עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    כן על החפץ לבדו ועל הפרידה גם*

    32 תגובות   יום ראשון, 5/5/19, 15:43

    חברה טובה שלי נפרדת מהחיים.

    בשל מחלתה נמאס לה לחיות, כך אמרה. הלוואי שאתבדה, אבל אם לא יקרה נס, היא לא תשאר בינינו עוד ימים הרבה. 

    ואני מה –  משליכה  לפח  את נעלי ההתעמלות שנתנה לי, כשכאבו  רגליי.


     ''

    לא סמלים ולא מטפורות  ולא נעליים, זאת אומרת, כן נעליים,  נעליים שהתבלו.

    במחשבה שנייה גם אילולא היו מתבלות, הייתי משליכה אותן.
    מפני שכל פעם כשנעלתי אותן באחרונה, נצבט ליבי על הפרידה  הצפויה, ועל חוסר האונים שלי מול הפרידה, או מול  זרימת החיים, או השנויים המתמידים, שאינם אלא החיים עצמם,  שאינם אלא צעד ועוד צעד בדרך אל המוות. אין כמו נעליים להעמיס עליהם את משמעות הדרך,  ואף שלא רציתי הפכתי את נעלי ההתעמלות  הבלויות, שנתנה לי החברה שלי, לסמל.
    כאילו שהחברה שלי וכאילו שהיחסים בינינו לא היו אלא נעלי ההתעמלות הבלויות.

    אשליך אותן, אמרתי, ויוקל לי.

     

    לשוא.

     

    לקח העבר זכור לי ממיתות קודמות של מי שהיו קרובים לליבי. 
    כמעט באופן לא רצוני,  אני משתמשת בשרש,  ז.כ. ר,  שאילולא המשמעות שהוא נושא, לא היינו מי שאנחנו, ובוודאי  לא היינו נבדלים זה מזה, ולא היתה לנו זהות או תרבות, או היסטוריה, או יכולת למידה  ועוד מאות כשורים שמפרה ומפעיל הזכרון.

     

    מה אני זוכרת מאימי, למשל, שנפטרה בדמי ימיה, לפני שנים הרבה.
    או נכון יותר, באיזו נקודה ניצת  בי הזכרון על אימי. מה קורה לפני שאני נזכרת בפניה הבהירות, או באוקיינוס העמוק של עיניה, שאף פעם לא ירדתי לעומקו, אף שכל ימיי השתוקקתי, או בצבעי הירוק שאימי אהבה ללבוש, או באש  וגופרית שהטיחה בי, ואני כדי להימלט, הבטתי בוורידי צווארה התופחים מכעס והתפללתי שלא יתפוצצו, שלא תמות לי, או שיתפוצצו, ושתמות, סוף- סוף. 

     

    מהו הדבר הראשון שבו אני נזכרת לפני כל מה שמניתי  לעיל, מה מבזיק  ראשון בראש, בזכרון האין-סופי של דמות  אימי?
    מה אם  לא המעיל הירוק שלה, שנותר כבד על זרועי, בפרוזדור ההמתנה בבית- החולים, עוצמתו של  צמר המוהר הרך שממנו היה עשוי, שהתחיל פתאום לגרד את עור הזרוע,  הגרוד שהתפשט לגבי, שכלל לא היה חשוף למגע הצמר, ומה אני עושה עכשיו עם המעיל המחורבן, ועם התיק החום שלה, החלק,  על כל תכולתו, זאת אומרת, הליפסטיק שלה והראי הקטן, והממחטה, וכל הכתובות, ופנקס הטלפונים והעט שלה, ופתקים בלויים עם מלה או שתיים בכתב ידה הגדול, המשתלח, המתפרע כמוה, בפולנית כמובן, כאילו שביום הזה רק כדי  לעשות לי דווקא ולהוציא אותי מדעתי, את כל העולם כולו היא דחפה לתיק, כדי שאתבלבל ואטבע בין כל החפצים, ולעולם לא אשכח.

     

    לא שכחתי.

    ועד כמה בדיעבד אני אסירת תודה לצמר המוהר הירוק, שגרד כל-כך את עורי והסיח לשבריר שניה את דעתי מהמוות, שאילולא הגרוד לא הייתי יכולה להכיל.

     

    אולי בגלל שכל חיי התחככתי ואני מתחככת במוות,  ואולי רק נדמה לי, שיותר מאחרים, אני מתה על חפצים!
    חפצים מכל הסוגים והמינים.
    אני יודעת שהטהרנים למיניהם ועדרי המצהירים על הסתפקות במועט, יעוטו על ההצהרה שלי ויעקמו את אפיהם  הצדקניים.

     

    חפצים, מי צריך עוד ועוד חפצים בחברת השפע המערבית, הרי אנחנו טובעים בחפצים, הם צועקים, ובצדק, כמובן, אבל כל עוד יימשכו חייו של המין האנושי, כל עוד נהיה נדונים למוות מרגע היוולדנו - לא נוותר על החפצים!
    גם אם נפתחַ תאוריות מפה עד הודעה חדשה בגנות החפצים, דבר לא יעזור, כל עוד הזכרון בונה את תולדות חיינו – נחפוץ בחפצים!

    במילים אחרות, בני אדם אנחנו, משמע, חפֵצים אנחנו בחפָצים!

     

    אפילו הפרעונים במצרים העתיקה, שחשבו עצמם בחייהם ובמותם אלוהים, ידעו בליבם, שאינם אלא בני מוות. הראייה – קבריהם - על כל החפצים והחרבות וכלי האוכל וכלי הפולחן וכל  הפצ'יפקעס שבהם מלאו  אותם. כל עוד יהיו להם  חפצים , חשבו,  יזכו בנצח.

     

    אנחנו בחברת השפע, כל אחד לפחות פרעה במצרים. הבו לנו חפצים, הקיפו אותנו בהם, כן, כן, לקבר ניקח אותם אתנו. אבל בינתיים, בזכותם, מי בכלל חושב על הקבר.

    אחרת, לשם מה לנו כל הזבל.  הרי יכולנו למנות על אצבעות יד אחת את החפצים ההכרחיים לקיומינו. ומתי בכלל נשתמש בערמות.

     

    אף על פי כן, חפצים אמרנו, סמי הרגעה אמרנו, סמים זמניים, מלאכי תעתוע ודמיון, שבזכותם אנחנו מערימים על הזכרון, מטמטמים את עצמינו, שוחים באשליית הנצח – וכי יכולנו אחרת,  וכי יכולנו לחיות רגע בלעדיהם!

     

    ועוד אבסורד בחפצים, אף שהם מסמאים את עינינו, משכיחים את מותינו , מסממים את מוחינו ונוטעים בנו חלומות שוא על נצח ושאר יוהרה, בו בזמן  אינם אלא המצתים של הזכרון וחומרי הדלק העיקריים שלו, בונים את משמעויות חיינו ונושאים אותן, בה בעת. ובתור שכאלה, כן, כן, הם גם  מזכירים לנו לפעמים את מותינו.

     

    איך היינו בונים בלעדיהם את הזהות שלנו. 

    אילולא החפצים, איך היתה לנו בלעדיהם, מסורת, היסטוריה.
    איך היינו זוכרים את השבת, למשל, אילולא נרות הזכור והשמור.
    איך היינו לעם, עדים ליציאת מצריים, למעמד הר סיני, בלי לוחות - הברית, למשל.
    אם כי, מיד אני נזכרת בנפוץ הלוחות, ובוודאי כבר אז, משה ידע,  את הסכנה שבהאלהת החפץ ומצא לו סיבות לנתץ אותו, ואף שהיהדות כל כך נזהרת בהם,  במקום לוחות הברית,  באו חפצים אחרים.

    ואיך היינו מחכימים ללא החפצים שמזכירים לנו את העבר, ואיך היינו לומדים, בקיצור, איך היינו כל מה שאנחנו,  בלעדיהם.

     

    קדימה, רוצו לשווקים, לחנויות, לקניונים, למכירות פומביות, תשכחו מהחובות, ימות האוברדפט, קנו עוד ועוד חפצים, ישנים, חדשים, רהיטים, בגדים, קנקנים, תצלומים, סכו"מים, ציורים. תקנו, תצברו, תאספו, בנו חומות של חפצים, חסמו את המוות הבן זונה, בלאו הכי, תמותו.

     

      

    *את הרשימה  למעלה כתבתי לפני כעשר שנים. חודש אחרי שכתבתי אותה, מתה חברתי. נומיקו פרסמה פה רשימה על ארעיותם של דברים ונזכרתי במה שכתבתי אז.

     

    לזכרה של מלי רבינא 


     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה


    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/5/19 22:30:

      צטט: נומיקן 2019-05-16 21:02:59

      מרתק מרתק, מעניינת התגובה ההפוכה שלי ושלך, חפצים מעיקים אלי, איבדתי את התשוקה אליהם דווקא בעקבות המוות סביבי. אבל, מתי G. זהוא אספן כפייתי, מאזן אותי... והבית עמוס חפצים, למזלי, חפצי אמנות.
      גם אצלי זה בעיקר אמנות
        16/5/19 21:02:
      מרתק מרתק, מעניינת התגובה ההפוכה שלי ושלך, חפצים מעיקים אלי, איבדתי את התשוקה אליהם דווקא בעקבות המוות סביבי. אבל, מתי G. זהוא אספן כפייתי, מאזן אותי... והבית עמוס חפצים, למזלי, חפצי אמנות.
        14/5/19 21:08:

      צטט: רונית אברהם 2019-05-14 18:03:55

      מאוד מבינה לליבך.

      מזל שע"פ ההלכה אין לקבור דבר עם המת, אחרת אפילו מנוחה אחרונה מהחפצים לא הייתה מתאפשרת. 

      אני משתדלת לנהוג ע"פ הכלל "ישן מפני חדש תוציאו" (טוב, רוב הזמן, בכל זאת בת אנוש אני...)

      כלל נוסף שלי, אין רהיטים יקרים או דברים שאצטער כשאצטרך להחליפם. את זה למדתי כשבאו הילדים ואח"כ גדוד חתולים וכלבה.אני לא מצטערת על כך, מה שחשוב לי שווה יותר מחפץ כזה או אחר.

       

      משתתפת בצערך על אבדן אמך ואבדן חברתך, מקווה שהזכרונות הטובים הם סוג של נחמה.  

       

      תודה רבה, רונית, "אין רהיטים יקרים או דברים שאצטער כשאצטרך להחליפם" גם לי כך, בחפצים לא התכוונתי לחפצים יקרים. אם כי לאמנות יש לי חולשה, היא פוחתת עם השנים

       

        14/5/19 18:03:

      מאוד מבינה לליבך.

      מזל שע"פ ההלכה אין לקבור דבר עם המת, אחרת אפילו מנוחה אחרונה מהחפצים לא הייתה מתאפשרת. 

      אני משתדלת לנהוג ע"פ הכלל "ישן מפני חדש תוציאו" (טוב, רוב הזמן, בכל זאת בת אנוש אני...)

      כלל נוסף שלי, אין רהיטים יקרים או דברים שאצטער כשאצטרך להחליפם. את זה למדתי כשבאו הילדים ואח"כ גדוד חתולים וכלבה.אני לא מצטערת על כך, מה שחשוב לי שווה יותר מחפץ כזה או אחר.

       

      משתתפת בצערך על אבדן אמך ואבדן חברתך, מקווה שהזכרונות הטובים הם סוג של נחמה.  

        14/5/19 17:43:

      צטט: * חיוש * 2019-05-14 08:06:39

      חברה יקרה

      כמה עצב חשתי כשקראתי את הפוסט על חברתך שהלכה לעולמה

      כל כך נכון מה שכתבת על עניין החפצים

      הירהרתי לעצמי שישנם חפצים שאנני יכולה להיפרד מהם גם תמונות ומזכרות

      ואפילו פתקיות ברכה ואיחולים שדפיהם פשוט הצהיבו גם אם הם משרים עליי

      תחושות של עצב וגעגוע

      מי ייתן ותחיי חיים ארוכים וטובים, מלאיי בריאות 

      * יום טוב 

       

      אמן, תודה רבה על האיחולים, חיוש, רק טוב וחיים ארוכים ובריאים

        14/5/19 17:41:

      צטט: ~בועז22~ 2019-05-14 02:37:59

      אדם מתחיל למות, ברגע בו הוא נולד..., כך אומרים. ובאשר לחפצים - כנראה שאמות, עני. אמי-שתחיה, שכנראה ממנה אני שאבתי את הגן האחראי על העניין, כאשר היא רוצה בהבזק מעברה, פותחת אלבומי תמונות, למשל..., וחיבוק, איך אפשר בכלל למצוא מילים מנחמות (אפילו ועברו 10 שנים)?, אין. יש ולפעמים אוכל, מנחם. אז..., חיבוק, אפילו אחרי 10 שנים..
      חיבוק הוא תמיד נחמה, תודה רבה, בועז.

       

        14/5/19 08:06:

      חברה יקרה

      כמה עצב חשתי כשקראתי את הפוסט על חברתך שהלכה לעולמה

      כל כך נכון מה שכתבת על עניין החפצים

      הירהרתי לעצמי שישנם חפצים שאנני יכולה להיפרד מהם גם תמונות ומזכרות

      ואפילו פתקיות ברכה ואיחולים שדפיהם פשוט הצהיבו גם אם הם משרים עליי

      תחושות של עצב וגעגוע

      מי ייתן ותחיי חיים ארוכים וטובים, מלאיי בריאות 

      * יום טוב 

        14/5/19 02:37:
      אדם מתחיל למות, ברגע בו הוא נולד..., כך אומרים. ובאשר לחפצים - כנראה שאמות, עני. אמי-שתחיה, שכנראה ממנה אני שאבתי את הגן האחראי על העניין, כאשר היא רוצה בהבזק מעברה, פותחת אלבומי תמונות, למשל..., וחיבוק, איך אפשר בכלל למצוא מילים מנחמות (אפילו ועברו 10 שנים)?, אין. יש ולפעמים אוכל, מנחם. אז..., חיבוק, אפילו אחרי 10 שנים...
        13/5/19 22:32:

      צטט: אהובהקליין 2019-05-13 21:48:58

       יקירה.

      נשיקה

       לקחתי מאד קשה מה שכתבת על אותה חברה.

      הלוואי שיקרה לה נס- ולפתע תרגיש יותר טוב.

       בברכה

       ובשורות טובות.


       אהובה.

       

      תודה רבה, אהובה. לה דבר לא יעזור, היא מתה לפני עשר שנים

        13/5/19 22:30:

      צטט: תנועת כמוך 2019-05-13 21:35:20

      שולח כוכב עם תמיכה והשתתפות בצער

       

      תודה לך

        13/5/19 21:48:

       יקירה.

      נשיקה

       לקחתי מאד קשה מה שכתבת על אותה חברה.

      הלוואי שיקרה לה נס- ולפתע תרגיש יותר טוב.

       בברכה

       ובשורות טובות.


       אהובה.

        13/5/19 21:35:

      שולח כוכב עם תמיכה והשתתפות בצער

        13/5/19 20:58:

      צטט: bonbonyetta 2019-05-13 20:37:52

      *

       

      גם אני במקרים מסוימים מייחסת לחפצים משמעות מעבר למקובל, נקשרת אליהם, אפילו קוראת להם בשמות. במקרים מסוימים.

      קשה להיפרד גם מאנשים שאת קשורה אליהם ואוהבת, וגם מחפצים כאלה.

      לפעמים חפצים שונים מסיבות שונות מתחילים להפריע לך, ואת נאלצת להיפרד מהם ולזרוק אותם.

      נכון, בונבון. תודה לך

       

        13/5/19 20:37:

      *

       

      גם אני במקרים מסוימים מייחסת לחפצים משמעות מעבר למקובל, נקשרת אליהם, אפילו קוראת להם בשמות. במקרים מסוימים.

      קשה להיפרד גם מאנשים שאת קשורה אליהם ואוהבת, וגם מחפצים כאלה.

      לפעמים חפצים שונים מסיבות שונות מתחילים להפריע לך, ואת נאלצת להיפרד מהם ולזרוק אותם.

       

        11/5/19 23:15:

      צטט: דוקטורלאה 2019-05-11 21:31:21

      הקשר לחפצים הוא כמובן אישי. עבורי, קשה לחזות בחפצים שניתנו לי על ידי חברות וקרובי משפחה שאינם עמנו. אפילו מכתבים שנכתבו אלי מאותם חברות וקרובים אני משאירה בארון שאינני ניגשת אליו. כך נשמר הזיכרון ופחות מכאיב.
      מבינה זאת לגמרי

       

        11/5/19 21:31:
      הקשר לחפצים הוא כמובן אישי. עבורי, קשה לחזות בחפצים שניתנו לי על ידי חברות וקרובי משפחה שאינם עמנו. אפילו מכתבים שנכתבו אלי מאותם חברות וקרובים אני משאירה בארון שאינני ניגשת אליו. כך נשמר הזיכרון ופחות מכאיב.
        9/5/19 11:40:

      צטט: ארנה א 2019-05-09 11:33:17

      כמה טוב לך ומוצלחת את, שיש בך את הכישרון להביע את המצריך נבירה עמוקה בצורה פשטנית שכזו בתוך חפצי היומיום. אחר כך הבוידם נקי יותר ומרווח. אפשר לנשום.
      נכון, אם כי הבוידעם, אף שמרוקנים אותו, אף פעם לא מתרוקן

       

        9/5/19 11:38:

      צטט: גליה ק 2019-05-09 11:06:36

      נקודת ראייה חדשה ומעניינת ומרתקת
      שמחה שכך, גליה

       

        9/5/19 11:33:
      כמה טוב לך ומוצלחת את, שיש בך את הכישרון להביע את המצריך נבירה עמוקה בצורה פשטנית שכזו בתוך חפצי היומיום. אחר כך הבוידם נקי יותר ומרווח. אפשר לנשום.
        9/5/19 11:06:
      נקודת ראייה חדשה ומעניינת ומרתקת
        7/5/19 06:16:

      צטט: sbhsport 2019-05-07 01:12:16

      שלא נדע צער, ונעליים צריך להחליף בכל מקרה, אבל החיים הם יקרים, גם אם ארעים.
      דווקא בגלל ארעיותם, הם יקרים

       

        7/5/19 06:15:

      צטט: עמנב 2019-05-07 00:35:51

      מעניין ומעורר מחשבה. אני תמיד מתפעל מחדש אצלך מכישרונך לחבר בין דברים. הפעם ציינתי לעצמי איך קישרת באותה רשומה נעליים בלויות עם הפרעונים במצרים. כל טוב, עמוס.
      תודה רבה,ידידי, עלית על משהו שאכן יש בי, לחבר אל הלא מחובר, הראש שלי עושה זאת מעצמו, אם אני מאפשרת לו

       

        7/5/19 01:12:
      שלא נדע צער, ונעליים צריך להחליף בכל מקרה, אבל החיים הם יקרים, גם אם ארעים.
        7/5/19 00:35:
      מעניין ומעורר מחשבה. אני תמיד מתפעל מחדש אצלך מכישרונך לחבר בין דברים. הפעם ציינתי לעצמי איך קישרת באותה רשומה נעליים בלויות עם הפרעונים במצרים. כל טוב, עמוס.
        6/5/19 08:16:

      צטט: barir 2019-05-06 08:13:33

      תודה! התרגשתי ומצאתי את עצמי בכל מני משפטים שלך. באמת תודה.♥
      רק טוב, לוסיה!

       

        6/5/19 08:13:
      תודה! התרגשתי ומצאתי את עצמי בכל מני משפטים שלך. באמת תודה.♥
        5/5/19 19:12:

      צטט: תכשיט 2019-05-05 18:14:40

      עצוב ומרגש....
      כן, תודה רבה, תכשיט

       

        5/5/19 19:11:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-05-05 16:34:26

      יהא זכרה של מלי רבינא ברוך. יחסי אם-בת הם מהמסובכים שביחסים. ויש לי דברים"שורפים" לומר, אמרתי זיק מהם בסיפורון שהחבאתי בארכיון שלי באתר ספרות מסוים, אז לא אחזור עליהם, לא כאן, ולא בימים הקשים הללו. חזקי ואמצי.

      תודה רבה, מכבית. מסכימה שיחסי אם-בת מסובכים ומורכבים.
      אשמח לקרוא כשתרצי

       

        5/5/19 19:09:

      צטט: ~ ~ 2019-05-05 16:27:20

      אצלי הזיכרונות קשורים למצבים, אירועים, יחסים - לא לחפצים.

       

      מבינה לגמרי, אצלי מראה החפצים  מעלה מצבים, אירועים, יחסים...

       

       

        5/5/19 18:14:
      עצוב ומרגש....
      יהא זכרה של מלי רבינא ברוך. יחסי אם-בת הם מהמסובכים שביחסים. ויש לי דברים"שורפים" לומר, אמרתי זיק מהם בסיפורון שהחבאתי בארכיון שלי באתר ספרות מסוים, אז לא אחזור עליהם, לא כאן, ולא בימים הקשים הללו. חזקי ואמצי.
        5/5/19 16:27:

      אצלי הזיכרונות קשורים למצבים, אירועים, יחסים - לא לחפצים.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין