עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    תימניה?

    12 תגובות   יום שישי , 8/11/19, 10:25

    תימניה?

     

    דליה, שהשתחררה לפני זמן קצר משירות בצבא הקבע כקצינת שלישות בבסיס התובלה בבית נבאללה, ישבה בבית החולים ובהתה בדף שלפניה....

    היפהפייה הגבוהה, שחורת העין ובעלת שיער המשי השחור והארוך, גרמה לכל הבחורים לסובב אחריה את הראש. כלפי חוץ הפגינה ביטחון עצמי ואסרטיביות, אך עמוק בפנים ניקר בה ספק, שטרד לא מעט את מנוחתה.

       "דליה, תביאי לי אפרסק", קרא דרור אחיה בן השש-עשרה מחדרו, כשהייתה בת שש.

    דליה העריצה את אחיה הגדול ואף קינאה בו קצת שהוא בהיר שיער ובעל עור לבן, כמו של ההורים ושל כל יתר בני משפחת לנגרמן, ורק היא הייתה כהת עור ובעלת שיער שחור.

    "לא רוצה להביא לך. לך תיקח בעצמך", ענתה.

    דרור לא ציפה לתגובה חצופה כזאת מאחותו הקטנה.

    "איך את מדברת אליי? מי את בכלל? את יודעת שאם ההורים שלי לא היו לוקחים אותך את היית אולי ברחוב, או בכלל לא היית חיה?"

    דרור הפיקח ידע לנגן על רגשותיה הכמוסים. היא באמת תהתה לפעמים איך יכול להיות שהיא כה שונה במראיה מהוריה.

    דליה פרצה בבכי וברחה להתרפק על אמהּ.

    "מה קרה מותק? למה את בוכה?"

    דליה סיפרה מה אמר לה אחיה.

    "איזה שטויות דרור מדבר?! בוודאי שאת הבת שלנו ואת יודעת שאנחנו מאד אוהבים אותך!"

       ההורים נזפו בדרור ואף הענישו אותו, אך הוא ראה שהדברים נוגעים ללבה של אחותו, ומדי פעם היה חוזר עליהם. דרור אהב את אחותו, ובמהלך השנים, כשנוכח לדעת שדליה מאמינה להורים ואינה נפגעת, הפך את העניין לבדיחה שבה היה מקנטר אותה ברוח טובה.

       דליה הייתה תלמידה מצטיינת בבית הספר, מדריכה מצטיינת בצופים וקצינה מצטיינת, שאף נשלחה לפגישה המסורתית בבית הנשיא ביום העצמאות. אולם, עמוק בלבהּ עדיין קינן הספק. היא קראה  על פרשת ילדי תימן החטופים, והספק קיבל תמיכה חיצונית – אולי היא אחת מהם?

    כאשר השתחררה, החלה בבדיקה, בניסיון לגלות את מוצאהּ. במשרד הפנים גילתה את מועד רישומהּ כבתם של שלמה וציפורה לנגרמן, שנולדה בתשעה עשר באוגוסט, שנת 1950, בבית החולים "משגב לדך" בירושלים. זה היה אכן התאריך שבו חגגה כל שנה את יום הולדתהּ.

    "יכול להיות שכך רשמו אותי ההורים במשרד הפנים כבתם, אבל אולי הייתי תינוקת חטופה? אני חייבת לברר גם ברישומי בית החולים", חשבה לעצמה.

       עתה ישבה במשרד בית החולים. הפקידה האדיבה הביאה מן הארכיון את "ספר" רישומי הלידות של שנת 1950. הייתה זו מחברת עבה בעטיפה קשיחה בצבעי שחור ולבן, שבכל אחד מדפיה היו כתובים בעט נובע התאריך, שעת הלידה, שם היילוד, מינו/ה, שמות ההורים ושם המשפחה.

    דליה בדקה בעמוד של ה-19.8.50, וגילתה את שמה ואת שמות הוריה. היא נולדה בשעה שעה 17.30. אנחת רווחה יצאה מפיה ואבן נגולה מעל לבה. היא המשיכה לשבת ולבהות בדף בסערת רגשות.

       דליה סיימה לבהות והחליטה שהיא חייבת לחגוג. היא טלפנה לאוהד, החבר שלה וביקשה ממנו להזמין מקום במסעדה סינית טובה.

    "יש סיבה למסיבה, אך זו הפתעה", אמרה לו. "אני אגלה לך במסעדה".

       אוהד לא ידע מהי סיבת המסיבה, אך החליט להפתיע גם אותה. הוא היה בן עשרים ושש, ודליה צעירה ממנו בשלוש שנים. הם הכירו בהשתלמות לקציני שלישות − דליה הייתה צוערת והוא היה מפקד הקורס. מאז הם יוצאים כבר כארבע שנים, ואוהד החליט שהגיע הזמן.

    הוא הזמין מקום לשניים במסעדת "מנדרין" המהודרת.

    "אני מבקש מקום אינטימי, זו חגיגה מיוחדת", אמר לאחראי המשמרת.

    אחר כך נכנס לחנות תכשיטים ובחר טבעת יהלום עדינה וצנועה.

    "אינני יודע מה מידת האצבע של החברה שלי. אם הגודל לא יתאים, אפשר לתקן?"

    "בוודאי", אמרה לו המוכרת. "שיהיה לך בהצלחה ובמזל טוב".

    "תודה", אמר אוהד ויצא מהחנות. הקופסה עם הטבעת ממש צרבה את עורו מבעד לכיס מכנסיו.

       דליה קיבלה בשמחה את הטבעת, והחגיגה הכפולה נמשכה עוד שעות רבות אחרי הארוחה במסעדה.

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        היום 0:11:

      צטט: נומיקן 2019-11-12 21:24:43

      סוףטוב הכלטוב

      תודה, נומיקן.

      אכן כן!

      כל טוב, עמוס.

        אתמול 21:24:
      סוףטוב הכלטוב
        אתמול 0:22:

      צטט: א ח א ב 2019-11-11 08:08:20

      מזל טוב ודרישת שלום מפרשה שעדיין מסעירה את הלב והנפש.
      גם אני כתבתי משהו על רקע אותה הפרשה -
      צמרמורת בגבעה

      תודה רבה, אחאב.

      קראתי והגבתי בדף.

      כל טוב, עמוס.

        11/11/19 08:08:

      מזל טוב ודרישת שלום מפרשה שעדיין מסעירה את הלב והנפש.
      גם אני כתבתי משהו על רקע אותה הפרשה -
      צמרמורת בגבעה

        10/11/19 23:45:

      צטט: bonbonyetta 2019-11-10 23:24:44

      *

      סיום טוב לשם שינוי לפרשה כאובה.

      תודה רבה, סמדר.

      יש סיום טוב לפרשה הדמיונית שרקחתי.

      לפרשת ילדי תימן החטופים לא נמצא כל פתרון עד עצם היום הזה.

      שבוע טוב, עמוס.

        10/11/19 23:43:

      צטט: אהובהקליין 2019-11-10 22:29:08

       יישר כוח על הסיפור המעניין והמותח,

       כדרכך בקודש- אתה כותב בכישרון רב.

       מאד נהניתי לקרוא ובמיוחד שהסוף היה טוב  והשמחה מכופלת.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.


       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      תמיד נעים לקבל משוב חיובי.

      שבוע טוב, עמוס.

        10/11/19 23:24:

      *

      סיום טוב לשם שינוי לפרשה כאובה.

        10/11/19 22:29:

       יישר כוח על הסיפור המעניין והמותח,

       כדרכך בקודש- אתה כותב בכישרון רב.

       מאד נהניתי לקרוא ובמיוחד שהסוף היה טוב  והשמחה מכופלת.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.


       בברכה

       אהובה.

        9/11/19 20:27:

      צטט: תכשיט 2019-11-09 17:55:24

      שבוע טוב...

      תודה רבה, רחלי, ושבוע טוב גם לך.

        9/11/19 17:55:
      שבוע טוב...
        8/11/19 23:39:

      צטט: sari10 2019-11-08 19:37:15

      אז... סוף טוב הכל טוב...חיוך

      תודה רבה, שרי.

      לפעמים לא חשובה רק התוצאה, אלא גם הדרך אליה.

      שבת שלום, עמוס.

        8/11/19 19:37:

      אז... סוף טוב הכל טוב...חיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין