עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סל התרבות של יפיתוש

    בלוג עם המלצות על מסעדות, מוצרים, אירועים,ספרים, טיולים ומתכונים

    סל התרבות של יפיתוש

    בלוג עם המלצות על מסעדות, מוצרים, אירועים,ספרים, טיולים ומתכונים

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    הספר- "ג'יני מון- בנג'מין לודוויג ,הוצאת ספרים: כתר

    0 תגובות   יום שבת, 9/3/19, 13:42

    שבת שלום.

     

     

     

     

     

    ''

     

    סיימתי אתמול עוד ספר שלא יכולתי לעזוב אותו לרגע, אבל ממש. נסענו לתל אביב וברכב ,מה שאני לא עושה בדרך כלל. נתתי לבתי לשבת לצד רפוש שיפטפטו ויאזינו למוסיקה ואילו אני , לא הנחתי את הספר מהידיים לרגע.

     

     

    358 עמודים לא קלים.

     

    אם לפני הספר לא ממש הבנתי מה זה להיות ילדה/נערה אוטיסטית, להיות אמא והורה לילד מיוחד, אז כעת לאחר שקראתי אני יכולה לומר שאני קצת יותר "חכמה" בקשר לכל הנושא הזה. לחוויה הזו הלא פשוטה. 

    התחברתי להרגשה הלא נעימה הזו, שלא מבינים אותך, שאת בעולם משלך ולא תמיד יש סינכרון בין שני העולמות. למעשה כמעט תמיד אין. אין את הקשר הישיר הזה שבין האני הפנימי שלך לעולם החיצון, לסובב אותך.

     

    ג'יני נתקלת בקירות בעצם וקשה לה מאוד. 

    היא חייבת תבניות ידועות מראש, סדר יום "קשוח", כשהכל כתוב ומסודר, תבניות מעין ממוספרות.

    בחשבון היא מעולה, יותר משאלה אחת בלתי אפשרי לשאול אותה בבת אחת.

     

    זה לא שהיא לא רוצה, היא פשוט לא מסוגלת. צריכה הכל מסודר.

     

    לעיתים קרובות יש לה "בריחות" ממש כמו חדר בריחה. והיא משקיפה על האני שלה, על ג'יני הילדה ממש מבחוץ.

     

    היה מעניין "לחדור" לעולמה, מעניין וקשה מאוד. כואב ועצוב.

     

    כואב כמה שלא מבינים את הילדים המקסימים הללו, חוששים מהם מאוד, מפחדים מתגובות בלתי צפויות. לא יודעים איך "לאכול" את כל העסק הזה של ילד אוטיסט.

     

    כשלמעשה ג'יני יכולה להתחבר להרבה דברים, רק צריך לסדר לה הכל בתבניות ,הם זקוקים לאהבה ותשומת לב, אך בצורה אחרת מילדים ואנשים "רגילים".

     

    יש לג'יני אחריות עצומה שהיא נושאת על כתפיה ,מאז שהייתה ילדה ,אמה לא תפקדה ועליה הוטלה מלאכת "גידול" אחותה הקטנה, התינוקת. שג'יני "החשיבה" כבובת תינוקת, אף גורם חיצוני לא היה מעודכן, מודע בכלל ללידתה של אחותה, לא התבצעו רישומים, לא ביקורים ,לא רווחה שהייתה מעורבת. כלום כלום.

     

    ועם זה עם כל המשא הכל כך כבד הזה, היא נלקחת לבתי אומנה/אימוץ ובורחת שוב ושוב.

     

    כל הסיפור שלה קורע לב. 

    להורים ל"נצח" הנוכחים קשה מאוד, הם מאמצים אותה למעשה כשלהם אין ילדים משלהם. יש להם קשיים להכנס להריון והיא מהווה עבורם "פיצוי", תחליף. לאחר מכן מוירה נכנסת להריון טבעי משלה. ולפני שנולדת התינוקת הכל עוד עדיין בסדר וסביר. לאבא לנצח, בריאן יש קשר נהדר עם ג'יני.

    אחרי הלידה מתחילות הבעיות להיערם ומתגלים דברים מעולמה של ג'יני. כל העת הזו ג'יני מטופלת מול עובדים סוציאלים, מבקרת בבית ספר עם כל הקשיים ונפגשת עם פסיכולוגית שדרך השאלות שלה את ג'יני ,השיחות ביניהן, הקשר היחודי, לי עצמי התבהרו דברים רבים, עננים ואי ודאות שהייתה לי לגבי אוטיזם.

    הפסיכולוגית די פיצחה את הקשר לג'יני ממש בקסמה הרב.

     

    הכל מסופר כל כך יפה ורגיש. מסקרן ומותח.

    הכותב בנג'מין לודוויג עצמו הוא הורה מאמץ לילדה אוטיסטית והוא העביר לקוראות/ים בכשרון רב ועליי להדגיש כי זהו ספרו הראשון. (לא יאומן).

     

     

    התרגשתי עם ג'יני, פחדתי, חוויתי איתה סיטואציות שונות, לפעמים אפילו הזדהיתי איתה ולעיתים כעסתי וחששתי מאוד ממה שיקרה כתוצאה ממחשבותיה ומוחה הקודח.

    ריחמתי וחסתי עליה וגם על ההורים המאמצים  והיו פעמים שממש היה לי קשה עם הקשר ביניהם, בעיקר מול מוירה האם "לנצח" המאמצת.

    ומאוד חששתי ממצבים שג'יני "נקלעה" אליהם עם אמא הביולוגית גלוריה ועוד ועוד.

    יצאתי עם ראש מלא במחשבות ולהגיד נהניתי מקריאת הספר זה פחות מתאים בספר שפותח צוהר לאוטיזם. 

    אבל כן החכמתי והתרגשתי.

     

    תודה רבה רבה.

     

     

     

     

    ''

     

    דרג את התוכן:

      פוסטים אחרונים

      ארכיון

      פרופיל

      יפיתארז
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין