עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סל התרבות של יפיתוש

    בלוג עם המלצות על מסעדות, מוצרים, אירועים,ספרים, טיולים ומתכונים

    סל התרבות של יפיתוש

    בלוג עם המלצות על מסעדות, מוצרים, אירועים,ספרים, טיולים ומתכונים

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    עונת החתונות החלה ואיתה מסיבות השחרור ברבנות

    0 תגובות   יום חמישי, 13/6/19, 17:49

     

     

    ''

     

    עונת החתונות החלה ואיתה מסיבות השחרור ברבנות אחרי הרבנות זה הילדים כולם אומרים, ומה איתנו ההורים ? התגרשתם , לאן הולכים ? ומה עושים עכשיו ? שלום כיתה א’ או יותר נכון גימל , אם חשבנו שנקבל 100 ימי חסד מהחיים או עזרה מחברים, אז זהו שלא.... אולי מצפה לנו מסיבת שחרור ? או מסיבת רווקים ? או אולי סתם יציאה עם חברים ? תחשבו שוב. אם חשבתם שתמצאו חבר או חברה בסטאטוס שלכם או נשוי אחד שאשתו עוד לא התחילה לדאוג כי הרי ידוע זה מדבק (הגירושין או החרמנות לא ברור עדיין)…אז שוב אתם טועים. במקסימום תפגשו שוב את הגרושה במסיבת הכיתה, כי גם מזה לא תהיה מסיבת שחרור עדיין. אם אתם מתחילים להבין את המסר , או שאולי כדאי שנתחיל מהתחלה אם קצת מצב רוח חיובי לא יזיק. או במקרה שלנו הרבה מצבי רוח...חיובי, פחות. החיים מתחילים עכשיו , מחדש, חדש, אם הלכתם לחדר נעורים או על הספה אצל ההורים לתקופת צינון או לשנים, סביר להניח שתעברו את החורף עם מרק עוף או מפרום רק שהסיכוי שההורים יעזבו לפניכם לבית אבות יהיה גדול יותר מהסיכוי שלכם לצאת מהספה בזוגיות חדשה.. אז כדאי שתיקחו הרבה אוויר ו2 אדוויל לכאב ראש , או הכי טוב שתשנו על הרעיון מחדש והדגש על החדש. אז אחרי שדיכאתי אתכם קצת, לא באמת , חלק מהתהליך שלנו להתמודדות זה ה"לבד" , הרבה לבד זה לא משנה אם אתה האב או האם בהורות משותפת, סביר להניח שתמצא או תמצאי את עצמך לבד בשני או בשלישי ובכל סוף שבוע שני . ויש רגעים של לבד שטוב לנו ופאן לנו, ויש רגעים ב-לבד שזה תחושה של לבד אותו הלבד אבל , ההבדל העיקרי הוא לאן המחשבות שלנו מפליגות, מאד תלוי, בפוסט שנתקלנו בפייס או בפוסט טראומה שלנו מהפרידה והתחושה של הבדידות ממש הופכת לקרה ומציפה את המחשבות. היכולת של המוח שלנו לתת למחשבות להפליג ולנווט ממש כמו קפטן של ספינת פליטים שיצאה עכשיו מצפון אפריקה ומתחילה להפליג לכל הכיוונים בחיפוש אחר נמל מבטחים עם כל החששות והפחדים. מצד אחד אנחנו כמו לביאות שמגדלות את הגורים , ומצד שני שזה מגיע לנפש שלנו אנחנו יותר כמו עכברים הבורחים לתוך החורים להימנע מלהרגיש. לפעמים לוקח לנו כמה שנים עד שהלב יוצא מהקפאה, וגם אז כמו עכברים במחילה, ברגע שמרגישים קצת אהבה חוזרים בריצה למחילה שחלילה לא ניפגע. כי מה זה בעצם כמה שנים לבד אם אנחנו פגועים , או עלולים להיפגע, ורגשות אשם מציפים אותנו ביחד עם כעס על ההורים, כי מי אשם במצבנו? אם לא בעצם את מי נאשים ? ובכלל אם חווינו פגיעה באגו, ובן הזוג שלנו כבר הסתדר, אז הלב שלנו אפילו יקפא ויתאבן במקרר אפילו עוד יותר. אז מה משותף לנו הגרושים, חוץ מבאנג'י בלי חבל וצניחה בשמי הארץ, הרי הכי חשוב לנו זה הילדים, לא? ומה בעצם קובע אם טוב לנו או רע ? אם שחררנו את העבר והאם כל זה זו האמת או רק במחשבות ? האם באמת מנסים לחיות את החיים ולהנות ? או לתת מעוף למחשבות שמורידות , כי מה זה באמת משנה אם יש לו או אין לו או לה זוגיות או מה הסיבה שהתגרשנו , כי הלמה לא חשוב , מה שחשוב זה האיך ,איך אני מפה הולך לעוף על החיים , ולהבין שזה הכאן ועכשיו הזמן להתחיל מהתחלה ולבנות את הכל כמו שחלמנו על אהבה ורגעים של האושר רק בלי התירוצים. הכותב הינו אלון מוזס , מאמן ומטפל אישי וזוגי, מנחה סדנאות NLP. www.alonmozez.com

    דרג את התוכן:

      פוסטים אחרונים

      ארכיון

      פרופיל

      יפיתארז
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין