עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    צלופחים? צלופחים!

    8 תגובות   יום חמישי, 18/4/19, 17:33

    לאחרונה יצא לאור ספרי השני - "פנינת השומרון" - סיפורים ממושבת ילדותי. להלן אחד הסיפורים מן הספר.

     

    ''

     

    צלופחים? צלופחים! 

     

    "מהם המטוגנים האלה?" שאל בֶּני, חברי לכיתה שנשאר לארוחת הערב, כשאמי הגישה את האוכל לשולחן.

    "אלה אׇאלים", אמרתי.

    "מה?"

    "צלופח זה 'אאל' בגרמנית".

    "אתם אוכלים צלופחים?" שאל בסלידה.

    "כן! אתם לא?"

    "לא, מעולם לא אכלתי צלופחים", ענה כשהבעת הסלידה לא סרה מפניו.

    לא בעיית הכשרות הטרידה את חברי, הוא לא בא מבית דתי. פשוט יצא לצלופח שם רע של מלוכלך וחלקלק, והוא הפך לשם גנאי - סמל של ערמומיות, רמאות וחוסר אמינות. ולא בכדי – הוא אכן חלקלק!

    בימי שבת, אבי ואני היינו יוצאים על האופניים לדוג דגים בנחל התנינים. ברוב המקרים היינו דגים דגי אמנון, שאבי קרא להם "בׇּרֽשים" – דגי המים המתוקים שהכיר בגרמניה. גם דגי בורי היינו מעלים בחכותינו, וגם קרפיונים שברחו מבריכות הדגים – כולם דגים כשרים למהדרין. אולם לעתים היינו דגים גם דגה בלתי כשרה - שפמנונים וצלופחים, ואמי הייתה מכינה מהם מטעמים. את הצלופחים הייתה מטגנת ואת השפמנונים הייתה מכינה במשרה - "מׇרינׇדה".

    אמי לא יכלה לסבול את היצורים החלקלקים - אולי עוד נותרה בה סלידה בלתי מודעת מדגה בלתי כשרה, שספגה בביתה הכשר בפולין. אבי הוא שהיה מנקה את הדגים האלה ומכין אותם עבורה.

    "גם אני רוצה לנקות אאלים!" הייתי מבקש.

    "הם חלקים, חזקים וחמקמקים", היה אבי עונה לי. "זו לא עבודה לילדים".

    שלא כמו הדגים, שהיו מגיעים מן הנחל הביתה מותשים, או מתים, לצלופחים ולשפמנונים היה כוח חיות עצום. הם המשיכו להתפתל בכוח גם שעות לאחר שהוצאו מן המים.

    יום אחד, כשהייתי בן עשר או אחת עשרה, חזרנו מן הדייג, ואבי שפך את הצלופחים מן הסל אל משטח הבטון, שמתחת לברז שבחצר. באותו יום נעתר לי אבי, ונתן בידי צלופח קטן לטיפולי.

    אחזתי בצלופח, וכהרף עין הוא החליק מידי ונפל לאדמה. הרגשתי את הכוח האצור בו ואת חלקלקותו החמקנית.

    "אתה צריך להחזיק בו חזק, חזק", אמר אבי והחזיר לידי את הצלופח, שגרגרי אדמה דבקו בו.

    הפעם הידקתי היטב את אחיזתי ולא נתתי לו להחליק שנית.

    "תחתוך לו את הראש", אמר אבי, ונתן בידי את הסכין.

    חתכתי, וידי קצת רעדה.

    "ועכשיו צריך לפשוט לו את העור".

    "איך?" שאלתי. לא הצלחתי לעקוב בדיוק אחר פעולות פשיטת העור, שביצע אבי בצלופחים. 

    "תחזיק אותו ביד השמאלית קרוב לצוואר החתוך", הראה לי. "ועכשיו תתחיל להפריד ביד ימין את העור מן הבשר".

    נדרשתי להרבה מאד זמן וסבלנות עד שהצלחתי להפריד את טבעת העור סביב צוואר הצלופח, כשהוא ממשיך כל העת, להתפתל בידי.

    "צריך להמשיך ולהוריד את העור עוד כלפי מטה", אמר לי אבי, בשעה שהוא כבר הספיק לפשוט את העור מצלופח נוסף.

    המשכתי לקלף את העור סביב צוואר הצלופח המתפתל והמכה בזנבו, למרות ראשו הכרות. כשקילפתי פיסת עור מספיק גדולה, אחזתי את הצוואר החשוף ביד שמאל, כפי שראיתי את אבי עושה, ובלי העור הצלופח היה הרבה פחות חלק. את ידי הימנית  כרכתי סביב העור שכבר נקלף, ומשכתי כלפי מטה. העור המתקלף השמיע קול תאנייה, כממאן להיפרד מן הבשר. בחיוך של גאוות ניצחון על פניי, הגשתי לאבי את הצלופח המקולף.

    "יפה מאד. עכשיו גם צריך לנקות אותו", אמר.

    באבחת סכין חתך את הצלופח לאורך בטנו ובמיומנות ניקה אותו מקרביו. שטפנו את הצלופחים מתחת לברז והבאנו אותם לאמי, ובערב נהנינו ממעדן מטוגן, טעים להפליא.

    הוריי הגיעו ארצה בשנות השלושים. שניהם באו מבתים דתיים וכשרים. כמו חלוצים רבים אחרים, הם השליכו מאחורי גוום את הגלות, ואתה גם את המסורת היהודית שספגו בבית, על מנת לבנות חיים חדשים בארץ ישראל. אבי אף הגדיל לעשות, ואפשר לומר שהפך ל"אפיקורוס להכעיס".

    כשהייתי בן שלוש עשרה, הזמין אותי אבי לצאת לדייג ביום כיפור, אך דחיתי את ההזמנה. מאז שחגגתי בר-מצווה בקיץ ועליתי לתורה, חל אצלי שינוי ביחס למצוות הדת. לא הפכתי לדתי, אך כיבדתי יותר את מסורת הדת, ולא יכולתי להעלות על דעתי נסיעה באופניים ביום כיפור, למרות שבימינו בירושלים, ילדים על אופניים הם אחד מהמאפיינים הבולטים של הרחובות ביום הכיפורים.

    עד היום, למרות שאני יהודי חילוני, ברור לי שהדת היהודית היא גורם מכריע בהגדרת זהותי הלאומית. מתוך מצוות הדת בחרתי את המצוות, שאותן אני מקיים. אני צם ביום כיפור, אני מקפיד שלא לאכול "פירות ים", אינני מערב בשר עם חלב, ואני נמנע מלאכול חיות שהן "טרפה", למרות שאינני בוחן את ההכשר של הבשר שאני כן אוכל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/19 17:09:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-04-26 15:05:14

      בהצלחה וחג שמייח

      תודה רבה, מכבית.

      החג השמח עומד בפני סיוםבוכה.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

      בהצלחה וחג שמייח
        25/4/19 00:29:

      צטט: א ח א ב 2019-04-24 20:33:34

      חג שמח וטעים. עם או בלי צלופחים :)

      תודה רבה, אחאב.

      מזה עידן ועידנים שאני נמנע מלאכול טריפה.

      חג אביב פורח ושמח, עמוס.

        24/4/19 20:33:
      חג שמח וטעים. עם או בלי צלופחים :)
        20/4/19 00:28:

      צטט: תכשיט 2019-04-19 17:37:49

      חג אביב שמח.. הרבה בריאות...

      תודה רבה, רחלי.

      חג שמח גם לך, עמוס.

        19/4/19 17:37:
      חג אביב שמח.. הרבה בריאות...
        19/4/19 00:05:

      צטט: sari10 2019-04-18 19:50:25

      אוי... מסורת או דת או בכלל לא,
      זה לא משנה.
      התיאורים הללו של הרג הצלופחים?
      אני, ולא בגלל שאוהבת אותם, פשוט מזדעזעת.
      בתור צמחונית, קשים לי הדברים הללו...


      חג שמח עמוס.

      תודה רבה, שרי.

      מאז מסעי הראשון להודו חדלתי לצאת לדייג או לצייד. במשך 7 שנים אף שמרתי על תזונה צמחונית, אך בתוקף הנסיבות חזרתי לצרוך בשר.

      חג שמח לך וליקירייך, עמוס.

        18/4/19 19:50:

      אוי... מסורת או דת או בכלל לא,
      זה לא משנה.
      התיאורים הללו של הרג הצלופחים?
      אני, ולא בגלל שאוהבת אותם, פשוט מזדעזעת.
      בתור צמחונית, קשים לי הדברים הללו...


      חג שמח עמוס.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין