שלהן? או שאולי המבצע מיועד רק ל"מוחות אמיתיים", כאלו שמתעסקים ברפואה ובמחשבים ולא בקשר בין לאקאן לוירג'יניה וולף?


    ועוד הערה אחרונה, המחשבה שמשרד ממשלתי יכול לרדוף אחרי אזרחים בחו"ל לרגל יום הולדתה של המולדת ולהפעיל עליהם לחץ רגשי וכלכלי ("תחשבו על הילדים") כדי לחזור ארצה משיגה את התוצאה ההפוכה. היא גורמת לי להעריך את הנורמאליות של האירופאים, שמתגאים במי שעזב את המדינה והצליח, ולא בוחנים את הפטריוטיות שלו בכל חג לאומי.
     
    האם אחזור לארץ? כן. אבל מסיבותיי שלי, ובזמן שמתאים לי. לא מתי שהמדינה קוראת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/08 14:44:

      גל-

       

      מי שיהיר כאן זו את; את בטוחה שכיוון שקראת איזה חצי עמוד מדוסטוייבסקי (תני לי לנחש - "החטא ועונשו"?) אז את איזה מין יצור נעלה על כל מתכנת מצוי. אז זהו גל, את לא!

      את כל כך בורה עד שאת לא מבינה שאת אוכלוסיית אנשי המחשבים אי אפשר לשפוט לפי היכרות עם כמה אנשים מממר"ם (שרבים מהם, אגב, אינם בין המוכשרים ביותר, אלא הם המוכשרים ביותר מבין בעלי הפרופיל הנמוך), וגם שאת המצב הכללי בקרב אנשי מחשבים למיניהם צריך לשפוט ביחס למצב באוכלוסיות אחרות. דבר אחד ברור לי - בוגרי תואר ראשון במדעי המחשב קוראים יותר מאשר בוגר תואר ראשון ממוצע והעילית של אוכלוסיית בוגרי התואר הראשון במדעי המחשב קוראת גם קוראת את הקלאסיקה הספרותית ומהכרותי עם רבים מהם רמת השכלתם הכללית עולה עשרות מונים על זו של מקביליהם בחוגים השונים במדעי הרוח והחברה (ושמא אומר החבר'ה?)...

       

      לעניין הכרתי מושגים כאלה ואחרים - אני מכיר גם מכיר אותם ורבים אחרים ולו רק משום שאני מסיים בימים אלה ממש דוקטורט במתמטיקה. אני גם מתעניין מאוד בפיסיקה, כימיה, מדעי המחשב, ביולוגיה, כלכלה, הנדסה היסטוריה פסיכולוגיה ומדע המדינה, כל שילוב ביניהם וכן באפשרויות האפליקטיביות שלהם

       

      לבסוף, התייחסותך ל"עשיית כסף" כדבר בזוי רק מדגישה את האופי האינפטילי שלך. בעשיית כסף אין שום דבר בזוי; אין שום דבר בזוי בעשיית כסף כתוצאה מפיתוח סורקים רפואיים או חיישנים שמסייעים במניעת תאונות או מערכות הפעלה או אפליקציות של תורת הקשרים לגילוי מוקדם של סרטן. מי שמזלזל בכל אלה הוא פשוט אידיוט! 

       

      נ.ב. - בעצם העובדה שאת מודה שאינך מכירה את אחד המושגים שהזכרתי הרי שאת בהחלט שקולה למי שלא רק שלא קרא את "החטא ועונשו" אלא שאף לא שמע על "מיכאל שלי"....

        20/5/08 23:22:

      אה, ואגב, לצורך ההבהרה - אני מגדירה מקצועות כמו פיסיקה ומתמטיקה לצורך העניין כזהים לספרות ופילוסופיה. גם אלו וגם אלו מורכבים ולא יישומיים.

      שים לב שגם רוב הפיסיקאים בסופו של דבר משאירים את הפיסיקה כאהבה צדדית והולכים להרוויח במחשבים. ההבדל הוא שאליהם מתייחסים כחכמים. עלי מנסים לזרוק מושגים, מסובכים או פחות מסובכים (לוגיריתם דיסקרטי? כן, מכירה. קטע), מתוך הנחה שלא אכיר אותם, כי מה לסטלנית הזאת שמתעסקת עם מדעים שהיא יכולה לגלגל ולעשן אותם אחר כך עם מושגים מהתחום הריאלי. טפו! 

      וזהו, נראה לי שסיימתי הפעם... 

        20/5/08 22:56:

       

       

      במקרה ראיתי את התגובה שלך. אמנם עבר זמן, אבל היא משכה את העיניים שלי. אז מה שלומך, גבר?

      אני לא מתכוונת להסביר מה אני כן יודעת ומה אני לא יודעת. וכן, במקרה את חלק מהמושגים שזרקת ביהירות אני מכירה. את חלקם לא. אני בטוחה שגם אתה לא מכיר את חלקם. זה לא משנה בכלל. אני לא מתכוונת למדוד של מי יותר גדול.
      במקרה אני דווקא מדברת מתוך היכרות עם המצב ומתוך מישהי ששירתה ביחידה של ממר"מניקים בצבא ומכירה הרבה אנשים בתעשיות האלו. לדאבוני, אני כרגע אפילו חלק ממנה. בורג קטן מאוד ואומלל מאוד, אבל עדיין בורג.
      אתה יודע מה, אולי אתה וחבריך תקראו דוסטויבסקי בין פתירת "בעיית עצירה" אחת לאחרת. ניסוח גרוע. אני לא מפחדת שלא יכירו אותו.
      מה שאני יודעת, אפילו מעומקי בורותי הגדולה, הוא שכשהדגש היחידי במדינה שלנו מושם על תיעוש וכסף, זה שדוסטויבסקי אולי יופיע במדפי הספריות, אבל הסיכוי שהיורש שלו יתגלה בישראלי כרגע הוא בערך 1:10,000,000. הסיכוי שאותו יורש יגיע מחברת הייטק כלשהי הוא כנראה הרבה יותר קטן. תעשה את החישוב (שאני אכפיל?!) - ואנחנו ברמת ההשכלה של אפגניסטן, רק עם הרבה בחורים בני שלושים שמחפשים את האקזיט (ראית? מילה באנגלית! ועוד של הייטקיסטים! אולי עוד יש לי עתיד?).
      אני לא יודעת למה נכנסתי לויכוח הזה בכלל. ממילא התוקפנות שלך מעידה על דברים שאתה שונא בך יותר ממה שהיא מעידה על דברים שאתה שונא בי (מצטערת, פסיכולוגיה {בגרוש, כמובן, כמו שאנחנו אוהבים}. עוד מושג ארכאי שאפשר להחליף בכימיקלים מודרניים והישגים אחרת של המין האנושי. בוא תספר לי על זה. אבל רק במילים קצרות, ושום דבר בלועזית, שמעת? מה אתה רוצה, שאיאלץ לאמץ את הראש הקטן והיפה שלי?!). 

       

       

       

       

       

       

      צטט: דוגמא נגדית 2008-05-09 10:26:10

      גל-

      כבר מזמן לא יצא לי לקרוא תגובה מדהימה כשלך:

      "אני באמת מפחדת מהמחשבה שבעוד כמה עשרות שנים נהיה מוקפים בתכנתים, אבל אפילו לא אדם אחד שקרא את דוסטוייבסקי. כבר עכשיו השינוי בהתהוותו, ואנחנו הופכים לאומה נבערת ורדודה. "

       

      מהיכרותי עם רבים מאותם אלה שהלכו ללמוד מדעי המחשב (ומתמטיקה/פיזיקה/כימיה וכו') אני דווקא יודע שאת יכולה להסיר דאגה מלבך - החבר'ה הללו ימשיכו לקרוא דוסטוייבסקי (וטולסטוי והוגו וכו'). אך בכך אין שום דבר.

      מה שמזעזע בתגובה שלך הוא שאת באמת לא מבינה עד כמה את ונטע (ועוד הרבה אחרים) בורות; אתן הרי לא יודעות (וסביר להניח שגם לא תדעו...) מהי מכונת טיורינג, מהי בעיית העצירה, מהו לוגריתם דיסקרטי וכיצד הוא משמש להצפנה, לא שמעתן על התפלגות המספרים הראשוניים ואפילו לא על התפלגות בכלל. קיצורו של דבר - אתן בורות גמורות בכל מה שנוגע לאחת מיצירותיו הגדולות של המין האנושי, המתמטיקה (שמדעי המחשב התפתחו ממנה). עדות לכך אפשר למצוא בדבריה הרדודים של נטע בבלוג הזה ובשיטותיה העלובות שאליהן כבר התייחסתי בתגובותי הראשונות.

      בניגוד אליכן, אותם אנשים שלמדו בחוג למדעי המחשב באונ' דווקא מכירים את כל העניינים הנ"ל (וכפי שהסברתי - גם את דוסטוייבקי). אנא ממך גל, הזכירי לי - למי קראת נבער ורדוד?

       

        9/5/08 10:26:

      גל-

      כבר מזמן לא יצא לי לקרוא תגובה מדהימה כשלך:

      "אני באמת מפחדת מהמחשבה שבעוד כמה עשרות שנים נהיה מוקפים בתכנתים, אבל אפילו לא אדם אחד שקרא את דוסטוייבסקי. כבר עכשיו השינוי בהתהוותו, ואנחנו הופכים לאומה נבערת ורדודה. "

       

      מהיכרותי עם רבים מאותם אלה שהלכו ללמוד מדעי המחשב (ומתמטיקה/פיזיקה/כימיה וכו') אני דווקא יודע שאת יכולה להסיר דאגה מלבך - החבר'ה הללו ימשיכו לקרוא דוסטוייבסקי (וטולסטוי והוגו וכו'). אך בכך אין שום דבר.

       מה שמזעזע בתגובה שלך הוא שאת באמת לא מבינה עד כמה את ונטע (ועוד הרבה אחרים) בורות; אתן הרי לא יודעות (וסביר להניח שגם לא תדעו...) מהי מכונת טיורינג, מהי בעיית העצירה, מהו לוגריתם דיסקרטי וכיצד הוא משמש להצפנה, לא שמעתן על התפלגות המספרים הראשוניים ואפילו לא על התפלגות בכלל. קיצורו של דבר - אתן בורות גמורות בכל מה שנוגע לאחת מיצירותיו הגדולות של המין האנושי, המתמטיקה (שמדעי המחשב התפתחו ממנה). עדות לכך אפשר למצוא בדבריה הרדודים של נטע בבלוג הזה ובשיטותיה העלובות שאליהן כבר התייחסתי בתגובותי הראשונות.

      בניגוד אליכן, אותם אנשים שלמדו בחוג למדעי המחשב באונ' דווקא מכירים את כל העניינים הנ"ל (וכפי שהסברתי - גם את דוסטוייבקי). אנא ממך גל, הזכירי לי - למי קראת נבער ורדוד? 

        7/5/08 19:46:

      נטע,

      קודם כל אני חייבת לציין שאני קוראת נלהבת של הבלוג שלך כבר מאז הפוסט הראשון. את פותחת חלון לעולם כל כך שונה ומשונה - ואת באמת מוח שחבל מאוד שברח.

       

      הפוסט הספציפי הזה מאוד קשה לי, בעיקר כי הוא מעורר בי תגובות מאוד אמביוולנטיות.

      אני מתנגדת לפרובוקציות הזולות שמנסה לעשות הקמפיין. זה נמוך, מלוכלך למדי - ובעצם לא נותן לך שום דבר, מלבד מצפון נקי.

      לאקדמאים מתחום הרוח/ החברה, אין כמעט מיקום בארץ. בארץ בה הכל מתנהל כל כך מהר, לכל דבר חייבת להיות תועלת מעשית - ומיידית, אין מקום לערוך מחקר ארוך-טווח ומסובך, שבסופו, במקרה הטוב, יתגלה דפוס אנושי/ תרבותי, בלתי יישומי בעליל, שכל שניתן לעשות איתו הוא להכניס אותו לארכיב ולחכות שמישהו יקרא אותו. וזה, כמו שאת יודעת, יכול לקחת הרבה זמן.

      כל התרבות והרוח הקיימת בישראל למעשה התפתחה באירופה. ישראל צעירה מכדי לפנות זמן אמיתי לדברים כאלו.

      הישראלים לא מבינים שעל הדברים האלו מושתתת התרבות. הם שומעים את המילה "מחשבים" ומתמלאים מבטי השתאות, אבל התואר "פרופסור" עשוי רק לגרום להם להרים גבה ולתהות לעצמם כמה מכספי המיסים שלהם נלקחים כדי לשלם עבור את ארוחותיו הדשנות של הברנש.

      השאלה שלי היא, האם בתור אנשים צעירים ומשכילים, לא מוטלת עלינו אחריות מסוימת לנסות ולהחזיר עטרה ליושנה? לא בגלל שאומרים לנו שככה צריך - ואחרת אנחנו לא בסדר, אלא בגלל שאף אחד אחר לא יעשה את זה?

      אני באמת מפחדת מהמחשבה שבעוד כמה עשרות שנים נהיה מוקפים בתכנתים, אבל אפילו לא אדם אחד שקרא את דוסטוייבסקי. כבר עכשיו השינוי בהתהוותו, ואנחנו הופכים לאומה נבערת ורדודה.

      לנטוש את הספינה הטובעת, או לנסות ולנקז את המים?

      ואם ננסה להישאר, מה הסיכויים שלא נטבע יחד איתה?

      מה את אומרת? 

        1/5/08 11:24:

      baltimoreguy-

      אני חושב שכדאי שתנמיך ציפיות. באמת שאין למה לצפות ממי שנסמך על סיפורים עלומים במקום על הגיון בריא, ביקורתיות ועובדות....

        29/4/08 22:25:

      לא קולטים!!!

       

      די מדהימה אותי ההתנשאות של כל כך הרבה מהכותבים כאן.  כולם כל כך מתפעלים מהנקיון, התרבות והשפע שיש מחוץ לישראל. אתם שוכחים שאתם חיים במקומות שהם קליפה דקה מעל אגם של מגמה רותחת בשאר העולם, שאחת הסיבות שאתם לא רואים אותה היא שהארץ הנפלאה שהגרתם אליה מונעת בכוח ממנה להתפרץ.  כמה זמן? לא ידוע -- אבל הסדקים כבר נראים לעין.

       

      ואז מסתכלים על ישראל, ורואים את כל הכתמים, וחושבים, אוי, איזה מזל שהצלחנו לברוח, ואיזה מסכנים האוהדים, או סתם אלה שלא הצליחו.  אבל אתם יודעים מה?  נא עליהם.  זה רק בגלל שבישראל לא יודעים לדאוג לחלשים.  בגלל זה אנחנו חייבים לברוח ולדאוג לעצמנו, ולא לאף אחד אחר.  ושיתחרבנו הישראלים הפראיירים והמטומטמים שמעדיפים להשאר בחור שלהם.

       

      צבועים שכמותכם.

       

      שלא תבינו לא נכון.  מי שבוחר לעזוב את ישראל, שיערב לו, מצדי.  מנסיון אני יודע שבחו"ל יש הרבה יותר, ויש סיבות לרצות להשאר.  גם אני לא מבטיח דבר בעניין החזרה.   וגם אני חושב שהקמפיין של משרד הקליטה צולע, כמו כל מיני דברים אחרים בישראל.

       

      אבל, לעזאזל, אל תעשו מזה אידיאולוגיה.  אל"ף, עצם חיפוש ההצדקה האידיאולוגית מראה, לדעתי, שאולי היא לא כל כך ברורה.  בי"ת, בסופו של דבר זו בחירה אישית, ולא יכולה להיות אחרת.  כל אחד בא מנקודת השקפה שונה על הדברים.  אם אתם מצפים שיקבלו את בחירתכם לחיות מחוץ לישראל, התכבדו וקבלו את אלה שמעדיפים לחזור.

       

        29/4/08 19:57:

      בת לילית,

      אני לא בדיתי את הנתונים הללו מהרהורי ליבי; בהולנד יש לימודים נפרדים לתואר ראשון ושני (הצימוד קיים בגרמניה).

      הנתונים אליהם התייחסתי אינם נובעים מדעתי ונרטיבים אחרים; בהולנד הגיל הממוצע לתחילת לימודי תואר ראשון הוא 18, גיל הסיום 23 וגיל סיום תואר שני הוא 25 לפי נתוני ארגונים שונים שעוסקים בחינוך ביניהם ה-OECD.

      בנוסף, בהולנד יש 3 מסלולים "תיכוניים" (secondary education):

      1. Vmbo - בתי ספר מקצועיים. הלימודים נמשכים 4 שנים, ב-4 רמות שונות. ברמות הגבוהות התלמידים עוברים ללימודי תעודה במכללות טכנולוגיות. ברמות הנמוכות התלמידים יוצאים לשוק העבודה (בגיל 16!). רוב האוכלוסיה לומדת בבתי ספר אלה (כ-60%!).

      2. Havo - בתי ספר מקצועיים המכווינים את תלמידיהם ללימודים מקצועיים גבוהים. הלימודים נמשכים 5 שנים (עד גיל 17). בסיומם יכולים התלמידים להירשם למוסדות להשכלה בתחומים מקצועיים (הנדסה, כלכלה וכו')

      3. Vwo - בתי ספר עיוניים. הלימודים נמשכים 6 שנים ובסיומם יכולים התלמידים להירשם לאונ' השונות (ללימודי תואר ראשון שני וכו').

      אני חושב שהנ"ל מבהיר היטב את המצב!

        29/4/08 19:08:

      לפי מיטב ידיעתי, באירופה הלימודים הם למאסטר, מה שאומר תואר שני ותואר ראשון ביחד.

      כך שבגיל 23, למעשה, נמצאים עם תעודה המשתווה לתואר שני בישראל.

      (האמת, שבדרך כלל מתחילים ללמוד בגיל 19-20, ומסיימים בגיל ,25 מכיוון שהלימודים התיכוניים מסתיימים בגיל 19) 

        28/4/08 01:05:

      כל מי שיעיין במאמר הזה יוכל להבין מיד מדוע מדעי הרוח נתונים במשבר כה עמוק; המאמר פשוט מדהים - את מבקשת לגזור מסקנות מדוגמא אחת ויחידה שלא ברור את מי ומה היא מייצגת (שלא לדבר על כך שמדובר בתלמיד מוסמך בתחום עלום ולא במדען בעל שם)! האיש טוען שסיים את עבודת המוסמך תוך 4 חודשים? מה זה אומר לנו בדיוק? באותה מידה בדיוק אפשר להביא כדוגמא את פרופ' גנדי לוין מהאונ' העברית שעבד בזמן הדוקטורט למחייתו ואף חשב על אחד מרעיונות המפתח בתחום עיסוקו בעודו עובד.

      ומה על קצת נתונים? זו כבר ממש מילה גסה (כאן, וגם במקומות אחרים בבלוגך, כמו למשל אותו מאמר אווילי ומופרך על אותה בחורה מבולטימור); בבדיקה קצרה יכולת לגלות שהגיל הממוצע להתחלת תואר ראשון בהולנד המעתירה הוא 18 וגיל הסיום הוא 23, כלומר - להולנדי הממוצע נדרשות 5 שנים כדי לסיים תואר ראשון; בקרב אלה שעשו תואר שני גיל הסיום הממוצע לתואר השני הוא 25 (וכיוון שאפשר להניח שמי שעושה תואר שני הוא, בממוצע, בעל כישורים עדיפים על מי שהסתפק בתואר ראשון, הרי ברור למדי שהזמן הממוצע להשלמת התואר בהולנד ארוך משנתיים, קרי - המכר הנחמד שלך אינו מעיד על דבר). חיפוש מעט יותר מעמיק היה חושף בפניך את הספרות העניפה שקושרת בין מימון תלמידים (שכ"ל, מילגות) ללא אמצעי בקרה ראויים לתקופות לימודים ארוכות וביזבוז משאבים.

      אבל למי אכפת מחשיבה ביקורתית ומעובדות? מה זה בעצם משנה? העיקר זה ה"נרטיב", לא?

        26/4/08 11:19:

      אני מכירה את הרצון להגשמה עצמית וכי ניתן להיעשות בקלות רבה יותר בארצות זרות.

      לצערי הרבה.

      הייתי רוצה מאד שגם בישראל יהיה מקום למוחות ולכולם, בלי קשר לבסיס המחקר, המקצוע וכו'. קיימים לא מעט מקצועות אשר אינם ברי יישום ברמה גבוהה בישראל, בעיקר "הרוחניים", "פילוסופיים".

      מאחלת לך הצלחה ושגם מדינת ישראל תצליח...לשמור על שכמותך פה ובעתיד לייצא את המוח.

        25/4/08 21:26:

      מעניין לאן נעלמו כל הרווחים שלי...

      איתכם הסליחה.

        25/4/08 21:24:
      אני מניחה שזה מאוד אישי, ותלוי בהמון המון גורמים.הניסיון האישי שלי אומר שכאשר הילדים היו קטנים יותרחשבתי שמספיק הקשר לארץ והעברית והמוסיקה והביקוריםוכן הלאה. היום - כשאני רואה מקרוב את האפשרות שילדי ינהלו אורח חיים לא יהודי,ולמעשה הדורות שאחריהם יתבוללו לחלוטין,פתאום אכפת לי.פתאום זה חשוב לי.יתכן והפיתרון הוא לנהל אורח חיים דתי יותר - אבל זה רחוק מליבי.פתיחות וסובלנות הן ערכים שגם לי תמיד היו מאוד חשובים.נדמה לי שבמחיר הפתיחות והסובלנות נתתי חלק מהזהות וההמשכיות.האם זה מחיר נאות?האם אי אפשר היה להעניק פתיחות וסובלנות תוך שמירת ערכי היהדות?אלו הן שאלות שאני מתמודדת איתן יומיום.הפוסט הזה מאוד חשוב.אבל חשוב היה לי להביא זווית אחרת. זווית ממבט לאחור. 
        25/4/08 20:29:
      היי. גם אני הייתי סטודנטית לאמנות וצילום שנה בלונדון. גם אני הייתי מוקסמת מהעיר. מוקסמת מרמת הלימודים. מרמת ואיכות החיים ( שמוכרת לי כי נולדתי וגדלתי באירופה). מחוסר הדאגה. אפילו צילמתי וכתבתי עובודת עם הומור שמאוד היה חביב על מורי- משהו שאני לא מצליחה לשחזר בארץ כי פשוט אין כאן את הרוגע ויש כאן תמיד את הדאגה התמידית שמנקרת אי שם במעמקי המח ( גם אם לא חושבים על זה).. אבל אחרי שנה נשברתי. אולי לונדון שונה מהולנד. אולי  זה קשור לטיב האנשים שאליהם לא ממש הצלחתי להתחבר כי הם צבועים ולא אומרים את מה שהם באמת חושבים. יצרתי חברויות עם המון אנשים נהדרים מכל העולם אבל זו לא סוג החברות שאפשר לפתח בארץ. בשורה התחתונה הרגשתי בודדה כמו שלא הרגשתי בחיים שלי וכן אחרי שנה חזרתי ארצה מאוכזבת מעצמי ומההצהרות שלי שאני עוזבת ולא חוזרת ( אולי פעם מתישהו)..לפעמים אני קצת מצטערת שלא החזקתי מעמד . הלימודים היו מדהימים אבל הבנתי שכאן הכי נח לי. לפעמים אני גם חושבת לעזוב - למקום שבו נודלתי אבל בינתיים אני מרגישה שכאן זה הבית..אני מאחלת לך המון הצלחה והנאה. בתכלס אין כמו לימודים בחול. זו חוויה שווה מפז
        25/4/08 18:04:

       


       אני מנסה להעביר את הערכים שחשובים שלי, שחלקם קשורים למוצא ומסורת, גם שלי וגם של בן זוגי, ואת היותם לא יהודים במאת האחוזים אני רואה בתור יתרון ולא בתור חיסרון.

      שמתי לב עכשיו לטעות.. הייתי חייבת לתקן.. סליחה.. (-:
        25/4/08 10:54:

      אני מתקשה בלהבין מה הבעייה בלא יהודים (מתיחסת גם לתגובה שמעליי)

      אני נשואה ללא יהודי, ילדי הם לא בהכרח יהודים, אמנם יקחו עוד הרבה שנים עד שהם יתחילו להקים משפחות, ועד אז אי אפשר לדעת מה יקרה, ואיפה נהייה, אבל אני מנסה להעביר את הערכים שחשובים שלי, שחלקם קשורים למוצא ומסורת, גם שלי וגם של בני זוגי, ואת היותם לא יהודים במאת האחוזים אני רואה בתור יתרון ולא בתור חיסרון.

      אני דוברת אתם עברית, יש להם חברים שדוברי עברית, חוגגים את החגים בצורה שמתאימה לנו, הבית מלא בספרים בעברית, וגם כמה די וי די בעברית. וכמובן, קשר רציף עם המשפחה בארץ, דרך הסקייפ, וביקורים שלנו או שלהם כל כמה חדשים.

      למעשה, מה שבעיניי הכי חשוב, זה להעביר את השפה, ואת המסורת התרבותית, את האייקונים התרבותיים, לפחות את היפים שביניהם.. 

      אולי אני קצת נאיבית, אבל העולם המושלם, או לצורך העניין, הבית המושלם בשבילי לחיות בו, הוא זה המשלב בתוכו יותר ממסורת אחת, ויותר ממוצא אחד, ובראש- הרבה פתיחות וסבלנות.

      בכל מקרה, יכול להיות שכשילדי יגדלו, אבין גם את התחושה הזרה כשהם, או אם הם, יפנו למחוזות לא מוכרים לי. 

        25/4/08 03:19:
      את הקמפיין הזה אני לא כל כך מכירה.כניראה אני מספיק זמן לא בארץ – משרד הקליטה כבר ויתר עלי(או שאולי בעבורם אני ואישי לא מהווים מוח – מי יודע?)הערה אחת אישית יש לי:אני כבר בשלב הילדים.כלומר בשלב שהם כבר מחוץ לבית.ופתאום איכפת לי.אכפת לי לחשוב שהם יקימו לעצמם בית לא יהודי.אכפת לי לחשוב שיהיו לי נכדים לא יהודיים.פתאום אכפת לי.במבט לאחור – לא הייתי עושה צעדים שונים.המעבר שלנו היה מאוד שקול ומחושב.אבל 'מה יהיה עם הילדים'זה טיעון שעכשיו מדבר אלי אחרת.

       

        24/4/08 13:15:

       

      צטט: zgilboa 2008-04-24 02:08:25

      על שום כך, עבור מי ש"קריאתם אמנותם" ואשר רואים במשלח ידם לא רק הזדמנות אלא גם שליחות, הבחירה במקום אשר ישמש כמרכז החיים והפעילות האקדמית אינה יכולה להתקיים בריק אלא חייבת להיעשות בד בבד עם בחירתו של הפרט בכלל האחד עמו הוא מזדהה באופן החזק ביותר.

       

      צ.ג.

      מסכימה איתך. אבל כאן הבעיה רק מתחדדת - כדי לאפשר הוראה ברמה גבוהה צריך לתת למרצים תנאים נורמליים. "מרצים מן החוץ" שמפוטרים כל שנה, מחסור בתקנים, מחסור בציוד בסיסי (כן, אינטרנט בכיתה זה ציוד בסיסי באירופה), הצורך לשלב בין שתיים או שלוש משרות תוך כדי כתיבת דוקטורט ועוד בעיות שאנשי הסגל הזוטר ישמחו לספר עליהן פוגעות ביכולתם של המרצים להעניק יחס אישי או פשוט לבנות קורסים חדשים ומאתגרים מדי שנה. במצב הזה ברור שהוראה היא שליחות. פחות ברור למי יש מספיק אנרגיות להכנס למערכת הזו ולהתחיל להלחם על כל תקן.

        24/4/08 13:11:

       

      צטט: ליאורה* 2008-04-23 22:36:57

      בתור בוגרת של אותה אוניברסיטה המוזכרת בפוסט, בתור אחת שבילתה את שנות הדוקטורט שלה על אופניים בין סמטאות אמסטרדם אני רוצה לציין שזה לא כזה פשוט וקל כמו שהפוסט מנסה להציג. נכון, המלגה שלי הייתה מדהימה וכך גם התנאים: קיבלתי המון כסף (לפחות במושגים שלי), משרד מקסים, מחשב, כסף למחקר ולכנסים.

       

      אבל אמסטרדם לא נחמדה לזרים: לקולגות שלי הייתה בעיה עם היהדות שלי, עם הישראליות. האחראית על החרמת ישראל באוניברסיטאות בהולנד הייתה מהמחלקה שלי, פעם אחת כשערבים זיהו ברחוב שאני ישראלית הם רדפו אחרי בצעקות חזבאללה חזבאללה. ידיד שלי, יהודי מבוגר וניצול שואה התמוטט כשבמשחק של אייקס צעקו "חמאס חמאס יהודים לגאז." וגם כשלא זיהו אותי בתור יהודיה/ ישראלית הייתי כהה מספיק כדי שמספר פעמים סרבו לשרת אותי בשוק. כן, באמסטרדם, אותה העיר שעבור הישראלי הממוצע היא סמל לנאורות ופתיחות. עיר שאני תמיד שמחה לבקר אבל בחיים לא הייתי חוזרת לגור בה.

       

       

      ליאורה,

      תודה על התגובה. מעולם לא נתקלתי כאן בתגובה אנטישמית או אנטי-ישראלית. להפך. רוב ההולנדים והזרים שפגשתי התעניינו מאוד בחיים בישראל. זה לא אומר כמובן שאין כאן שנאת זרים, אבל המתיחות בין אנשים מרקע שונה לא מאפיינת רק הולנדים.... וכמו שכתבתי בתגובה קודמת, ברור שיש גם בעיות בחיים באירופה. הפוסט הנוכחי התמקד בצד המלא של הכוס.

        24/4/08 12:47:

       

      צטט: milkyman 2008-04-23 18:41:33

      שלום נטע,

       

      המונח "בריחת מוחות" שרבים משתמשים בו לאחרונה מתייחס לאותם "ישראלים שבגרו את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ויצאו, לצורך לימודי דוקטוראט ובמיוחד להשתלמויות פוסט-דוקטורט במוסדות היוקרתיים".

       

       ישראלי המתגורר בחו"ל לצורכי עבודה (היי טק, עגלות או מובינג) או לימודים( גם אם בעל תואר שני או שלישי), אינו מישתייך לקבוצת "בריחת המוחות".  גם לא אני . גם לא את.

       

       

      צודק לגמרי. אני לא בדיוק פרופסור. אבל הרעיון היה לבטא אמירה כללית על הקמפיין, ולכן הרשיתי לעצמי לתת ל"מוח" להתבטא. אבל כבודם של הפרופסורים והאקדמאים הישראלים בחו"ל במקומו מונח, ואין ספק שהם תורמים המון למדינות בהם הם חיים.

        24/4/08 12:41:

       

      צטט: מיכל_ 2008-04-23 15:05:00

       

      לא קראתי מספיק בבלוגך כדי להתרשם לחלוטין מחייך בגולה, האם נעדרים מהם געגועים וקשיי שפה?

      הי מיכל,

      המשורר אשר רייך כתב פעם:

      "למה אין בעברית מלת יחיד ל'פנים'?

      כי לכל אדם יש פנים

      אחדות.

      למה אין בעברית מלת יחיד ל'חיים'?

      כי לכל אחד יש חיים

      אחדים".

       

      ובקיצור, ברור שיש גם קשיים. אבל הפוסט הזה התמקד ביתרונות. אולי בהמשך אכתוב פוסט חסרונות וגעגועים.... ולגבי התגובות - גם אני הופתעתי לטובה. ושמחתי מאוד. למעשה, התגובות כאן עושות לי חשק לחזור לארץ (:  

        24/4/08 10:51:

       

      צטט: marcelkatz 2008-04-23 19:51:44

      Neta, and all the living in fantasy. Watch the movie Die Falscher and see what's awaiting you, if we don't stand together, armed, in our historic homeland!

       

      שלום מרסל,

       

      צפיתי בסרט המצוין die Fälscher (אגב, למי שמעוניין, באנגלית שם הסרט:The Counterfeiters). ואכן עלו בי תחושות שונות במהלכו.... אך תחושה של רצון עז לעלות על מטוס לישראל, להתחמש עד השיניים (בתרגום חופשי לביטוי מאנגלית) ולתהכונן למלחמת גוג ומגוג דווקא לא הייתה אחת מהן.

       

      אבל - מי יודע - אולי זה הפרוייקט הבא של משרד הקליטה. הסרט "שואה 2" (עם הטאג-ליין: "אם הם לא חוזרים בגלל ההטבות הם יחזרו בגלל ההפחדות")

       

      יום טוב.

       

      כפיר

       

        24/4/08 10:32:

      אם יש דבר ישראלי יותר מעצבן מהמודעות של משרד הקליטה, זו אולי הנטיה הישראלית המוכרת לרוץ ולספר לחבר'ה כמה טוב לנו בחו"ל. אחד הדברים שלומדים לאחר תקופה ארוכה בחו"ל הוא שאין מקום מושלם ושלכל מקום את החסרונות והיתרונות שלו. אחד הדברים שלומדים לאחר שהייה קצרה בחו"ל הוא שכשמספרים לכל מי שנשאר כמה טוב לנו בחוץ זה כבר גורם לחיים בחו"ל להראות טובים יותר.

       

      בקיצור, אם הבנארים האלה מפריעים לך עד כדי כך שהם גורמים לך סיוטים אני מציע: א. להכנס מעט פחות לקופי שופס ב. להתקין חוסם פרסומות פשוט, לפחות עד שתרצי לחזור: אז תמהרי בוודאי להקליק ולממש את זכותך לסל ההטבות השדוף של משרד הקליטה.

        24/4/08 02:08:

      אכן צדקה הכותבת - במדעי הרוח, אף יותר מאשר במדעים המדוייקים, לא ניתן למצוא בארץ תנאים המשתווים לאלו שניתן לקבל בצפון אמריקה או במערב אירופה, או אפילו כאלה הנופלים מהם אך במעט.

       

      עם זאת, יש להכיר בכך כי רבות מן הבעיות המאכלות את הארץ - אלימות מילולית,  היעדר תרבות דיון, היעדר יכולת הקשבה או רגישות לצרכיו של האחר, היעדר שיח אזרחי ופגיעה בזכויות אזרח בכלל ובזכויות המשתייכים לקבוצות מיעוט בפרט - יוכלו להגיע אל קיצן רק לאחר מאמץ ממושך בתחום החינוך, אשר אותו יובילו מי שהפכו את העיסוק במילה הכתובה, באמנות ובמוסיקה מתחביב לפרנסה ולאורח חיים.

       

      כדוקטורנט במדעי הרוח ברור לי כי ישראל תשוב להיות מרכז חיי לא רק על מנת ש"ילדי יגדלו כישראלים" אלא בעיקר משום שאני מאמין כי עבור הרוב המכריע של העוסקים במדעי הרוח, תרומתם העיקרית לחברה מתקיימת תוך כדי העיסוק בהוראה על צורותיה השונות; יתרה מזאת, גם אם כתיבת ספרים, פרסום מאמרים והשתתפות בכנסים היו ויישארו המרכיבים על פיהם נישפט ובהתאם אליהם נקודם, עלינו לזכור כי יכולתם של פירות המחקר שלנו להשפיע באופן משמעותי על החברה בה אנו חיים הינה נגזרת של יכולתנו להרחיב את מעגל האנשים שזכו להיחשף אליהם, וכי ראשיתה של חשיפה שכזו נמצאת על פי רוב באולם ההרצאות או בחדר הלימוד.

       

      לתפיסתי, ה"מוצר" אותו אנו, שבחרנו לעסוק בחקר מדעי הרוח, משווקים לחברה בה אנו חיים, הינו מעל לכל יכולתנו לפתח את יכולת החשיבה הביקורתית של אזרחי אותה חברה.  בתורה, מסכימה החברה לממן את עיסוקנו משום שהיא מכירה בחיוניותו לשימור חוסנה האזרחי.

       

      רבים הפילוסופים שעסקו בצורך להגיע לאיזון בין טובת הכלל לטובת הפרט ובמאבק הבלתי פוסק של האדם להגיע לאיזון זה.   הדבר נכון שבעתיים כאשר אדם רואה עצמו כשייך לכללים שונים, ומאמין שטובת הכלל האחד סותרת את טובתו של האחר.

       

      על שום כך, עבור מי ש"קריאתם אמנותם" ואשר רואים במשלח ידם לא רק הזדמנות אלא גם שליחות, הבחירה במקום אשר ישמש כמרכז החיים והפעילות האקדמית אינה יכולה להתקיים בריק אלא חייבת להיעשות בד בבד עם בחירתו של הפרט בכלל האחד עמו הוא מזדהה באופן החזק ביותר.

       

      פסח שמח לכולם.

       

      צ.ג.

        23/4/08 22:36:

      בתור בוגרת של אותה אוניברסיטה המוזכרת בפוסט, בתור אחת שבילתה את שנות הדוקטורט שלה על אופניים בין סמטאות אמסטרדם אני רוצה לציין שזה לא כזה פשוט וקל כמו שהפוסט מנסה להציג. נכון, המלגה שלי הייתה מדהימה וכך גם התנאים: קיבלתי המון כסף (לפחות במושגים שלי), משרד מקסים, מחשב, כסף למחקר ולכנסים.

       

      אבל אמסטרדם לא נחמדה לזרים: לקולגות שלי הייתה בעיה עם היהדות שלי, עם הישראליות. האחראית על החרמת ישראל באוניברסיטאות בהולנד הייתה מהמחלקה שלי, פעם אחת כשערבים זיהו ברחוב שאני ישראלית הם רדפו אחרי בצעקות חזבאללה חזבאללה. ידיד שלי, יהודי מבוגר וניצול שואה התמוטט כשבמשחק של אייקס צעקו "חמאס חמאס יהודים לגאז." וגם כשלא זיהו אותי בתור יהודיה/ ישראלית הייתי כהה מספיק כדי שמספר פעמים סרבו לשרת אותי בשוק. כן, באמסטרדם, אותה העיר שעבור הישראלי הממוצע היא סמל לנאורות ופתיחות. עיר שאני תמיד שמחה לבקר אבל בחיים לא הייתי חוזרת לגור בה.

       

       

        23/4/08 19:51:
      Neta, and all the living in fantasy. Watch the movie Die Falscher and see what's awaiting you, if we don't stand together, armed, in our historic homeland!
        23/4/08 19:20:

      מה לעשות ואתם כל כך צודקים. המחנק בארץ גדול וכשיוצאים רואים שהוא אף יותר גדול ממה שהיה נדמה. אבל לעזוב לצמיתות זה מאד כואב. הייתי אומר בלתי אפשרי. נאמר כי האדם הוא תבנית נוף הולדתו, ולקאן היה מנסח זאת בהקשר השפה, גם וירגיניה וולף. הבית הוא בארץ, אפשר להתרענן מבפר שנים, או אפשר להשאר לצמיתות בתור שליח מכאן שכל התיחסותו זה לפה לעומת שם, ואפשר לחיות זר ומנוכר תלוש לבד שם.  רגעי אושר זה שחוזרים הביתה שחיים בבית. מה לעשות כך הביולוגיה עובדת על הנפש.  שלא לאמר שבריחה מקשיים די מדכאת אושר בתווך זמן ארוך. ברגעים הראשונים האשר בא כשבורחים ואחר באה האכזבה והצער .  טוב, צער לא חסר כאן וניתן לשלוח אותו לכם בחבילות , אבל זה צער של שיכות וכל ההקשרים שלה ולא צער הבדידות והניכור שהוא לרב הקשה מכולם. כך שאני סומך על הביולוגיה והשכל הישר שכלכם תחזרו לכאן יום אחד. ומי שלא יחזור בניו יחזרו. גם זה לטובה .

       

      וגם אחר, בלאו הכי אין כאן מקום לכל כך הרבה כשרונות . ואין לנו ברירה אלא להתפזר קצת מחדש לכל המקומות שעזבנו. גם זאת לטובה .

        23/4/08 18:41:

      שלום נטע,

       

      המונח "בריחת מוחות" שרבים משתמשים בו לאחרונה מתייחס לאותם "ישראלים שבגרו את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ויצאו, לצורך לימודי דוקטוראט ובמיוחד להשתלמויות פוסט-דוקטורט במוסדות היוקרתיים".

      הכוונה כאן היא כמובן לאנשי אקדמייה בכירים ופרופסורים  ישראלים (לשעבר?) או מדענים אשר עוסקים במחקר במוסדות יוקרתיים שונים בחו"ל, רבים מהם מצטיינים בתחומם ובעלי שם עולמי.  תחום מחקרם ועיסוקם תורם רבות לא רק למוסד בו הם עובדים אלא גם לכלכלה והתפתחות המדינה בה הם נמצאים.

       

      רבים מהישראלים המתגוררים בחו"ל ובעלי השכלה גבוהה (אני אחד מהם), אמצו לעצמם, בקלות מפתיעה ובזקיפות חזה, את התואר הלא ראוי - "מוח". 

       ישראלי המתגורר בחו"ל לצורכי עבודה (היי טק, עגלות או מובינג) או לימודים( גם אם בעל תואר שני או שלישי), אינו מישתייך לקבוצת "בריחת המוחות".  גם לא אני . גם לא את.

       

       

        23/4/08 18:12:
      בטח שבחו"ל היאוש נעשה יותר נוח, אבל מה לעשות שאין תחליף לבית. אנחנו חוזרים. עם חששות ובלב כבד, אבל אני רוצה שילדיי יגדלו ישראלים. עם תחושת זהות ברורה. בארץ אני נושמת יותר בקלות, זה הכל. חוזרים לא בגלל הקמפיין, אלא בגלל שעברו כמעט שמונה שנים ונמאס לי להרגיש זרה וזמנית. בגלל שבישראל היחסים בין אנשים יותר זורמים וטבעיים והשמיים תכולים כמעט כל השנה. פה אני בכלוב של זהב. ואני יודעת שאיך שנגיע יכו בנו פקקי התנועה, הלכלוך והרעש, חוסר הנימוס, החום והלחות, ואני אשאל את עצמי אם יצאתי מדעתי ומה עשיתי, אבל נמאס לי להלחם עם צו הלב שמושך פשוט הביתה. אנשים מתווכחים כאילו שזה כל כך פשוט וברור מה נכון, כאילו שיש תשובה אחת וודאית. אין דבר כזה. בסופו של דבר הולכים עם בחירת הלב ומנסים לעשות את זה כמה שיותר נכון בשבילך.
        23/4/08 17:19:

      צטט: ינשוף לילה 2008-04-19 00:43:07


      נמאס לי מהצביעות הציונית, נמאס לי מהגאווה הלאומית הדביקה, מקמפיינים מגוכחים ומאלפי הדגלים שמתנוססים ולא מאפשרים לי לשכוח אפילו לרגע את האידאולוגיה הגזענית הפושה במדינה, המקדשת רוב יהודי במקום זכויות אדם לכל תושביה. לפחות זה אפשר להתנחם בעובדה שמדובר בקרב המאסף שלה.

      אני מחשיב את עצמי כציוני אוהב ישראל ובהחלט רוצה בכך שמדינתי תעניק זכויות שוות לכלל אזרחיה.

      זוהי מדינת לאום ואיני מוצא בכך כל פסול, כשם שאיני מוצא פסול במדינת הלאום הרבות הקיימות  באירופה (אחרת יש טעם לשאול מדוע קיימת הולנד כמדינה עצמאית).

      דבריך מעידים על עצימת עיניים לנוכח הקורה באיזורנו ובעולם במקרה הטוב. עליית האסלאם הקנאי אינה מטרידה רק אותנו אלא גם את החבר'ה באירופה והסרטון של חירת וילדרס, פיתנה, הוא רק שלב ראשון (לדעתי) בסיפור ההולנדי [בשוויץ מפלגה ימנית מצליחה פרסמה כרזה שספק אם היתה עוברת כאן, בדנמרק סאגת הקריקטורה על מוחמד]. לפי תחזיות מסויימות תוך כעשור יהיו המוסלמים רוב באמסטרדם. מעניין לדעת האם החופש האמסטרדמי שהפך לשם דבר בעולם ימשיך להישאר כזה. אני רוצה להאמין שכן. בכל מקרה הוא ללא יספק יהווה אבן בוחן עבורנו. ועוד משהו, אל תספיד את הציונות, היא הסיפור המצליח של האיזור הנחשל בו אנו נמצאים. 

       

        23/4/08 15:05:

      ואוו. כל כך מפתיע להתקל בכזה פוסט בלי אף תגובה שלילית באמת ו\או מתלהמת. הישראלית הקטנה והקטנונית שבתוכי מחכה לראות תגובה כזו, שתסביר לך בדיוק למה את 'לא בסדר' ולמה ש'כמותך' הם עוכרי ישראל.

       

      תוך כדי קריאת תגובה שכזו אני אקרא ואשתעשע מהאידיוט שנכנס בך כך, הרי ממילא הוא לא ישנה את דעתך, בטח שלא בניסוח כה עילג, אני אבין בעצמי שהוא טועה, אחרד שרק 'שכמותו' רוצים באמת להישאר בארץ אבל הישראלית הקטנה שבירכתי מוחי תספוג את הסיפוק המעוות מהמתלהם הוירטואלי.  

       

      לא קראתי מספיק בבלוגך כדי להתרשם לחלוטין מחייך בגולה, האם נעדרים מהם געגועים וקשיי שפה?

        23/4/08 14:50:

      היי נטע,

       

      פוסט מצוין צוחק 

       

      אם יורשה לי להעיר, לא ממש הבנתי את הצורך בהתנצלות-משהו בשורה האחרונה ("האם אחזור לארץ? כן.....").

       

      גם אם תבחרי שלא לחזור לגור בישראל (מי יודע מה יוליד יום...) אין שום צורך להתנצל על כך (או להבהיר מראש שלפחות כך את מתכננת).

       

      זה מזכיר לי מכר ישראלי שחי בברלין כבר 35 שנים (הוא שם מגיל 12) והוא תמיד מרגיש צורך לסיים כל משפט חיובי על גרמניה ב- "אבל ישראל זה בכל זאת הבית".

       

      אז אולי הקמפיין של משרד הקליטה עבד עלייך קצת יותר טוב ממה שחשבת :-)

       

      חג שמח!

       

      כפיר

        23/4/08 12:21:

      *משרד הקליטה

       

      (בשיתוף משרד החוץ :)

        23/4/08 12:15:

      משרד החוץ בדיחה עצובה. מנסים לטייח את הרקבון שמכרסם ביסודות המדינה הזאת.

       

      עוד שלושים או ארבעים שנה, אם המצב בארץ ימשך במתכונתו הנוכחית, ישראל תהפוך למדינה סטייל קולומביה, אקוודור או בוליביה, הווה אומר, פערים אסטרונומיים בין עשירים לעניים, פשע, סמים ואבטלה יהיו נחלתינו, אבבבבל! מצד שני תמיד תהיה לנו תיירות(מין?) ענפה.

       

      באשר להשכלה? רק המחשבה, מוציאה אותי משלוותי.

       

      רוצו אם כן, מוחות, רוצו.

       

       

       

       

       

       

        23/4/08 10:59:
      מעולה, עושה חשק...
        19/4/08 07:28:

      מילא משרד הקליטה, אפשר להבין, הם צריכים עבודה לא ?

       

      אני לא יודע איך זה בהולנד אבל פה בארצות הברית של אמריקה יש לי איזה חבר רובוטי של בזק שמרים לי טלפון פעם בשבועיים לספר לי שאם אני מתגעגע לחברים בארץ ורוצה שהם ירימו לי טלפון פעם בשבוע ולא פעם בחודש הוא צ'יק צ'ק מסדר לי מספר ישראלי במחיר מבצע.

       

      אגב אם את מכירה רובוטית נחמדה שאני יכול לשדך לו אני מאוד אשמח כי הוא נשמע די מדוכא לאחרונה...

        19/4/08 00:43:

      פוסט מוצלח :)

      מה שמרגיז במיוחד הוא חוסר הניסיון להסוות את הצביעות של הקמפיין.

      הרי ברור שאין שום סיבה  למהגרים/ות שעזבו את הארץ לחזור חוץ מסנטימנטים אישיים (ולא סנטימנטיים לאומיים-קולקטיביים). ובכל זאת - משרד הקליטה פורט על מיתרי הרגש של הזהות הלאומית; או במילותיו המרגשות של משורר המשרד: "אין הגשמה עצמית ללא הגדרת הזהות האישית וזהות זו כוללת גם השתייכות לאומית – זהו יסוד הציונות". אכן, מרגש.

       

      אז אם נניח לרגע שמטרתו של משרד הקליטה אינה הדאגה הכנה לזהותם האישית של 'היורדים' נתקל עד מהרה בשד הדמוגרפי. שוב ושוב ממריצים את יהודי התפוצות להגיע אל 'הבית הלאומי' כדי לנצח במערכה החשובה ביותר מכל מערכות ישראל - הקרב על רוב יהודי בין הירדן לים. ובשביל להחזיק מעמד במשימה הציונית הבלתי אפשרית של שימור הרוב היהודי מבלי להשתמש בטריקים מלוכלכים בולטים מידי על הפלסטינים אל מול העיניים החוקרות של אומות העולם ומערכת המשפט הבינלאומית - צריך לפנות אל הרגש: צריך להביע דאגה כנה לגורל אנשי האקדמיה שנטשו את ישראל תוך הבטחה של תעסוקה באוניברסיטאות ובתעשייה. הצעתי למשרד הקליטה: הקמפיין הזה משכנע כמו הקמפיין המגוחך של האגודה למלחמה בסמים ( "אני היי בנטורל") ולכן אני מציע לחזור לטקטיקות הקלאסיות ( כמו אלה שהופעלו לעידוד הגירתם של קהילות יהדות עיראק לארץ לפני כשישים שנה). להטמין כמה פצצות בקרב מוסדות מרכזיים של קהילות התפוצה, לעורר פחד עז ולפתוח את הזרועות כדי לחבק ולאמץ לרגע אל קירבינו (אבל רק לרגע לאור הזרקורי הטלוויזיה והפלאשים של המצלמות) את חיילי הצעצוע במערכה על הדמוגרפיה.

      נמאס לי מהצביעות הציונית, נמאס לי מהגאווה הלאומית הדביקה, מקמפיינים מגוכחים ומאלפי הדגלים שמתנוססים ולא מאפשרים  לי  לשכוח אפילו לרגע את האידאולוגיה הגזענית הפושה במדינה, המקדשת רוב יהודי במקום זכויות אדם לכל תושביה. לפחות זה אפשר להתנחם בעובדה שמדובר בקרב המאסף שלה. 

        18/4/08 12:45:

      פוסט אמיתי, כנה ואמיץ.

       

      אכן - יש עוד מקומות בעולם שעסוקים בצורה אובססיבית בדבר אחד בלבד:

      לחיות!

      פשוט לחיות.

        17/4/08 20:06:

      קטע מצויין.

      בקשר ל'מה עם הילדים', גם בשבילהם עדיף לא לחזור. החינוך הזול והרמה הגבוהה מתחילים כבר בגיל גן.

      ואין את הפחד שיום אחד הם יצטרכו ללכת לצבא. 

        17/4/08 14:31:
      שמע..הכתבה שלך תפסה אותי. וגם העציבה.וגם עוררה מחשבות... מבלי שאני מזדהה או מבקרת: כנראה שלא פשוט להיות יהודי, כיוון שיש דילמול וסוגיות שאי אפשר לחמוק מהן חג שמח !

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נטע אלכסנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין