עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    שנת לילה טרופה

    12 תגובות   יום שישי , 15/11/19, 10:36

    שנת לילה טרופה

     

    "זו פעם ראשונה שאני הולך לנהוג במכונית עם גיר אוטומטי", אמרתי לעובד משרד השכרת המכוניות בנמל התעופה הקטן של ג'קסונוויל. 

    "אתה מעביר את המוט ל-N, מכניס את המפתח, ומתניע", הסביר לי. "אם אתה רוצה לנסוע אחורה, אתה מעביר את המוט ל-R, ואם קדימה ל-D".

    "זה הכל?", שאלתי.

    "כן, סע לשלום".

    הערב עמד לרדת, והעובד מיהר לסיים את עבודתו ולחזור לביתו.

    התנעתי ונסענו.

     

    פארק ילוסטון היה היעד הראשון שלנו בטיול, ובפירוש הייתי מודע לכך שזו הפעם הראשונה שאני נוהג במכונית בעלת הילוכים אוטומטיים. הרגל השמאלית חיפשה מוכנית את דוושת המצמד החסרה, ויד ימין נעה ללא צורך לכיוון מוט ההילוכים. אבל המכונית נסעה, וחשבתי לעצמי, שזאת איננה בעיה כלל להתרגל לא להחליף הילוכים.

    הלילה ירד, ואנו היינו עדיין בדרך לכיוון פארק ילוסטון. המלון שלנו הוזמן מראש, והודעתי למלון בדוא"ל מהארץ, שאנחנו מגיעים מאוחר, כך שלא הייתי מודאג שחדרנו יינתן לאחר.

    כשהגענו אל הפארק, כבר לא היה איש בשער. הייתה לנו מפה פשוטה של הפארק, לא לפי קנה מידה, ומניסיוננו בשמורות טבע בארץ, חשבנו שהנה אנחנו כבר מגיעים למלון.

    נסענו כברת דרך רצינית עד שהגענו לפנייה אל המלון, מבלי שפגשנו נפש חיה בדרך. הייתה זו תחושה מוזרה לנסוע בתוך יער העצים הגבוהים בחשיכה מוחלטת. למרות שנסענו באורות גבוהים, פנסי המכונית האירו פיסת דרך קטנה בלבד, והחשכה מסביב הייתה מסתורית, ובשלב מסוים, אפילו קצת מפחידה.

    נסענו ונסענו ולא הגענו, והיינו משוכנעים שהחמצנו את הפנייה הנכונה. החלטנו לחזור שוב אל המקום שבו פנינו. ראינו מרחוק אורות והחלטנו לנסוע לשם ולבקש הנחיות.

    לאחר נסיעה שהייתה ארוכה מן המשוער, הגענו למרכז תיירותי, שלא היה המרכז שבו ממוקם המלון שלנו. הבאר המקומי עמד לפני סגירה, והעובד, חגור סינר ומגב בידו, הקשיב לנו בחוסר סבלנות. גם הוא כבר רצה ללכת הביתה. בקושי הצלחנו להבין את המבטא שלו, אבל היה ברור שאנו חייבים לחזור שוב אל הפנייה הראשונה. כשניסיתי להתניע את המכונית, לא הצלחתי והעובד בא לעזרתי. הוא נכנס במקומי למושב הנהג, וראה זה פלא, אצלו המכונית הותנעה.

     

    כשהגענו לפנייה הייתה כבר שעת חצות. הכל סביב נראה חשוך ולא מבטיח. במרחק לא גדול הבחנו במגרש חנייה ומין מרכז מבקרים שנבנה ליד אחד הגייזרים המרובים שבפארק. החלטנו שנבלה את הלילה בשינה במכונית. אין טעם להמשיך "להתברבר", ואם יהיה לנו קר, נפעיל את החימום.

    רעייתי הלכה לספסל האחורי, הסירה כהרגלה את משקפיה, והלכה לישון. אני הסטתי לאחור את גב המושב שליד הנהג, וניסיתי להירדם. אולם – "יום אתמול כי חלף" (תרגומו המוצלח של פרופ' דב סדן לביטוי האידי "א נעכֽטיגער טאג") – כלומר, אין סיכוי, או בלשון ימינו "אין מצב". קור עז פשט במכונית ובשום אופן, אי אפשר היה להירדם.

    רציתי לפתוח את תא המטען ולהוציא לנו את המעילים החמים כדי להתכסות, אך לא הצלחתי להוציא את המפתח מן המתנע!

    ניסיתי חלופה ב' – להפעיל את החימום – כלום! המכונית כמו שבקה חיים. ברוב יהירות, לא תליתי את המצב בבורותי, אלא חשבתי שיש תקלה במכונית!

    חלופה ג' הייתה להצטופף יחד במושב האחורי. אך בדרכי למושב האחורי דרכתי על משקפיה של רעייתי והמשקפיים יצאו זמנית מכלל שימוש.

    בזאת עוד לא תמו תלאותינו. אמנם היה קצת יותר חם, אך לישון לא יכולנו. וכך בילינו את הלילה, מצפים לשחר שיעלה, ואולי יגיע מישהו שיוכל להגיש לנו סיוע.

     

    למזלי, יש לי רעיה נבונה ממני.

    "אולי נסתכל בספר הרכב? אולי כתוב שם מה עושים על מנת להתניע?" הציעה כשעלה השחר.

     

    פתחנו את הספר, וכמעט מייד גילינו שמוט ההילוכים חייב להיות ב-P, ולא כמו שהשארתי אותו ב-D. בבית, כשאני מחנה, אני תמיד משאיר את המכונית בהילוך, כאמצעי למניעת התדרדרות בנוסף לבלם היד.

    לבשנו את המעילים, התנענו את המכונית, וסוף, סוף, היה לנו יותר חם, אך עדיין לא ידענו בדיוק לאן נוסעים. במקום לחכות במקום, החלטנו לנסוע באותה דרך שבה כבר נסענו בלילה.

    נסענו לאט, נהנים מן הזריחה ומן האור הנשבר באדי הקיטור שעולים מן הגייזר. חלפנו על פני הגייזר, ומימיננו הבחנו בשפת אגם, שבלילה לא ראינו. האגם תאם את תוואי המפה, אך כשהגיע מולנו ג'יפ של משמר השמורה נהוג בידי ריינג'רית, עצרנו ואותתנו לה שאנו זקוקים לעזרתה. היא ירדה מן הג'יפ, טובת סבר, בעלת שער ערמוני גולש, וחובשת את כובע הריינג'רים – התפקיד מחייב!

    רעייתי שטחה בפניה באריכות את מסכת תלאותינו הליליות, והיא הנהנה בראשה לאות השתתפות. הסברנו לה מהו מחוז חפצנו והיא אישרה שאנו בדרך הנכונה, ושעלינו לנסוע עוד מספר קילומטרים עד שנגיע.

    בסופו של דבר הגענו. החדר במלון אכן המתין לנו והועמד לרשותנו בבקר, במקום בערב הקודם. פקיד הקבלה אף אפשר לנו לישון בו שעתיים נוספות מעבר לשעת הפינוי הרגילה.

     

    מכאן ואילך בילינו ונהנינו מאד מן הטיול בפארק ילוסטון, והחוויה החיובית ביומיים הבאים, מאפילה בהחלט על הסיוט הלילי.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/11/19 08:53:

      צטט: bonbonyetta 2019-11-25 20:21:59

      *

       

      ככה זה בטיולים, צריך לקחת דברים ברוח טובה כחלק מחווית הטיול

      תודה רבה, סמדר.

      מסכים אתך.

      כל טוב, עמוס.

        26/11/19 08:52:

      צטט: Heda 2019-11-25 23:22:13

      חוויות שמעלות חיוך :-) תודה, עמוס !

      תודה רבה לך, הדה.

      בעת ההתרחשות לא צחקנו. כשהכל נגמר בשלום, יכולנו להביט אחורה ולצחוק על עצמנו.

      כל טוב, עמוס.

        25/11/19 23:22:
      חוויות שמעלות חיוך :-) תודה, עמוס !
        25/11/19 20:21:

      *

       

      ככה זה בטיולים, צריך לקחת דברים ברוח טובה כחלק מחווית הטיול

        25/11/19 20:15:

      צטט: אהובהקליין 2019-11-25 07:27:42

       אכן עברתם חוויה לא נעימה,

       אך העיקר שההמשך היה מאד מוצלח-

       כפי שאתה מתאר זאת, כהרגלך- בכישרון רב.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      חברים שלנו טוענים שמכל טיול אנחנו חוזריפ לפטות עם חוויה חריגה אחת.

      שבוע טוב ובשורות טובות גם לך, ולכולנו, אזרחי מדינת ישראל.

        25/11/19 07:27:

       אכן עברתם חוויה לא נעימה,

       אך העיקר שההמשך היה מאד מוצלח-

       כפי שאתה מתאר זאת, כהרגלך- בכישרון רב.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

        18/11/19 09:18:

      צטט: יסינראל 2019-11-18 08:35:21

      יופי של פוסט בים הגייזרים והזיקוקים שמסביב [שגם אני שותפה לו]... החושך אורב בסוף כל יום ולפניו. אזכור את המסר החזק של הפוסט שלך תודה !

      תודה, שושן.

      אני מקווה שהביקור שלך לא כלל שנת לילה טרופהחיוך.

      כל טוב, עמוס.

        18/11/19 08:35:
      יופי של פוסט בים הגייזרים והזיקוקים שמסביב [שגם אני שותפה לו]... החושך אורב בסוף כל יום ולפניו. אזכור את המסר החזק של הפוסט שלך תודה !
        16/11/19 18:55:

      צטט: גליה ק 2019-11-16 14:09:45

      זה מה שקורה בטיולים. המון שגיאות ותלאות וייסורים, אבל את זה לא מספרים ולא מצלמים ולפעמים אפילו לא זוכרים. יפה שהקדשת פוסט רק לבעיות ולא לחלק הזוהר. ראיתי פעם סדרה בשם "אידיוט בחו"ל" שמתמקד רק על חוסר הנוחות שבטיולים.

      תודה רבה לך, גליה,

      זה היה באמת טיול נהדר, שראינו בו ממיטב הפארקים הלאומיים במערב ארה"ב. היו לנו גם חוויות פה ושם, אך הלילה של חוסר השינה היה בפירוש חוויה בלתי נשכחת.

      שבוע טוב, עמוס.

        16/11/19 14:09:
      זה מה שקורה בטיולים. המון שגיאות ותלאות וייסורים, אבל את זה לא מספרים ולא מצלמים ולפעמים אפילו לא זוכרים. יפה שהקדשת פוסט רק לבעיות ולא לחלק הזוהר. ראיתי פעם סדרה בשם "אידיוט בחו"ל" שמתמקד רק על חוסר הנוחות שבטיולים.
        15/11/19 16:41:

      צטט: sari10 2019-11-15 12:04:30

      לא, לא נעים בהחלט... אבל התגברתם וטוב שהחוויות בהמשך האפילו על הלילה הממש לא נעים...

      תודה רבה, שרי.

      גם המשך הטיול בילוסטון, וגם הסיורים בפארקים הלאומיים עד לאס ווגאס, היו נהדרים והאפילו על סיוט הלילה הראשון.

      אולם, למרבה הפליאה, דווקא החוויה הפחות נעימה, היא לבדה הניבה סיפור.

      שבת שלום, עמוס. 

        15/11/19 12:04:

      לא, לא נעים בהחלט... אבל התגברתם וטוב שהחוויות בהמשך האפילו על הלילה הממש לא נעים...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין