עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    סימנים של חורף

    8 תגובות   יום רביעי, 27/11/19, 04:20

    זה לקח לו זמן להגיע השנה, לסבא חורף הנורדי שלנו, אבל חמישה ימים לפני שנובמבר מאפסן את עצמו בספרים, קיבלה וונקובר את מכת הקור הראשונה לעונה. עוד לא שלג ברחובות, אבל ארבעה ימים שנעים סביב האפס מעלות, ככה כמו שצריך. כי עד עכשיו, קיבלנו הרבה יותר מדי ימים של שמש והרבה פחות גשם מהרגיל, התחושה כי משהו משתנה בסדרי עולם מחלחלת גם לפינה השקטה והרחוקה שלנו בקצה הגלובוס. אבל בסוף גם הוא הגיע, ואתו גם חג ההודיה האמריקאי, שפינה לנו ארבעה ימי עבודה מהלוח, ככה שנוכל להתכרבל מתחת לשמיכות, לשתות שוקו חם ולראות את קבוצת ההוקי שלנו מטיילת בחוף המזרחי. זה לקח לו קצת זמן השנה, אבל בסוף הוא הגיע, ואנחנו שמחים לראותו. ברוך הבא סבא חורף.

    https://www.cbc.ca/news/canada/british-columbia/cold-windy-weather-bc-environment-canada-alerts-1.5373449 

    **

    מבעד לזגוגיות אנחנו מקבלים הצצה אל העולם שבחוץ, ולומר לכם את האמת, זה לא נראה מעודד. מהומות ורעש בכל מקום. בהונג קונג ממשיכים ללכת מכות ברחובות, הפליטים מוונצואלה מאיימים למוטט את כלכלת קולומביה. בבריטניה עוד לא יודעים איך להתמודד עם הבלאגן של הברקזיט, בארצות ערב ואפריקה העסקים כרגיל: כולם נלחמים בכולם. מעבר לגבול משדרים לנו מדי בוקר את דיוני הועדה להדחת טראמפ, הכל מכופתר ומעונב והחליפות יקרות, אבל הסכינים הם אותם הסכינים. על מה שקורה בישראל חבל להרחיב את הדיבור, כולכם בוודאי מעודכנים וחמושים בדעה מוצקה – פחות או יותר – על מצעד האיוולת הישראלי שעוד עלול להוביל אותנו שוב לפסוק המפורסם מספר תהילים; "על נהרות בבל, שם ישבנו, גם בכינו, בזכרנו, את ציון". בלב כל התוהו ובוהו הזה התבדל לו לפתע בסוף השבוע הנאום הנועז של הקומיקאי הבריטי-יהודי, סאשה בארון – כהן. השחקן שהתפרסם בסרטים "בוראט", "ברונו", ו "הדיקטטור", תמיד סיפק סוג של הומור ילדותי עם קריצות חברתיות משמעותיות. כהן קיבל השבוע פרס מנהיגות בינלאומי של הליגה נגד השמצה על פעילותו נגד גזענות, שנאה ואנטישמיות. הנאום שלו הפך לוויראלי בזכות ההתקפה שלו נגד "הענקים מעמק הסיליקון". כהן האשים את מנהלי חברות האינטרנט; פייסבוק, גוגל, טוויטר, יוטיוב, ואחרים, בעידוד אלימות וסיכסוכים בין אנשים כדי לקדם את האתרים שלהם. "המנהיגים האלו לא נבחרו על ידי אף אחד, הם מפעילים את מכונת התעמולה הגדולה בהיסטוריה האנושית והם חפים מכל אחריות משפטית למה שמפורסם בפלטפורמה שלהם. האלוגריתם שלהם מבוסס על חומר מעורר תגובות ולצערנו, שקרים מתפשטים יותר מהר מאמיתות. לכן האתרים הללו מקדמים שנאה, פחד ופייק ניוז. הדמוקרטיה פחות חשובה להם ממחיר המניה של החברה שלהם. תארו לכם מה היטלר היה עושה אם היה לו פייסבוק". חתם כהן את הנאום שלו, שכאמור הרעיד את האולם ואת הרשת. כי יש דברים בגו, אבל איש לא מעיז להגיד אותם, בשביל זה העולם צריך אמנים שיעזו להגיד את האמת. בראבו.

    https://fortune.com/2019/11/25/in-his-first-speech-in-his-own-voice-sacha-baron-cohen-takes-on-big-tech/

    **

    ואם כבר הזכרנו את היטלר ויוטיוב, אז חייבים לדבר קצת על אחד הסרטים הנפלאים של החורף הזה, "ג'וג'ו ראביט". אבל קודם, ניקח צעד אחד אחורה. בשנת 2004 יצא לאקרנים סרט בשם "הנפילה" (Downfall) המתאר את קריסת הרייך השלישי והתרסקות החזון המגלומני של אדולף היטלר. "הנפילה" גרף כמעט מאה מיליון דולר בקופות והיה מועמד לאוסקר לסרט בשפה זרה, אבל הוא ייזכר לעד בעיקר בזכות שלל פארודיות רשת שנולדו בעקבותיו. בטוח שגם אתם ראיתם את הסצינה הזאת שבה השחקן המופלא, ברונו גאנץ ז"ל, מתעצבן על בעיות חניה, על מיקרוסופט, על המשחק בין אנגליה לגרמניה בגביע העולמי, ובגרסאות עבריות גם על כך שאין מה לעשן, על הפסיכומטרי ועל שלמה ארצי. הסרטונים האלו זכו למיליוני צפיות ביוטיוב (שנולד שנה מאוחר יותר) והיו חלק ממנוע הצמיחה של האתר. מעבר לאפקט הטכנולוגי, הסרטונים האלו התירו את דמו של הצורר הגדול ביותר במאה העשרים, היטלר הפך מרוצח המונים נורא לבדיחת רשת ויראלית. הבאנליות של הרוע הפכה לגרוטסקא גלובלית. בדיוק בשביל זה העולם צריך אמנים. https://www.youtube.com/watch?v=B3o83XwNNl8

     

    **

    אין בכלל ספק שפארודיות "הנפילה" עברו בראשם של מנהלי אולפן האיכות "פוקס סרצ'לייט" כשאישרו את התסריט של השחקן – במאי הניו זילנדי טאיקה וואטיטי לסרט שהפך להיות אחד המועמדים המובילים לאוסקר השנה, "ג'וג'ו ראביט". וואטיטי, בן ה 44, הוא חצי מאורי וחצי יהודי ועשה לעצמו שם בתור קולנוען רומנטיקן -קומי עם חיבה לחומרי נפץ. לפני הכל, "ג'וג'ו ראביט" הוא סרט התבגרות שכאילו מציב מראה הפוכה ל"חיים היפים" הקלאסי של רוברטו בניני. במקום ילד יהודי במשחק הישרדות דימוני במחנות ההשמדה, ילד גרמני, ארי קטן וטהור, עם אבא שנעלם אי שם באיטליה, אחות גדולה שנפטרה ואמא בוהמנית (סקרלט ג'והנסון בהופעה קצרה מדי) עם חיבה לטיפה המרה ולג'יאו ג'יסטו. ג'וג'ו שלנו (רומן גריפין דיוויס) יוצא לראשונה למחנה אימון של תנועת הנוער הנאצית, הנסיבות המלחיצות מוציאות ממנו את חברו הדמיוני אדולף היטלר (וואטיטי עצמו בחליפה חומה וחותמת שפם) שאמור להיות מעין אלטר אגו של הילד אבל בעיקר מתגלה בתור אידיוט תובעני וחסר רגישות. חייו של ג'וג'ו מתהפכים כאשר הוא מגלה כי אמו מחביאה ילדה יהודיה בעליית הגג, אלסה (תומאסין מקנזי העדינה מ"בלי להשאיר עקבות"). בלית ברירה הדרך היחידה של שני ילדי המלחמה היא לתקשר באמצעות משחק דמיוני. לג'וג'ו ראביט יש שפע של רגעים ממש טובים וכמה הלצות לא רעות, הקאסט של שחקני המשנה (סם רוקוול, רבל ווילסון) עושה עבודה נהדרת בעיצוב הרעיון הבסיסי של הסרט שמצייר לנו את המלחמה דרך עיניו של ילד בן עשר שכל עולמו מתהפך עליו. כראוי למועמד מוביל "ג'וג'ו ראביט" מגיע לשיאו בכמה סצנות רגישות ונוגעות ללב, שמחפות על כמה רגעים שנוגעים בקריקטורה. בשורה התחתונה זהו סרט נהדר שמספר על השואה לדור הפוליטיקלי קורקט הנוכחי של צפון אמריקה, והוא עושה עבודה נפלאה. רגיש, חכם ומקורי, פשוט לא להחמיץ. 9 / 10.

     

    ''

     

    **

    ובמה מתעסקים בקנדה בימים טרופים אלו? הבחירות כאן הסתיימו וג'סטין טרודו הקים ממשלת מיעוט, שאולי תשאיר לו מרווח תמרון קטן יותר בסוגיות מסוימות, אבל תסחוב אותו לעוד ארבע שנים בכיסא ראש הממשלה. עכשיו הקנדים יכולים לחזור ולהתעסק בענייני הבועה החביבים עליהם. ביום האחד עשר לנובמבר – שהוא החודש האחד עשר בשנה – בשעה 11:11 מציינים הקנדים את יום הזיכרון השנתי לחללי המלחמות. קנדה איבדה שישים אלף חיילים במלחמת העולם הראשונה ועוד ארבעים אלף במלחמת העולם השנייה. באפגניסטן איבדה קנדה 170 חיילים. בשבועות שלפני יום הזיכרון השנתי רוכשים קנדים רבים סיכה של פרח פרג. את הסיכה מוכרים במחיר סמלי ילדים בתנועות נוער בתחנות רכבת ואוטובוסים, או בחנויות רשת. הכסף הולך לטיפול בותיקי המלחמות ושאר נפגעי הצבא. ככה זה, כל מדינה והמנהגים שלה. קנדה מקפידה על מנהגיה הציבורים בשמרנות אדוקה. השמרנות הזאת מתבטאת גם בטלוויזיה וגם בשידורי הספורט כמובן. למשל, מזה 38 שנים מגיש המאמן שהפך לפרשן, דון צ'רי, את "פינת המאמן" בתוכנית "שבת של הוקי בקנדה" שבה הוא מדבר על המשחק ועניינים אחרים. צ'רי, שקריירת האימון שלו נמשכה פחות מעשור, התפרסם בניגודיות שלו, מצד אחד הוא לובש חליפות מזעזעות בשלל גוונים וצבעים, מצד שני, הוא תוקפני ודעתן כמו שאף קנדי לא מעז לדבר, בטח לא בעולם הבידור התאגידי של ההוקי, שבו כולם מפרגנים ומלטפים את האגו של עצמם. ערב יום הזיכרון הגיש צ'רי, בן ה 85, את הפינה הקבועה שלו ויצא נגד העובדה שהוא רואה פחות "פרחי פרג" ברחובות טורונטו. "האנשים האלו, שבאים למדינה שלנו ונהנים מהחלב והדבש שלנו, הם צריכים לדעת לקבל את התרבות שלנו. כל מה שנדרש זה לשים פרח בדש הבגד, זה עולה דולר או שניים, זה מראה שאכפת לך מהאנשים ששילמו בחייהם כדי שאתם תוכלו לחיות כאן ברווחה". למחרת פוטר צ'רי מעבודתו בערוץ הספורט הממלכתי בצעד שנראה יותר כמו סגירת חשבונות מאשר עניין של תקינות פוליטית. המדינה נחלקה מיד לשניים וכל תחנות הרדיו התמלאו במאזינים כועסים. עצומה אלקטרונית להחזרתו לשידור השיגה למעלה ממאתיים אלף חתימות תוך שבוע, ותחנת הוקי רוסית (פוטין הרי עומד מאחורי כל הבלאגן בעולם) מיד הציעה לו לבוא ולשדר משחקי הוקי בליגה הסוביטית. בנתיים, צ'רי התחיל להגיש פודקאסט ברשת, אבל הקנדים עדיין ממשיכים להתווכח האם נעשה לו עוול, ולאן המדינה שלהם מדרדרת עם כל "האנשים האלה", שלא לובשים פרחי פרג לפני יום הזיכרון. דאגות של שמרנים, מבינים?

    https://www.cbc.ca/sports/hockey/nhl/don-cherry-podcast-launch-1.5364771

     

    **

    בנתיים, דני בסן, סולן להקת תיסלם בעבר, יופיע ביום א', 1.12, בשמונה בערב במועדון ה ANZA, מי היה מאמין? מסיבת החנוכה של AXIS, מיזם הצעירים של הפדרציה, ביום ה', 12.12 בפאב הפורטיסייד (אלכסנדר 7) החל משמונה בערב. מסיבת החנוכה של המויישה האוס תערך ביום שישי, 20.12, בבית הצעירים בקיטסילאנו (3282 מערב שמונה), הקהל מוזמן. מרכז פרץ הפלורליסטי (6184 רח' אש) עורך מסיבת חנוכה למשפחות עם ילדים בשבת 21.12 החל משש בערב, ואילו ערב למחרת, 22.12, בכולל מארחים את "לטקה וודקה" השנתי שלהם, באולם הגרנד שנמצא בצד השני של הרחוב. והיית אך שמח. כי חורף וקר, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה.

     

    **

    העולם צריך אמנים, ולמזלנו לא כולם מתיישנים ומתברגנים. לפעמים גם אחרי שנים על המדף, אנשים יכולים לצאת לאור עם חומרים חדשים ועדיין להישאר מרתקים ורלוונטים מתמיד. הנה תראו למשל את איגי פופ, האיש כבר בן 72, הוא הספיק להיות נביא הפאנק ובאלבום הראשון שלו, בשנת 1969, היה שיר שנקרא "אני רוצה להיות הכלב שלך". הוא הופיע עם דיוויד בואי, שר עם עפרה חזה, הופיע בסרטים וכתב שירים לסרטים, התמכר לסמים וחזר לעצמו, הופיע בתל אביב פעמיים. התקבל להיכל התהילה של הרוק, ועדיין הוא ממשיך לייצר בלי הודעה מוקדמת ובלי יותר מדי יחסי ציבור. בספטמבר הוא הוציא את אלבום האולפן ה 18 שלו, שנקרא "חופשי", והלהיט הראשון מתוכו שולח קריצה ישירה להוליווד, "היא רוצה להיות הג'ימס בונד שלך", כותב פופ בן ה 72, איפה מוצאים אמנים כאלה? איפה מוצאים בחורות כאלו? כנראה שלא בעיר הזאת. חורף נעים חברות וחברים, תהנו מהדבש, הוודקה והשקדים המלוחים, ושרק תהיו לי בריאים.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/12/19 10:52:

      צטט: באבא יאגה 2019-12-10 19:27:41

      נהניתי לקרוא. גם אצלנו מהומה לא קטנה, הייתי שמחה אילו היו יוצאים פה לרחובות. אבל לבני עמי, טוב פה, למרות הנעשה.

      הטלנובלה נמשכת מסביב לשעון, מתפרנסים מקישקושים ועסקי אוויר. לא למדנו שום דבר. תודה לך חברה. 

        12/12/19 10:51:

      צטט: תנועת כמוך 2019-12-10 18:50:47

      שולח כוכב על הפוסט המושקע

      תודה רבה וברוך הבא. 

        10/12/19 19:27:
      נהניתי לקרוא. גם אצלנו מהומה לא קטנה, הייתי שמחה אילו היו יוצאים פה לרחובות. אבל לבני עמי, טוב פה, למרות הנעשה.
        10/12/19 18:50:

      שולח כוכב על הפוסט המושקע

        30/11/19 19:00:

      צטט: א ח א ב 2019-11-30 14:12:21

      https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4874681,00.html משהו על הפרגים בשדות פלנדריה. מומלץ להקשיב ללאונרד כהן מקריא את השיר האלמותי.

      תודה אחאב, אני מכיר את הביצוע, מקווה שאחרים יחשפו לזה גם. דצמבר שקט ושלא תדע עוד צער. 

        30/11/19 14:12:
      https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4874681,00.html משהו על הפרגים בשדות פלנדריה. מומלץ להקשיב ללאונרד כהן מקריא את השיר האלמותי.
        27/11/19 16:57:

      צטט: שטוטית 2019-11-27 10:52:29

      כרגיל מעניין.

      מאחלת לכם לעבוד בבטחה את החורף

       

      :)

       

      תודה רבה חברה, לשירותך תמיד. חורף נעים ושקט. 

        27/11/19 10:52:

      כרגיל מעניין.

      מאחלת לכם לעבוד בבטחה את החורף

       

      :)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין