עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    רוחניות בהינדואיזם

    10 תגובות   יום ראשון, 14/7/19, 10:44

    רוחניות בהינדואיזם

     

    לא מעט אנשים במערב מעורבים בימינו, בדרך זו או אחרת, במה שנחשב בעיניהם ל"רוחניות". לא מעטים מביניהם קושרים את ה"רוחניות" הזאת להודו. למיטב ידיעתי והבנתי, עבור מרביתם העיסוק הוא בעיקר גופני – תרגול יוגה לצורותיה השונות. רק מיעוטם נוגע בתורה העיונית שבבסיס היוגה – אחת משש האסכולות הפילוסופיות של ההינדואיזם – ורק המיעוט שבמיעוט נוטש את הכבילות המערבית לגוף ול"אני" האינדיבידואלי ומקדיש את המשך חייו לחיפוש "שחרור" – "מוקשה" – על פי תפישת העולם ההינדואית (ראה סיפור בדיוני שלי בשני חלקים: http://cafe.mouse.co.il/post/3465115/  http://cafe.mouse.co.il/post/3464479/).

     

    מרבית תפישות העולם והאדם בדתות ההודיות שונות בתכלית מתפישות העולם המערביות. הציטוט מאהרנברג שלהלן מציג בעמקות ובהומור את העניין:

    "Western man, with his gospel of individualism, naturally prefers personal immortality to the kind of undifferentiated, anonymous Oneness with the world-soul offered by Hinduism and Platonism. John Smith not only wants to live forever – he wants to be forever John Smith, hanging on to everything except his warts; and in a heaven swarming with Smiths, he still wants to be set apart or even catch the eye of the super Smith. Still, the Hindu can rightly object that the immortal element in man should transcend the particular self or ego, and that this passion for individual immortality is not only preposterous, but shockingly conceited."

    (מצוטט אצל:  Choron, J. - Death and the Modern Man.

    Collier Brooks. (New York, 1964), 1964, p. 20.,

    מתוך: Ehrenberg, R. – Theoritische Biologie vom Standpunkt der Irreversibilitaet des Elementaren Lebensvorgangs. (Berlin, 1923) p. 6/7

     

    בתמצית – האדם המערבי לעומת ההינדו, גם בתפישתו את המשך קיומו הנצחי לאחר המוות בעולם הבא, איננו מוותר על ה"אני", על זהותו הפרטית, ואפילו מעוניין במשיכת תשומת לבו של בורא העולם.

     

    על פי תפישת העולם של הפילוסופיה ההודית, שמרבית ההינדואים ושאינם הינדואים מקבלים כאקסיומה, הקיום הגשמי של האדם הוא במהותו זמני. היסוד הנצחי שבאדם – "אטמן" – מתגלם בגוף, שהוא משכן זמני, ולאחר מות הגוף הנשמה הנצחית עוברת לממד קיומי אחר. על פי מעשיה, ה"קרמה" שצברה, היא מתגלגלת וחוזרת שוב לעולם הגשמי להמשך קיומה, חזור והתגלגל, עד ל"שחרור" – "מוקשה".

    להשגת ה"שחרור" המיוחל, על פי תורת "אי-השניות" – "אדוואיטה וודאנטה" – על האדם לוותר על ה"אני", על האגו, ולהכיר באחדות ה"אטמן" שלו עם ההוויה האינסופית של היקום, "ברהמן". הכרה זו משחררת את הנשמה הנצחית מכבילותה לעולם החומר והיא חדלה להתגלגל בגוף גשמי. שלב זה, שהוא האידיאל והתכלית של היוגה, אינו חלק מן הניסיון האנושי הרגיל, ואינו ניתן לתיאור מילולי. למרות זאת, אין מנוס מן הניסיון להעבירו במלל, במטרה לשכנע ולעודד אנשים לפעול להשגתו. בשלב זה נעלמות כל ההבחנות האמפיריות, כולל ההבחנה בין הסובייקט המבחין לאובייקט המובחן, המושגים "זמן" ו"מרחב" מאבדים את משמעותם, וכך גם כל יתר המושגים, כולל המושגים "חיים" ו"מוות". האגו ותחושת האינדיבידואליות נעלמים לחלוטין והאחדות האינסופית של ההוויה נותרת בטהרתהּ.

     

    במסעי הראשון להודו, המתואר בספרי – "אל מקורות הגנגס" – נפגשתי עם יוגים לא מעטים וניסיתי להבין כיצד ניתן לתפקד בעולם הגשמי כשמאמינים שהוא לא באמת קיים, ושתפישתנו הרגילה היא במקרה הטוב עיוות של המציאות כהווייתה, ובמקרה הגרוע אשליה, "מאיא". הייתי מעורב מאד בתורה זו, וכנראה שאם חיפוש האמת היה ממש בוער בעצמותיי ואם היה נמצא הגורו המתאים, ייתכן שהייתי נשאב לתוכה. אולם, הגורו לא נמצא ומלחמת ששת הימים פרצה. המסע שלי נקטע וחזרתי ארצה.

     

    בסוף שנות הששים ובראשית שנות השבעים, הייתי מרצה על מסעי ועל הרעיונות ההודיים, ולא פעם הייתי נשאל היכן אני נמצא כשוחר דעת על פי התפישות האלה. תשובתי הייתה כפולה:

     א. בהודו לא מקובל לשאול שוחר דעת באיזה שלב הוא נמצא – זה רק בינו לבין הגורו שלו.

    ב. בתשובה יותר עניינית הייתי עונה שאם נדַמֶֶּה, על פי ההיגד הידוע של מאו טסה דונג, את הדרך ל"שחרור" כמסע של אלף מיילים, אני שמתי את קצה הציפורן של כף רגלי השמאלית על אותה דרך.

     

    כיום העיסוק שלי בנושא הוא אקדמי בלבד.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/7/19 07:38:

      צטט: ~ ~ 2019-07-16 19:18:42

      עד כמה שידוע לי בתורה שלנו לא כתוב על גן עדן וגיהינום כמקום אליו מגיעים לאחר המוות כתגמול או כעונש.

      גן עדן בתנ"ך הוא מקום על כדור הארץ בו חי אדם ואליו הצטרפה חווה, שהם עוד היו במצב של חוסר מודעות.

      .

      אנשים לא המציאו את אלוהים - גברים המציאו אותו (או שאולי גילו אותו חיוך ) והם אלה שכתבו את התורה.

      .

      בשורה התחתונה: מה שהבנתי מדבריך - שלא משנה במה אנשים מאמינים,
      הבסיס לכל האמונות נובע מהצורך האנושי להסביר לעצמו למה הדברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים

      והפן הנוסף להשליט סדר בחברה ודרך לשלוט.

      .

      יחד עם זאת, עד כמה האדם מסוגל להבין ולדעת את כל מסתרי היקום והקיום....
      התובנה של קיום הוויה נצחית, דהיינו הוויה שקיימת לפני הבריאה ושמה בתורה יהוה או הויה - מצביע על תובנה שיש מהות/הוויה שהיא חסרת זמן וחסרת מרחב.

      תודה על התגובות המעניינות שלך.

      את צודקת, כל נושא העולם הבא ביהדות התפתח מאוחר יותר ולא נזכר בתורה. בעשרת הדיברות, למשל, התגמול על מילוי המצווה "כבד את אביך ואת אמך" הוא "למען יאריכון ימיך...". גם בהינדואיזם תורת ה"קרמה" וגלגול הנשמות לא הייתה קיימת במקור הדת, אלא התפתחה בשלב יותר מאוחר. אני נוטה לצטט בהקשר זה, פסוק שתרגמתי מקטהה אופנישד, שהיה אחד ממבשרי גלגול הנשמות: "כמו החיטה האדם נובל, וכמו החיטה הוא חוזר (ומתגלגל)".

      אני שמח שאת מסכימה אתי שהאלוהות מקורה באנושות, ולא ההיפך, וכמובן שבחברה הפטריארכלית המסורתית, הגברים עמדו במרכז ואחראים לכך. פעם כפרתי לחלוטין באפשרות קיומו של האל, כפי שהוא מוצג ביהדות. היום אינני פוסל את האפשרות שהחוויות והחזיונות של הנביאים, או ה"מוארים" בהודו, מעידים על "אמת" אחרת, בלתי מושגת בחושים ובשכל. כל עוד אינני בוחר בדרך חיפוש האמת האחרת, אינני יכול לפסול את אפשרות קיומה.

      השם המפורש ביהדות הוא אכן סיכול אותיות של "הויה". בצד ייחוס תכונות לאל וההאנשה שלו, יש ביהדות לא מעט התייחסויות אליו כישות אינסופית, מעבר לכללי הזמן המרחב והסיבתיות. לתפישתי, אין אפשרות לבטא במילים ישות כזאת. כל מילה מכניסה אותה לקטגוריות המקובלות ומגבילה את אינסופיותה – אם היא אכן קיימת.

       




        16/7/19 19:18:

      עד כמה שידוע לי בתורה שלנו לא כתוב על גן עדן וגיהינום כמקום אליו מגיעים לאחר המוות כתגמול או כעונש.

      גן עדן בתנ"ך הוא מקום על כדור הארץ בו חי אדם ואליו הצטרפה חווה, שהם עוד היו במצב של חוסר מודעות.

      .

      אנשים לא המציאו את אלוהים - גברים המציאו אותו (או שאולי גילו אותו חיוך ) והם אלה שכתבו את התורה.

      .

      בשורה התחתונה: מה שהבנתי מדבריך - שלא משנה במה אנשים מאמינים,
      הבסיס לכל האמונות נובע מהצורך האנושי להסביר לעצמו למה הדברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים

      והפן הנוסף להשליט סדר בחברה ודרך לשלוט.

      .

      יחד עם זאת, עד כמה האדם מסוגל להבין ולדעת את כל מסתרי היקום והקיום....
      התובנה של קיום הוויה נצחית, דהיינו הוויה שקיימת לפני הבריאה ושמה בתורה יהוה או הויה - מצביע על תובנה שיש מהות/הוויה שהיא חסרת זמן וחסרת מרחב.

      .

      תודה על התגובות המעניינות שלך.

        16/7/19 01:11:

      צטט: ~ ~ 2019-07-15 20:16:13

      האקסיומה ההגיונית מאוד פשוטה

      ההוויה נצחית האפשרויות אינסופיות

      ברור שההוויה היתה קיימת לפני ה"בריאה"

      זה עדיין לא נותן תשובה למה דווקא לאחר הבריאה - כל היצורים צריכים להתגלם בגוף שוב ושוב ושוב

      ומי /מה קובע מתי האטמן ראוי למוקשה.

      באופן אישי מקווה שמגיעים לשלווה וסיפוק אינסופי - הרבה יותר מהר מאשר חזרה אינסופית לתוך העולם הזה

      שזמנו מוגבל.

      לפני כמה ימים צפיתי באיזושהי תוכנית הקשורה ליחס לנשים בחברות שונות בעולם - כולל בהודו ובדת ההינדית והבודהיסטית. על פי התוכנית היחס לנשים נוראי, וזאת בניגוד חריף לאמירות השונות שמדברות על אהבה.

      איך אפשר לדבר על אהבה והתעלות אם היחס לנשים כל אכזרי וקשה
      (לא רק, אבל גם בחברה ההודית/הינדואית/בודהיסטית).

      שלום לך,

      יש שתי אפשרויות של מתן תשובה לשאלה שהעלית למה הנשמה/ות הנצחית/ות חייבת/ות להתגלגל בגוף גשמי. האחת אקסיומטית – זהו הסדר הקוסמי. השנייה – תשובתי כחוקר רציונלי:

      האדם עמד נפעם מול העולם וניסה למצוא דרך להסביר מדוע דברים מתרחשים בו, כפי שאנו חווים אותם. אנחנו, ביהדות, המצאנו את סיפור אלוהים הבורא (כן, האדם ברא את אלוהים ולא ההיפך), אשר ממשיך לנהל את העולם ו"הכל נעשה בדברו". ובעקבותינו הדתות המונותיאיסטיות, "האברהמיות" כפי שנוטים לכנות אותן היום במדע הדתות. אל הפליאה מול איתני הטבע נוסף גם הצורך לנהל חברה על פי עקרונות צדק ומוסר, מצד אחד, ועל פי מה שמקנה את הכוח לחכמי הדת לשליטה בהמוני המאמינים, מצד אחר. לנו יש סיפור גן-עדן והגיהינום, שם מתוגמלים עושי הטוב ונענשים עושי הרע. הרבנים הם הקובעים מהו טוב ומהו רע על פי ההלכה, בתיווך "גדולי התורה", "מועצת החכמים", וכיו"ב.

      ההודים פיתחו תפישת עולם שונה, אותה סקרתי ברשומה הזאת. תפישה זו התפתחה בתרבות הוודית, שהייתה תרבות הקרבת קורבנות דומה לשלנו בימי התנ"ך, וגם שונה ממנה. בעלי המונופול על הידע היו הכוהנים, הברהמינים. הם תיווכו בין האדם לאלים. היו אנשים שמרדו במוסכמות ובממסד הברהמיני. הם יצאו להתבודד בהרים, ביערות, במערות והגיעו ל"הארה" לטענתם. לא ניתן להעביר את תוכן ה"הארה" במילים, אך בכל זאת ניסו להעביר אותה. נאמר בתמצית שהאמת איננה המציאות האמפירית, כפי שהיא נתפשת, אלא היא נמצאת בממד אחר וזקוקה לאמצעי הכרה אחרים. ובעיקר, ההגעה להכרה האחרת, ל"שחרור", היא פרי מאמציו של הפרט ואינה תלויה בתיווך הכוהנים. מתפישה זו נוצרה תורת האדוואיטה וודאנטה, שכל הדת ההינדואית כיום מושפעת ממנה, ותקצר היריעה מלפרט.  

      באשר ליחס לנשים - בכל חברה יש חריגות, כולל בחברה ההודית. קשה להכליל כשמדובר באוכלוסיה של למעלה מ-1.300.000.000נפש!

      כל טוב, עמוס.

        15/7/19 20:16:

      האקסיומה ההגיונית מאוד פשוטה

      ההוויה נצחית האפשרויות אינסופיות

      ברור שההוויה היתה קיימת לפני ה"בריאה"

      זה עדיין לא נותן תשובה למה דווקא לאחר הבריאה - כל היצורים צריכים להתגלם בגוף שוב ושוב ושוב

      ומי /מה קובע מתי האטמן ראוי למוקשה.

      באופן אישי מקווה שמגיעים לשלווה וסיפוק אינסופי - הרבה יותר מהר מאשר חזרה אינסופית לתוך העולם הזה

      שזמנו מוגבל.

      לפני כמה ימים צפיתי באיזושהי תוכנית הקשורה ליחס לנשים בחברות שונות בעולם - כולל בהודו ובדת ההינדית והבודהיסטית. על פי התוכנית היחס לנשים נוראי, וזאת בניגוד חריף לאמירות השונות שמדברות על אהבה.

      איך אפשר לדבר על אהבה והתעלות אם היחס לנשים כל אכזרי וקשה
      (לא רק, אבל גם בחברה ההודית/הינדואית/בודהיסטית).

        15/7/19 19:20:

      צטט: א ח א ב 2019-07-15 14:25:38

      עד כמה התהליך מלווה בשאילת שאלות ?

      תודה רבה, אחאב.

      כמו בכל חברה, יש רמות שונות של הבנה והעמקה בכל התחומים, כולל בענייני פילוסופיה ואמונה.

      אחת מהאסכלות הגדולות של היוגה נקראת "ג'ניאנה יוגה" - "היוגה של הידיעה" - הנקראת גם "ראג'ה יוגה" - "היוגה המלכותית". עיקרה של השיטה הוא לימוד ועיון, בצד מדיטציה, ויש אפילו ענף שלם הגורס שלימוד כתבי הקודש וההעמקה בהם בסופו של דבר מביאה ל"שחרור". שיטה זו כוללת כמובן גם שאלת שאלות, וחייב להיות בה גורו, שבעצמו הגיע להארה, ויכול לסייע לתלמיד שוחר האמת לפתור את בעיותיו וספקותיו. למרבה הפלא, שלב הלימוד הזה נמשך 12 שנים, כמספר שנות הלימוד אצלנו, עד שהולכים להשכלה הגבוהה.

      כל טוב, עמוס.

        15/7/19 19:08:

      צטט: ~ ~ 2019-07-15 00:26:26

      משהו חסר בכל התהליך הזה.

      מתי כל זה (האטמן שהתגלם בגוף) התחיל, ולמה?

      מה ומי גרם לשרשרת הזאת להתחיל ומה הסיבה.
      תודה על הביקור ועל ההתעניינות.

      השאלה שלך העסיקה ועדיין מעסיקה את העוסקים בתרבות ההינדואית. יש סיפורי בריאה רבים בהינדואיזם שבכולם היה משהו לפני בריאת העולם. 

      גם אצלנו כך - אלוהים היה קיים לפני הבריאה, תוהו ובוהו וגם מים. אי-אפשר בלי קבלת משהו כאקסיומה. גם בסילוגיזם הלוגי של אריסו, כשהולכים אלורה מגיעים לסיבה הראשונה, שהייתה קיימת מבלי שהיה גורם לקיומה.

      מקווה שלא הלאיתי מדי, עמוס. 

          

        15/7/19 14:25:
      עד כמה התהליך מלווה בשאילת שאלות ?
        15/7/19 00:26:

      משהו חסר בכל התהליך הזה.

      מתי כל זה (האטמן שהתגלם בגוף) התחיל, ולמה?

      מה ומי גרם לשרשרת הזאת להתחיל ומה הסיבה.

        

        14/7/19 23:39:

      צטט: תכשיט 2019-07-14 19:21:55

      מעניין.... שבוע טוב...

      תודה רבה, רחלי.

      אני גיליתי שזה תחום מעניין כבר בבר-מצווה שלי.

      כל טוב, עמוס.

        14/7/19 19:21:
      מעניין.... שבוע טוב...

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין