עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    גלויות מלוס אנג'לס

    16 תגובות   יום חמישי, 7/3/19, 02:13

    "כל מה שאני רוצה זה לעשות קצת חיים, לפני שאני מתה", כמו בהזמנה מתנגן לו הלהיט ההיסטרי של שריל קרו מהרדיו של נהג האובר בזמן שאנחנו עומדים בפקק ארוך ביציאה מ LAX נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס. זהו סוף השבוע של האוסקר, החגיגה הגדולה של תעשיית הקולנוע, פרסי האקדמיה לאמנויות, אבל לעיר שמכונה "בירת הבידור של העולם", ובשטח המטרו שלה חיים למעלה מ 18 מיליון בני אדם, זה פשוט לא מזיז ולא משנה כלום. יום חמישי בבוקר, והתנועה בכבישים זוחלת. שריל קרו ממשיכה לספר על הבירה שהיא שותה עם בילי על הבאר, ביום שלישי בצהריים ונהג האובר, הארווי, מספר לי איך פעם, בשנות השבעים הוא היגר לכאן משיקגו הקרה. הוא פתח וניהל ביחד עם אישתו ארבע פיצריות, כולן מצליחות ומשגשגות. אבל עכשיו הוא בן 73 ונוהג אובר "בשביל לשמור על הכושר ועל קשר עם בני אדם", אישתו נפטרה ואת העסק הוא מכר מזמן. אני מניח שאם הייתה לו אופציה אחרת הוא היה מעדיף לשבת על גדה של איזה אגם ולדוג דגים, אבל במקום זה הוא תקוע איתי כאן בפקק של יום חמישי בצהריים, כשאנחנו זוחלים לכיוון מערב הוליווד. "כל מה שאני רוצה זה לעשות קצת חיים לפני שאני מתה, יש לי הרגשה שאני לא היחידה, כל מה שאני רוצה זה לעשות קצת חיים, עד שהשמש תאיר את שדרת סנטה מוניקה". https://la.curbed.com/2019/2/13/18222225/los-angeles-traffic-worst-nation-hours  

     

    **

    ביקשתי מאשת הקשר המקומית מקום נחמד לשבת בו לצהריים. קיבלתי כמה מקומות, ויצא שהמקום שבו התיישבתי שייך לישראלים, כמה לא מפתיע. זה נחמד להיות כמו סוכן זר, להכנס למקום שבו ישראלים מדברים עברית ולא יודעים שאתה יכול להבין אותם. לא שיש שם שיחות מעניינות במיוחד. אבל עדיין, אתה מרגיש קצת כמו גיבור על עם כוחות מיוחדים. אני מתיישב ומזמין חביתה שמגיעה עם גבינת קוטג'. כמה זמן לא אכלתי גבינת קוטג', שנים. השחרחר עם השפם לוקח ממני את הכסף ומסתובב להעביר לרינת את ההזמנה. נכנס איזה אחד אבי, עם ג'ינס קרוע, עגיל זהב וג'קט של מותגים, נראה כמו אחד שמת לככב באיזו תוכנית ראליטי. "אספסרסו כפול כרגיל?" שואל אותו המשופם, "כן ותביא לי גם פרנץ' טוסט, אני מת מרעב", אומר אבי ומתיישב בשולחן ליד החלון, שקוע בסלולרי שלו. בקיבוץ היינו קוראים לזה "לחם מטוגן", זו הייתה מנת הדגל של ארוחת הבוקר ביום ראשון, כי צריך היה לעשות משהו עם החלות שנשארו משבת. בלוס אנג'לס הפרנץ' טוסט נראה אותו דבר, עם כמה ירקות חתוכים בצד, ואין סוף מכוניות שחולפות מול החלון, אבל לא מזיזות לאבי, שחורש על הסלולרי שלו. הוא משלם את ה 14 דולר ומספר למשופם שאולי יהיה לו אודישן בשבוע הבא. "שיהיה בהצלחה כפרה" אומר המשופם ונכנס למטבח לדבר עם רינת. המלצרית הרוסיה הולכת לפנות את הצלחות מהשולחן הריק.

     

    **

    אני מגיע לאולם בכמה דקות איחור כמו פליט תל אביב אורגינלי, רק שפה ההקרנות כבר התחילו ואנחנו מפלסים דרך באולם מפוצץ מפה לפה. בסוף מוצא לנו המלצר מקום פנוי בשולחן עם מלחין מטקסס, צלם מוויסקונסין וזמרת מאלבאמה. לא משנה כמה פסטיבלים של סרטים תעשה, בלוס אנג'לס תמיד האולם יהיה מפוצץ. העיר מתפקעת מרוב כשרונות אישים, כמעט כמו תל אביב, רק שכאן יש אופק, יש תקווה, יש סיכוי, כי באמת יש ביזנס. באולם יושבים מפיקים וציידי כשרונות וכל מיני סוכנים וכולם מחפשים את העסקה הבאה שלהם. בתל אביב אתה מקסימום יכול לגמור כמו דודו טופז ז"ל שפעם אמר שאם היה חי בלוס אנג'לס הוא היה מיליונר, והוא צדק. הרבה יותר גרוע זה לגמור כמו אריק רודיך ז"ל או יצחק קלפטר יבדל"א, עם איזו דירת שני חדרים בחולון ושיעורי נגינה לילדים של נהגי מוניות שרוצים לשיר כמו בערוץ שתיים. התוכניה מכילה 22 סרטים קצרים ואני מצביע לקומדיה על הבחורה ש"סוחבת" מהבוסית שלה את הרובוט הגברי שתפקידו לספק אותה מינית, רק כדי להתקע באמצע האקט עם באג במערכת שמצריך טלפון לשירות לקוחות. סרט משעשע ביותר. בטקס הפרסים אני אוסף לי את התעודה על "התסריט המצטיין" על "להחליף את הלב" שכתבתי ביחד עם דיאנה ב. לוס אנג'לס מאוד חביבה אלי, אם בקנדה המוצרים שלי מקבלים רק דחיות, זה הביקור השני שלי באל.איי והזכייה השניה שלי בעיר המלאכים. אני אסיר תודה ונרגש מההכרה הזאת. היא מחזיקה אותי בחיים בלילות החורף הקפואים של וונקובר.

     

    **

     בביקור הקודם שלי, בדצמבר 2017, זכיתי בשני פרסים מפסטיבל סרטים בברבנק, הרובע של האולפנים הגדולים. אבל הזכיה הגדולה באמת הייתה להפגש עם חבר שלי מהצבא, יורם, שחי וגר בעיר כבר כמעט עשרים שנה, והזמין אותי אל ביתו לביקור הזה. זו זכות אדירה לחזור ולהפגש עם חברים ותיקים. אני מודה בהתרגשות למארגני הפסטיבל, דופק כמה תמונות ומנשק לפרידה את הילדה המוכשרת, ומתחפף אל תוך הלילה עם המכונית השחורה של יורם. היתרון הגדול של חברים שאתה יכול להמשיך את השיחה בדיוק איפה שהפסקתם לפני עשרים שנה וכאילו כלום לא השתנה. כל ענייני הקריירה, האישה והילדים, מוסטים לאחור באלגנטיות ואפשר לקשקש על החיים ועל כדורסל. בפרק הקודם שלו יורם היה אחד מקלעי השלשות הקטלניים ביותר בישראל, היום הוא סגן נשיא בחברת תוכנה שמספקת שירות חיוני לתאגידי הבידור הגדולים של אמריקה, אבל בתכלס הוא נשאר אותו בן אדם. אי אפשר להגיד את זה על כל אחד.

     

    **

    ביום ראשון אנחנו הולכים לטייל בחוף וניס, הרצועה הארוכה והלבנה של העיר. אני רוצה לראות את המקום שבו ג'ים וריי הקימו את להקת הדלתות, את המקום שבו ג'ים פגש לראשונה את פמלה, שגרה ברחוב האהבה. באותה תקופה היו בחוף בעיקר ביטניקים, היום כמובן שהמקום עבר אורבניזציה אבל עדיין נשאר לו טעם של פעם עם סמטאות שקטות מלאות בבתי עץ עם גינות קטנות, כמו שילוב בין נווה צדק ובינימינה. בפארק המקומי מתקיים יריד איכרים ובין הדוכנים אני מוצא גם שלט בעברית, מתוך הרגל אני אומר לבחור "בוקר טוב", והוא משיב לי ומיד מוסיף "הנחת תפילין הבוקר", אני צוחק ויורם מושך אותי משם לפני שהבן אדם מוציא לי ערכת מצוות. מפה לשם אנחנו טוחנים עשרה קילומטר של הליכה בשמש הנעימה של פברואר, בקיץ הכל מלא באנשים, אבל עכשיו רק כמה נערי גלשן נכנסים לראות אם יש גלים בים. בצהריים הטיילת כבר הומה אדם, כאילו אין אוסקר במרחק חמישה קילומטר מכאן. כולם רוצים לצאת, לנשום, לאכול, לקנות ולצרוך. אמריקה היא ביזנס אחד גדול, אתה קונה, אתה קיים.

     

    **

    בערב אני מגיע עם האובר לאחת ממסיבות האפטר פארטי של האוסקר, מחוץ לבית המלון תור ארוך מאוד של אנשים. למעלה משש מאות איש רכשו כרטיסים, כולם רוצים להכנס, אבל אין לחץ בקהל. מאחורי עומדים זוג שחקנים צעירים ומנצלים את הזמן הפנוי כדי לעבוד על הדיאלוג שלהם מתוך הסרט "הרשת החברתית" של ארון סורקין. הוא בתפקיד אדוארדו והיא בתפקיד כריסטי (עמוד 138, בלינק המצורף כאן) הם רבים כי היא לא מאמינה לו שסמנכ"ל הכספים של פייסבוק לא יודע לשנות סטטוס של מערכת יחסים בעמוד שלו, והוא מבטיח לה שהפרוצות של עמק הסיליקון לא ממש מתעניינות אם הוא רווק או במערכת יחסים. האמת, סצינה כתובה נפלא, אבל המשחק טעון שיפור. http://flash.sonypictures.com/video/movies/thesocialnetwork/awards/thesocialnetwork_screenplay.pdf  

     

    **

    איזו גברת מגיעה רגע לפני שאני בדלת הכניסה, נראית כמו מרלין מונרו, בשמלה נוצצת שהולמת את האירוע. אחרי עשר דקות אני בפנים עם המון אנשים מעניינים ושמחים. בעולם שבחוץ אנשים הולכים לישון אבל בפנים הבארמנים מתדלקים את העסק. המפיק של "רומא" מגיע ומקבל שלוש גיגיות של שמפניה לשולחן שלו. המון נערות זוהר מתקבצות מסביב לשולחן הזה, אלו המלכודות של עסקי השעשועים, אבל לי המקסיקני נראה כמו גבר עייף בשנות השישים לחייו, שלא ממש בטוח איך יגמר הלילה הזה. ממש כמו כולנו. "זה לא קנטרי קלאב, זה לא דיסקו, זוהי LA"

     

    **

    כשאני מסביר לאנשים איזה סוג של קולנוע אני רוצה ליצור (שזה כמובן הקולנוע שאותו אני אוהב לראות) יש לי כמה הגדרות מאוד בסיסיות: קודם כל זה צריך להיות קולנוע על "אנשים אמיתים עם בעיות אמיתיות", שזה אומר: "בלי חיזרים, מפלצות, חוצנים, רוחות רפאים או זומבים". עכשיו אתם פחות או יותר מבינים לאיזה כיוון מדובר: עכשיו תראו את רשימת הסרטים הזוכים באוסקר ואת הזוכים בפרסי הספיריט (לסרטים עצמאים), ותראו שקראתם על רוב הזוכים והמועמדים כאן בבלוג הזה. מה שכן, את "סקין" של גיא נתיב, הבמאי הישראלי השני שזוכה באוסקר (אחרי משה מזרחי, שזכה באוסקר עבור "כל החיים לפניו", שייצג את צרפת), החמצתי, וטרם ראיתי. אבל זה לא מפתיע ששוב כישרונות ישראלים צריכים לצאת לחו"ל כדי לזכות בהכרה וההערכה. זה קרה למזרחי, לעמוס גיתאי, ועכשיו לנדב לפיד (שזכה בדב הזהב בברלין על "מילים נרדפות"). זו המציאות, והיא מורכבת. לצערי אין לי כרגע מידע היכן ניתן לראות את "סקין", אבל אני מחזיק אצבעות לכל הצוות ומחכה - כמו כולם - בקוצר רוח לסרט המלא שיופק על ידי פוקס סרצ'לייט, אחד האולפנים המוערכים ביותר בעיני בעיר הסרטים. כל הכבוד לכם, אל תביישו את הפירמה, רק לפירמה מותר לבייש אותנו.

    ''

     

    **

    בדרך לשדה התעופה, נהג האובר רנדי מדבר ספורט בלי הפסקה. על איך קבוצת הבייסבול של לוס אנג'לס, "הדודג'רס", דפקה דור שלם של אוהדים בהחלטה שלהם לשדר את המשחקים רק ברשת כבלים אחת. על איך "הלייקרס" השתעבדו לפולחן האישיות של לברון ג'יימס שבא לעיר  כדי לעבוד על המותג שלו, ובזמן שהקבוצה מנסה למשוך את העגלה מהבוץ, הוא עסוק בהפקת הסרט "ספייס ג'אם 2", ומה שמעניין אותו זה שיהיו יותר הכנסות מהסרט המקורי עם מייקל ג'ורדן. רנדי היה מהנדס תוכנה ולפני חודשיים פוטר במסגרת גל קיצוצים רוחבי בחברה שלו, הוא היה בין עשרת האחוזים שהמנכ"ל החדש החליט לקצץ. זהו מעגל החיים בקפיטליזם. הוא לא ממש מודאג ובטוח שהוא עוד יקבל הזדמנות לחזור למחשבים, בנתיים הוא "נהנה" לפגוש אנשים חדשים בתור נהג אובר, "זו הזדמנות שמעולם לא קיבלתי, לפגוש כל כך הרבה אנשים עם סיפורים כל כך שונים". רנדי לא אוהב לעבוד בלילה, יש יותר מדי אנשים משונים בחוץ, הוא לא חושש או משהו, אבל מעדיף לעבוד בשעות היום. החיסרון כמובן הוא לעמוד בפקקים, "העיר צפופה מאוד" הוא אומר, "לכולם יש אוטו, המרחקים עצומים, ויש תמיד נקודות חיכוך שבהן התנועה מזדחלת. בשביל זה תמיד אפשר לדבר על ספורט". כמו בכל מקום אחר בעולם. בסוף אנחנו מגיעים, שלום לך LA והמון תודה על הכל.

    https://www.usatoday.com/story/sports/ftw/2019/02/21/space-jam-2-lebron-james-release-date/39095651/  

     

    **

    אבל עכשיו צריך לחזור לשגרה, ורצוי כמה שיותר מהר. היה לי הכבוד להשתתף לראשונה בארוחת הספורט השנתית של ה JCC, שם פגשתי גיבורי ילדות, ג'ו מונטנה וג'רי רייס מאגדות ליגת הפוטבול של אמריקה, שהעבירו לי הרבה לילות קרים בכפר הקטן והצונן שלנו בצפון ישראל.  פורים כבר בפתח ומסיבת הפתיחה תערך ב JCC ביום א' (10 למרץ) החל מעשר וחצי בבוקר. במוישה האוס מזמינים אתכם לארוחת הבדלה בסגנון הפוטלוק, במוצ"ש (15 למרץ) החל משש וחצי בערב. ביום א' (17) ערב שירה בציבור ב JCC עם מרים בני וחברים. בכולל יחגגו פורים בליל רביעי (20) החל משמונה בערב באולם הווסטסייד גראנד (1927 מערב ברודווי), עם הרבה לחיים. חב"ד מזמינים לפורים משפחות, יום ה', החל מחמש אחר הצהריים במרכז חב"ד (5750 רח' אוק), מסיבת הפורים של yossilinks ולהקתו, במוצ"ש (23) במועדון ה ANZA החל משמונה בערב. המוזיקאי והקומיקאי יאיר ניצני יתארח גם הוא במועדון ANZA, בשביעי לאפריל החל משמונה בערב. ביום העצמאות נארח כאן את יוני רכטר, באולם ה CHAN בגבעת האוניברסיטה. אחלה אביב מחכה בחוץ, שרק תסיימו את הבחירות שם בשלום.

     

    **

    יש דברים שלא תמיד אנחנו יודעים את הסיבה שלהם, ככה למשל, איך זה שמוזיקאי כמו ריילנד בקסטר, שגדל בנשוויל, טנסי, בירת מוזיקת הקאנטרי של אמריקה, בתור הבן של זמרת בשם בקי בקסטר, מחליט לקרוא לאלבום השני שלו בשם "אשקלון", על שם עיירה בדרום ישראל. אבל אלו עובדות. האלבום השלישי שלו, "עירני", יצא אשתקד והשיר הזה, "קזנובה", מככב במצעדים, כי האמת שלו מאוד פשוטה. בסוף כולנו נחזור לחור שממנו באנו, עם כסף או בלעדיו. ועם הידיעה המנחמת הזאת לכו לחגוג את האביב שבחוץ. נשיקות לכולכם, נשמות.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/3/19 23:07:
      הצצתי אצלך, וכמו תמיד, פסיפס הסצנות הקטנות מרתק ומלבב
        22/3/19 16:53:

      נצ'יקות בחזרה :)))

      האביב אכן נחת על ארץ תל-אביב.

       

      פעם ראשונה בהרבה זמן שלא ירד פה מבול בפורים וזו לפחות חדשה מרנינה ,

        18/3/19 11:07:
      מעניין לשמוע על נקודת ראות של ישראלי שמדבר על מה שקורה מאחורי הקלעים שאנחנו לא מכירים. שתי הערות: נכון שבל.א. יותר סיכויים לכל האמנים להצליח אבל דודו טופז נעשה מיליונר בארץ ומחומר נמוך. לעומת זאת רוב האמנים לא מצליחים גם בל.א. כולל הישראלים. חוץ מזה הישראלים מנצלים את האהדה של הקהל הישראלי והיהודי. עוד ההערה: הסרט הקצר סקין הוא דמגגוגי וצדקני וגם, בעיניי, משעמם. לדעתי, הוא זכה לשבחים בגלל שהוא מדבר על נושא פופולארי: גזענות.
        12/3/19 11:44:

      צטט: גלית א' 2019-03-11 20:11:01

      סקין משודר פה ב-VOD של יס. איזה סרט, יא אלוהים. פטיש 5 קילו על הראש.

       

      גם אני אוהבת סרים על אנשים אמיתיים עם חיים אמיתיים, בעיקר דרמות חכמות. סרטי המתח והאקשן בשנים האחרונות כל כך שותתי דם ועמוסי רוע ואכזריות, שאני ממעטת בהם.

       

      אם עוד לא ראית את המועמד היפני לאוסקר Shoplifters (שנקרא כאן בשם המדויק "המשפחה שלי"), לך תראה. סרט נפלא. יותר אהבתי מאשר את "רומא".

       

      "המשפחה שלי" זכה בפרס הראשון בקאן באביב שעבר, אבל לצערי פספסתי אותו כאן. אין לי גישה לשירות של YES אבל סומך על המילה שלך בעניין. חלק מסרטי המתח והאקשן שראיתי בשנים האחרונות היו בעיקר פרסומת מתמשכת לסיגריות, אלכוהול וכלי יריה, ז'אנר הבלש - חוקר כמעט כבר לא קיים. דרמות חכמות זה הפינוק האמיתי. תודה גלית. 

        11/3/19 20:11:

      סקין משודר פה ב-VOD של יס. איזה סרט, יא אלוהים. פטיש 5 קילו על הראש.

       

      גם אני אוהבת סרים על אנשים אמיתיים עם חיים אמיתיים, בעיקר דרמות חכמות. סרטי המתח והאקשן בשנים האחרונות כל כך שותתי דם ועמוסי רוע ואכזריות, שאני ממעטת בהם.

       

      אם עוד לא ראית את המועמד היפני לאוסקר Shoplifters (שנקרא כאן בשם המדויק "המשפחה שלי"), לך תראה. סרט נפלא. יותר אהבתי מאשר את "רומא".

        9/3/19 18:54:

      צטט: תכשיט 2019-03-09 18:25:47

      BIG LIKE....

      תודה חברה :)

        9/3/19 18:25:
      BIG LIKE....
        9/3/19 18:16:

      צטט: א ח א ב 2019-03-08 22:50:12

      "אנשים אמיתים עם בעיות אמיתיות",

      נשמע מוזר ב 2019, אבל זה מה שעושים הקולנוענים באירופה, מאז ומעולם. תודה, אחאב.

        8/3/19 22:50:
      "אנשים אמיתים עם בעיות אמיתיות",
        8/3/19 09:35:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-03-07 18:41:46

      אה. בינתיים הערה אחת, אני מצטמררת אל מול הכינוי "נשמה" ... אני עדיין בנאדם, (כך נדמה ...) ברוך השם.

      רשמתי לפני, תודה מכבית וסופ"ש נעים.

      אה. בינתיים הערה אחת, אני מצטמררת אל מול הכינוי "נשמה" ... אני עדיין בנאדם, (כך נדמה ...) ברוך השם.
      תודה (ואם לא אשוב במהרה להעיר הערות זה יהיה סימן שאיזה נכד או חבר שדדו את זמני...)
        7/3/19 15:34:

      צטט: באבא יאגה 2019-03-07 15:30:47

      היתרון הגדול של חברים שאתה יכול להמשיך את השיחה בדיוק איפה שהפסקתם לפני עשרים שנה - ויותר במקרה שלי, עם הפנים לפרסים הבאים!

      לגמרי...!!! לכי על זה חברה, ותודה שביקרת. 

        7/3/19 15:32:

      צטט: דוקטורלאה 2019-03-07 11:35:49

      קראתי וכרגיל נהניתי. לאחר ההערות שלי איפשרו את הקריאה של הרשימה שלך ללא בעיות. הישג קטן לכלל הקוראים ורווחה טובה עבורי. לפי מה שאני קוראת בעיתונות ומקשיבה לגלי האתר, אפשר יהיה בעתיד, הלא רחוק למצוא משפחות ישראליות בעולם כולו...פרט לחג פורים שמח אני מאחלת לך הצלחה בכל פעולותיך האמנותיות.

      תודה דוקטור, פורים שמח לכל הישראלים בכל העולם!

        7/3/19 15:30:
      היתרון הגדול של חברים שאתה יכול להמשיך את השיחה בדיוק איפה שהפסקתם לפני עשרים שנה - ויותר במקרה שלי, עם הפנים לפרסים הבאים!
        7/3/19 11:35:
      קראתי וכרגיל נהניתי. לאחר ההערות שלי איפשרו את הקריאה של הרשימה שלך ללא בעיות. הישג קטן לכלל הקוראים ורווחה טובה עבורי. לפי מה שאני קוראת בעיתונות ומקשיבה לגלי האתר, אפשר יהיה בעתיד, הלא רחוק למצוא משפחות ישראליות בעולם כולו...פרט לחג פורים שמח אני מאחלת לך הצלחה בכל פעולותיך האמנותיות.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין