עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אני וחיות אחרות

    רק על עצמי לספר ידעתי?
    ניסוי בהתבוננות עצמית במבוך מראות של לונה פארק: אני נשקפת מהן בגדלים משונים, שרוכית וארוכה
    או גוצית ומצחיקה, משוכפלת עד אינסוף.
    ולפעמים, רק לפעמים,
    הבבואה כל-כך חדה ומדויקת -
    אני רוכנת קדימה
    ונותנת לה נשיקה

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    איך עושים את זה...?

    2 תגובות   יום שישי , 26/4/19, 10:41

    ''

     

    -אזהרת קיטש חמורה-

     

    נזכרתי פתאום, לפני עידן ועידנים סגרתי יום עצמאות אחד בבסיס. הציבו אותי לעשות שמירה במוזיאון חיל האוויר הסמוך. אבל כידוע, שמש זה רע לג׳ינג׳ים ואיכשהו על בסיס זה הצלחתי לשכנע את מי שלא היה אחראי שם לתת לי תפקיד חלופי

    כך זכיתי לשבת תחת עץ בכניסה למוזיאון ולמכור בקבוקי שמן זית (25 ש״ח הבקבוק) אותו מוסקות מדריכות המוזיאון עבור טרנר מנהל המוזיאון וראש עיריית ב״ש דאז. תמוה ומעורר שאלות, אכן. אך אנו מרוצים מההטבה בתנאים ולא שואלים שאלות מיותרות.

     

    בכל אופן,

    מתישהו בתחילת היום התיישב לידי איזה סבא חביב. משפחתו נכנסה פנימה והוא, שלתחושתו כבר ראה הכל, החליט לוותר על התענוג ולהמתין להם בכניסה. וכך יצא שדיברנו לנו במשך היום, אני לא זוכרת על מה, רק שהיתה שיחה נעימה ומעניינת. השעות חלפו להן ומשפחתו של הסבא החביב חזרה וביקשה ללכת

     

    והוא קם, אבל לפני שפנה ללכת ביקש לברך אותי, אני מתבאסת שאני לא זוכרת את המילים המדויקות, אבל זה היה משהו בסגנון - אני מאחל לך שתמצאי את החצי השני שלך, את הנפש התאומה שלך, שתקימו יחד משפחה, תתבגרו ותזדקנו יחד ותסתכלו אחורה בגאווה יום אחד על החיים שעברתם.

     

    אני לא יודעת מה גרם לו לאחל לי דווקא את זה, אולי משהו בשיחה שלנו הסגיר את החלום שלי, את הרומנטיקניות והתמימות, אולי סיפר לי על הזוגיות שלו והתלהבתי

    לא יודעת...

     אבל הוא קלע בול למשאלה שלי.

     

    שכחתי מזה למלא שנים ועכשיו פתאום נזכרתי באיזה רצף אסוציאציות. כל כך הרבה זמן עבר... והחלום עדיין נראה רחוק ממני. בינתיים הוא צובר שכבות אבק, ציניות, פרקטיות והכרות קרובה למדי עם הצדדים הפחות אסתטיים שיש בזוגיות:

    המורכבות, השיגרה, הקושי והחמקמקות שבלמצוא ואז לשמור ולשמר.

    ופחד... כל כך הרבה פחד.

     

    פחד מכך שזה יקרה, פחד מכך שזה לא יקרה, פחד לאבד ופחד להיאבד.

    לכל פחד יש את הפחד המשלים/ההופכי ולא ברור מי מביניהם חזק יותר.

     אולי כך נוצר מאזן פחדים - ״מאזן הפחד״

    הם מאזנים ומבטלים אחד את השני ואז יש חוסר תנועה. תקיעות. הימנעות. סטטוס קוו שלא מאפשר התקדמות לכאן או לכאן.

     פלונטר גדול ואיפה קצה החוט שיפתור אותו

    בנוסף, איכשהו עם ההתבגרות וככל שמעמיקה ההכרות העצמית נהיה נעים ונוח יותר ויותר לחיות לבד, עם כל ההרגלים שנבנו, בלי סיבוכים, בלי כאב ראש של הסברים והתחשבות. ועם הלו״ז שהולך ומצטופףאיך בכלל עושים את זה?

     אני פוחדת ששכחתי איך להכניס מישהו לתוך החיים שלי, ואולי אף פעם לא ידעתי...

     

    היי איש זקן וטוב, אתה הכי קרוב לזקן סיני חכם שאי פעם פגשתי. למה הלכת ככה בלי להשאיר הנחיות? אולי תוכל להראות לי את הדרך? לנשוב קצת רוח במפרשים? לתת איזו עצת חכמים, דבר עידוד או תקווה, רמז או סימן שאני בכיוון הנכון?

     

    תודה על הכל,

    שלך,


    חכמה בשמש

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/4/19 19:24:
      מקווה מאוד.
        28/4/19 12:28:

      "be careful what you wish for, it might just come true"

        

      פרופיל

      reverie
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין