עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הסליק

    12 תגובות   יום חמישי, 9/5/19, 00:32

    הסליק

     

    זהו סיפור שכתבתי מזמן, הכלול באסופת הסיפורים בספרי החדש – "פנינת השומרון". בתוכנו הוא מחבר בין יום הזיכרון לשואה לבין יום העצמאות, ולכן העליתיו עתה ל"קפה".

     

    בספרו האוטוביוגרפי של ד"ר שלום אילתי (קפלן) "לחצות את הנהר", מתאר המחבר כיצד כילד בן שמונה בערך בגטו קובנה, הכין יחד עם אמו דוד כביסה, שבו טמנו את התעודות והחפצים החשובים ביותר שלהם, וקברו אותו עמוק באדמה, כדי שלא ייפול בידי הגרמנים. אם לא יצליחו לשרוד, תישאר אחריהם עדות, ואם ישרדו יוכלו לחזור ולאסוף אותו. לאחר "שחרור" ליטא על ידי הסובייטים, הגיע המחבר, בגיל אחת עשרה, אל הגטו השרוף, והצליח להציל מן ההריסות את הדוד המפוחם, ששרד את שריפת הגטו, ועמד במשימת שמירת תכולתו.


    סיפור ההטמנה של דוד הכביסה, הזכיר לי אירוע מזמן המנדט הבריטי בארץ, כשהייתי בערך בן גילו של המחבר. איני מנסה להשוות את שעבר עליו עם החוויה שלי. מדובר בעולמות שונים, בעלי עוצמות שונות, אולם בשני המקרים מדובר בילד יהודי תחת שלטון עוין.

     

    הייתי (ונותרתי) אספן כפייתי גם בכך מצאתי דמיון לילד שלום קפלן. בעיקר הייתי גאה באוסף הבולים שלי, שתחילתו בבול אנגלי עם דיוקן המלך ג'ורג' השישי, שאותו מצאתי ביום חורף גשום אחד, כשהייתי בן ארבע וחזרתי מן הגן. מקטנות הייתה לי נטייה גם לנשק ולתחמושת, אך לא הייתה לי נגישות לנשק של אבי הנוטר, לכן הסתפקתי באיסוף תחמושת. היו לי תרמילים של כדורי רובה, ושל כדורי סטן, שאותם הייתי מסדר לפי הגודל, הסוג ושנת הייצור. היה לי אפילו מכסה של פגז מרגמה 52 מ"מ. עיקר גאוותי היה על כדור חי של רובה אנגלי, שמצאתי יום אחד בשדה. הפרדתי ממנו את הקליע. את אבק השריפה הכנסתי לתוך בור קטן באדמה, והצתתי אותו יחד עם חבריי, באמצעות שביל דק מאותו אבק השריפה. נהנינו מאד מן הלהבה המתפרצת, ולא חשבנו שאולי זה מסוכן. התרמיל הריק עם ה"פיקה" החיה, שהיה ישן וצבעו כהה, התוסף לאוסף.

     

    הייתי בן שמונה בערך, כשיום אחד נפוצה שמועה שהבריטים עומדים לערוך חיפוש אחר נשק ותחמושת בלתי חוקיים. בתמימותי הייתי משוכנע שגם האוסף שלי עלול להיתפש כ"בלתי חוקי", והחלטתי להצילו מידי הנוגש הזר. מצאתי קופסת פח של תה ציילוני עם מכסה, שהתאימה לצרכיי, והכנסתי לתוכה את אוצרותיי.

    ליד קיר ביתו של בעל הבית – אנחנו גרנו בשכירות בצריף שבחצר – חפרתי גומה עמוקה, ולתוכה הכנסתי את קופסת הפח, עטופה בצמיג גומי ישן, שלקחתי מערימת האשפה של המוסך הסמוך. כיסיתי את הקופסה באדמה, והסוויתי את עקבות החפירה בפיזור עשב יבש.

    בציפייה דרוכה חיכיתי לחיילים הבריטים, אך הם לא הגיעו וחיפוש לא נערך. המנדט נמשך עוד כשנה, והאוסף חיכה ב"סליק" להסתלקות הבריטים מן הארץ. בקיץ 1948, בעיצומה של מלחמת השחרור, כשאבי שירת בחטיבת אלכסנדרוני, עברנו לבית חדש משלנו, בשיכון שבפאתי המושבה. לפני העזיבה, הלכתי בהתרגשות לאסוף את המטמון שלי. חיפשתי, ולא מצאתי. עד היום נשארתי עם התהיות האם שכחתי את מיקומה המדוייק של הקופסה? האם לא חפרתי מספיק עמוק? האם מישהו אחר גילה את המטמון?


    כל היודע דבר על הסליק שלי, מתבקש להאיר את עיניי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/5/19 00:57:

      צטט: אהובהקליין 2019-05-16 22:27:41

       הטקסט יפה ומעניין- כדרכך בקודש.

      אכן הייתה לך ילדות  עם חוויות.חיוך

      אהבתי גם את הסיומת- הנותנת  דרור למחשבה ולדמיון של הקורא.

       יישר כוח!

       בשורות טובות.


       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      שמח שאהבת.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        16/5/19 22:27:

       הטקסט יפה ומעניין- כדרכך בקודש.

      אכן הייתה לך ילדות  עם חוויות.חיוך

      אהבתי גם את הסיומת- הנותנת  דרור למחשבה ולדמיון של הקורא.

       יישר כוח!

       בשורות טובות.


       בברכה

       אהובה.

        15/5/19 00:11:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-05-14 23:13:37

      תודה. לנו, מי שנולד לתוך "מדינה מוכנה" קשה לשער ולתפוס את הדברים שתיארת. מקבלים את המציאות המוכרת כולל הסובריניות כמובן מאליו...

      תודה רבה, מכבית.

      אני כתבתי סיפורים שהיו זכורים לי מילדותי, ולא התכוונתי לתעד דבר. אולם, בין התגובות שאני מקבל לסיפוריי אלה, יש כאלה המציינים שמן הראוי היה לפרסמם, על מנת להעביר משהו מאווירת אותם ימים של טרום מדינה.

      כל טוב, עמוס.

        15/5/19 00:06:

      צטט: באבא יאגה 2019-05-14 19:02:03

      נהניתי, אחפש את הסליק שלך

      תודה רבה, אסתר.

      כשתמצאי - אנא הודיעי לי.

      כל טוב, עמוס.

        15/5/19 00:05:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2019-05-14 11:35:37

      סיפור מעניין. רק אתמול בלילה ראיתי תוכנית אשר בה משפחה מכובדת באנגליה ובזמן המלחמה. גם הם "תפרו" לעצמם מחבוא, סליק אטום מתחת לאדמה. זאת בתקווה לסיום המלחמה ולפני שיכבשו גם את אנגליה.

      אל המטמון, השימור, הם גם הכניסו את הרולס רוייס שלהם. כיום הוא נימצא כסמל במוזיאון.

      תודה רבה, עמנואל.

      אני יכול להבטיחך נאמנה, שקופסת התה הציילוני הייתה יותר קטנה מן הרולס רויסחיוך.

      כל טוב, עמוס.

       

        15/5/19 00:02:

      צטט: גליה ק 2019-05-13 11:42:09

      היית ילד שובב...

      תודה רבה, גליה.

      שובב וחסר אחריות, ובמידה רבה גם טיפש.

      מקווה שלמדתי לקח במשך השנים. לפחות אני יכול לומר שבשנתי השמונים כבר אינני שובב.

      כל טוב, עמוס.

      תודה. לנו, מי שנולד לתוך "מדינה מוכנה" קשה לשער ולתפוס את הדברים שתיארת. מקבלים את המציאות המוכרת כולל הסובריניות כמובן מאליו...
        14/5/19 19:02:
      נהניתי, אחפש את הסליק שלך

      סיפור מעניין. רק אתמול בלילה ראיתי תוכנית אשר בה משפחה מכובדת באנגליה ובזמן המלחמה. גם הם "תפרו" לעצמם מחבוא, סליק אטום מתחת לאדמה. זאת בתקווה לסיום המלחמה ולפני שיכבשו גם את אנגליה.

      אל המטמון, השימור, הם גם הכניסו את הרולס רוייס שלהם. כיום הוא נימצא כסמל במוזיאון.

        13/5/19 11:42:
      היית ילד שובב...
        9/5/19 11:58:

      צטט: sari10 2019-05-09 11:10:58

      סיפור מעניין... והתהייה נשארת.

      תודה רבה, שרי.

      תהייה בת 71!

      חג שמח, עמוס.

        9/5/19 11:10:

      סיפור מעניין... והתהייה נשארת.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין