עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    יוסי

    4 תגובות   יום רביעי, 27/11/19, 14:26

    יוסי

     

    השבוע הלך לעולמו יוסי, שנה לאחר שנפטר אחיו בדיוק באותו חודש. האם עובדת היותם תאומים חרצה את גורלם? לפני שלושה שבועות נערכה מסיבת יום הולדתו השמונים של חברנו לכיתה חיים, נעדרו יוסי שנולד באותו תאריך, ורעייתו. הסיבה שניתנה הייתה – "מצבו של יוסי לא טוב". מי היה יכול לשער שמותו כה קרוב?

    ידעתי מזה זמן שיוסי חולה. הוא נעדר מכמה אירועים של החבר'ה בשנה הנוכחית, והבנתי מרעייתו, כיום אלמנתו, שקשה לו. נסעתי ממבשרת לבנימינה להשתתף בלוויה רבת המשתתפים שנערכה לו.

     

    התאומים יוסי ובני היו בני כיתתנו בבית הספר העממי במושבה. בילדותנו שיחקנו הרבה יחד. יצרנו מקלעות ורובי גומי, והיינו משחקים משחקי מלחמה, שבשנות התבגרותי הבנתי עד כמה היו מסוכנים. בקלות היה מישהו מאיתנו עלול לאבד עין. על הבערת אבק השריפה, על בית העץ שבנינו בקצה חצרם של חברינו התאומים, על חוויותינו בגורן ועל סחיבת האבטיחים סיפרתי במקום אחר.

    בבחרותנו היינו חלק מאותה חבורה – "החבר'ה" – ולא פעם התכנסנו בביתם הגדול של הורי יוסי ובני. זכור לי עץ אגוזי המלך הענק שגדל בחצרם, ופירותיו הבשלים שהיו נושרים ארצה ואז נאספים. כשבגרנו יותר נפרדו דרכינו. אני ביליתי את רוב זמני בירושלים, בשנות לימודיי לתואר הראשון והשני, ויוסי התמחה בגידול אפרוחים. הוא בילה רבות בפרס בהדרכה בנושא, בעת שלטונו של השאח האחרון. זכורה לי פגישה מיוחדת אחת עם יוסי מאותן שנים.

     

    למחרת יום הכיפורים של שנת תשכ"ו (1966), עליתי על סיפון אניה יוונית באילת, בדרכי לאפריקה, כתחנה ראשונה בדרך להודו. תיארתי את קורותיי בשמונת החודשים של אותו מסע בספרי הראשון. לאחר ששה חודשים של מסע בהודו, ב-5.6.1967, עברתי את הגבול וחיכיתי בצד הכביש לטרמפ שייקח אותי לקטמנדו בירת נפאל. בתחנת ההמתנה נודע לי על פרוץ מלחמת ששת הימים, אך המידע היה מבוסס כולו על התעמולה הערבית, ללא שום ידיעה מוסמכת מהארץ. נסעתי לקטמנדו, התעדכנתי בשגרירותנו על מצב המלחמה ונודע לי על כיבוש הגדה וירושלים. רציתי לקנות כרטיס לחזרה ארצה, אך ניפקו לי כרטיס עד טהרן בלבד. נמל התעופה בלוד היה עדיין סגור.

    בנמל התעופה של טהרן התקבצו ישראלים צעירים שהגיעו מכל ארצות המזרח – מאוסטרליה ומיפן, מבורמה ומן הפיליפינים, וגם אני, שהגעתי מהודו/נפאל. לשמחתי הרבה, אחד הממתינים היה יוסי. הוא עזב את עבודתו, והגיע לשדה התעופה. חברת אל-על הכריזה שהמטוס הראשון שלה, שיצא מנמל התעופה בלוד, יטוס לטהרן. את שעות ההמתנה הארוכות ניצלנו יוסי ואני לעדכונים. עליי לציין שיוסי לא הרבה לדבר, ובוודאי שלא על עצמו. הוא היה בחור צנוע ודי שתקן. למיטב זיכרוני מעשרה קבין של שיחתנו, נטלתי אני תשעה. שמחתי לחלוק עם יוסי את חוויותיי ממסעי להודו, למרות שגם אני אינני דברן גדול.

     

    קשה לומר שיוסי ואני נשארנו ממש חברים. לא ממש הכרתי אותו והוא לא ממש הכיר אותי. היינו נפגשים באקראי כשהזדמנתי למושבה ולמעשה לא חלקנו הרבה זה עם זה. למרות זאת, הייתי ממש בהלם כשנודע לי דבר מותו. יוסי הפעלתן, הספורטיבי, ההרפתקן, נכנע למחלה שהתמקמה בגופו. בלוויה הבנתי שבעיות הבריאות החלו לצוץ אצלו לפני שבע שנים, כאשר בתו מיכל הלכה לעולמה ממחלת הסרטן. יוסי הפעלתן "הוריד הילוך", וכאילו משהו כבה בו. כעבור זמן עבר ניתוח לב פתוח, שבמהלכו נתקף על ידי חיידק אלים, וחייו היו תלויים לו מנגד על חוט השערה. בשל חוסנו הגופני ונחישותו, הצליח לגבור על החיידק, אך כליותיו נפגעו ללא תקנה. הוא לא רצה לקבל טיפול, אך הבין את חומרת המצב והסכים לקבל דיאליזה. בתחילה טיפול אחד בלבד בשבוע, שבמהרה הפך לשלושה טיפולים בשבוע. זמן קצר לפני מותו נפל ושבר את האגן. המצב היה קשה ולא היה ניתן לנתחו. בשל המצב הקשה נאלצו הרופאים להפסיק גם את טיפולי הדיאליזה, והרעלים שלא התנקזו ונשארו בגופו, גרמו למותו.

     

    לא היינו חברים קרובים, ולא ידעתי על חייו המקצועיים והאישיים. סיפרו בלוויה על נסיעות רבות ומסתוריות לחו"ל, ונשמעו רמזים על פעילות ביטחונית סודית בשירות המדינה. האם גם שליחותו בפרס בשנות הששים הייתה במסגרת זאת?

    לא אתפלא אם הרמיזות אכן נכונות. יוסי היה חסון וחזק, אמיץ ונועז וגם שתקן – שילוב אידיאלי לביצוע משימות מסוכנות עלומות.

     

    נוח בשלום על משכבך, יוסי. מי ייתן והדברים שנישאו בלוויה, האיחולים שתתאחד מחדש עם אהוביך − עם בתך ועם אחיך − אכן יתגשמו.

    אשרי המאמין! יהי זכרך ברוך!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/12/19 16:40:

      צטט: אהובהקליין 2019-12-03 10:10:38

       עמוס היקר, 

       

      עצוב היה לי-לקרוא על יוסי -על אדם פעלתן שסיים את חייו בחולי וסבל.

       יהי זכרו ברוך.

      אחד הדברים הנפלאים של בורא עולם: שכל חייו של אדם תלויים בו-

       ואיש אינו יכול לחזות מה ילד יום?

       לכן טוב להודות לקב"ה על כל יום שעובר בשמחה ולהגיד לו תודה.

       יישר כוח על כתיבתך הנהדרת.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.

       

      בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      אמנם הקשר עם יוסי בשנים האחרונות היה רופף, אך בלבי שמורה פינה חמה לבני וליוסי ז"ל, התאומים בני כיתתי.

      כל טוב, עמוס.

        3/12/19 10:10:

       עמוס היקר, 

       

      עצוב היה לי-לקרוא על יוסי -על אדם פעלתן שסיים את חייו בחולי וסבל.

       יהי זכרו ברוך.

      אחד הדברים הנפלאים של בורא עולם: שכל חייו של אדם תלויים בו-

       ואיש אינו יכול לחזות מה ילד יום?

       לכן טוב להודות לקב"ה על כל יום שעובר בשמחה ולהגיד לו תודה.

       יישר כוח על כתיבתך הנהדרת.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.

       

      בברכה

       אהובה

        27/11/19 23:30:

      צטט: sari10 2019-11-27 17:47:41

      הספד יפה. אכן כואב וקשה לשמוע על מוות של מישהו אותו הכרנו מילדות. אפילו שלא היה חבר קרוב.
      אדם פעלתן, ספורטיבי ובריא שהכרנו... ככה זה.

      תודה רבה, שרי.

      כאשר שמעתי על מותו, הייתי בהלם.

      את ההספד כתבתי כי "זכרתי חסד נעורים". כילדים היינו שותפים להרפתקאות לא מעטות, שהוא ואחיו התאום, שניהם כבר ז"ל לצערי, היו היוזמים והרוח החיה בהן. יהי זכרם ברוך.

      כל טוב, עמוס.

        27/11/19 17:47:

      הספד יפה. אכן כואב וקשה לשמוע על מוות של מישהו אותו הכרנו מילדות. אפילו שלא היה חבר קרוב.
      אדם פעלתן, ספורטיבי ובריא שהכרנו... ככה זה.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין