עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    "משביעו רעב מרעיבו שבע" חלק א - טקסס

    9 תגובות   יום רביעי, 3/4/19, 10:01

    "משביעו רעב מרעיבו שבע"


    חלק א - ארה"ב  

     

    "אני חייב ללכת", אמר ביל לנערה שפקחה את עיניה במיטתו, לאחר ליל אהבים סוער.

    אפילו את שמה הוא לא זכר. ביל היה מכור למין, ולא ידע ממנו שובע.

     

    ההתמכרות, כל התמכרות – לעישון, לסמים, לאלכוהול, לקניות, ואפילו התמכרות לטלפון החכם – ובוודאי ליחסי מין, נחשבת לבלתי רצויה. כבר במקורותינו נחשבה התמכרות לתאווה המינית כשלילית, למשל בהתייחסות לפרשת דוד ובת-שבע, בתלמוד הבבלי (מסכת סוכה), שבה אומר ר' יוחנן: "אבר קטן יש באדם, משביעו רעב מרעיבו שבע". (ר' גם ילקוט שמעוני, שמואל ב' י"א, סימן קמ"ח).

    הרמב"ן ב"מקראות גדולות", בפרשנות לנאמר בספר "דברים" כ"ט, י"ח, מתייחס להתמכרות לתאווה:


    כי נפש האדם הרווה, שאיננה מתאווה לדברים הרעים לה, כאשר תבוא בלבו קצת התאווה והוא ימלא תאוותו, אז יוסיף בנפשו תאווה יתירה, ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה, ותתאווה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאווה להם מתחילה; כי המתאווה לזימת הנשים היפות, כשיהיה שטוף בזימתן, תבואהו תאווה לבוא על הזכר ועל הבהמה וכיוצא בזה בשאר התאוות, וכעניין שהזכירו חכמים: "משביעו רעב מרעיבו שבע". 

     

    ביל גדל במק-אלן, עיירה בטקסס, על הגבול עם מקסקו. הוא לא הצטיין בלימודיו, אך הצטיין בספורט. בבית הספר התיכון שיחק כקוורטרבק בפוטבול, ושימש כקפטן הקבוצה. בנוסף לספורט, היה גם חובב מוסיקה וניגן בגיטרה בלהקת רוק של חברים צעירים כמוהו. בגיל חמש עשרה איבד את בתוליו כשנענה לחיזוריה של נערה מקסיקנית בת שבע עשרה, שעבדה בחנות כל-בו גדולה. היא הייתה חמת מזג וסחפה אותו, עד שמאס בה, והחל לצאת עם הנערה שהייתה הזמרת בלהקת הרוק שלהם. נערתו החדשה נתנה לו לעשות כרצונו, אך רק מעל לחגורה. ביל, שכבר טעם את טעם המין, חיפש פורקן מלא, ומצא אותו אצל נערה משכונה אחרת בעיירה. אף אחת משתי חברותיו לא ידעה על קיומה של שותפתה/צרתה. ביל מאס לבסוף בשתיהן, ומאז היה מחליף שותפות למיטה בקצב מסחרר.

    לאחר סיום בית הספר התיכון, הקולג' העירוני של אוניברסיטת טקסס היה מעוניין בשירותו כשחקן פוטבול בנבחרתו והציע לו מלגה נאה. הוא המשיך להצטיין בספורט, אך היה חסר כל כישורים אקדמיים. לבסוף נאלץ לעזוב את הקולג', והתגייס ליחידת המשמר בגבול עם מקסיקו. המדים הוסיפו לכוח משיכתו בעיני הבנות והוא המשיך להחליף "חברות". הן היו שורדות זמן קצר בלבד, עד שבגיל עשרים וארבע פגש את מרי, בת העשרים ושתיים. הוא הופיע כנגן גיטרה באחד המועדונים, והבחין במרי, שישבה בקהל והביטה בו בהערצה. רום קומתו וגופו החטוב, הנתונים בחליפת מדיו, ממש הפנטו אותה. בתום ההופעה הזמין אותה לשתות אתו, ועד מהרה סיימו את הערב במיטתו. החיבור ביניהם היה טוב לשניהם – בימים היו עובדים בנפרד ובערבים מבלים יחד.

    "מה דעתך לצאת לטיול מחוף אל חוף?" הציעה מרי ההרפתקנית.

    "לא חשבתי על זה", ענה ביל. "ממה נתפרנס בטיול? אין לי הרבה כסף".

    "לא משנה. נוכל להרוויח מן המוסיקה, אתה תנגן ואני ארקוד".

    ביל נענה אחרי היסוס מה. בכסף שלקחה מרי בהלוואה מהוריה, הם קנו אמבולנס גדול במחיר מציאה ושיפצו אותו כוואן מגורים עם מיטה, מטבחון ומקלחון. הם התקינו לוואן גם גגון סגור לאחסון כל הציוד שלהם.

    ממק-אלן הם יצאו בכיוון נוואדה, ובלאס ווגאס אמרה מרי:

    "אפשר להתחתן פה בחתונת בזק. מה דעתך?"

    כשראתה את הבעת התדהמה על פניו הרגיעה אותו.

    "רק התלוצצתי. אני לא חושבת בכלל על חתונה".

    הם המשיכו לקליפורניה. נסעו צפונה לאורך החוף המערבי עד חצי האי אולימפיק ומשם פנו מזרחה. אפשר לכתוב ספר, או להפיק סרט עלילתי, מסיפור קורותיהם בנסיעה לרוחבה של ארה"ב עד ניו-יורק, ובחזרה למק-אלן.

     

    "אני חושבת להירשם לאוניברסיטה", אמרה מרי לביל כשחזרו.

    "ומה אתי?"

    "נמשיך כרגיל, טוב לנו ביחד, לא?"

    "כן, אבל את בטח תשקיעי בלימודים ולא יהיה לך הרבה זמן בשבילי".

    "בוודאי שלא יהיה לי", צחקה מרי, "ואז ניפרד".

    זו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה.

     

    מרי למדה אנתרופולוגיה, ורצתה לחקור את שבט הנאוואחו. הלימודים שאבו אותה ונותר לה זמן מועט להיות עם ביל. גם כאשר היו נפגשים, הייתה מרי מנסה לחלוק עמו את התלהבותה מן הלימודים, והסתפקה בפחות בילויים במיטה. אחרי שהתרגל ביל בעשרת חודשי הטיול להיות יחד אתה בכל עת, הוא לא היה יכול להסתפק במועט, ורצה יותר.

    "את מאלצת אותי לחפש סיפוק אצל אחרות".

    "תעשה מה שאתה רוצה. אבל, דע לך – אם תהיה עם אחרות הסיפור בינינו נגמר".

    "אז נגמר", אמר ביל, וזאת הייתה פגישתם האחרונה.

     

    ביל חזר לעבודתו בגבול מקסיקו בימים, והנערות חזרו לפקוד את מיטתו בלילות. הוא עדיין לא ידע שובעה, ונושא המין לא חדל מלהעסיק גם את מחשבותיו.

     

    (המשך יבוא).

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/4/19 16:56:

      צטט: א ח א ב 2019-04-06 14:24:06

      סיפורים מהחיים. טיפוסים כאלו , לא ישרדו זוגיות ממושכת

      תודה רבה, אחאב.

      אולי סיפור מהחיים, אך הגיבור שלי וקורותיו דמיוניים לחלוטין.

      ובאשר לפוטנציאל הזוגיוח - ראה חלק ב'!קריצה

      שבוע טוב, עמוס.

        6/4/19 14:24:
      סיפורים מהחיים. טיפוסים כאלו , לא ישרדו זוגיות ממושכת
        6/4/19 14:24:
      סיפורים מהחיים. טיפוסים כאלו , לא ישרדו זוגיות ממושכת
        6/4/19 13:08:

      צטט: שטוטית 2019-04-06 11:50:10

      מחכה להמשך..... :)

      תודה רבה, יגיעחיוך.

      שבת שלום, עמוס.

        6/4/19 11:50:
      מחכה להמשך..... :)
        5/4/19 19:18:

      צטט: sari10 2019-04-05 18:53:19

      בינתיים, נשמע לי עצוב משהו...
      מחכה להמשך. אולי יהיה איזה טוויסט? חיוך

      תודה רבה, שרי,

      הוא מתהולל ו"עושה חיים" ולך נשמע עצוב?

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        5/4/19 18:53:

      בינתיים, נשמע לי עצוב משהו...
      מחכה להמשך. אולי יהיה איזה טוויסט? חיוך

        4/4/19 00:52:

      צטט: תכשיט 2019-04-03 18:44:55

      מרתק ... מחכה להמשך...:))

      תודה רבה, רחלי.

      מבטיח שההמשך יגיע!

      כל טוב, עמוס.

        3/4/19 18:44:
      מרתק ... מחכה להמשך...:))

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין