עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    חובב הצילום

    10 תגובות   יום שישי , 18/10/19, 14:42

    חובב הצילום

     

    "את בפעם הראשונה פה? לא ראיתי אותך במפגשים קודמים", אמר מנחם לאישה שעמדה לפניו בתור לארוחת הצהריים.

    "כן, פעם ראשונה".

    "את לבדך?"

    "לא, אני מצפה לחברתי שתגיע יותר מאוחר היום".

    "אפשר לשבת לאכול אתך עכשיו?"

    "בשמחה".

    מנחם בן-יצחק (איזקסון) היה גבר נאה בן שבעים, חובש כיפה סרוגה. זקנו הקצר המטופח ושערו הכסוף הוסיפו הדרת כבוד לקומתו התמירה וגוו הזקוף. בת- שיחו, חמדה רוז'נסקי, שנרשמה לאחרונה למפגשי סוף השבוע של "סמינר אבות ומייסדים" במעלה החמישה, הייתה אישה נאה, קומתה ממוצעת, פניה יפים ומאופרים, גזרתה דקה ושערה ערמוני צבוע, עם פסים.

    "גם את גמלאית?" שאל מנחם ליד השולחן. "את לא נראית".

    "התאלמנתי לפני חמש שנים, כשמלאו לי ששים, ואז החלטתי לצאת לפרישה מוקדמת, כשהמשרד הציע תנאי פרישה מפתים".

    "היכן עבדת, אם אפשר לשאול?"

    "הייתי מנהלת מחלקה באגף כוח-אדם במשרד הביטחון בקריה. ואתה?"

    "אני עבדתי במשרד החינוך, בתחום המחשבים".

    "מעניין מאד. ראיתי שאתה נושא מצלמה משוכללת. אתה גם צלם?"

    "לא כמקצוע, אבל צילומי סטילס ווידיאו הם התחביב העיקרי שלי".

    "התחביב שלי הוא ציור. ארבע בנותיי ובני הבכור נשואים ואני נותרתי לבדי בדירתנו ברמת-השרון. לאחר שפרשתי התחלתי לצייר ברצינות וכבר קיימתי שתי תערוכות. מאיפה אתה מגיע הנה?"

    "אני גר לבדי בבית גדול בגוש עציון. לצערי אשתי נפטרה לפני שלוש שנים וגם ארבעת בניי עזבו את הבית – כולם נשואים ובעלי משפחות. הצילום מעסיק אותי שעות בכל יום. לפעמים אני עורך את צילומיי ומקבל תמונות דומות לציורים".

    "אתה גם מפרסם את העבודות שלך? הייתי שמחה לראות".

    "מבטיח להראות לך".

    במהלך שיחותיהם המרובות באותו סוף שבוע סיפר מנחם, שהוריו ניצלו מן השואה ואחרי המלחמה היגרו מגרמניה לארה"ב. הם נפגשו לראשונה בתור להרשמה אצל פקיד ההגירה באליס איילנד, ונישאו זמן קצר לאחר מכן. הוא עצמו נולד במדינת מונטנה, שאליה הגיעו הוריו והצטרפו אל דודו, אחי אביו, שהקדים והיגר לארה"ב עוד לפני פרוץ המלחמה. דודו התחזק באמונתו הדתית והפך לדתי אורתודוכסי, ובעקבותיו גם הוריו.

    "הייתה לי ילדות שלווה במונטנה. אהבתי את השלג בחורף, והרביתי לטייל באזור הקרוב לעיירה שלנו. בחופשות הייתי מטייל עם הוריי בהרים, והיינו מגיעים לאגמים ולקרחונים. כשגדלתי, הייתי יוצא למסלולי טיול – "טרקים" – בהרים עם שני חברים טובים שלי, אחד יהודי והשני ממוצא איטלקי. כשסיימתי את בית הספר התיכון, למדתי בקולג' הנדסת אלקטרוניקה, ובערבים הייתי עובד בחנות לממכר מכשירי חשמל".

    "נשמע שהייתה לך ילדות יפה. למדת גם יהדות?"

    "מאבי למדתי להתפלל, וכשהגעתי לגיל בר-מצווה, למדתי אצל הרב להניח תפילין ולשיר את ההפטרה", אמר. "מעולם לא הלכתי לבית ספר יהודי או לישיבה, עד שהגעתי ארצה, אבל תמיד ידעתי שאני יהודי".

    "מתי עלית ארצה?"

    "בשנת 1968, כשהייתי בן עשרים. הוריי היו ציונים ותרמו כל שנה למגבית. מאז טקס בר-המצווה שלי, הייתי אומר להם תמיד שאני רוצה לעלות לישראל, והם היו אומרים לי להמתין עד שנעלה כולנו יחד".

    "שֵרַתׇּ בצבא?"

    "כן. התגייסתי מיד אחרי שהגענו ארצה. שירתי בחיל הקשר וגם למדתי עברית בצבא".

    "למדת היטב. בקושי מרגישים שאתה עולה חדש".

    "כיום אני כבר עולה ישן, ותיק", אמר בחיוך.

    חמדה התרשמה ממנו מאד והרגישה בנוח בחברתו, שלא כמו בפגישותיה עם גברים אחרים במסגרת ניסיונות השידוך המתמשכים של חברותיה.

    "בעבודתי במשרד", אמר מנחם, "החלו להכניס בהדרגה מחשבים. בתחילה למזכירת המחלקה, ובשלב מסוים לכל העובדים. מבלי שהייתה כוונה כזאת מראש, הפכתי למומחה המחלקתי למחשבים וכל מי שנזקק לעזרה פנה אליי. נעשיתי למומחה מחשבים מפורסם במשרד והגיעו אליי אנשים גם ממחלקות אחרות. התפרסמתי גם כצלם ונעשיתי המתעד הבלתי-רשמי של המחלקה בצילומים רגילים ובצילומי וידיאו. חבריי למחלקה אף היו נעזרים בי באופן פרטי בנושאי צילום שקופיות והכנת מצגות, עד לפרישתי".

    בסיום הסמינר שאל מנחם את חמדה אם הוא יוכל להיפגש אתה שוב. הם החליפו מספרי טלפון והיו נפגשים בתל-אביב ובירושלים, בתכיפות הולכת וגוברת, מבלים במסעדות כשרות, בסרטים ובהופעות, בתערוכות ובהצגות. בחנוכה השתתפה חמדה בהדלקת הנרות המסורתית במשפחתו של מנחם, שהתקיימה בבית בנו הבכור באפרת. מנחם הציג בפניה את כל "השבט". רק נכדו הצעיר, קצין באחת הסיירות המובחרות, לא היה יכול היה להגיע. באביב הוזמן מנחם לחתונת נכדתה של חמדה, שם הכיר גם הוא את כל בני משפחתה. לקראת הקיץ עמד על הפרק נושא השתתפותם במפגש הבא של סמינר "אבות ומייסדים" במעלה החמישה...


    ואידך זיל גמור.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/10/19 08:21:

      צטט: אהובהקליין 2019-10-30 00:35:03

       יפה תיארת את הקשר  המתפתח בין השניים.

       כתוב בחן וכישרון רב.

       יישר כוח!

       

      חודש טוב ומבורך.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      כתבתי את הסיפור לאחר השתתפות בסופ"ש דומה בקריית ענבים.

      כל טוב, עמוס.

        30/10/19 00:35:

       יפה תיארת את הקשר  המתפתח בין השניים.

       כתוב בחן וכישרון רב.

       יישר כוח!

       

      חודש טוב ומבורך.

       בברכה

       אהובה.

        25/10/19 18:42:

      צטט: באבא יאגה 2019-10-25 13:12:56

      מתחתנים או לא?

      תודה רבה, אסתר.

      בסיפור הבדיוני הזה יש שלוש תשובות לשאלתך - לאלוהים, לכותב, לקורא פתרונים.

      שבת שלום, עמוס.

        25/10/19 13:12:
      מתחתנים או לא?
        22/10/19 01:02:

      צטט: א ח א ב 2019-10-21 21:32:37

      סיבובים בגיל הזהב. כתוב היטב : )

      תודה, אחאב.

      בגיל שמונים כבר יש לי הצדקה לכתוב על גיל הזהב, גם כשלא מדובר בי אישית.

      כל טוב והמשך שבוע נעים, עמוס.

        21/10/19 21:32:
      סיבובים בגיל הזהב. כתוב היטב : )
        20/10/19 23:11:

      צטט: נעמיקה 2019-10-20 21:15:11

      הכתיבה שלך - תענוג!

      תודה רבה לך, נעמיקה.

      תמיד נעים לקבל משוב חיובי על הכתיבה.

      חג שמח, עמוס.

        20/10/19 21:15:
      הכתיבה שלך - תענוג!
        20/10/19 01:05:

      צטט: תכשיט 2019-10-19 19:40:53

      תמיד כייף לקרוא אותך... שבוע טוב וחג שמח...

      תודה רבה, רחלי.

      שבוע טוב וחג שמח, עמוס.

        19/10/19 19:40:
      תמיד כייף לקרוא אותך... שבוע טוב וחג שמח...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין