הִשְׁאַרְתִּי מְנוֹרָה קְטַנָּה בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁתָּאִיר, מִפֹּה אֲנִי מַצְלִיחַ עוֹד לִרְאוֹת הַבְלָחָה קַלָּה שֶׁל אוֹר. חַמִּים בַּבַּיִת, הַהַסָּקָה פָּסְקָה לִפְעֹל. הָרוּחַ סוֹרֵט אֶת הַתְּרִיסִים כְּמוֹ חָתוּל שָׁחֹר. אֲנִי מַשְׁאִיר אַחֲרֵי בְּלֹא-יוֹדְעִין עֲקֵבוֹת מֻבְהָקִים שֶׁל עֲיֵפוּת: כֻּרְסָה סְתוּרָה, סֵפֶל קָפֶה קַר. בְּאוֹתוֹ זְמַן , אוּלַי קְצָת קֹדֶם-לָכֵן צָעַקְתְּ אֶת שְׁמִי מִתּוֹךְ חֲלוֹמֵךְ. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה