עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    בן הסנדלר

    14 תגובות   יום חמישי, 31/1/19, 00:54

    בן הסנדלר

     

    אתמול נערכה לווייתה של חנה, המחנכת שלנו מכיתה א' עד כיתה ח'. רבים מן "הילדים" בכיתה – כולם כבר סבים וסבתות – הגיעו ללוויה. לא היינו עצובים במיוחד, חנה מיצתה את חייה עד תום. היא נפטרה בשיבה טובה בגיל 92, הצליחה בחייה המקצועיים ובחיי המשפחה ולקראת סוף ימיה אף זכתה באהבה מאוחרת, וראתה נכדים ונינים.

    גם בכר היה אתמול בבית הקברות. הוא עדיין גבר גבוה ותמיר, וכאז כן עתה, קולו נשמע ברמה. הוא חבש כובע רחב תיתורה מעור משובח מעל שערו המאפיר, וזקן מטופח עיטר את פניו. הוא מתלבש בצניעות, ודבר בחזותו לא מעיד על הצלחתו העסקית ועל העושר שצבר במשך השנים, מלבד אולי אופנוע הרלי דווידסון היוקרתי שלו.

    הדודה של בכר, אחותו של אביו, היתה שכנה שלנו. למרות שהיינו שש עשרה משפחות בלבד בשיכון, ניתן לספור על אצבעות יד אחת את ביקוריה אצלנו. איני זוכר שהוריי ביקרו אי-פעם אצלה וגם אני ביקרתי אצלם בבית פעם, או פעמיים בלבד, ולא משום שביתם היה האחרון בשורת הבתים בשיכון.  אביו של בכר הגיע מתורכיה. הוא היה איש צנוע ונעים הליכות, שעסק כל חייו בסנדלרות. למרות שהכרנו את בכר הסנדלר והוקרנו את נועם הליכותיו, את מנעלינו היינו מתקנים אצל הסנדלר זמורה האשכנזי.

    גם בנו של בכר וגם בנו של זמורה, שני בני הסנדלרים, למדו אתי באותה הכיתה בבית הספר העממי. לימים, כשהתרחקתי מן המושבה, איבדתי כל קשר עם זמורה, ולא ראיתיו עוד. אתמול לפני הלוויה, שמעתי את סיפורו העצוב. הוא נפטר מגידול סרטני בראשו, מיד כשיצא לגמלאות.

    עם בכר לעומת זאת, נפגשתי מספר פעמים במהלך השנים. הפגישה הראשונה היתה כשהייתי סטודנט באוניברסיטה בירושלים. בקיץ, בחופשה משנת הלימודים הראשונה, חזרתי למושבה ורציתי  להרוויח כסף כדי לכסות את הוצאותיי בירושלים. בלשכת העבודה שובצתי לעבודה "שחורה" כעוזר למסגר, בהרחבה של מחצבת "אבן וסיד" הסמוכה למושבה. ה"בוס" שלי היה מסגר ממוצא מרוקני, ששמח מאד על ה"אינטליגנט" האשכנזי שהיה נתון למרותו.

    גם בכר, בן כיתתי לשעבר, היה אחד מן המסגרים שעבדו בהרחבת המחצבה. בגיל ארבע עשרה, לאחר סיום כיתה ח', הוא לא המשיך ללמוד אתנו בתיכון, אלא הלך לעבוד כשוליה אצל דב'לה, הנפח של המושבה, ולמד ממנו את רזי המקצוע. כשנפגשנו במחצבה הוא היה כבר מסגר מדופלם ובעל ניסיון.

    יום אחד ה"בוס" שלי לא הגיע לעבודה, ואני שובצתי לעבוד כעוזרו של בכר.

    "צחוק הגורל", חשבתי לעצמי. "הוא נפלט מן הלימודים בגיל ארבע עשרה ואני סטודנט באוניברסיטה, ואילו כאן במחצבה, הוא הממונה עליי ונותן לי הוראות!"

    עבדנו על מסוע לחצץ, שהיתמר גבוה מעל פני הקרקע וצפה על כביש חיפה-תל אביב, שכיום נקרא כביש מספר 4.

    "תראה איזו מכונית יפה", אמרתי והצבעתי על מכונית שברולט אדומה ונוצצת, ארוכה והדורה, עם גג פתוח, שחלפה ביעף בכביש.

    "כן", אמר בכר, "איזה מׇלְיאן נוהג בה".

    וכעבור רגע הוסיף:

    "תשמע, עמוס, צריך לדעת מאיזה ביצים לצאת!"

     

    הוא ואני לא ידענו – נולדנו להורים עובדים, קשי יום. אולם ילדיו של בכר נולדו לאיש מצליח ואמיד, שעשה את הונו בעבודת כפיים. הוא ניהל בתבונה את עסקיו, והרחיב אותם לכל הארץ, וגם לחו"ל. אינני יודע אם גם לילדיו השמיע בכר את אותה אמרת שפר שהשמיע באוזניי בראש המסוע, ואולי לא היה בכך כל צורך – הם ידעו! 

     

    תוספת אפילוג עצוב

    לפני כשבועיים בכר נפטר. ביום 17.1.19 נערכה הלווייתו בבנימינה, אך נבצר ממני להגיע. יהי זכרו ברוך.

    אני תוהה כיצד קורה שסיפורי נפתח בלוויה אחת ומסתיים באחרת. זו פחות בחירתי ככותב, ויותר הכתבה של המציאות.

     

    הערה: הסיפור המקורי עומד להתפרסם בספרי "פנינת השומרון", שנמצא בדפוס ויתפרסם בקרוב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/19 18:35:

      צטט: באבא יאגה 2019-02-07 08:56:22

      אס מקאמת אין דע יארען - או בלשון הקודש, כשבאים בשנים, חבר שהיה מבוגר ממני בעשרים שנה, נהג לומר זאת לא אחת, אני מבינה אותו היום הרבה יותר. סליחה, על היידיש שלי, שמלאה שגיאות. מאחלת בריאות ופחות לוויות. יפה כתבת

      תודה רבה, באבא יאגה.

      למיעוט ידיעתי ביידיש כתבת ללא שגיאות (אולי הע' ביארען מיותרת, הר' מבוטאת בשוא ולא בצירה), וגם תרגמת יפה, תוך שמירה על המילוליות של המקור.

      אמנם ההזדקנות אינה נעימה, אך כמו ששמעתי אומרים  - האם החלופה של למות צעיר עדיפה?

      מספר בני כיתתי שהלכו לעולמם, הולך ותופח עם השנים, אך כמי שעסק רבות במוות במסגרת עבודתי האקדמית, אני יודע מה שיודעים כולם - אין מנוס מנושא הקלשון, או נושא לולאת החנק, בתרבות ההודית.

      שנשמע בשורות טובות, עמוס.

        7/2/19 08:56:
      אס מקאמת אין דע יארען - או בלשון הקודש, כשבאים בשנים, חבר שהיה מבוגר ממני בעשרים שנה, נהג לומר זאת לא אחת, אני מבינה אותו היום הרבה יותר. סליחה, על היידיש שלי, שמלאה שגיאות. מאחלת בריאות ופחות לוויות. יפה כתבת
        6/2/19 00:14:

      צטט: אהובהקליין 2019-02-05 09:10:31

       עמוס היקר.


       כדרכך בקודש כתבת את  התוכן בחן וכישרון רב.

       אומנם  בכר- ז"ל לא היה משכיל ונראה לי שהיה מאושר במקצועו ועבודתו.

       אני מאמינה שלכל אדם - שליחות משלו ואם הוא מבצע את שליחותו כראוי-

      מאושר ושמח וזה  בנוסף לפירות שנהנה בעולם הזה, על כך אמר דוד המלך:

       "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ"

      [תהלים קכח, ב']


       חודש טוב ומבורך והרבה שמחה-

      לך ולכל יקירך.


       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      בכר היה, למיטב הבחנתי, שמח בחלקו, ואי לכך, עפ"י חז"ל - עשיר. מלבד זאת גם צבר נכסים, והכל ביגיע כפיו.

      חודש טוב גם לך ולכל יקיריך, עמוס. 

        5/2/19 09:10:

       עמוס היקר.


       כדרכך בקודש כתבת את  התוכן בחן וכישרון רב.

       אומנם  בכר- ז"ל לא היה משכיל ונראה לי שהיה מאושר במקצועו ועבודתו.

       אני מאמינה שלכל אדם - שליחות משלו ואם הוא מבצע את שליחותו כראוי-

      מאושר ושמח וזה  בנוסף לפירות שנהנה בעולם הזה, על כך אמר דוד המלך:

       "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ"

      [תהלים קכח, ב']


       חודש טוב ומבורך והרבה שמחה-

      לך ולכל יקירך.


       בברכה

       אהובה.

        2/2/19 23:57:

      צטט: תכשיט 2019-02-02 18:38:01

      אתה כותב נפלא...!!!

      תודה רבה לך, רחלי.

      שבוע טוב, עמוס.

        2/2/19 23:56:

      צטט: חכמה 2019-02-02 21:40:01

      מלוויה ללוויה, ככה זה כשמגיעים לגיל מסויים, עצוב. למרות העצב, נהנתי לקרוא.

      תודה רבה לך, על הביקור, על הכוכב ועל התגובה.

      את מכירה את הבדיחה על הלוויות - היתרון שלהן הוא שרובן מתקיימות בצהריים, אז משתזפים.

      שבוע טוב, עמוס.

        2/2/19 23:54:

      צטט: א ח א ב 2019-02-02 22:22:51

      "תשמע, עמוס, צריך לדעת מאיזה ביצים לצאת!"

      תודה רבה, אחאב.

      זה תופס גם לגבי קיבצניקים?

      ממה שאני קורא אצלך, אתה כנראה ידעתחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        2/2/19 22:22:
      "תשמע, עמוס, צריך לדעת מאיזה ביצים לצאת!"
        2/2/19 21:40:
      מלוויה ללוויה, ככה זה כשמגיעים לגיל מסויים, עצוב. למרות העצב, נהנתי לקרוא.
        2/2/19 18:38:
      אתה כותב נפלא...!!!
        1/2/19 00:07:

      צטט: ~בועז22~ 2019-01-31 20:18:16

      חתיכת סיפור של מציאות.

      תודה רבה, בועז.

      גם אתה הבאת סיפור מן המציאות, ברשומה שלך על פול סיימון וקתי.

      שבת שלום, עמוס.

        31/1/19 20:18:
      חתיכת סיפור של מציאות.
        31/1/19 15:43:

      צטט: sari10 2019-01-31 12:23:38

      חתיכת חיים....

      תודה רבה, שרי.

      הבחור ז"ל אכן עשה כברת דרך בחייו, למרות נתוני הפתיחה הבלתי-מבטיחים.

      יהי זכרו ברוך.

        31/1/19 12:23:

      חתיכת חיים....

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין