עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    זהירות, שיעול!

    16 תגובות   יום שישי , 25/1/19, 11:38

    זהירות, שיעול!

     

    "עמוס! עמוס!" נשמעו כאילו מרחוק קריאות המצוקה של רעייתי.

    פקחתי את עיניי וגיליתי שאני שרוע על הרצפה וראשי בתוך כתם דם ההולך ומתפשט.

    "עמוס! פקחת עיניים! אתה חי!!!" צעקה רעייתי.

    "כן, אני חי", מלמלתי והרגשתי שהדיבור קשה לי.

    הדם נזל מחור שנפער בשפה התחתונה, וכן מפצע בסנטרי.

    רעייתי נכנסה לחדר האמבטיה, הביאה מגבונים והחלה לנגב את הדם שהמשיך לזרום בחופשיות. היא גם הזעיקה בטלפון את בננו, שגר בשכונה סמוכה, והגיע תוך מספר דקות.

    "יופי שבאת, חמודי, אבל איפה רעייתך? לה יש ניסיון בהתנדבות במד"א", מלמלתי.

    "היא כבר הלכה למיטה, אבל גם היא תיכף תבוא".

    והיא אכן הגיעה.

    הבן סייע לי להתיישב ולהישען על הקיר. הדם המשיך לנטוף וללכלך את החולצה ואת העליונית שלבשתי. בנוסף לכאבים בשפה ובסנטר הרגשתי גם כאבים בחזה.

    "מה קרה?" שאלה כלתנו.

    "הוא השתעל", הצליחה רעייתי להגיד תוך התייפחות, "ואז הוא נפל, לפני שהספקתי לתפוס אותו".

    בתחילת השבוע רעייתי מעדה ושברה את ידה השמאלית, שעתה מגובסת. ניסיון לתפוס את כובד משקלי, היה עלול לגרום לה נזק נוסף. מזלה שלא הספיקה!

    כבר אמרתי שהצרות באות בצרורות? לפעמים זה כל כך נכון.

     

    כלתנו לקחה את המושכות לידיה וניהלה את מבצע פינוי הפצוע.

    לקחתי אתי תעודות וכרטיס אשראי בלבד. בבגדי בית מלוכלכים בדם ובנעלי בית נסענו למרפאה במכוניתו של בננו, למרות שהמרפאה נמצאת במרחק של שלוש דקות הליכה בלבד מביתנו. במכונית זה לא היה יותר מהיר – בננו נהג לאט ובזהירות רבה, כדי לא להגביר את כאביי. כלתנו נשארה עם רעייתי לסייע לה להירגע.

     

    הכל התרחש בערב שבת. המרפאות היו סגורות במרכז הרפואי, ורק מרפאת "ביקור רופא" הייתה פתוחה. היא מגישה עזרה רפואית ראשונית לנזקקים, כאשר המרפאות האחרות סגורות. טופלתי מיד כמקרה חרום. האחות שקיבלה אותי נתנה לי מים ודאגה שהרופא יראה אותי ללא המתנה, והרופא שלח אותי בדחיפות לחדר המיון.

     

    גם בבית החולים "שערי צדק" טופלתי במהירות יחסית. מרגע קבלתי לתהליך המיון ועד חזרתי הביתה חלפו 4 שעות בלבד.

    השפה והסנטר, שמילאו בדם ספוגיות רבות, הציקו לי מאד וציפיתי שקודם כל יתפרו לי אותם, אך לרופאים בחדר המיון יש, בצדק, סדר עדיפות שונה – סכנה רפואית קודמת להרגשתו של החולה. הרופאה הכירורגית שבדקה אותי, רק אלחשה את הפצעים בשפה ובסנטר וכיסתה אותם באיספלניות רחבות, שאצרו בתוכן את הדם שהמשיך לנטוף, וקצת הוקל לי. היא שלחה אותי ליחידת הדימות, לצילומי סי.טי. של ראש וחזה, על מנת לוודא שלא נפגעו אברים חיוניים.

    הצילומים גילו שהראש לא נפגע, אולם אחת מצלעותיי נסדקה. לאחר אלחוש השפה, הכאבים בחזה הורגשו יותר בכל תנועה שעשיתי, ובעיקר בשיעול. לא נותר עתה אלא לחכות לפלסטיקאית, שהייתה עסוקה בשירות לילדה פצועה.

     

    "איך זה לעבור מטיפול בילדה לטיפול בגבר בשנתו השמונים?" שאלתי אותה.

    "אני מטפלת בכולם, גם בזקנים", אמרה ואני לא נעלבתי. אינני מרגיש זקן, אך אני בהחלט יכול להיחשב כ"זקן". כשהייתי צעיר, גם בן ששים נראה לי זקן!

    הרופאה הייתה נחמדה ואמפתית. היא דברה אתי בחיוך וברוגע, וגם התייחסה אל בננו הבכור שגר בירושלים והחליף במשמרת את אחיו. לפני שהחלה בתפירה אמרה הרופאה, שאובדן ההכרה כנראה נגרם מסינקופה ואזו-ואגאלית.

    "מה זה?" שאלתי.

    "כתוצאה משיעול, או עיטוש חזק, נגרמת הצרה של העורקים המובילים דם למוח, והמוח מקבל פחות חמצן".

    גם רופאת המשפחה אישרה את האבחנה, כשדיווחנו לה בראשית השבוע על קורותיי. אמרתי לרופאות, לכל אחת בנפרד כמובן, שאני רגוע. אילו היו אומרות שמדובר בסינקופה ואזו-ואגינלית, הייתי מאד מוטרד!

     

    הרופאה הפלסטיקאית הנחמדה הייתה צעירה ויפה, בעלת שיער ערמוני חלק שהיה אסוף ל"זנב סוס". המנורה מאחוריה האירה שערה בודדת שנפרדה מה"זנב" וזהרה באודם באור. היא הרכיבה משקפיים במסגרת אדמדמה ונראתה רצינית מאד, הן בעת סקירת הפצעים והן בעת תפירתם.

    כאשר הסתיימה התפירה, נתנה לנו הסברים באשר לטיפול בבית: מה ואיך לאכול, אילו תרופות לקחת, ומהו לוח הזמנים להמשך הטיפול ולהוצאת התפרים.

     

    בשל אי-היכולת לאכול מוצקים היה צורך להפוך כל מזון לדייסה הניתנת לאכילה בקשית! לא הרגשתי שום טעם – החך כמעט ולא שותף באכילה – אך המזון שמגיע כך למערכת, מאפשר להמשיך לתפקד.

    הכאבים פחתו מאד, ונותרו עוד חמישה ימים בלבד עד הוצאת התפרים. אני צופה באופטימיות לעתיד.


    הערה:

    הסיפור נכתב בעת ההתרחשות. כיום, כחודשיים לאחר מעשה, אפשר לומר בדיעבד, שהכל היה כלא היה. אפילו הכאב בצלעות אינו מורגש עוד. רק הלשון שמועברת על השפה חשה בצלקת.   

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/2/19 13:00:

      צטט: גליה ק 2019-02-12 12:15:27

      שתהיה בריא. שמור על עצמך.

      תודה רבה לך, גליה.

      אני משתדל!חיוך

      כל טוב, עמוס.

        12/2/19 12:15:
      שתהיה בריא. שמור על עצמך.
        9/2/19 00:22:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2019-02-08 19:40:40

      מפחיד/ מדאיג... שמור על עצמך...

      תודה רבה, מכבית.

      אכן מפחיד ומדאיג.....את הסובבים אותי.

      תודה על האיחול.

      שבת שלום, עמוס.

      מפחיד/ מדאיג... שמור על עצמך...
        31/1/19 15:40:

      צטט: ~בועז22~ 2019-01-31 13:53:41

      צ'מע..., שלא נדע מצרות..., בכול אופן, שמה של התסמונת נורא הצחיק אותי.

      תודה רבה, בועז.

      התופעה הייתה בהחלט לא מצחיקה, השם כן, בעיקר בגלל האסוציאציה הנשית.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        31/1/19 15:38:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2019-01-31 12:45:30

      כבר מזמן לא כתבתי כאן תגובה, אבל הפעם זה מחוייב. מעבר לאיחולי הבריאות והשמחה האמיתית שעכשיו המצב טוב, הרי שהפגנתם כולכם קור רוח והתנהלות אמיצה נוכח הסיטואציה הלא פשוטה. מקווה להמשיך לקרוא את הסיפורים וההגיגים שלך עוד שנים רבות. Keep on going, young friend

      תודה רבה, יורם.

      אכן תגובה נדירה, ואני מודה לך על איחוליך. נקווה שיתגשמו כולם. אמן, כן יהי רצוןחיוך.

      שבת שלום, עמוס.

        31/1/19 13:53:
      צ'מע..., שלא נדע מצרות..., בכול אופן, שמה של התסמונת נורא הצחיק אותי.
        31/1/19 12:45:
      כבר מזמן לא כתבתי כאן תגובה, אבל הפעם זה מחוייב. מעבר לאיחולי הבריאות והשמחה האמיתית שעכשיו המצב טוב, הרי שהפגנתם כולכם קור רוח והתנהלות אמיצה נוכח הסיטואציה הלא פשוטה. מקווה להמשיך לקרוא את הסיפורים וההגיגים שלך עוד שנים רבות. Keep on going, young friend
        27/1/19 19:51:

      צטט: תכשיט 2019-01-27 18:31:50

      שמחה שהחלמת... הרבה בריאות... שבוע טוב...

      תודה רבה, רחלי.

      בריאות טובה ושבוע טוב גם לך, עמוס.

        27/1/19 19:50:

      צטט: א ח א ב 2019-01-27 13:49:56

      סינקופה ואזו-ואגאלית.....זכית!!

      תודה רבה, אחאב.

      אני לא מאחל אותה לאף אחד, אך כפי שכתבתי - מזל שהיא לא ואגינליתחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        27/1/19 18:31:
      שמחה שהחלמת... הרבה בריאות... שבוע טוב...
        27/1/19 13:49:
      סינקופה ואזו-ואגאלית.....זכית!!
        27/1/19 09:55:

      צטט: אהובהקליין 2019-01-27 08:16:19

       עמוס היקר.

       קראתי בעיון רב על  הנפילה והפציעה בבית

       בהחלט דבר מאד לא  נעים וגם כואב.

       ב"ה שיצאת מזה בריא -ללא כל פגע- ב"ה שאלוקים הציל אותך, הרי   כתוצאה מנפילה - יכולים  תמיד להגיע למצב גרוע יותר, שלא נדע.

        בעיניי זה היה משעשע- שבתוך כל הכאבים- היה לך  גם את הסבלנות להתבונן ביופייה של האחות.

      אברך אותך וגם את אשתך היקרה-בברכה:

      "ברוך רופא חולים".

       ויישר כוח לבן הנחמד שמיד הגיע וסייע  לך  וכל הכבוד  גם  לאשתו שתמכה באשתך היקרה.

       מאחלת לכם:

       שבוע טוב ותמיד רק להיות בשמחה  מתוך בריאות טובה.חיוך


       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה, על הפרגון ועל כל הברכות והאיחולים.

      גם אני חושב תמיד כמה יותר גרוע יכלו הדברים להיות וזה מסייע להתמודדות עם הבעיות.

      יום נעים ושבוע טוב, עמוס.

        27/1/19 08:16:

       עמוס היקר.

       קראתי בעיון רב על  הנפילה והפציעה בבית

       בהחלט דבר מאד לא  נעים וגם כואב.

       ב"ה שיצאת מזה בריא -ללא כל פגע- ב"ה שאלוקים הציל אותך, הרי   כתוצאה מנפילה - יכולים  תמיד להגיע למצב גרוע יותר, שלא נדע.

        בעיניי זה היה משעשע- שבתוך כל הכאבים- היה לך  גם את הסבלנות להתבונן ביופייה של האחות.

      אברך אותך וגם את אשתך היקרה-בברכה:

      "ברוך רופא חולים".

       ויישר כוח לבן הנחמד שמיד הגיע וסייע  לך  וכל הכבוד  גם  לאשתו שתמכה באשתך היקרה.

       מאחלת לכם:

       שבוע טוב ותמיד רק להיות בשמחה  מתוך בריאות טובה.חיוך


       בברכה

       אהובה.

        25/1/19 15:27:

      צטט: sari10 2019-01-25 12:13:00

      לא נעים. לגמרי לא נעים!!
      שמחה לשמוע שזה קרה לפני כחודשיים וחלף.
      תשמור על עצמך ותתנהל בזהירות.
      אולי אל תשתעל? ואם אתה חייב אז רק בישיבה?חיוך
      שלא תיפול שוב חלילה...

      הרבה בריאות!!!

      תודה רבה, שרי.

      אני מעריך מאד את האמפתיה.

      מאז המקרה, בפעמים הנדירות שאני משתעל, גם רעייתי ממהרת לשלוח אותי לישיבהחיוך.

      שבת שלום, עמוס.

        25/1/19 12:13:

      לא נעים. לגמרי לא נעים!!
      שמחה לשמוע שזה קרה לפני כחודשיים וחלף.
      תשמור על עצמך ותתנהל בזהירות.
      אולי אל תשתעל? ואם אתה חייב אז רק בישיבה?חיוך
      שלא תיפול שוב חלילה...

      הרבה בריאות!!!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל