עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אני וחיות אחרות

    רק על עצמי לספר ידעתי?
    ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
    או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
    ולפעמים, רק לפעמים,
    הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
    אני רוכנת קדימה
    ונותנת לה נשיקה

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    אבא

    7 תגובות   יום שבת, 27/4/19, 08:16

    אני אוהבת לקום מוקדם. מין הרגל כזה של שנים.

    בכל פעם שיש לי קצת זמן בבוקר אני נאספת לתוך עצמי בתוך השקט הזה עם כוס קפה ושומעת ברקע את ציוץ הציפורים ואיזה תרנגול עיקש.

    אני נזכרת באבא שלי שהיה עובד קשה כל כך כל השבוע, יוצא לפנות שחר וחוזר גמור ועצבני מאוחר בערב.

    ואיך היתה לו היכולת המדהימה להתחדש בשבת בבוקר, לעמוד על מפתן הבית ככה עם הידיים שלובות לאחור ולהתבונן קדימה בשקט. לפעמים הייתי נעמדת לידו והיינו מתבוננים יחד.

    מדי פעם היה מפר את השתיקה ומסב את תשומת לבי לאיזה פרט - ציפור שהתעופפה לה, או חתול בעשב.

    מספר סיפור על רעננה שהיתה פעם או על תל אביב של ילדותו, ואני מקשיבה, מדמיינת ומתגעגעת למקום ולזמן שמעולם לא הייתי בו.

    מאז ומתמיד היה לי קל יותר לדבר על, ואל אמא. להזדהות אתה ואפילו לכעוס עליה. פחות עם אבא שהוא לא איש של מילים ולא של חיבוקים. משך שנים לא הבנתי אותו, והוא לא ידע איך ״לאכול״ אותי.

    עדיין לא פשוט לי להתקרב אליו, אבל היום אני יודעת להודות (גם הודאה וגם תודה) על היסודות החזקים שהטמין בתוכי.

    תודה לך אבא

    תודה על השקט

    על יכולת ההתבוננות

    תודה על ההומור ועל המבט המבודח על החיים

    עליצות פנימית כזו שצריכה כל כך מעט כדי להתפרץ החוצה, כמו צמח בר שצומח בין מרצפות אפורות

    על האומץ לשבור מוסכמות ולחפש לך עתיד אחר, שונה מזה שהכתיבו לך במשפחת המוצא המסורתית

    על החוסן, הכוחות האדירים והנחישות

    להמשיך ולעבוד בפרך גם כשבריאותך רופפת, לעשות הכל כדי שלנו לא יחסר דבר

    על אהבה ללא תנאי, אהבה צנועה ושקטה שאינה מבקשת דבר לעצמה

    מסירות ונתינה אינסופית שהיא הקרקע מתחת לרגלינו.

    הקרקע מתחת לרגלי,

    ממנה אני צומחת בתקווה שיום אחד אוכל להחזיר לעולם ולו עשירית ממה שקיבלתי.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/5/19 07:25:

      צטט: bonbonyetta 2019-04-29 21:24:21

      *

       

      ככה זה, ברבות הימים, כשאנו מתבגרים, אנו רואים כמה הרבה מההורים שלנו יש נטוע בתוכנו.

       

      מסכימה לגמרי...
        4/5/19 07:25:

      צטט: gerrillateam 2019-04-28 21:04:25

      מרגש. מאוד. ומעורר מחשבה. על האבא שלי, על האבא שאני.

       

      איזה פידבק מרגש, תודה!
        4/5/19 07:23:

      צטט: שטוטית 2019-04-27 10:06:39

      אין כמו אבא.

       

      נכון. אבל אצלי זה קצת מורכב, ולקח לי הרבה זמן ללמוד להעריך ולהוקיר את אבא שלי. אמא היתה הסמכות העליונה בבית והוא קצת היה כמו ״פנקס הקטן״ שיעשה הכל כדי לזכות באהבתה הבלתי מושגת. איש פשוט, שיצא לעבוד כבר מגיל חמש לעזור בפרנסת המשפחה, ונבצר ממנו להמשיך את לימודיו מעבר לחטיבה. אני חושבת שאחד הכעסים הכי גדולים שלי כלפיה, וגם של אחי שהגיע לכך בנפרד (בראש כבר סלחתי מזמן, אבל הלב עוד מתמהמה...) הוא האופן בו הקטינה אותו מולנו. בנוסף לכך חודש לפני שנולדתי הוא חלה באופן חמור. כך שאחי הכירו אבא חזק וחסון שמעולם לא ראה רופא ואילו אני ״זכיתי״ באבא שנאלץ לישון בעמידה כשהוא נשען על כסא נוח בסלון כי הוא לא מסוגל לנשום בשכיבה. אבא שמובהל לבית חולים אחת לתקופה ולא יכל לתת לי את ההגנה והביטחון האבהית ״הרגילה״. למזלי אחי הגדול ממני לקח לידיו את התפקיד ושימש לי כאבא זמני לתקופה. אני חושבת שזו היתה ההצלה שלי.
        30/4/19 21:56:

      צטט: שטוטית 2019-04-27 10:06:39

      אין כמו אבא.

       

        29/4/19 21:24:

      *

       

      ככה זה, ברבות הימים, כשאנו מתבגרים, אנו רואים כמה הרבה מההורים שלנו יש נטוע בתוכנו.

        28/4/19 21:04:
      מרגש. מאוד. ומעורר מחשבה. על האבא שלי, על האבא שאני.
        27/4/19 10:06:
      אין כמו אבא.

      פרופיל

      reverie
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין