עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    חברה או חבר?

    4 תגובות   יום ראשון, 3/11/19, 00:14

    חברה או חבר?

     

    ישבתי, בקפה "רולדין" בקניון הראל כהרגלי בימי ששי בצהריים, וניסיתי לשווק את ספריי.

    "שלום", אמר הצעיר שקרב אל שולחני, "אתה כתבת את הספרים האלה?"

    "כן", עניתי, "אתה מעוניין? אתה מוזמן לעיין בהם".

    "אני איתן", אמר והושיט לי את ידו.

    "אני עמוס. נעים מאד".

    איתן נראה כמו תיכוניסט, או כמי שזה עתה סיים את בית הספר התיכון. הוא היה ממוצע קומה ודק גזרה, בעל פנים ילדותיים, ששערו השטני צונח בתלתל אל מצחו. האור בעיניו הבהירות יצר רושם של בחור מאיר פנים, והקמטים הזעירים בצדי עיניו העידו עליו שהוא מרבה לחייך. הוא בחן את הספרים, קרא את הכתוב מאחור ואף הסתכל בתמונות מהודו, בספר "אל מקורות הגנגס".

    "אני אקח את הספר הזה", אמר והושיט לי את "פנינת השומרון", "אני כבר משלם לך".

    הוא הוציא שטר של חמישים ₪ מארנקו ונתן לי, ואני החזרתי לו עשרים ₪ עודף.

    "למה עשרים ₪ עודף? רשום על העטיפה שמחיר הספר ארבעים וחמישה ₪", אמר.

    "נכון, אך אתה בחור צעיר. בשבילך − שלושים ₪ בלבד".

    לשם גילוי נאות, אני ממשיך לשווק ספר זה עד היום במחיר שגביתי ממנו ושנהגתי לגבות ב"שבוע הספר".

    הוא קיבל קבלה ועמד להמשיך בעיסוקיו.

    "אתה לא רוצה הקדשה?" עצרתי אותו.

    "אין צורך", ענה אחרי הרהור קל.


    כעבור שבועיים, בעודי יושב בקפה "רולדין", ראיתי אותו שוב מתקרב אליי וחיוך גדול נסוך על פניו.

    "יופי שאני רואה אותך", אמר. "אני רוצה עוד ספר".

    "אתה בטוח? מה קרה לעותק שמכרתי לך לפני שבועיים?"

    "לא תאמין", הוא אמר, "הלכתי לים וקראתי בספר על החוף. השארתי אותו בתרמיל ליד הבגדים שלי והלכתי לשחות, וכשחזרתי לא מצאתי את הספר".

    חשבתי שאולי הוא מצפה שאתן לו עותק חלופי במתנה, אך טעיתי. הוא שלף מארנקו שלושים שקל וקיבל עותק נוסף.

    "הפעם אתה רוצה הקדשה?"

    "לא, תודה, באמת אין צורך".

    נפרדנו לשלום ותהיתי מה הסיפור הזה. בחמש השנים שאני משווק בעצמי את ספריי, עוד לא קרה לי מקרה דומה.


    הקיץ חלף והגיע הסתיו, ושוב הצטלבו דרכינו.

    "מה שלומך, איתן? היא אהבה את הספר?"

    "מי?" שאל בתמיהה.

    "החברה שנתת לה אותו", יריתי חץ באפלה.

    "למה אתה חושב שזו הייתה חברה?"

    "אתה יודע, חשיבה קונבנציונלית", אמרתי. "חברה או חבר, מבחינתי זה היינו הך. כל אחד לפי טעמו, או כפי שאומרים בצרפתית - Chacun a son gout".

       איתן חייך מבלי להרחיב את הדיבור, ונפרדנו לשלום.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/19 23:38:

      צטט: תכשיט 2019-11-03 19:27:09

      :)) שבוע טוב...

      תודה רבה, רחלי.

      שבוע טוב גם לך, עמוס.

        3/11/19 19:27:
      :)) שבוע טוב...
        3/11/19 13:32:

      צטט: sari10 2019-11-03 11:19:02

      מעלה חיוך :)

      תודה רבה, שרי.

      עדיף על פני דמעהחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        3/11/19 11:19:
      מעלה חיוך :)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין