עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    יסינראל

    תגובות (7)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      1/3/19 19:59:

    צטט: עמנב 2019-03-01 00:03:31

    תודה על הפוסט המעניין, שושן. בננו אמור להגיע בבקר משהות בסינגפור. שבת שלום, עמוס.

     

     

    תודה, עמוס.

    חבל שלא ידענו שהוא בסינגפור. היה נחמד לפגוש אותו שוב אחרי שנים שלא התראינו, מאז הביקור במתחם האמנות 798 בבייג'ינג. דרישת שלום...

      1/3/19 00:03:
    תודה על הפוסט המעניין, שושן. בננו אמור להגיע בבקר משהות בסינגפור. שבת שלום, עמוס.
    כייף להגיע למטרות... בהצלחה
      20/2/19 23:11:

    צטט: תכשיט 2019-02-20 16:46:08

    וואו.....נראה נפלא... (כמעט ויצאתי לשם לשליחות..)

     

     

    תודה :)

    בעד סינגפור: מקום מושך, שונה, מגוון, רגוע, מוסטפה סנטר... נגד: חם ולח רוב הזמן, מוסטפה סנטר

      20/2/19 16:46:
    וואו.....נראה נפלא... (כמעט ויצאתי לשם לשליחות..)
      15/2/19 00:25:
    תודה, באבה יאגה על התגובה. התערוכה הזאת היא אמירה בשדה האמנות; באסיה משכתבים את הסיפור ונותנים לו רקע עשיר ואותנטי יותר. בשביל זה צריך מגה-תערוכה. שנים חיכיתי לתמורות האלו בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה, והינה הן מגיעות.
      14/2/19 21:31:
    תודה רבה שסקרת. חבל שאינני כרגע בסינגפור, קצת קשה להקיף את מימדיו של "מינימליזם" נרחב כל כך, בגלל מגבלותי האישיות אני מעדיפה תמיד רטרוספקטיבה של אמן אחד, קל לי יותר להכיל.
    0

    גם כן תרבות: שעה היסטורית של אמנות בתערוכה "מינימליזם" בסינגפור*

    7 תגובות   יום שלישי, 12/2/19, 07:57

    סינגפור שופעת. עיר-מדינה מינימליסטית אמנם בגודלה, אבל ברוחה היא רחוקה משפת המינימליזם. תערוכה גרנדיוזית על מינימליזם נראית כאן כמו דרקון שנארז בקפסולה, כי האקלים כאן טרופי רווי מים וחום, הפָּלֶטָה צבעונית, הנוף האנושי והתרבותי רב-גוני: סינים, מלזים, הודים, אינדונזים, אנגלים ועוד.

    הצירוף הזה והחידוש שיצרו אוצרי התערוכה חרתו בי קו.

     

    שם התערוכה: "מינימליזם: חלל, אור אובייקט".

     

    מקום: הגלריה הלאומית של סינגפור והמוזיאון לאמנות ומדע [וואוו, איזה מבנה ארכיטקטוני מדהים והמיקום - - ].

     

    תאריכים: 16 בנובמבר 2018 – 14 באפריל 2019.

     

    אמנים: למעלה ממאה וחמישים עבודות אמנות של שמונים אמנים פלסטיים וארבעים אמני קול-מוזיקאים מארבע יבשות ומשבעים שנות יצירה.

    אוצרי התערוכה בחרו להציג את המשתתפים על פי ארץ הולדתם, כדי לחדד את המקורות המזרחיים או המערביים שלהם. למרות שרבים מהם פועלים, שהו או שוהים בארצות שונות. כך למשל, אניש קאפור מוצג כהודי. מנקודת מבט סינגפורית גם האוסטרלים "משלנו". הגלובליזציה קורצת לנו מהקירות. גם השמות.

    הנה רשימה חלקית של משתתפים.

    משתתפים מהמערב: סול לוויט, דן פלווין, פרנק סטלה, ברוס ניומן, רוברט אירווין, מרק רות'קו, דונלד ג'אד, רוברט מוריס, אולאפור אליאסון, אן טרוט, רוברט סמית'סון, נאנסי הולט, לינדה בנגליס, שרלוט פוזנאנסק...

    משתתפים מהמזרח: טאטסו מיאג'ימה, אי ווייוויי, ליו ג'יאנהואה, אניש קאפור, טאדאקי קו-וואיאמה, קים לים, מונה חאטום, קאזיקי מיאמוטו, ג'ירו טאקאמאלו [ראו את הרשימה המלאה של שמות האמנים באותיות לטיניות וכן את מולדתם בהערת שוליים**].

     

    אוצרים: שישה אוצרים חברו מהמזרח ומהמערב.

    Eugene Tan, Russell Storer, Silke Schmickl and Goh Sze Ying from National Gallery Singapore, and Adrian George and Honor Harger from ArtSience Museum.

     

     

    ''

    אייקונים מכוננים של אמנות מינימליזם: על הרצפה עבודתו של קארל אנדרי Carl Andre, 144 Magnesium 1969

    על הקיר מנגד – דונלד ג'אד, ללא כותרת, 1968, פלדת אל חלד עם פיברגלס צהוב. בתווך תיבת הזכוכית של רוברט מוריס: Robert Morris, Untitled (Mirrored Cubes), 1965-1971    

     

    ואלה החידושים העיקריים: ארבע יבשות, לא שתיים - צפון אמריקה ואירופה - כמקובל; תצוגה של מינימליזם באמנות ברצף כרונולוגי ממושך משנות החמישים ועד היום [!]; תערוכה ראשונה על מינימליזם בדרום-מזרח אסיה; נארטיב חדש, לא אמריקאי במרכז. וזה מעניין.

    המינימליזם המוכר במערב, שנסק בשנות השישים והשבעים בניו יורק, היה נקודת מפנה רדיקלית בשפה האמנותית של המערב. במזרח, ובעיקר ביפן, סין וסינגפור, הוא מהות מובנית שנשענת על מסורת תרבותית רבת שנים. באסיה מדברים בשפה הזאת בדיאלקט מקומי. שורשיה במינימליזם הפילוסופי עתיק הימים של הפילוסופיה האסייתית, כמו זן בודהיזם, הקוסמולוגיה הסינית העתיקה ורעיונות נוספים. באמנות היא באה לביטוי, למשל, במשיכת מברשת אחת [כתרגיל מדיטטיבי בקרב זן-בודהיסטים], בעיסוק במעגלים בהשפעת גני זן ביפן, בהצגת משטחים ריקים בהשראת מחשבות על אינסופיות ואינות/ריקות בכתבי ההינדו. הטענה של אוצרי התערוכה היא שאמנים מובילים בניו יורק נחשפו לזן בודהיזם בהרצאות ישירות של סוזוקי באוניברסיטת קולומביה. זו הייתה תקופה של "זן-בום" שתרמה להתפתחות של אמנות מופשטת, קונספטואלית ומינימליזם.

    מאז, וביתר שאת כיום, המפגש של המינימליזם המזרחי עם המינימליזם המערבי יוצר המשגה מחודשת, תחומי דעת ושיטות ייצור רעננות של היחסים בין אובייקטים, מרחב וצופים. זוהי התכה עכשווית ודינמית שמהדהדת שעה היסטורית, וזה מרתק.

    זו תערוכה חשובה שצריך שתנדוד בעולם ולא תסתיים בשואו אמיד באי, שמשגשג כלכלית ויכול לאפשר לעצמו מפץ של אמנים-כוכבים.

     

    ''

    איי וויי-וויי

    Ai Weiwei, Pu’er Tea, 2006

     

    טונה של תה [ממחוז יונ-נאן בסין] במבנה קובייתי. צירוף של קובייה, גיבורת המינימליזם, ושל עלי תה דחוסים וארוזים בבלוק גדול בנוסח מסורת סינית שגורה. גם היצירה המונומנטלית שלו "זרעי חמניות" שרועה על רצפת המוזיאון בתערוכה, וכרגיל היא מכילה מיליונים של גרעיני חמנייה מפורצלן.

     

    תשמעו מה יש לנו להגיד לכם

    המעורב החדש לא מסתפק במפגש של מערב ומזרח. הוא מבקש לערער פרדיגמות מקובעות במערב ולשנות תפיסות המייחסות לזרם האמנותי דומיננטיות ניו יורקית. הסיפור, מסתבר לפי אוצרי התערוכה, הוא שונה. לא כמו זה שלמדנו בחוגים לתולדות האמנות במקדשי האקדמיה המערביים.

    מינימליזם, מגדירים באתר של התערוכה, מתייחס לזרם אמנותי שקיבל בולטות בשנות השישים בניו יורק. הוא מאופיין בעבודות בעלות צורות גיאומטריות ויסודות חזרתיים וסדרתיים במקרים רבים, בצבעים מונוכרומטיים, וכן בשימוש בחומרים פשוטים ובתהליכים תעשייתיים. אבל בתצוגה של התערוכה הנוכחית לא מקבלים את הבלעדיות הניו יורקית. המסר המתקן מבקש לבחון את ההשפעות של הרוח האסייתית על מקורותיו המערביים של המינימליזם.

    מנקודת מבט זאת מציגים בתערוכה תחילה דווקא אמן יפני, שפעל בשנות השישים ברוח המינימליזם, וחיבר שתי שפות אמנותיות. שינוי הסיפר ניכר בהצבה של סדרת הציורים המופשטים-אקספרסיביים של "שדות הצבע" שהשפיעו על אמני המינימליזם. ראשון בסדרה תלו אפוא את העבודה TK996-‘60 של האמן היפני Kuwayama Tadaaki  משנת 1960. האמן היפני עבר לניו יורק ב-1958 ושילב בציוריו את מסורת ציורי הניהונגה – Nihonga – סגנון ניאו-מסורתי של ציור יפני שהכיל משטחי צבע ללא עקבות של מברשת. אחריו הציבו את הציורים האייקוניים במערב של פרנק סטלה, אד ריינהרדט, בארנט ניומן, מארק רות'קו, ושוב טאדאקי קואיאמה, הפעם בכחול עם קווי טפטוף בתחתית הציור – מעט המכיל כמה מסורות של ציור מזרחי ומערבי.

     

    ''

    Tadaaki Kuwayama, Blue TK684-60, 1960, Dry pigment on cotton canvas

    שם העבודה צופן את ראשי התיבות של שם האמן, גודל העבודה ושנת יצירתה.

     

    ''

    Kisho Suga, Infinite Situation I (Window), 1970/2018. Wood, window and landscape

    לקורת העץ/קרן האור אין מידות קבועות. בכל תערוכה היא מותאמת לחלון שבו היא מוצבת. תמצית אמנותית של צמצום, חוכמה, ריכוז מאמץ, צניעות. חלון וקרן-עץ "לראות את טבענו". הדרך מנורת הפלורוסנט האלכסונית של דן פלווין (Dan Flavin, The Diagonal of May 25, 1963) להייקו חזותי וחזרה.

     

    ועוד אמירה אוצרותית: המינימליזם באמנות רלוונטי להיום ויש לו הדהודים נמשכים. לכך הקדישו חלק מעניין בתערוכה שנקרא "פוסט-מינימליזם" וכללו בו עבודות שמתכתבות עם עבודות מכוננות מהעבר. כך למשל המיצב "קרגו" של Sopheap Pich, אמן קמבודי-אמריקאי, בהומאז' לדונלד ג'אד [שתי תיבות-מכולות מבמבוק, רָאטָאן ומתכת; ביטוי לקשרי הסחר, היבוא והיצוא של מוצרי צריכה].


     

    ''

     Sopheap Pich, Cargo, 2018. Bamboo, rattan and metal 
    2 parts, each 253 x 597 x 244 cm

     

    "ריקון הוא מילוי"

    כתב אניש קאפור ליד העבודה המונומנטלית שלו "שומם/ריק" – Void – משנת 1989.

     

    ''

    על הקיר עבודתו של אניש קאפור Void, 1989, פיברגלס ופיגמנט.

    על הרצפה עבודתה של ראצ'ל ווייטריד, עשרים וחמישה חללים, 1995, שרף יצוק. האמנית הבריטית מרפררת לעבודתו של ברוס נאומן מהשנים 1965 – 1968.

     

    רוח מזרחית טאואיסטית ובודהיסטית נושבת מהמילים ומהעבודות שלו וחוברת למינימליזם החילוני הניו-יורקי. האובייקט הפעור כתהום מעתיק את המינימליזם דל-החומר למינימליזם אקספרסיבי. אופס, נשמע כמו פרדוקס בהמשגות של תיאורטיקנים של אמנות. גם המיצב הנודע "מקום/חדר לצבע אחד" – Room For One Colour – של אולאפור אליאסון, החותם את התערוכה, מחולל "הארה" מטלטלת פיזית ורגשית במבקרים. השקט הופך לרעש. צבעי העור השונים של מגוון הסינגפורים המבקרים בתערוכה מקבלים אחידות אפורה. משהו קרוב וגם רחוק מהמינימליזם המגובש של סול לוויט, רוברט אירווין, רוברט מוריס, דן פלאווין, דונלד ג'אד ואחרים.

     

    מורשת עכשווית

     

    ''

    Liu Jianhua, Blank Paper, 2006-2018, Porcelain, 3 parts, each 201 x 103 x 0.8 cm

     

    על הקיר הלבן אני מגלה שלוש עבודות פורצלן לבן של האמן הסיני הנפלא ליו ג'יאנהואה. שם הטרילוגיה הוא דף ריק - Blank Paper - שיצר בשנים 2006 - 2018. על פניו שלושה גיליונות נייר לבנים סמוכים זה לזה כמו ציורים סדרתיים, חזרתיים בשפה מינימליסטית טהורה. קצותיהם מתעגלים מעט פנימה ויוצרים רושם של קלות וגמישות. כשמתקרבים מגלים את המוצקות ואת המשקל הסמויים של פורצלן לבן, חומר סיני מסורתי אולטימטיבי. מושלם. בסתיו האחרון ראיתי את העבודה הזאת בסטודיו שלו בשאנגחאי יחד עם עבודות אחרות מפורצלן ומג'ייד, גם הן מופשטות ומינימליסטיות עד קצה הוואוו, וכעת הן בלב החיבור של מינימליזם אסייתי עם השורה הראשונה של אמנים מערביים. אני שולחת למאסטר היקר הודעה וצילום בוויצ'ט והוא משיב מיד. כשהזמין את מייקל ואותי אליו לסטודיו לא סיפר שהעבודות מהסדרה הזאת נרכשו על ידי טייט-מודרן בלונדון. מה שנראה לי ביני לבין עצמי כברירת מחדל של האמן (אל תשאלו למה), או בלשונו הביקורתית של רוברט מוריס: "דקורציה טהורה", מקבל כאן בתערוכה משמעות יצירתית מונומנטלית, פורצת את גבולות החומר, הז'אנרים והטעם. כאן ועכשיו אני נענית לאמנות שמביאה את ריתמוס הטבע והיקום בקו נקי מתאים לכול.


    מי-ני-מ-לי-זם – מילה עם הרבה הברות.

     

    ''
     

    חלל, אור, אובייקט, צופים – במיצב "מגה-מוות" – Mega Death – של האמן היפני Tatsuo Miyajima שיצר בשנת 1999 ושוב בשנת 2016. "מגה" ומינימליזם לא מתיישבים אצלי בחוויית הקליטה, אבל נעזוב...

    שלושה קירות עם נורות לד [צרכניות חשמל מינימליסטיות. גילוי של שלושה מדענים יפנים] שנדלקות בסדר חשבוני יורד מתשע לאחד. הספרה 0 מומרת בחלקיק זמן של חשיכה. רגע של מוות. וחוזר חלילה. חזרתיות של מחזורי חיים. רגע מתוח במעבר למילניום חדש. שניות של דומיה חשוכה לזכר אובדן חייהם של מיליוני אנשים באלימות שהשתוללה במאה העשרים. השורשים האסייתיים של העבודה טמונים בקוסמולוגיה ובנומרולוגיה הסינית ובשורשים בודהיסטיים: ארעיות, סיבה ותוצאה ולידה מחדש.

     

    עוד אמנות בסינגפור

    בפלטפורמות שונות ורבות של תצוגות: מוזיאונים, מרכזי תרבות, מתחמי אמנות, גלריות ברחובות מרכזיים, מרחבי קניונים, מלונות, חללי כנסים, אתרים ציבוריים. מומלץ מאוד לבקר במתחם Gillman Barracks – צבר של גלריות במבנים שנבנו בעבר עבור הצבא הבריטי בסינגפור. שעות פתיחה שונות בימות השבוע. המתחם סגור בימי שני.

     

    -------------------------

    * מוקדש בהערכה לגואל פינטו, מגיש תוכנית הרדיו "גם כן תרבות", ולאסתי רימון-ימיני, רונה גרשוני-אמיתי וליטל עמירן – העורכת הנוכחית, העורכת לשעבר והמפיקה של התוכנית בערוץ "כאן תרבות".


    ** שמות המשתתפים לפי סדר א"ב של שמותיהם הפרטיים:


    Ad Reinhardt (USA), Ai Weiwei (China), Anish Kapoor (India/UK), Anne Truitt (USA), Bruce Nauman (USA), Barnett Newman (USA), Carl Andre (USA), Charlotte Posenenske (Germany), Dan Flavin (USA), David Medalla (Philippines/UK), Donald Judd (USA), Elmgreen & Dragset (Denmark / Norway), Felix Gonzalez-Torres (Cuba/USA), Frank Stella (USA), Franz Erhard Walther (Germany), Fred Sandback (USA), Haegue Yang (South Korea/Germany), Lawrence Weiner (USA), Lynda Benglis (USA), Ian Burn (Australia), Jirō Takamatsu (Japan), John McCracken (USA), Julius Eastman (USA), Kazuko Miyamoto (Japan/USA), Keigo Yamamoto (Japan), Kim Lim (Singapore/UK), Kishio Suga (Japan), Lee Seung-Taek (South Korea), Lee Ufan (South Korea/Japan), Lis Rhodes (UK), Liu Jianhua (China), Margaret Leng Tan (Singapore), Mark Rothko (USA), Martin Creed (UK), Midori Takada (Japan), Mona Hatoum (Lebanon/UK), Montien Boonma (Thailand), Nancy Holt (USA), Nam June Paik (South Korea/USA), Nobuo Sekine (Japan), Olafur Eliasson (Denmark/Germany), Peter Kennedy (Australia), Phill Niblock (USA), Po Po (Myanmar), Rei Naito (Japan), Rachel Whiteread (UK), Rasheed Araeen Pakistan/UK), Richard Long (UK), Richard Serra (USA), Robert Irwin (USA), Robert Morris (USA), Robert Smithson (USA), Roberto Chabet (Philippines), 54. Samuel Beckett (Ireland/France), Santiago Sierra (Spain), Simone Forti (USA), Simryn Gill (Malaysia/Australia), Sol LeWitt (USA), Sopheap Pich (Cambodia), Steve Reich (USA), Susumu Koshimizu (Japan), Tadaaki Kuwayama (Japan/USA),  Takahiko Iimura (Japan/USA), Tang Da Wu (Singapore), Tatsuo Miyajima (Japan), Trisha Brown (USA), Walter de Maria (USA), Wolfgang Laib (Germany), Yayoi Kusama

    (Japan), Yvonne Rainer (USA.

     

    *** ניתן לרכוש את הקטלוג של התערוכה; 280 עמודים, 58.85 דולר סינגפורי. בעיניי זה ספר לימוד.


    **** עוד מידע באתר  https://www.minimalism.sg

     

    © הזכויות על הטקסט והצילומים מהתערוכה שייכות לכותבת הפוסט – ד"ר שושן ברוש-ויץ.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין