עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    אופנה פרקטית

    36 תגובות   יום שלישי, 25/3/08, 00:30

     

    לפני כמה שנים עבדתי בתאגיד בנקאי מצליח. אמצע שנות ה-90 וקוד הלבוש במקומות שכאלה כלל איסור מוחלט על מכנסי ג'ינס וכפכפי אצבע או נעלי התעמלות מכל סוג שהוא. אז, בימי בועת ההיי טק העליזים, רק בחברות כמו "קומברס" ואחיותיה לפריחה הכלכלית, לבשו מהנדסי-על מכנסיים קצרים וכפכפי אצבע. "נקמת היורמים המתעשרים", קראו לזה. בהפוך על הפוך.  

     

    יום אחד נערכה פגישה במשרדינו עם מנהלת שיווק בכירה מאד בחברת "קסטרו". היא הופיעה לפגישה במכנסי ג'ינס אופנתיים וגופיית-סבא-סטייל לבנה ומשודרגת. לטעמי זה הזמן בו השתנו הכללים. אופנת הרחוב שברה מחסומים ומאז הג'ינסים הפכו מהודרים יותר, יקרים הרבה יותר ונראו בפרימיירות, פתיחות ואפילו בחתונות.

    עד לפני שבוע אנשים קנו עדיין בסיילים של חורף. מהשבוע אפשר לדבר בנחת על "קולקציית הקיץ" ולהתחיל לתכנן. כמי שקוראת באדיקות את מדורי האופנה, מקבלת ריגושי הנאה מכרומונים המבשרים על הטרנדים המסתמנים ומסיירת אצל כל מעצבות האופנה בעיר, אני יודעת לסמן את שחשקה נפשי. אלא מאי, הרצון להיות מעודכנת ואופנתית הוא מירוץ חסר תכלית מלכתחילה.

    ראשית, עם משכורת ממוצעת, כמה יכולה להרשות לעצמה הגברת מאותן חולצות, מכנסייים, חצאיות, שמלות וסנדלים? שנית, מה תקנה לה – ספורטיבי, אלגנטי, אורבני? שלישית, לאן תלך עם כל הבגדים האלה הגברת – למסיבות הקוקטייל אליהן אינה מוזמנת, לפגישות חרישיות במשרדים מעורפלי זכוכיות אליהן מובילות מעליות חרישיות?  

     

    מדורי האופנה, חנויות המעצבות והחנויות שאוספות אוספים לפי טעם אישי של בעלת החנות, כל אלה מלאים בגדים יפים ונחשקים. רובם, בלתי פרקטיים בעליל. תקראו תמיד על כותנות פריכות, תפירה משובחת, גזרות מתוחכמות, מחשופי גב נדיבים, בדים עשירים ואריגים כמו צמר-משי. נו, שויין. על כל אלה משלמות נשים מאות ואלפי שקלים כך שמראש הרכבת מלתחה היא עניין לעשירות בלבד ובנינו, רובנו מתחדשות ומשלימות פרטים אבל מתבססות בעיקר על מה שכבר יש בארון. 

     

    בהצצות במדורים הנכונים, נהוג לאחרונה "להציץ לארון הבגדים" של אנשים מפורסמים יותר ושל סתם אנשים מן היישוב. נדמה שהמגמות הן אקלקטיות מאד – קצת מרשתות ענק, קצת ממעצבות וקצת מחנויות יד שניה ווינטג'. 

    וכך מהדסת ומדוושת הגברת בעיר המעודכנת ביותר שיש כאן, בשכונה מרכזית ואופנתית, במשרדים שטופי נשים צעירות ומעודכנות ולכל אלה יש מעט מאד נוכחות. בסוף מגיע חודש מאי (ואחריו יוני-יולי-אוגוסט-ספטמבר-אוקטובר) וכולנו מצטמצמות מפאת החום למינימום של חולצה או גופיית טריקו, מכנסיים או חצאית שיעיקו כמה שפחות וסניקרס או סנדלים שטוחים, עדיפות לכפכפי גומי. כך נראה הרחוב העירוני שמסביבי וזה כולל דוגמניות, שחקניות, כתבות אופנה ו"סתם" נשים מצליחות ומוצלחות.

    איפה הן כל המתלבשות המחוכמות? מתי הן לובשות את היצירות המסובכות ואיך, לעזאזל, ב-90% לחות הן מצליחות להיות משקיעות? יש בטח גם אחרות – נשות עסקים, נשות ממון ועד כאלה שיכולות וצריכות ובכל זאת, המעצבות מתפרנסות ואני מפרגנת להן עד מאד (חלקן מכרות, חלקן ממש חברות). יש בהן מוכשרות וחלקן אפילו מוצלחות ברמה בינלאומית, לא פחות ועדיין, זה מה שאני רואה ברחוב ומסביבי. 

     

    בגדים הם כוח, הם יכולת ביטוי עצמי, ואפשרות להגדרה עצמית ואינדיבידואליזם. אופנה היא שעשוע הבלים נחמד וקישוט מהנה אבל כמו שאמר פעם סלוגן של חברה מסוימת "את הכי יפה כשנוח לך". יופי זה לא הכל אבל הו, כמה זה נחמד.

    בתמונה: מרב שפר הנאווה והמקסימה בפוזה פנטסטית קייצית שצילמה אותה תמר קרוון פעם למוסף "הארץ". כן, כך היינו שמחות להיראות רוב הזמן

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/5/08 17:50:

      כל כך נכון.

      כל מה שנותר לקרבן ממוצע כמוני, הוא לעלעל בווג האחרון, להאנח ולסור לסניף זארה הקרוב כדי למצא איזה חיקוי דהוי (ובמחיר שפוי) למשהו שמצא חן בעיניו.

        8/5/08 20:59:

       

      לפני הרבה שנים עוד הייתי נופלת

      למלכודת הזו.

      בסך הכל ישנם בגדים יפייפים שבאמת

      עושים חשק לקנות. אותי היית יותר מוצאת

      בחנויות יד שנייה...שהפכו לחנויות "vintage" ...נו שויין.

      בסופו של דבר, 5 דקות אחרי שלובשים

      רק חושבים מתי אפשר יהיה לצאת מהם.

      גם אני לא מבינה איך אפשר ללבוש את אלו בחום

      הנוראי בארץ...

      טי שירט, בוקסרס או שרוואל...רק שאפשר יהיה לנשום!

      ובקיץ רצוי יחפה :)) אני חושבת שאני אחת מהבודדות

      שלא מתעלפת כשהיא רואה נעליים קורץ

       

        8/5/08 19:48:

       

      צטט: eti.d 2008-05-08 08:13:53

      לעבוד מהבית עם טריינינג

      זה הכי הכי!

       

      (אני ברחתי מזה בזמן!)

      "את הכי יפה כשנוח לך". כמה נכון.

        8/5/08 08:13:

      לעבוד מהבית עם טריינינג

      זה הכי הכי!

       

      (אני ברחתי מזה בזמן!)

        29/3/08 12:06:

       

      צטט: רוני k. 2008-03-28 23:08:04

      אחח, כפרה עלייך בכלל... ישר גבהתי שני סנטים בזכותך.

       

      ולמה באמת אנחנו לא נוסעות, למה?

      נעשה גראז' סייל ביחד ונגייס את מחיר הכרטיס. מה את אומרת? כי, עם כל הכבוד (ושוב - תודה תודה על הקומפלימנטים) לארון שלי (הצנוע, לפרוטוקול) - האוצרות בארונות שלך, אחח... מה שגם מזכיר לי שבהזדמנות אנחנו צריכות לנהל מו"מ החלפות קצר - תגידי מה את רוצה מאצלי, כי אצלך כבר כמה וכמה דברים שסימנתי... את רואה, הנה עלינו על עוד פטנט מעולה לרענון המלתחה.

       

      לא סתם המילה הנרדפת לפריזאיות היא שיק. קצר, קולע ומדוייק. השילוב וגם הדרך בה הבגד משרת את הלובשת ולא להפך. לא תראי שם נשים שנדחסות למכנסיים הקטנות במידתן, לובשות חולצה צמודה מדי וכן, גם לא חושפות יותר מדי. האישיות מכתיבה את הבגד ולא להפך. ומשם גם הבחירה המדוייקת כל כך והיכולת לצטט גם את המילה האחרונה מבלי להשתעבד לה.

      כי כן אפשר לראות מתלבשות כאלו גם בתל אביב אבל בגדול מה שהכי מפריע כאן זה הטרנד. המתלבשים מושקע כאן נראים כאילו הם מחקים הפקת אופנה. הרבה פעמים זה אפילו נראה טוב אבל זה כל כך אובר מתאמץ. ואם יש משהו שהורס הופעה זה כשרואים את העבודה שהושקעה. הפריזאיות האלו, תמיד הכל נראה עליהן כל כך נון שלאנט - וזה מה שמעורר קנאה.

       

      (ודרך אגב, דוגמא להתאמצות ולציטוט מופרך של מגזיני נשים לא מעודכנים: היום נתקלתי שוב בתופעה של מישהי באמצע היום עם שורטס וסטילטו. מעבר לזה ש- וואלה, בניו יורק הלוק הזה היה פאסה כבר לפני חמש שנים וחלף יחד עם העונה האחרונה של סקס והעיר הגדולה - זה הרי אחד המראות היותר מופרכים שיש. לא ככה?)

      גראז' סייל זה רעיון מבורך. החלפת שמאטע'ס (כמו שקורא לזה אבא שלי) אפילו מבורכת יותר.

       

      אכן, החינוך להתלבשות כאן הוא פשוט מחפיר. כל סטייליסטית בשקל מרביצה כאן נאומים מטופשים על "נכון" או "לא נכון" כשלאחת מהן אין השכלה מתאימה אלא רק פה גדול שעושה להן קריירה. אתמול, כשחזרתי מהצפון זיפזפתי בין הערוצים. בסוף התכנית עמדה גלית גוטמן בשדה התעופה או משהו, גלית גוטמן הנאווה מלידה, בחולצה שחורה משגעת אבל...בשורטס פרחי שחור ממנו יוצאות רגליה המושלמות בגרביונים שחורים ונעלי סטילטו. מעניין שחשבתי מי הצליח לשכנע אותה שזה יפה ואותנו, הצופים, שזו אופנה.

      אופנת החשיפה. פיחס.

      נונשלנט צרפתי. יש!

        28/3/08 23:08:

      אחח, כפרה עלייך בכלל... ישר גבהתי שני סנטים בזכותך.

       

      ולמה באמת אנחנו לא נוסעות, למה?

      נעשה גראז' סייל ביחד ונגייס את מחיר הכרטיס. מה את אומרת? כי, עם כל הכבוד (ושוב - תודה תודה על הקומפלימנטים) לארון שלי (הצנוע, לפרוטוקול) - האוצרות בארונות שלך, אחח... מה שגם מזכיר לי שבהזדמנות אנחנו צריכות לנהל מו"מ החלפות קצר - תגידי מה את רוצה מאצלי, כי אצלך כבר כמה וכמה דברים שסימנתי... את רואה, הנה עלינו על עוד פטנט מעולה לרענון המלתחה.

       

      לא סתם המילה הנרדפת לפריזאיות היא שיק. קצר, קולע ומדוייק. השילוב וגם הדרך בה הבגד משרת את הלובשת ולא להפך. לא תראי שם נשים שנדחסות למכנסיים הקטנות במידתן, לובשות חולצה צמודה מדי וכן, גם לא חושפות יותר מדי. האישיות מכתיבה את הבגד ולא להפך. ומשם גם הבחירה המדוייקת כל כך והיכולת לצטט גם את המילה האחרונה מבלי להשתעבד לה.

      כי כן אפשר לראות מתלבשות כאלו גם בתל אביב אבל בגדול מה שהכי מפריע כאן זה הטרנד. המתלבשים מושקע כאן נראים כאילו הם מחקים הפקת אופנה. הרבה פעמים זה אפילו נראה טוב אבל זה כל כך אובר מתאמץ. ואם יש משהו שהורס הופעה זה כשרואים את העבודה שהושקעה. הפריזאיות האלו, תמיד הכל נראה עליהן כל כך נון שלאנט - וזה מה שמעורר קנאה.

       

      (ודרך אגב, דוגמא להתאמצות ולציטוט מופרך של מגזיני נשים לא מעודכנים: היום נתקלתי שוב בתופעה של מישהי באמצע היום עם שורטס וסטילטו. מעבר לזה ש- וואלה, בניו יורק הלוק הזה היה פאסה כבר לפני חמש שנים וחלף יחד עם העונה האחרונה של סקס והעיר הגדולה - זה הרי אחד המראות היותר מופרכים שיש. לא ככה?)

       

       

      צטט: ליאת z 2008-03-26 13:24:18

       

      צטט: רוני k. 2008-03-25 23:39:24

      אחח, יקירתי, איזה תענוג לחזור מיום ארוך (גופיית סבא וג'ינס, ברור)  ולקרוא קצת הגיגי אופנה.. סופסופ נושא מהותי, עקרוני, שאפשר לשקוע בו בדיון ארוך ומפורט ובו לכל אחת (כן, אחת) תהיה דעה מגובשת ומנומקת..

       

      מזכיר תמיד את ההשתאות שלנו מול הפריזאיות, ואת אנחת הקנאה כשנזכרים במזג האוויר אצלנו ובעובדה שאת אוגוסט אנחנו לא מבלות בווקאנס באיזה כפר פסטורלי אלא ברחובות המיוזעים שלנו - וכן, מה לעשות, בדרך לעבודה (וסליחה מראש, אבל אם כבר מדברים על אופנה, מישהו חייב להזכיר את פריז בשלב מסוים, לא?)

       

      וגם - איך בכל שינוי מזג האוויר, המחשבה הראשונה היא: שיט, אין לי מה ללבוש.

      הפטנט הידוע הוא כמובן להחליף שוב את סדר הבגדים בארון. להעלות חורף, להוריד קיץ ובחזרה. איך פתאום מתגלים כל מיני פריטים אהובים, שאמנם השקענו הרבה דם יזע ומינוס בבנק באיסופם אבל איכשהו הצלחנו  לשכוח מקיומם, בדיוק בשלושת חודשי חורף שעברו מאז רכישתם.

       

      (ורק חבל שהממליצה בעצמה מיישמת את הפטנט הזה רק בשלב פירוק הסחורה אחרי הסיבוב המפרך, הראשון לעונה, של רכישות "חיוניות" נורא. אבל נורא).

       

      רק שתדעי לך, שכשכתבתי את הפוסט הזה, חשבתי עליך רבות כי את בעיניי מופת לטעם טוב שמושקע נכון ומתאים לסביבתו וגם...אין פריט שלך שלא הייתי לוקחת (לצמיתות, לא בהשאלה) ממך.

       

      בכל מקרה העלית כאן שתי נקודות חשובות -

       

      פריז - היא ההוכחה (וגם ניו יורק, אגב) שהרחוב מכתיב את היומיום ולא אוסף מעצבי על פורכים ויחסי ציבור אגרסיביים. הפריזאיות הן הרי על-אופנתיות. הן נראות תמיד מעודכנות למרות שאם תבדקי, לא כל הפריטים מודרניים במיוחד. הסוד הוא כנראה בעיקר בטוטאל לוק - לא תמצאי נשים רבות עם משקל עודף, התיק תמיד יהיה טוב וכך גם הנעליים. יש שם גם נטייה לפשטות הורסת - משהו בצורה בה הן מניחות הכל, השיער, הבגדים, האקססוריז.

       

      גילוי אוצרות העונה הנשכחים - איזה תענוג זה, הא? להסתפק בשלוש הטי שירטס שהיו שם כל החורף, התבאסות ואז, הו, אז, סידור הארון מגלה "אוצרות אבודים". יו...אז יש לי עוד אוצרות שלא גיליתי...איזה כיף.

       

      אח...תענוג.

       

      מתי ניסע? למה אין לי כסף? מה יהיה?

       

      יבורכו עינייך כפרות.

       

        28/3/08 22:34:

      אוהו, כמה שאני מבינה את החשק להתכסות עוד קצת, רק מעט להסתיר...

      האביב התל אביבי אכזרי, אין מה לומר אבל איזה כיף...

       

      הגברת היא מירב והיא ידידה שלי ויפהפיה טבעית ופשוטה גם בחיים. יופי טבעי שנראה ממש כמו בתמונה. יופי קלאסי שהיה הולם צרפתיה בשנות ה-40. ממש כך.

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2008-03-28 17:07:20

      ואני כמעט פיספסתי את הפוסט המדויק הזה.

      תארי לך, הקיץ כבר כאן ואני מתמהמהת לי באביב.

      מתנחמת בעובדה שיהיו עוד ימים קרים שיאפשרו סוודר גדול מידות להסתרת צמיגי החורף.

      והתמונה שם של הגברת עם הארטיק - עושה חשק

      תודה מתוקה ושבת שלום

      ממני 

       

      ואני כמעט פיספסתי את הפוסט המדויק הזה.

      תארי לך, הקיץ כבר כאן ואני מתמהמהת לי באביב.

      מתנחמת בעובדה שיהיו עוד ימים קרים שיאפשרו סוודר גדול מידות להסתרת צמיגי החורף.

      והתמונה שם של הגברת עם הארטיק - עושה חשק

      תודה מתוקה ושבת שלום

      ממני 

        27/3/08 10:06:

       

      אז ככה, אני מקווה שהקוראות החרישיות קראו כאן את המלצותיך. יש לי כאלה גם בתל אביב אבל אני מודה שבשביל בגדים, גם אם יהיו זולים ושווים ביותר, לא אצא מהעיר כדי לקנות. בשביל מה אני גרה בתל אביב, משלמת שנים שכירות מופרכת ומשכנתא היסטרית? אם כבר, אז אני גרה בלב ליבה של העשייה אז לפחות שאנצל אותה, לא?

       

      טוב, אני אנסה לקבץ מהבית את המלצותיי כאן, בתל אביב, לטובת "צופינו בגולה" מחייך

      נו טוב, מתוקה, בסדר. אני מודה בשתי עובדות שאין עליהן עוררין:

       

      1. אחרי 20 שנה בככר המדינה נגמר לי מהמופרכויות ההן. (כן, גובה השכירות הוא רק מופרכות אחת מני רבות....).

      כשעברתי לכרכור אמר הגרוש שלי לילדים: "לאן היא עברה??? לכרכור???. כרכור זה לא מקום!!!

      אבל הוא טעה, כרכור היא מקום נפלא וזהו. עד כאן.

      אני מצידי התאהבתי, אבל מצד שני אומרים שהאהבה היא עיוורת, אז... שיהיה.

       

      2. נכון הוא שאני "נסענית". עם וולבו טורבו בחניה ושני טרקטורונים מאחורי הבית- כל מרחק קטן עלי.

      מצד שני- לא שווה גם לאחת מופרכת להחזיק איזה חבר/ה בשדות- שיהיה לאן לקפוץ בשבת שמשית?

      אל תשכחו שחלק גדול מכל המקומות שהזכרתי פתוחים בשבת, וחלקם אפילו פתוחים רק בסופי שבוע ובימים אחרים בכלל סגורים.

       

      לדעתי, בפרספקטיבה רחבה שטעמה את כל הסקאלה- שווה ביותר.

       

       

       

       

      האמת היא, שכשאת צודקת, את צודקת.

      מתל אביב, נסיעה לאזור השרון נראית קשה מטיסה לברלין. ככה זה. פינוק צרוף ותו לא.

      אין לי יותר תירוצים מחייך

        27/3/08 10:04:

       

      צטט:

      הגבול שלך היא החרות שלי. בפעם הבאה כשאת פותחת חנות, תודיעי לי, אלך לשוטט לי עם הכלבה שלי בסביבה.

       הלך המחשבה  והרוח של ברדשו הוא האישו כאן ולכן הוא רלוונטי, עיזבי אותך מהנעליים בסך...... 

      כשאת צודקת, את צודקת. אין עם מה להתווכח ובקשר לטיול עם הכלבה - אני אמרתי לך היכן אני גרה. גם טלפון יש לך אז כשאת באה לאמא...you know

        26/3/08 21:18:

       

      צטט: ביתיה שלו 2008-03-26 21:13:58

       

      צטט: ליאת z 2008-03-26 12:03:39

       

       

      אז ככה, אני מקווה שהקוראות החרישיות קראו כאן את המלצותיך. יש לי כאלה גם בתל אביב אבל אני מודה שבשביל בגדים, גם אם יהיו זולים ושווים ביותר, לא אצא מהעיר כדי לקנות. בשביל מה אני גרה בתל אביב, משלמת שנים שכירות מופרכת ומשכנתא היסטרית? אם כבר, אז אני גרה בלב ליבה של העשייה אז לפחות שאנצל אותה, לא?

       

      טוב, אני אנסה לקבץ מהבית את המלצותיי כאן, בתל אביב, לטובת "צופינו בגולה" מחייך

      אה, ומילה אחת אחרונה:

      כתבת:

      "אבל אני מודה שבשביל בגדים, גם אם יהיו זולים ושווים ביותר, לא אצא מהעיר כדי לקנות."

      כשמדובר בחדש- זה נכון.

      אבל ביד-שניה? מי הולך לחנויות האלה בשביל לקנות???

      לשם הולכים בשביל למשש!!! חחחחחחחחחח....

       

      ביתיה חולת פשפשת.

       

        26/3/08 21:13:

       

      צטט: ליאת z 2008-03-26 12:03:39

       

       

       

      קודם כל ולפני הכל- איזה כיף של תכתובת מתהווה כאן, הא? חחח..., אני חוגגת! מגניב

      ולענייננו:

      אני פריקית של אפנה, אבל הרבה לפני זה אני פריקית של איכות. כן, אפשר לקרוא לזה פרפקציוניזם שגובל ברמות של פסיכיות...

      לכן בגדים מחוייטים אני מעדיפה לקנות מבתים טובים. שם בדרך כלל אין סיכוי שאהפוך במקרה את הבגד ואכנס לויברציות מטעמי תפר עקום ו/או מכפלת רופסת.

      בנושא זה המעצבות התל-אביביות בהחלט נכנסות לקטגוריה של בתים טובים. הכתונת הלבנה של סיגל דקל שמצאתי השבוע אצל אדריאן בכפר-שמריהו היתה גורמת גם לך לרייר מרוב תשוקה. (כזו ממה שנקרא "כותנה פריכה"... חחח... :-))

       

      ובעניין האופנה וצוויה, מסכימה איתך. אני כבר מזמן לא רואה משהו שניתן לכנותו בשם "אופנה עכשווית". אנחנו די בעידן של "הכל אפשרי". מספיק מבט אחד בערוץ האופנה כדי להשתכנע שכל מה שהיה- גם יהיה. מה שאומר שהמוטו ברענון הארון מבחינתי עובד על הסקאלה "מדליק אותי- לא יכולה להסתכל על זה יותר" ולא על "ברוח הטרנד החדש- מיושן". ובמובן הזה אני מרגישה שזכיתי בסוג של חופש בלתי רגיל. אין "מותר-אסור", יש "בא לי- לא בא לי".

       

      ובעניין "לדפוק הופעה מהודרת, או לא- אני דווקא מתלבשת בשביל עצמי, ולא בשביל אף אחד אחר. נקודה. (כן, אפילו לא בשביל ירון אהובי {בעצם, הוא הרי ממילא מעדיף אותי כמה שפחות לבושה...קורץ}).

      אני מתלבשת כי זה כיף לי, כי זה יצירתי, כי זה משעשע, כי זה מאפשר לי לבטא את מצב הרוח שלי באותו יום, כי... עוד אלף ואחת סיבות אבל כולן קשורות אלי ולא לסביבה. אבל דבר אחד חשוב אני צריכה להדגיש- אני לא לובשת צווים ותכתיבים. אני לובשת מה שמחמיא לי, ורק מה שמחמיא לי, וזה משהו נרכש שבהחלט אפשר ללמוד, גם אם לא נולדים עם חוש שישי לסטיילינג ואסתטיקה. פשוט לוקחים פעם אחת ייעוץ- ויודעים לתמיד.

      ואני חושבת שזו אולי הנקודה שמבדילה בין "מתלבשת טוב" (ו...כן, גם מתלבש...) לבין מתלבש/ת פחות טוב- היכולת לבחור את מה שמחמיא, ולזה אין כל קשר לאופנתיות או להידור.

       

      ואם כבר נפגשנו פה בקפה לדיון המעמיק הזה, אזל הנה עוד כמה פנינים:

       

      בצומת סירקין פתח-תקוה שי קניון בלתי רגיל של עודפים. הכי טוב שם-

      1.עודפים של גולף ועוד מותגים, בעיקר לבגדי גברים. חליפות מעולות במחירים פשוט מגוחכים.

      2. חנות עודפי נעליים של Nine-West. מבחר אדיר במחירים מצויינים.

       

      במדרחוב של זכרון יעקב יש חנות של יבואנים בשם גאטה שמביאים נעליים איכותיות בצורה בלתי רגילה מקולומביה. הקטע המדהים הוא שמידה 41 בקולומביה מקבילה למידה 42 אצלנו, מה שאומר שמי שהינה בעלת כפות רגליים ארוכות כמוני (41) יכולה להסתפק במידה 40 שלהם, בונוס בלתי רגיל במקומותינו, שבהם בחנויות כמו "גזית", למשל, המצב הפוך ומידה 41 היא בגודל של 40, מה שמוציא אותם מהלקסיקון שלי לחלוטין.

       

      ועוד במדרחוב של זכרון- בסמטה ליד קפה "הדובים", יש חנות שמחזיקה כדלקמן:

      1. נעליים של אנטילופ במגוון עצום (העונה יש להם מבחר של צבעים- להתעלף מרוב סיפוק). בחלק מהדגמים יש גם 42.

      2. צעיפים ושאלים שבעלת החנות מזמינה במיוחד בהודו ומייבאת בעצמה- להתמוגג!   (להביא לחמותך לליל הסדר- ואת מסודרת לשנים, כולל הירושה... נשיקה)

      3. תיקים ייחודיים, בעיקר מעור, של מספר אומנים ישראלים- אומנות במיטבה. שווה שווה.

       

      בנות, להסתער!

       

      ביתיה. 

       

       

      אז ככה, אני מקווה שהקוראות החרישיות קראו כאן את המלצותיך. יש לי כאלה גם בתל אביב אבל אני מודה שבשביל בגדים, גם אם יהיו זולים ושווים ביותר, לא אצא מהעיר כדי לקנות. בשביל מה אני גרה בתל אביב, משלמת שנים שכירות מופרכת ומשכנתא היסטרית? אם כבר, אז אני גרה בלב ליבה של העשייה אז לפחות שאנצל אותה, לא?

       

      טוב, אני אנסה לקבץ מהבית את המלצותיי כאן, בתל אביב, לטובת "צופינו בגולה" מחייך

      נו טוב, מתוקה, בסדר. אני מודה בשתי עובדות שאין עליהן עוררין:

       

      1. אחרי 20 שנה בככר המדינה נגמר לי מהמופרכויות ההן. (כן, גובה השכירות הוא רק מופרכות אחת מני רבות....).

      כשעברתי לכרכור אמר הגרוש שלי לילדים: "לאן היא עברה??? לכרכור???. כרכור זה לא מקום!!!

      אבל הוא טעה, כרכור היא מקום נפלא וזהו. עד כאן.

      אני מצידי התאהבתי, אבל מצד שני אומרים שהאהבה היא עיוורת, אז... שיהיה.

       

      2. נכון הוא שאני "נסענית". עם וולבו טורבו בחניה ושני טרקטורונים מאחורי הבית- כל מרחק קטן עלי.

      מצד שני- לא שווה גם לאחת מופרכת להחזיק איזה חבר/ה בשדות- שיהיה לאן לקפוץ בשבת שמשית?

      אל תשכחו שחלק גדול מכל המקומות שהזכרתי פתוחים בשבת, וחלקם אפילו פתוחים רק בסופי שבוע ובימים אחרים בכלל סגורים.

       

      לדעתי, בפרספקטיבה רחבה שטעמה את כל הסקאלה- שווה ביותר.

       

       

       

       

        26/3/08 21:10:

       

      צטט: ליאת z 2008-03-26 13:10:41

       

      מי? מה? תני פרטים. גם כך החיים בזבל אז אולי בוטיק הזבל יהלום אותם ביותר?

      אני מרגישה מטופש ל"דפוק הופעה" מהודרת. בסוף, הרחוב נראה דומה שנים. מזג האוויר ואורח החיים מכתיבים פשטות מנצחת. בעלות הטעם הייחודי עושות גם עם זה משהו אחר אבל מהודר או עוקב אחר תכתיבי אופנה זה לא וזה מאד מעניין.

      ליאתי, ומה תגידי על קארי בראדשו וחברותיה שדופקות הופעה במאה אחוזי לחות של קיץ בניו יורק? לנו לא מגיע?

      ובעלות וטעם היחודי לא עוקבות אחר תכתיבי האופנה...הלו?

      ובאשר לגדר/הזבל.

      ממש לקראת פסח, נפתחות החנויות הגדולות, [הקטנות קיימות כל השנה]כאשר אנשים טובים עושים סדר אביב בארונם, ומוציאים לשווקים את מרכולתם השווה , הססגונית.

       אז ככה: את תלכי לך לתומך ברחוב כאשר בזווית העין תצוד עינך את החנות...וכאן את נדרשת לעוז לב קרבי לעמוד מול אותה חנות ,גם לנוכח מבטם המפגר [שהתכוון בכלל להיות מבט מזועזע או מתנשא] של העו"ש ולבדוק את מרכולתה.לפעמים רק מבט מספיק על מנת לדעת שזו לא החנות האהובה עלייך, ולעיתים נדרשת  בחינה מדוקדקת יותר כמו הרמת הבגד..כאן גם נכנסת לפעולה , הדימיון והיצירתיות. בשלב הבא , את "תיקני" מהגדר את מה שמצא חן בעינייך, תכניסי אותו למכונת הכביסה, תשבי על ידה בקוצר רוח, מחכה לה שתסיים מלאכתה, תנשפי הרבה על הבגד לזרז את יבושו, ולבסוף בנשימה עצורה ,תמדדי אותו.

      שתי אפשריות: האחת: את מחזירה את הבגד לחנות השניה: את עומדת מול המראה ולא מאמינה איזו קניה טובה עשית.סוף.

      מי שמנסחת לה סגנון משלה אוספת פרטים שהיא אוהבת מהקולקציות המעודכנות אבל נוטה לא להיראות כ- fashion victim. קארי ברדשו החזיקה אוסף נעליים שערכו היה, אם איני טועה, ב-30,000$. נראה לך שהיא רלוונטית אלינו? הלוואי אבל אני חוששת שלא.

       

      בקשר לבוטיק הגדר - אני רק תורמת לבוטיק. לא מסוגלת לאסוף משם. שם ניצב הגבול שלי.

      הגבול שלך היא החרות שלי. בפעם הבאה כשאת פותחת חנות, תודיעי לי, אלך לשוטט לי עם הכלבה שלי בסביבה.

       הלך המחשבה  והרוח של ברדשו הוא האישו כאן ולכן הוא רלוונטי, עיזבי אותך מהנעליים בסך...... 

        26/3/08 13:24:

       

      צטט: רוני k. 2008-03-25 23:39:24

      אחח, יקירתי, איזה תענוג לחזור מיום ארוך (גופיית סבא וג'ינס, ברור)  ולקרוא קצת הגיגי אופנה.. סופסופ נושא מהותי, עקרוני, שאפשר לשקוע בו בדיון ארוך ומפורט ובו לכל אחת (כן, אחת) תהיה דעה מגובשת ומנומקת..

       

      מזכיר תמיד את ההשתאות שלנו מול הפריזאיות, ואת אנחת הקנאה כשנזכרים במזג האוויר אצלנו ובעובדה שאת אוגוסט אנחנו לא מבלות בווקאנס באיזה כפר פסטורלי אלא ברחובות המיוזעים שלנו - וכן, מה לעשות, בדרך לעבודה (וסליחה מראש, אבל אם כבר מדברים על אופנה, מישהו חייב להזכיר את פריז בשלב מסוים, לא?)

       

      וגם - איך בכל שינוי מזג האוויר, המחשבה הראשונה היא: שיט, אין לי מה ללבוש.

      הפטנט הידוע הוא כמובן להחליף שוב את סדר הבגדים בארון. להעלות חורף, להוריד קיץ ובחזרה. איך פתאום מתגלים כל מיני פריטים אהובים, שאמנם השקענו הרבה דם יזע ומינוס בבנק באיסופם אבל איכשהו הצלחנו  לשכוח מקיומם, בדיוק בשלושת חודשי חורף שעברו מאז רכישתם.

       

      (ורק חבל שהממליצה בעצמה מיישמת את הפטנט הזה רק בשלב פירוק הסחורה אחרי הסיבוב המפרך, הראשון לעונה, של רכישות "חיוניות" נורא. אבל נורא).

       

      רק שתדעי לך, שכשכתבתי את הפוסט הזה, חשבתי עליך רבות כי את בעיניי מופת לטעם טוב שמושקע נכון ומתאים לסביבתו וגם...אין פריט שלך שלא הייתי לוקחת (לצמיתות, לא בהשאלה) ממך.

       

      בכל מקרה העלית כאן שתי נקודות חשובות -

       

      פריז - היא ההוכחה (וגם ניו יורק, אגב) שהרחוב מכתיב את היומיום ולא אוסף מעצבי על פורכים ויחסי ציבור אגרסיביים. הפריזאיות הן הרי על-אופנתיות. הן נראות תמיד מעודכנות למרות שאם תבדקי, לא כל הפריטים מודרניים במיוחד. הסוד הוא כנראה בעיקר בטוטאל לוק - לא תמצאי נשים רבות עם משקל עודף, התיק תמיד יהיה טוב וכך גם הנעליים. יש שם גם נטייה לפשטות הורסת - משהו בצורה בה הן מניחות הכל, השיער, הבגדים, האקססוריז.

       

      גילוי אוצרות העונה הנשכחים - איזה תענוג זה, הא? להסתפק בשלוש הטי שירטס שהיו שם כל החורף, התבאסות ואז, הו, אז, סידור הארון מגלה "אוצרות אבודים". יו...אז יש לי עוד אוצרות שלא גיליתי...איזה כיף.

       

      אח...תענוג.

       

      מתי ניסע? למה אין לי כסף? מה יהיה?

       

      יבורכו עינייך כפרות.

        26/3/08 13:10:

       

      מי? מה? תני פרטים. גם כך החיים בזבל אז אולי בוטיק הזבל יהלום אותם ביותר?

      אני מרגישה מטופש ל"דפוק הופעה" מהודרת. בסוף, הרחוב נראה דומה שנים. מזג האוויר ואורח החיים מכתיבים פשטות מנצחת. בעלות הטעם הייחודי עושות גם עם זה משהו אחר אבל מהודר או עוקב אחר תכתיבי אופנה זה לא וזה מאד מעניין.

      ליאתי, ומה תגידי על קארי בראדשו וחברותיה שדופקות הופעה במאה אחוזי לחות של קיץ בניו יורק? לנו לא מגיע?

      ובעלות וטעם היחודי לא עוקבות אחר תכתיבי האופנה...הלו?

      ובאשר לגדר/הזבל.

      ממש לקראת פסח, נפתחות החנויות הגדולות, [הקטנות קיימות כל השנה]כאשר אנשים טובים עושים סדר אביב בארונם, ומוציאים לשווקים את מרכולתם השווה , הססגונית.

       אז ככה: את תלכי לך לתומך ברחוב כאשר בזווית העין תצוד עינך את החנות...וכאן את נדרשת לעוז לב קרבי לעמוד מול אותה חנות ,גם לנוכח מבטם המפגר [שהתכוון בכלל להיות מבט מזועזע או מתנשא] של העו"ש ולבדוק את מרכולתה.לפעמים רק מבט מספיק על מנת לדעת שזו לא החנות האהובה עלייך, ולעיתים נדרשת  בחינה מדוקדקת יותר כמו הרמת הבגד..כאן גם נכנסת לפעולה , הדימיון והיצירתיות. בשלב הבא , את "תיקני" מהגדר את מה שמצא חן בעינייך, תכניסי אותו למכונת הכביסה, תשבי על ידה בקוצר רוח, מחכה לה שתסיים מלאכתה, תנשפי הרבה על הבגד לזרז את יבושו, ולבסוף בנשימה עצורה ,תמדדי אותו.

      שתי אפשריות: האחת: את מחזירה את הבגד לחנות השניה: את עומדת מול המראה ולא מאמינה איזו קניה טובה עשית.סוף.

      מי שמנסחת לה סגנון משלה אוספת פרטים שהיא אוהבת מהקולקציות המעודכנות אבל נוטה לא להיראות כ- fashion victim. קארי ברדשו החזיקה אוסף נעליים שערכו היה, אם איני טועה, ב-30,000$. נראה לך שהיא רלוונטית אלינו? הלוואי אבל אני חוששת שלא.

       

      בקשר לבוטיק הגדר - אני רק תורמת לבוטיק. לא מסוגלת לאסוף משם. שם ניצב הגבול שלי.

        26/3/08 12:03:

       

       

       

      קודם כל ולפני הכל- איזה כיף של תכתובת מתהווה כאן, הא? חחח..., אני חוגגת! מגניב

      ולענייננו:

      אני פריקית של אפנה, אבל הרבה לפני זה אני פריקית של איכות. כן, אפשר לקרוא לזה פרפקציוניזם שגובל ברמות של פסיכיות...

      לכן בגדים מחוייטים אני מעדיפה לקנות מבתים טובים. שם בדרך כלל אין סיכוי שאהפוך במקרה את הבגד ואכנס לויברציות מטעמי תפר עקום ו/או מכפלת רופסת.

      בנושא זה המעצבות התל-אביביות בהחלט נכנסות לקטגוריה של בתים טובים. הכתונת הלבנה של סיגל דקל שמצאתי השבוע אצל אדריאן בכפר-שמריהו היתה גורמת גם לך לרייר מרוב תשוקה. (כזו ממה שנקרא "כותנה פריכה"... חחח... :-))

       

      ובעניין האופנה וצוויה, מסכימה איתך. אני כבר מזמן לא רואה משהו שניתן לכנותו בשם "אופנה עכשווית". אנחנו די בעידן של "הכל אפשרי". מספיק מבט אחד בערוץ האופנה כדי להשתכנע שכל מה שהיה- גם יהיה. מה שאומר שהמוטו ברענון הארון מבחינתי עובד על הסקאלה "מדליק אותי- לא יכולה להסתכל על זה יותר" ולא על "ברוח הטרנד החדש- מיושן". ובמובן הזה אני מרגישה שזכיתי בסוג של חופש בלתי רגיל. אין "מותר-אסור", יש "בא לי- לא בא לי".

       

      ובעניין "לדפוק הופעה מהודרת, או לא- אני דווקא מתלבשת בשביל עצמי, ולא בשביל אף אחד אחר. נקודה. (כן, אפילו לא בשביל ירון אהובי {בעצם, הוא הרי ממילא מעדיף אותי כמה שפחות לבושה...קורץ}).

      אני מתלבשת כי זה כיף לי, כי זה יצירתי, כי זה משעשע, כי זה מאפשר לי לבטא את מצב הרוח שלי באותו יום, כי... עוד אלף ואחת סיבות אבל כולן קשורות אלי ולא לסביבה. אבל דבר אחד חשוב אני צריכה להדגיש- אני לא לובשת צווים ותכתיבים. אני לובשת מה שמחמיא לי, ורק מה שמחמיא לי, וזה משהו נרכש שבהחלט אפשר ללמוד, גם אם לא נולדים עם חוש שישי לסטיילינג ואסתטיקה. פשוט לוקחים פעם אחת ייעוץ- ויודעים לתמיד.

      ואני חושבת שזו אולי הנקודה שמבדילה בין "מתלבשת טוב" (ו...כן, גם מתלבש...) לבין מתלבש/ת פחות טוב- היכולת לבחור את מה שמחמיא, ולזה אין כל קשר לאופנתיות או להידור.

       

      ואם כבר נפגשנו פה בקפה לדיון המעמיק הזה, אזל הנה עוד כמה פנינים:

       

      בצומת סירקין פתח-תקוה שי קניון בלתי רגיל של עודפים. הכי טוב שם-

      1.עודפים של גולף ועוד מותגים, בעיקר לבגדי גברים. חליפות מעולות במחירים פשוט מגוחכים.

      2. חנות עודפי נעליים של Nine-West. מבחר אדיר במחירים מצויינים.

       

      במדרחוב של זכרון יעקב יש חנות של יבואנים בשם גאטה שמביאים נעליים איכותיות בצורה בלתי רגילה מקולומביה. הקטע המדהים הוא שמידה 41 בקולומביה מקבילה למידה 42 אצלנו, מה שאומר שמי שהינה בעלת כפות רגליים ארוכות כמוני (41) יכולה להסתפק במידה 40 שלהם, בונוס בלתי רגיל במקומותינו, שבהם בחנויות כמו "גזית", למשל, המצב הפוך ומידה 41 היא בגודל של 40, מה שמוציא אותם מהלקסיקון שלי לחלוטין.

       

      ועוד במדרחוב של זכרון- בסמטה ליד קפה "הדובים", יש חנות שמחזיקה כדלקמן:

      1. נעליים של אנטילופ במגוון עצום (העונה יש להם מבחר של צבעים- להתעלף מרוב סיפוק). בחלק מהדגמים יש גם 42.

      2. צעיפים ושאלים שבעלת החנות מזמינה במיוחד בהודו ומייבאת בעצמה- להתמוגג!   (להביא לחמותך לליל הסדר- ואת מסודרת לשנים, כולל הירושה... נשיקה)

      3. תיקים ייחודיים, בעיקר מעור, של מספר אומנים ישראלים- אומנות במיטבה. שווה שווה.

       

      בנות, להסתער!

       

      ביתיה. 

       

       

      אז ככה, אני מקווה שהקוראות החרישיות קראו כאן את המלצותיך. יש לי כאלה גם בתל אביב אבל אני מודה שבשביל בגדים, גם אם יהיו זולים ושווים ביותר, לא אצא מהעיר כדי לקנות. בשביל מה אני גרה בתל אביב, משלמת שנים שכירות מופרכת ומשכנתא היסטרית? אם כבר, אז אני גרה בלב ליבה של העשייה אז לפחות שאנצל אותה, לא?

       

      טוב, אני אנסה לקבץ מהבית את המלצותיי כאן, בתל אביב, לטובת "צופינו בגולה" מחייך

        25/3/08 23:39:

      אחח, יקירתי, איזה תענוג לחזור מיום ארוך (גופיית סבא וג'ינס, ברור)  ולקרוא קצת הגיגי אופנה.. סופסופ נושא מהותי, עקרוני, שאפשר לשקוע בו בדיון ארוך ומפורט ובו לכל אחת (כן, אחת) תהיה דעה מגובשת ומנומקת..

       

      מזכיר תמיד את ההשתאות שלנו מול הפריזאיות, ואת אנחת הקנאה כשנזכרים במזג האוויר אצלנו ובעובדה שאת אוגוסט אנחנו לא מבלות בווקאנס באיזה כפר פסטורלי אלא ברחובות המיוזעים שלנו - וכן, מה לעשות, בדרך לעבודה (וסליחה מראש, אבל אם כבר מדברים על אופנה, מישהו חייב להזכיר את פריז בשלב מסוים, לא?)

       

      וגם - איך בכל שינוי מזג האוויר, המחשבה הראשונה היא: שיט, אין לי מה ללבוש.

      הפטנט הידוע הוא כמובן להחליף שוב את סדר הבגדים בארון. להעלות חורף, להוריד קיץ ובחזרה. איך פתאום מתגלים כל מיני פריטים אהובים, שאמנם השקענו הרבה דם יזע ומינוס בבנק באיסופם אבל איכשהו הצלחנו  לשכוח מקיומם, בדיוק בשלושת חודשי חורף שעברו מאז רכישתם.

       

      (ורק חבל שהממליצה בעצמה מיישמת את הפטנט הזה רק בשלב פירוק הסחורה אחרי הסיבוב המפרך, הראשון לעונה, של רכישות "חיוניות" נורא. אבל נורא).

       

        25/3/08 23:02:

       

      צטט: ליאת z 2008-03-25 10:25:27

       

      צטט: מינימקסי 2008-03-25 09:56:37

      נסי את "בוטיק הגדר" בלשונו הענוגה או "בוטיק הזבל" בלשונו הפחות... .

      הדימיון  והיצירתיות אל מולו עובד שעות נוספות ולוקח אותך למחוזות שלא זארה ולא

      המעצבות מר"ח החשמל היו חולמות לקחת אותך..

      ומה עוד שהוא ב ח י נ ם. נסי ותהני.

      מי? מה? תני פרטים. גם כך החיים בזבל אז אולי בוטיק הזבל יהלום אותם ביותר?

      אני מרגישה מטופש ל"דפוק הופעה" מהודרת. בסוף, הרחוב נראה דומה שנים. מזג האוויר ואורח החיים מכתיבים פשטות מנצחת. בעלות הטעם הייחודי עושות גם עם זה משהו אחר אבל מהודר או עוקב אחר תכתיבי אופנה זה לא וזה מאד מעניין.

      ליאתי, ומה תגידי על קארי בראדשו וחברותיה שדופקות הופעה במאה אחוזי לחות של קיץ בניו יורק? לנו לא מגיע?

      ובעלות וטעם היחודי לא עוקבות אחר תכתיבי האופנה...הלו?

      ובאשר לגדר/הזבל.

      ממש לקראת פסח, נפתחות החנויות הגדולות, [הקטנות קיימות כל השנה]כאשר אנשים טובים עושים סדר אביב בארונם, ומוציאים לשווקים את מרכולתם השווה , הססגונית.

       אז ככה: את תלכי לך לתומך ברחוב כאשר בזווית העין תצוד עינך את החנות...וכאן את נדרשת לעוז לב קרבי לעמוד מול אותה חנות ,גם לנוכח מבטם המפגר [שהתכוון בכלל להיות מבט מזועזע או מתנשא] של העו"ש ולבדוק את מרכולתה.לפעמים רק מבט מספיק על מנת לדעת שזו לא החנות האהובה עלייך, ולעיתים נדרשת  בחינה מדוקדקת יותר כמו הרמת הבגד..כאן גם נכנסת לפעולה , הדימיון והיצירתיות. בשלב הבא , את "תיקני" מהגדר את מה שמצא חן בעינייך, תכניסי אותו למכונת הכביסה, תשבי על ידה בקוצר רוח, מחכה לה שתסיים מלאכתה, תנשפי הרבה על הבגד לזרז את יבושו, ולבסוף בנשימה עצורה ,תמדדי אותו.

      שתי אפשריות: האחת: את מחזירה את הבגד לחנות השניה: את עומדת מול המראה ולא מאמינה איזו קניה טובה עשית.סוף.

        25/3/08 22:47:

       

      צטט: ליאת z 2008-03-25 19:22:08

       

      צטט: ביתיה שלו 2008-03-25 12:56:43

      היי ליאת.

      אחלה פוסט.

       

      כאן הטקסט המושקע של ביתיה. קראו למעלה. שווה.

       

      קיץ נעים ושפוי, 

       

      ביתיה.

      הנה התכנסתי כדי לענות על תגובתך המושקעת. אני מזהה "חובבת" כמוני ממרחק.

       

      גם אני הפכתי עם השנים ושיקול הדעת הכלכלית (משכנתא לפני בגדים, שיפוץ לפני בגדים, טיפול שיניים לפני בגדים וכן הלאה חיינו כבוגרים) לאלופת ההסתדרות.

       

      אני אלופת המבצעים, ההנחות, הקניות החכמות בשווקים ובאלנבי ולצאת תמיד לבושה ובעלת סגנון אישי. תיק החרוזים והסיכה משוק בצלאל, הסנדלים הכסופים מדרום העיר, ג'ינס מעודפים שווה ביותר, חגורות וגרביים מכפר גלעדי, סל מדליק מהשוק ועודפים אצל מעצבות.

       

      אני פחות מתחברת למותגי-על והם גם פחות רלוונטיים לחיי אבל אני מאד אוהבת את המעצבות התל אביביות. הכשרון שאני מוצאת הוא רב והסגנון האורבני שחלקן מחזיקות בו חביב עליי ביותר.

       

      דווקא רציתי לשים דגש על הפער בין ההמלצות העונתיות, למציאות הלבוש התל אביביות, לפחות באזור שלי. כמי שנעה בין לב העיר ודרומה, אני מרגישה מטופש ל"דפוק הופעה" מהודרת. בסוף, הרחוב נראה דומה שנים. מזג האוויר ואורח החיים מכתיבים פשטות מנצחת. בעלות הטעם הייחודי עושות גם עם זה משהו אחר אבל מהודר או עוקב אחר תכתיבי אופנה זה לא וזה מאד מעניין.

       

      קודם כל ולפני הכל- איזה כיף של תכתובת מתהווה כאן, הא? חחח..., אני חוגגת! מגניב

      ולענייננו:

      אני פריקית של אפנה, אבל הרבה לפני זה אני פריקית של איכות. כן, אפשר לקרוא לזה פרפקציוניזם שגובל ברמות של פסיכיות...

      לכן בגדים מחוייטים אני מעדיפה לקנות מבתים טובים. שם בדרך כלל אין סיכוי שאהפוך במקרה את הבגד ואכנס לויברציות מטעמי תפר עקום ו/או מכפלת רופסת.

      בנושא זה המעצבות התל-אביביות בהחלט נכנסות לקטגוריה של בתים טובים. הכתונת הלבנה של סיגל דקל שמצאתי השבוע אצל אדריאן בכפר-שמריהו היתה גורמת גם לך לרייר מרוב תשוקה. (כזו ממה שנקרא "כותנה פריכה"... חחח... :-))

       

      ובעניין האופנה וצוויה, מסכימה איתך. אני כבר מזמן לא רואה משהו שניתן לכנותו בשם "אופנה עכשווית". אנחנו די בעידן של "הכל אפשרי". מספיק מבט אחד בערוץ האופנה כדי להשתכנע שכל מה שהיה- גם יהיה. מה שאומר שהמוטו ברענון הארון מבחינתי עובד על הסקאלה "מדליק אותי- לא יכולה להסתכל על זה יותר" ולא על "ברוח הטרנד החדש- מיושן". ובמובן הזה אני מרגישה שזכיתי בסוג של חופש בלתי רגיל. אין "מותר-אסור", יש "בא לי- לא בא לי".

       

      ובעניין "לדפוק הופעה מהודרת, או לא- אני דווקא מתלבשת בשביל עצמי, ולא בשביל אף אחד אחר. נקודה. (כן, אפילו לא בשביל ירון אהובי {בעצם, הוא הרי ממילא מעדיף אותי כמה שפחות לבושה...קורץ}).

      אני מתלבשת כי זה כיף לי, כי זה יצירתי, כי זה משעשע, כי זה מאפשר לי לבטא את מצב הרוח שלי באותו יום, כי... עוד אלף ואחת סיבות אבל כולן קשורות אלי ולא לסביבה. אבל דבר אחד חשוב אני צריכה להדגיש- אני לא לובשת צווים ותכתיבים. אני לובשת מה שמחמיא לי, ורק מה שמחמיא לי, וזה משהו נרכש שבהחלט אפשר ללמוד, גם אם לא נולדים עם חוש שישי לסטיילינג ואסתטיקה. פשוט לוקחים פעם אחת ייעוץ- ויודעים לתמיד.

      ואני חושבת שזו אולי הנקודה שמבדילה בין "מתלבשת טוב" (ו...כן, גם מתלבש...) לבין מתלבש/ת פחות טוב- היכולת לבחור את מה שמחמיא, ולזה אין כל קשר לאופנתיות או להידור.

       

      ואם כבר נפגשנו פה בקפה לדיון המעמיק הזה, אזל הנה עוד כמה פנינים:

       

      בצומת סירקין פתח-תקוה שי קניון בלתי רגיל של עודפים. הכי טוב שם-

      1.עודפים של גולף ועוד מותגים, בעיקר לבגדי גברים. חליפות מעולות במחירים פשוט מגוחכים.

      2. חנות עודפי נעליים של Nine-West. מבחר אדיר במחירים מצויינים.

       

      במדרחוב של זכרון יעקב יש חנות של יבואנים בשם גאטה שמביאים נעליים איכותיות בצורה בלתי רגילה מקולומביה. הקטע המדהים הוא שמידה 41 בקולומביה מקבילה למידה 42 אצלנו, מה שאומר שמי שהינה בעלת כפות רגליים ארוכות כמוני (41) יכולה להסתפק במידה 40 שלהם, בונוס בלתי רגיל במקומותינו, שבהם בחנויות כמו "גזית", למשל, המצב הפוך ומידה 41 היא בגודל של 40, מה שמוציא אותם מהלקסיקון שלי לחלוטין.

       

      ועוד במדרחוב של זכרון- בסמטה ליד קפה "הדובים", יש חנות שמחזיקה כדלקמן:

      1. נעליים של אנטילופ במגוון עצום (העונה יש להם מבחר של צבעים- להתעלף מרוב סיפוק). בחלק מהדגמים יש גם 42.

      2. צעיפים ושאלים שבעלת החנות מזמינה במיוחד בהודו ומייבאת בעצמה- להתמוגג!   (להביא לחמותך לליל הסדר- ואת מסודרת לשנים, כולל הירושה... נשיקה)

      3. תיקים ייחודיים, בעיקר מעור, של מספר אומנים ישראלים- אומנות במיטבה. שווה שווה.

       

      בנות, להסתער!

       

      ביתיה. 

       

       

        25/3/08 19:27:

       

      צטט: ליאור רועי 2008-03-25 19:20:40

      ראיתי שכבר קיבלת תגובה רצינית ביותר שאני לגמרי עומדת מאחוריה, אז נשארה לי רק הערה קטנה לדיון הזה.

      מעבר להשגות כאלו ואחרות שיש לי על ענייני אופנה (למשל העובדה שמזה חמש שנים בערך אין לי שום דרך למצוא מכנסיים בגזרה שבאמת מתאימה לנשים בלי להוציא על זה 700 ש"ח)

      דבר אחד מציק לי כשמדובר באופנה ישראלית.

      איזה טעם יש לעצב פה בגדים מחומרים סינטטים שממילא אי אפשר לסבול על העור בתשעה חודשים של מרק לחות?

      ואני מאלה שאוהבים את הקיץ, כן?

       

      זו בדיוק טענתי - מי יכולה לעמוד בקנייה של יותר מזוג או שניים בעונה? שווה אולי להוציא 700 שקלים למכנסיים טובות אבל היכן הגבול ניצב? חולצת טריקו באלנבי עולה 50 שקלים. בבוטיק - 250 שקלים בממוצע. ההפרש בלוק, אם יודעים לבחור נכון, קטן הרבה יותר.

       

      בסוף, כשניפגש בשדרה ביולי, שתינו נהייה, כך סביר, בגופיה פשוטה, כפכפים וחצאיות פשוטות ואווריריות אז מי קובע מה יהיה כאן? הרחוב והמציאות.

        25/3/08 19:23:

       

      צטט: אבי ביטר לימון 2008-03-25 17:25:46

      אצלכן הנשים הכל מושקע, לא יאומן עד כמה. נדמה לי שלזכות הגברים אפשר לומר שאנחנו מכתיבי אופנה, אבל רק אופנת רחוב פין ליד התחנה המרכזית. ואנחנו בטח לא מעלעלים במגזינים מכרומו, אלא אם כן זה בחדר המתנה של איזה רופא וגם אז אנחנו מתמקדים בכתבות ולא בצילומי הנשים המהממות, חלילה.

      על עצמי אני יכול להעיד שבמקום העבודה הקודם שלי נהגתי לבוא בקיץ בעיקר עם מכנס קצר של פוקס ונעלי אצבע. במידה והיו מגיעים אורחים לישיבה הייתי מואיל בטובי לנעול סנדלים. כך צריך להיות בקיץ הישראלי ונראה לי מיותר להגיע לעבודה, כל עבודה, בלבוש רשמי וחונק.

      ראיתי שהגב' מינימקסי הציעה לך את "בוטיק הגדר" אבל הרשי לי להמליץ לך על "בוטיק החבל" שבדרך כלל נוטה להיות יותר עממי וגם חינמי. רק תיזהרי מהכלב בחצר, טוב מאמי ?

      זה בדיוק מה שאני טוענת - הרחוב מכתיב את מראהו ולא "תכתיבי על" של גורואים כאלה או אחרים.

      לגבי החבל - אין יותר כאלה בקומות הקרקע. לפחות לא בתל אביב.

        25/3/08 19:22:

       

      צטט: ביתיה שלו 2008-03-25 12:56:43

      היי ליאת.

      אחלה פוסט.

       

      כאן הטקסט המושקע של ביתיה. קראו למעלה. שווה.

       

      קיץ נעים ושפוי, 

       

      ביתיה.

      הנה התכנסתי כדי לענות על תגובתך המושקעת. אני מזהה "חובבת" כמוני ממרחק.

       

      גם אני הפכתי עם השנים ושיקול הדעת הכלכלית (משכנתא לפני בגדים, שיפוץ לפני בגדים, טיפול שיניים לפני בגדים וכן הלאה חיינו כבוגרים) לאלופת ההסתדרות.

       

      אני אלופת המבצעים, ההנחות, הקניות החכמות בשווקים ובאלנבי ולצאת תמיד לבושה ובעלת סגנון אישי. תיק החרוזים והסיכה משוק בצלאל, הסנדלים הכסופים מדרום העיר, ג'ינס מעודפים שווה ביותר, חגורות וגרביים מכפר גלעדי, סל מדליק מהשוק ועודפים אצל מעצבות.

       

      אני פחות מתחברת למותגי-על והם גם פחות רלוונטיים לחיי אבל אני מאד אוהבת את המעצבות התל אביביות. הכשרון שאני מוצאת הוא רב והסגנון האורבני שחלקן מחזיקות בו חביב עליי ביותר.

       

      דווקא רציתי לשים דגש על הפער בין ההמלצות העונתיות, למציאות הלבוש התל אביביות, לפחות באזור שלי. כמי שנעה בין לב העיר ודרומה, אני מרגישה מטופש ל"דפוק הופעה" מהודרת. בסוף, הרחוב נראה דומה שנים. מזג האוויר ואורח החיים מכתיבים פשטות מנצחת. בעלות הטעם הייחודי עושות גם עם זה משהו אחר אבל מהודר או עוקב אחר תכתיבי אופנה זה לא וזה מאד מעניין.

        25/3/08 19:20:

      ראיתי שכבר קיבלת תגובה רצינית ביותר שאני לגמרי עומדת מאחוריה, אז נשארה לי רק הערה קטנה לדיון הזה.

      מעבר להשגות כאלו ואחרות שיש לי על ענייני אופנה (למשל העובדה שמזה חמש שנים בערך אין לי שום דרך למצוא מכנסיים בגזרה שבאמת מתאימה לנשים בלי להוציא על זה 700 ש"ח)

      דבר אחד מציק לי כשמדובר באופנה ישראלית.

      איזה טעם יש לעצב פה בגדים מחומרים סינטטים שממילא אי אפשר לסבול על העור בתשעה חודשים של מרק לחות?

      ואני מאלה שאוהבים את הקיץ, כן?

       

        25/3/08 17:25:

      אצלכן הנשים הכל מושקע, לא יאומן עד כמה. נדמה לי שלזכות הגברים אפשר לומר שאנחנו מכתיבי אופנה, אבל רק אופנת רחוב פין ליד התחנה המרכזית. ואנחנו בטח לא מעלעלים במגזינים מכרומו, אלא אם כן זה בחדר המתנה של איזה רופא וגם אז אנחנו מתמקדים בכתבות ולא בצילומי הנשים המהממות, חלילה.

      על עצמי אני יכול להעיד שבמקום העבודה הקודם שלי נהגתי לבוא בקיץ בעיקר עם מכנס קצר של פוקס ונעלי אצבע. במידה והיו מגיעים אורחים לישיבה הייתי מואיל בטובי לנעול סנדלים. כך צריך להיות בקיץ הישראלי ונראה לי מיותר להגיע לעבודה, כל עבודה, בלבוש רשמי וחונק.

      ראיתי שהגב' מינימקסי הציעה לך את "בוטיק הגדר" אבל הרשי לי להמליץ לך על "בוטיק החבל" שבדרך כלל נוטה להיות יותר עממי וגם חינמי. רק תיזהרי מהכלב בחצר, טוב מאמי ?

        25/3/08 14:33:

       

      צטט: ביתיה שלו 2008-03-25 12:56:43

      היי ליאת.

      אחלה פוסט.

      טוב, תשמעי, זה מושקע מדי בכדי שאגיב מהעבודה. אגיב בהתאם מהבית.
        25/3/08 12:56:

      היי ליאת.

      אחלה פוסט.

      אז ככה, גם כשגרתי 20 שנה בכיכר המדינה, עם הרבה כסף, לא קניתי הרבה בגדים, אבל אני בהחלט אוהבת להתלבש וגם מתלבשת היטב.

      לפני 5 שנים עברתי לכרכור ולא אשכח את הערב בו גרושתו של בן-זוגי הזמינה אותנו לקפה. מיד כשנכנסנו, היא תקעה בי מבט מרוכז ואמרה: תגידי, את תמיד לבושה ככה?

      כן, אמרתי, אני תמיד לבושה!

      הנקודה היא שבחמש השנים האלה יש לי הרבה פחות כסף, לכן מצאתי דרכים להתלבש בכל זאת כמו שאני אוהבת, רק בהרבה פחות ממון.

      להלן הפירוט:

      1. בגדים מחוייטים- ז'קטים, שמלות עסקיות, חצאיות, מכנסיים- אני קונה ביד שניה, בדרך כלל אצל אדריאן בכפר שמריהו. יש לי בארון שני ז'קטים של דונה קאראן, ז'קט של וולנטינו, ז'קט של קום-איל-פו, מכנסיים של BCBG, פריטים של קוקאי ועוד ועוד. חגיגה!

      חשוב לא לפחד לשנות פריטים. אפשר להצר, לקצר, ואם יש עודפים בתפרים- אפשר לפעמים אפילו להרחיב. רק לא להתעצל ולמצוא תופרת טובה. התוצאות והמחיר מצדיקים את ההשקעה!

      2. בגדי ערב- כנ"ל. אחד הכיפים של יד-שניה הוא שזה לא יקר ולכן אני מרשה לעצמי לפעמים להשתולל ולקנות גם משהו שאני יודעת שיצא מהאופנה עוד מעט, או משהו כל כך יוצא דופן שאני יודעת שיימאס יחסית מהר. מה איכפת, יימאס- נחליף :-).

      3. כדי להגיע למראה מתוחכם אני מוסיפה צעיפים ושאלים וכן תיקים. לפעמים אני מוצאת תיקים וצעיפים מדהימים ביד שניה, לכן אני חורשת באדיקות את החנויות האהובות עלי, כדי למצוא מה שמתאים לי בצבעים ובסגנון למה שיש לי בארון.

      מה שלא מצאתי לו תיק או צעיף מתאים ביד שניה- אני משלימה בקניה של חדש.

      4. תיקים וצעיפים שאני קונה במחיר מלא- תמיד מקפידה שיהיו מחומרים טובים (טבעיים) ובסגנון שיש סיכוי קלוש שיצא מהאופנה.

      5. מחזיקה מלאי קטן של תכשיטי אופנה (לא זהב ויהלומים!!!) שיתאימו כמעט לכל פריט בארון. חלק עושה לבד. בחנויות החרוזים היום אפשר להשחיל לפי בחירה תכשיטים מקסימים. בילוי כיפי ותוצאות שעושות את העבודה. בכל מקרה יש לי תמיד גם מחרוזת ועגילי פנינים. שיהיה.

      6. לבוש פשוט וספורט- אפשר למצוא גם בחנויות יד שניה יותר קטנות, הרבה בפריפריה והמון בקיבוצים. אני קונה ב"סיפורי בגדים" בכרכור, ביד שניה בקיבוץ גן שמואל, בקיבוץ העוגן ובקיבוץ גבעת-חיים. בגבעת חיים יש גם פינה של שמלות כלה וינטאייג' להשכרה. יופי של דברים. בחנויות האלה אני משלימה מה שלא מחוייט ולכן לא מחייב בהכרח בתי אופנה טובים. למשל חולצות, סוודרים, בגדי ספורט, שמלות שמש, בגדי חוף וכדומה.

      7. בגדים בסיסיים- כגון גופיו טריקו, טי-שירטס, מכנסונים, גופיות סבא, אני קונה בשווקים (כרמל, בצלאל או שוקי לוד-רמלה במקומות שונים) או בחנויות כמו בי-גוד או היינס. מקפידה לחפש איכות טובה. פעם היו פריטים של Fruit-of-the-Loom. היום כמעט אין אבל שווה לחפש דברים מבדים טובים. הסחורה של היינס בדרך כלל טובה (למרות שגם שם כבר נפלתי פעם).

      8. לבנים ונעלים- על שני הדברים האלה אני לא מתפשרת ומוכנה לשלם היטב על סחורה טובה- וחדשה!!! . בנושא לבנים זה יותר ברור אבל בנושא הנעליים יש לא מעט אנשים שקונים יד שניה ופה יש להקפיד מאוד, מפני שכל נעל מקבלת עיוותים על פי היציבה של בעליה. העברה של הנעל לאדם אחר, מעבירה אליו גם את עיוותי היציבה של הבעלים הקודמים, וזה יכול להיות אסון. אפשר לקנות נעלים ביד שניה רק אם הן כמעט או לגמרי חדשות. הסיכוי שזה אכן יהיה כך הוא יותר בנעלי ערב, לכן אני מגבילה את עצמי ליד שניה בנעלי ערב בלבד!

      מקום טוב ללבוש ערב, ובמקרה זה אפשר למצוא גם נעלים, הוא בחנות הוינטאייג' במרכז שוסטר ברמת אביב.

      9. לעולם לא מוותרת על גרביונים טובים. קשה להאמין איך זוג גרביונים איכותי עושה את כל המראה.

      10. ונקודה אחרונה לסיום- נכון, חם אצלנו, אבל גם במזג אוויר מעלף, עם שמלה כתיפיות  מדליקה מאיזה בית אופנה מגניב וזוג כפכפים איטלקיים טובים- אפשר בקלות לגנוב את ההצגה בלי לאבד את השפיות.

       

      קיץ נעים ושפוי, 

       

      ביתיה.

        25/3/08 10:25:

       

      צטט: גיל.ר. 2008-03-25 10:15:04

      נראה לי שכתבת את הפוסט הזה בלילה כי רצית לשתף את כולם בעובדה שאין לך מושג מה את הולכת ללבוש היום לעבודה.

       

      זה לא נורא ליאתי, תבקשי, נעזור לך...

       

      נשיקה

      באתי בלי כלום. ברור, לא? צוחק

        25/3/08 10:25:

       

      צטט: מינימקסי 2008-03-25 09:56:37

      נסי את "בוטיק הגדר" בלשונו הענוגה או "בוטיק הזבל" בלשונו הפחות... .

      הדימיון  והיצירתיות אל מולו עובד שעות נוספות ולוקח אותך למחוזות שלא זארה ולא

      המעצבות מר"ח החשמל היו חולמות לקחת אותך..

      ומה עוד שהוא ב ח י נ ם. נסי ותהני.

      מי? מה? תני פרטים. גם כך החיים בזבל אז אולי בוטיק הזבל יהלום אותם ביותר?

        25/3/08 10:24:

       

      צטט: נ ע מ ה 2008-03-25 08:38:05

      הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה

      למה את לא ישנה בשעות כאלה

      ואף חמור מכך - מה קרה שגרם לך לכתוב על תכתובות אופנה וביגוד בשעות האלה של הלילה....

      מתלבט

      שבתי מהופעה משמימה ביותר ולקח לי "רק" שעה וחצי להעלות את הפוסט. את התמונה זנחתי כי למי יש סבלנות...

        25/3/08 10:15:

      נראה לי שכתבת את הפוסט הזה בלילה כי רצית לשתף את כולם בעובדה שאין לך מושג מה את הולכת ללבוש היום לעבודה.

       

      זה לא נורא ליאתי, תבקשי, נעזור לך...

       

      נשיקה

        25/3/08 09:56:

      נסי את "בוטיק הגדר" בלשונו הענוגה או "בוטיק הזבל" בלשונו הפחות... .

      הדימיון  והיצירתיות אל מולו עובד שעות נוספות ולוקח אותך למחוזות שלא זארה ולא

      המעצבות מר"ח החשמל היו חולמות לקחת אותך..

      ומה עוד שהוא ב ח י נ ם. נסי ותהני.

        25/3/08 08:38:

      הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה

      למה את לא ישנה בשעות כאלה

      ואף חמור מכך - מה קרה שגרם לך לכתוב על תכתובות אופנה וביגוד בשעות האלה של הלילה....

      מתלבט

        25/3/08 00:50:

       

      צטט: levana feldman 2008-03-25 00:39:47

      ליאת

      בקייץ הישראלי באמת שחושבים יותר על איך ללבוש כמה שפחות...

      אבל בבנקים מודדים עכשו תלבושת אחידה ...חליפות, עניבות וכיו"ב...

      זה הולך להיות הטרנד הבא של הבנקים. כבר מדדנו מספר חליפות.

      חזרו לשם? זה המחיר על כלוב הזהב שחיים בו. מטרופוליס, ראית? עבדות מודרנית. איכסה.

       

      מה, לא?

        25/3/08 00:48:

       

      צטט: דוט קום 2008-03-25 00:38:37

      ואני שואל: מדוע אתן לא מתמרדות? ובגדול?

      ואיפה ליידי גודייבה, כשצריכים אותה...קורץ

      למה להתמרד כשניהנים? הקישוטיות הזו חביבה עליי ביותר אבל מה, לא הולמת תמיד את אורח חיי.

       

      והליידי? חיה במקום בו לא צריך להדליק מזגן בספטמבר קורץ

        25/3/08 00:39:

      ליאת

      בקייץ הישראלי באמת שחושבים יותר על איך ללבוש כמה שפחות...

      אבל בבנקים מודדים עכשו תלבושת אחידה ...חליפות, עניבות וכיו"ב...

      זה הולך להיות הטרנד הבא של הבנקים. כבר מדדנו מספר חליפות.

        25/3/08 00:38:

      ואני שואל: מדוע אתן לא מתמרדות? ובגדול?

      ואיפה ליידי גודייבה, כשצריכים אותה...קורץ

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאת z
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין