עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    סגירת מעגל

    5 תגובות   יום חמישי, 25/7/19, 13:45

    סגירת מעגל

     

    עודד חברו הזמין אותו למפגש חברים, ונתן עמד עתה בסלון וכוס משקה בידו. בפתח קיבל עודד את האורחים ונתן שהגיע מוקדם, ברך אותם לשלום, אך העדיף להימנע משיחה. בשלב מסוים עודד קיבל בחיבוק חברי אישה מטופחת שנכנסה לבית. היה בה משהו מוכר, ונתן ניסה להיזכר היכן כבר ראה אותה קודם לכן. בעודו מנסה להיזכר, הבחין שעודד פוסע לעברו עם האישה, ועל פניו נסוך חיוך ממזרי, שכאילו אומר תראה איזו הפתעה הכנתי לך. נתן לא יכול היה לשער איזה מהפך היא תחולל בחייו.

      

    א.

    נתן גדל כבן יחיד להוריו במושבה פנואל בגליל התחתון. אימו הייתה צברית שנולדה במושבה, שדאגה לביתהּ, אך המשיכה גם לסייע להוריה במשק שלהם. אביו, שהגיע למושבה כעולה מגרמניה אחרי השואה, עבד בבית כרואה חשבון עצמאי, וניהל גם את החשבונות של התאחדות האיכרים במושבה.

    מקטנותו היה נתן עד למתחים, לכעסים ולמריבות בין הוריו. פעם שמע את הוריו מתווכחים בקול רם, ואת אימו מאשימה את אביו שהוא בוגד בה, אך לא הבין עדיין את משמעות המילה. האווירה בבית הייתה לא בריאה ולא נעימה. מבלי לתכנן זאת במודע, כשהיה נתן חוזר מבית הספר, למרות שזכה לגערות חוזרות ונשנות מצד הוריו על איחוריו, הוא היה תמיד מתעכב בדרך בשיחות עם חבריו. הוא השתהה גם בהתבוננות בצמחים ובפרחים, בחיפושיות ובדבורים, מעכב ככל יכולתו את הגעתו הביתה.

    בכיתה ח' הצטרפה לכיתתו ליאה, עולה חדשה מרומניה, שהייתה מבוגרת מכולם בשנה. היא לא הייתה יפה, אך הייתה מפותחת יותר משאר הבנות בכיתה. נתן אמר לעודד שהוא מרגיש שהיא נועצת בו מבטים, ועודד לגלג עליו ואמר שלא יכול להיות שהיא רוצה להתחיל אתו. יום אחד, בשיעור חשבון, ליאה העבירה לו פתק שהיא רוצה להיפגש אתו לאחר הלימודים בקיוסק של רייכמן. נתן היה ילד סגור ומופנם והזמנתה של ליאה גרמה לו ריגוש בלתי מוכר. לאחר התלבטויות והיסוסים, הוא הגיע בלב רוטט לקיוסק של רייכמן. ליאה כבר ישבה ליד אחד השולחנות ושתתה מיץ בקשית מתוך כוס זכוכית גבוהה. הוא ניגש אליה מרוגש וסמוק פנים. היא הזמינה אותו לשבת וניסתה להרגיע אותו, כשאמרה לו שהיא אמנם מארצו של דראקולה, אך איננה מוצצת דם של ילדים. במקום להירגע, הוא רק נלחץ עוד יותר.

    זו הייתה תחילתה של החברות ביניהם, שהלכה והתהדקה. ליאה חלקה אתו את כל מה שהספיקה ללמוד מהבנים ברומניה. היא לימדה אותו להתנשק, הובילה את ידיו אל חזהּ המלא, אך לא מיד אפשרה לו לרדת גם אל מתחת לחגורה. שלב זה הגיע יותר מאוחר, ובגיל ארבע-עשרה הוא איבד את בתוליו.

    בסיום בית הספר העממי ניחתו על נתן שתי מכות כואבות. אביו עזב את הבית ולא נודעו עקבותיו. רק כעבור שנים רבות נודע לו שאביו מת בגרמניה ואפרו פוזר על נהר הריין. המכה השנייה ניחתה עליו בחופש הגדול. ליאה נסעה לנופש בטבריה, והודיעה לו משם במכתב שהיא עוזבת אותו, משום שהתאהבה בבחור חתיך ויפה, מבוגר ממנה בשלוש שנים, מהמושבה אילנייה הסמוכה.

    נתן אהב את ליאה והתמסר לה כשם שהיא התמסרה לו. הסיום המפתיע של החברות מצדהּ היה כואב במיוחד והותיר צלקת בליבו. היחיד שאתו היה יכול לחלוק את כאבו היה חברו הטוב עודד, שניסה לרומם את רוחו, אך ללא הצלחה מרובה.

     

    אימו של נתן רשמה אותו לבקשתו לפנימיית בית הספר הטכני של חיל האוויר. לאחר חופשת קיץ עצובה וקשה גם לו וגם לאימו, נסע נתן בלב כבד לחיפה. הוא התקשה בלימודים העיוניים בבית הספר החדש, אך הצטיין בלימודים המעשיים, המקצועיים. בחופשות מהפנימייה הייתה לו הצלחה רבה עם הבנות במושבה. גובה קומתו, חזהו הרחב וידיו השריריות ומדי חיל האוויר הילכו קסם על הבנות. אולם מערכות היחסים שקיים היו קצרות – את כולן קטע ואף אחת לא נמשכה יותר משלושה חודשים. ההלם מכישלון הזוגיות של הוריו והאכזבה הקשה שהנחילה לו ליאה אטמו את רגשותיו והוא חשש להתמסר רגשית ולהיפגע שוב.

     

    בגיל שבע-עשרה, בשנתו הרביעית והאחרונה בפנימייה, באחת היציאות ל"אפטר" בחיפה, פגש נתן את נירית. הוא הלך עם חבריו לאכול פלאפל ברחוב החלוץ, ובהתקרבם לדוכן הבחין מאחור בנערה נמוכת קומה, דקה וחטובה, שצמה בלונדינית עבותה משתלשלת על גבהּ. לאחר שקנתה את מנת הפלאפל שלה והסתובבה, ראה נתן את עיניה הכחולות ואת פניה המאירים ונשבה בקסמהּ. הוא ניגש אל הספסל שעליו התיישבה ושאל אם הוא יכול להצטרף אליה. נירית הסכימה ברצון. הם טיילו ודיברו כל הערב, עד שהגיעה שעתו של נתן לחזור לפנימייה, והם קבעו להיפגש שוב גם ביציאתו הבאה לחיפה.

    נירית הייתה צעירה מנתן בשנתיים ולמדה בבית הספר הריאלי. היא התאהבה בו עד עמקי נשמתה וגם הוא חיבב אותה מאד. שלא כמו עם בנות אחרות, הוא כיבד אותה ולא רצה לחלל את כבודה, התאפק ולא ירד אל מתחת לחגורה. בפני חבריו בפנימייה התלונן שאחרי כל פגישה אתה הוא חוזר עם כאבים בביצים. בכל פעם שנירית הייתה מצהירה בפניו על אהבתה, הוא לא היה מחזיר לה באותה מטבע, אלא בחיבוק ובנשיקה. הוא הרגיש שהוא מתאהב בה, אך לא העז להתחייב לאהבה במילים. עדיין חשש להיפגע שנית וריסן את רגשותיו.

     

    כאשר סיים נתן את בית הספר הטכני, הוא זומן לקורס טיס. הוא עבר את כל שלבי המיון והחל את הקורס הבסיסי. בתקופות הארוכות שבין החופשות מהקורס, הקשר עם נירית היה במכתבים בלבד. לאחר שחזרה והצהירה במכתביה על אהבתה אליו ועד כמה הוא חסר לה, היא כתבה גם את מה שהייתה אומרת לו בפגישותיהם – שהיא יודעת שהוא אוהב אותה, אך היא רוצה לשמוע את זה במפורש ממנו. נתן השיב שגם היא חסרה לו ואם היה הדבר תלוי בו, היה מעדיף שייפגשו יותר. עברו מספר חודשים ונירית כתבה לו, שבן מהשמינית מחזר אחריה ושולח לה מכתבי אהבה. הדבר החמיא לה, וכעבור זמן, באחד המכתבים אליו, היא נפרדה מנתן. הפרידה הזאת פתחה מחדש את הצלקת המכאיבה שהותירה הפרידה מליאה, ונתן כמעט נשבר. גם הפעם לא יכול עודד חברו לנחמו על אובדנו.

     

    ב.

    ההלם הנפשי השפיע על נתן בקורס. ניכרה ירידה משמעותית בהישגיו במקצועות העיוניים ובביצועיו, והדבר הביא לנשירתו המוקדמת מקורס הטייס התובעני. הוא המשיך לשרת בחיל האוויר בתחום תחזוקת מטוסים, הצטיין בתפקידו ונשלח לקורס קצינים.

    בעת שכבר היה בדרגת סגן ושרת בצבא הקבע, הגיעה אל נתן השמועה שנירית ומשפחתה ירדו לארצות הברית, ובכך נסתם סופית הגולל על מערכת היחסים שהייתה להם. הוא החל להתגבר על המשבר הנפשי, ואף חזר להיפגש עם בנות, וכאלה לא חסרו לו.

    דליה, חיילת צעירה ממנו בארבע שנים ששירתה אתו בבסיס חיל האוויר ברמת-דוד, הצליחה להחזיק אצלו מעמד יותר מכל קודמותיה. לאחר שנת חברות אינטנסיבית, היא הסכימה להצעת הנישואין שלו, למרות שגם לה מעולם לא אמר שהוא אוהב אותה. הם נישאו בחתונה צבאית וקיבלו מגורי משפחות סגל בבסיס.

    חיי הנישואים של נתן ודליה התנהלו על מי מנוחות. נולדו להם שתי בנות, ואחריהן, בהפרש של כשמונה שנים, נולד גם בן-זקונים. לאחר מלחמת ששת הימים, כשהוקם היישוב "רעות", נתן ודליה היו בין הראשונים שרכשו בו בית. הילדים גדלו, ושתי הבנות נישאו ועזבו את הבית. דליה למדה סיעוד, הוסמכה כאחות והייתה נוסעת כל יום לעבודה בבית החולים "העמק" בעפולה. בגיל ארבעים וחמש פרש נתן לגמלאות מצבא הקבע והשתלב בתעשייה האווירית. מצבם הכלכלי היה טוב. הם החזיקו שתי מכוניות ונהגו לבלות את חופשותיהם גם בארץ וגם בחו"ל, ולהנות מן החיים.

    כשמלאו לנתן חמישים ושתיים הנאתו מן החיים נגדעה. דליה נתקפה בחיידק אלים וכל מאמצי הרופאים להצילה עלו בתוהו. על קברה קרא נתן דברי הספד קצרים, הוא התוודה בפניה על אהבתו אליה והתנצל על שמעולם לא אמר לה זאת מפורשות.

     

    ג.

    נתן התגבר על הלם מותה של דליה וחזר לעבודתו, אך המשיך לשאת את זיכרהּ בליבו. בארוחות השבת הדו-שבועיות עם ילדיו ועם משפחותיהם, היו מדברים על דליה, וכולם היו אומרים עד כמה היא חסרה וכמה הם מתגעגעים אליה. הם הקפידו לקיים בכל שנה עלייה לקברהּ ביום פטירתה, וטקס אזכרה מושקע, שגם הנכדים היו תורמים בו את חלקם.

     

    בשנה השביעית לפטירתה של דליה, הגיע נתן למפגש החברים בביתו של חברו עודד, שהפך לאיש עסקים מצליח וגר באחד המגדלים היוקרתיים בתל-אביב. עודד והאישה הלכו והתקרבו אליו. נתן ראה ששערה של האישה, הצבוע בלונד עם פסי פלטינה, היה משוך לאחור ומגולגל לנזר על קודקודה, עקביה הגבוהים פיצו על נומך קומתה וגופה היה רחב ומותניה וירכיה עבים וכמעט נכנעים לכוח הכבידה. חיוך רחב היה נסוך על פניה ועיניה הכחולות האירו אל נתן מתוך האיפור הכבד, הכחל והשרק. העיניים העבירו בו רטט וליבו פעם בחוזקה כמו בפעם הראשונה שראה אותה בהיותו בן שבע-עשרה – נירית!

    נתן ונירית חגגו את פגישתם המחודשת בחיבוק עז והעולם מסביבם נעלם, היה כלא היה. כל הערב הם לא משו זה מזו – היה להם חומר רב-שנים להשלים. נירית לא חזרה לארצות הברית, וכבר למחרת עברה לגור עם נתן ב"רעות".

    עתה לא הייתה עוד לנתן בעיה לומר לה שהוא אוהב אותה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/9/19 20:13:
      יופי של סיפור. אופטימיות מתמדת
        31/7/19 00:00:

      צטט: אהובהקליין 2019-07-30 22:36:39

       עמוס היקר.

       

      סיפור  מאד מעניין ויפה- כתוב בכישרון רב- ובחן.

       יישר כוח!

       המשך שבוע טוב וחודש טוב

       ובשורות טובות.

        בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אני שמח שאהבת את הסיפור.

      סגירת מעגל היא מוטיב ידוע במיתוסים ובסיפורים בכלל.

      כל טוב, עמוס.

        30/7/19 22:36:

       עמוס היקר.

       

      סיפור  מאד מעניין ויפה- כתוב בכישרון רב- ובחן.

       יישר כוח!

       המשך שבוע טוב וחודש טוב

       ובשורות טובות.

        בברכה

       אהובה.

        28/7/19 11:50:

      צטט: bonbonyetta 2019-07-28 10:28:15

      *

      אהבות שאינן סוגרות מעגל, אם וכאשר יש להן הזדמנות לסגור מעגל, זה תמיד מתוק יותר.

      תודה רבה.

      אני שמח שדעתך דומה לשלי.

      שבוע טוב, עמוס.

        28/7/19 10:28:

      *

      אהבות שאינן סוגרות מעגל, אם וכאשר יש להן הזדמנות לסגור מעגל, זה תמיד מתוק יותר.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין