עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    טיול למיאנמאר

    12 תגובות   יום שישי , 11/1/19, 00:31

    טיול למיאנמאר

     

    "אני נאדיה ח'ורי ואני מבקשת לבטל את ההרשמה של סמירה ושלי לטיול למיאנמאר בפברואר", אמרה נאדיה לסוכנת הנסיעות.

    "למה? אם מותר לשאול. גליה היא מדריכה מצוינת".

    "סמירה, שותפתי לחדר, תהיה בהשתלמות חשובה, ולא תוכל להצטרף, ואני לא יכולה לשלם את תוספת המחיר כיחידה בחדר".

    "יש לי הצעה בשבילך, שלא בטוח שתקבלי. יש לי ברשימת ההמתנה מועמד יחיד לטיול, שמוכן להצטרף למישהו בחדר, אפשר גם אישה, והוא מהמגזר".

    "אפשר לקבל עליו עוד פרטים?" שאלה נאדיה אחרי השתהות קלה.

    "שמו אמיר שׅבְּלי, אלמן בן 50, עורך דין מהכפר דבורייה".

    "אני מסכימה", אמרה נאדיה לאחר השתהות קצת יותר ארוכה.

     

    למרות שהייתה בוגרת אוניברסיטת חיפה ומתקדמת בדעותיה, היה לנאדיה קשה להשיב בחיוב להצעה. אולם, מכיוון שהשותף המוצע לחדר הוא גבר משכיל המבוגר ממנה ב-15 שנה, שכנראה גם הוא לא כבול למוסכמות, הסכימה. מיאנמאר, עוד כשהייתה "בורמה", גירתה את דמיונה מאז ימי ילדותה, והיא ציפתה בכיליון עיניים לצאת לטיול. השותפות בחדר, אמנם עם גבר מוסלמי, מאפשרת לה את הגשמת חלומה. ביום ההכנה לקראת הטיול נערכה ביניהם היכרות.

    "נעים מאד, אמיר", אמר כשחיוך גדול נסוך על פניו.

    "נאדיה, נעים גם לי", אמרה, בעודה בוחנת אותו ומתרשמת מהחיוך שהמשיך לרצד בעיניו.

    למען האמת, נאדיה התרשמה גם מגובה קומתו, מעיניו הבהירות התכולות/ירקרקות, משערו השָׁטֶנִי המתולתל ומעורו הבהיר. היא התקשתה להאמין שהוא בדואי, שמקורו בכפר ערב א(ל)שבלי.

    הם התעכבו יחד ליד דוכן הכיבוד והרחיבו את היכרותם. התברר לנאדיה שאמיר שירת כקצין בצנחנים, ושהוא בעל משרד עורכי דין בדבורייה, עם עוד שני שותפים.

    ביום היציאה לטיול, נסעה נאדיה בלב שקט לשדה התעופה, עם שמץ של ציפייה לבאות, ולא רק לקראת חוויות הסיור ברחבי מיאנמאר.


    יׇנְגוּן (לשעבר – רנגון) הבירה הייתה מרשימה מאד. בעיקר התרשמו ממתחם שְוֶדׇגוׄן. המקדש הבודהיסטי הענק, על שפעת זהבו הנוצץ, היה מעבר לכל ציפיותיהם. בלילה התגברו על המבוכה, והלכו לישון – כל אחד במיטתו הנפרדת.

    למחרת טסו לביקור בשבטי הצפון. בסיור הרגלי בשביל שבין שדות האורז, באזור שבטי שאן, מעדה נאדיה ונפלה למים בשדה מוצף. אמיר מיהר להיכנס לשדה אחריה ולהושיט לה יד לעזרה. כמו זרם חשמלי חלף בכף ידה והרעיד את לבבה. הגבר התמיר, הנאה והמנוסה, שבה את לבה. אמיר, שגם הוא נמשך אליה, כאילו קרא את רגשותיה ומחשבותיה, אך המשיך להתנהג אתה בקורקטיות אדיבה ומנומסת. בערב, בחדרם המשותף, גילה לנאדיה מה הוא מרגיש כלפיה ושאל אם לא מפריע לה שהוא מוסלמי.

    "גם לי יש רגש כלפיך, והעדה לא קובעת. המוסכמות של החברה הערבית מעולם לא כבלו אותי. בימי לימודיי באוניברסיטת חיפה, יצאתי עם בחורים נוצרים מהעדה שלי וגם עם קתולים, יצאתי עם מוסלמי מהכפר נין, ואפילו יצאתי עם בחור יהודי. בסופו של דבר, התחתנתי עם יווני אורתודוכסי, בן דוד רחוק שלי, אך ההשתייכות לאותה משפחה ועדה לא הצליחה לשמור על נישואינו. כשסלים בעלי היה משתכר, כל ההשכלה והתרבות שלו נעלמו, והוא היה נעשה אלים וגס. נאלצתי להתגרש ממנו".

    ואכן, ההבדל העדתי לא מנע מהם להצמיד את מיטותיהם עוד באותו לילה.


    גם בימים הם היו צמודים. יחד נהנו מהשקיעה ומן הזריחה באגם אינְלֶה, ומארוחת הדגים הנהדרת שקיבלו בכפר הדייגים על הכלונסאות. הם נהנו מהביקור במקדשים הבודהיסטים ב"אגן המקדשים", ובמיוחד במקדש במערת הנטיפים בפּינְדאיה, ה"מוצף" באלפי פסלי בודהה מוזהבים. הם התרשמו יחד מתהלוכת הנזירים הצועדים בכפר, ומן הנשים המשכימות קום, על מנת לתת להם מתנות ומנחות אורז מבושל, והשוו אותם לכלי הקודש שלהם. גליה המדריכה הסבירה שמנהג התרומה לנזירים מקנה נקודות זכות לנותן – יוצר "קׇרְמה" טובה, המבטיחה לידה משופרת בגלגול הבא.

     

    הטיול ביחידות, שהפך עבור נאדיה ואמיר לטיול זוגי מהנה במיוחד, בימים ובלילות, חייב אותם עם שובם ארצה, להתמודד עם הבעיות שהיו צפויות מראש. הוריה של נאדיה ויתר בני משפחתה, התנגדו נמרצות לקשר. למרות שהתרשמו לטובה מאישיותו, מהשכלתו ומעיסוקו של אמיר, לא יכלו להשתחרר מן המוסכמות הכובלות של החברה המסורתית הערבית. גם המשפחה של הגרוש שלה התנגדה. הם לא יכלו לקבל את העובדה שנכדיהם, שני ילדיה של נאדיה שנשארו בחזקתה, יגדלו עם גבר מוסלמי כ"דמות אב". ילדיו ובני משפחתו של אמיר אמנם העדיפו שייקח אישה מוסלמית, אך היו פחות נחרצים מקרוביה של נאדיה. אמיר ונאדיה התעלמו מן ההתנגדויות, המשיכו להיפגש, ואף עברו לגור יחד בעיר התחתית בחיפה.

    כעבור שנה, נרשמו לטיול מאורגן ליפן, בהדרכתה של גליה.

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/1/19 19:02:

      צטט: גליה ק 2019-01-15 18:06:11

      סיפור עם תוצאה אחת. בעולם אידיאלי זה מה שהיה צריך לקרות. אבל במציאות בדרך כלל הבעיה הזאת היא חומר נפץ שיש לו השלכות רבות, גם על בני הזוג בינם לבין עצמם שמבודדים את עצמם מאלו שיכולים לעזור להם. גם העובדה שהבחורה בחרה להתגורר עם גבר זר בחדר יכלה להיות בעלת השלכות לא נעימות. אפשר להגיד שהבחורה היתה לקחה סיכון שבמקרה שלה הצליח.

      תודה רבה, גליה.

      אני מזרחן במקור, וחמש עשרה שנה עבדתי במגזר הערבי. אני מודע לשמרנות של דור הוותיקים, וכן למרידה במוסכמות של הצעירים, בחרתי לבטא את הדילמות בסיפור שלי, ובחרתי בפיתרון הנכון, על פי התפישה שלי/נו. בחברה הערבית, החלטה כפי שקיבלה הבחורה, עלולה להסתיים בכי רע.

      כל טוב, עמוס.

        15/1/19 18:06:
      סיפור עם תוצאה אחת. בעולם אידיאלי זה מה שהיה צריך לקרות. אבל במציאות בדרך כלל הבעיה הזאת היא חומר נפץ שיש לו השלכות רבות, גם על בני הזוג בינם לבין עצמם שמבודדים את עצמם מאלו שיכולים לעזור להם. גם העובדה שהבחורה בחרה להתגורר עם גבר זר בחדר יכלה להיות בעלת השלכות לא נעימות. אפשר להגיד שהבחורה היתה לקחה סיכון שבמקרה שלה הצליח.
        15/1/19 15:05:

      צטט: חכמה 2019-01-15 13:51:55

      יופי של סיפור!

      תודה רבה לך על ביקור הגומלין.

      גם הרשומה שלך על החופשה "המבולגנת" בניו-מקסיקו מצאה חן בעיניי.

      כל טוב, עמוס.

        15/1/19 13:51:
      יופי של סיפור!
        15/1/19 00:07:

      צטט: אהובהקליין 2019-01-14 21:59:49

       עמוס היקר.


       הסיפור יפה מאד- וכהרגלך- הרומן בין השניים מתואר באופן ממש ריאלי ומוחשי.

      מעניין אם  הסיפור הוא בהמשכים?

       

      יישר כוח!

       המשך שבוע טוב ונעים.


       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      לסיפור יכול להיות המשך, אך הוא יהיה בראשו של כל קורא, ולא ייכתב על ידי.

      השבוע ראינו שני סרטים, בהם הגיבורים ניצבים בפני דילמה, והסרט מסתיים בסצינה המשאירה לצופה לדמיין מהי החלטתו הסופית של הגיבור. בסיפור שלי, הגיבורים קיבלו החלטה אמיצה, כנגד לחצי הסביבה.

      כל טוב, עמוס.

        14/1/19 21:59:

       עמוס היקר.


       הסיפור יפה מאד- וכהרגלך- הרומן בין השניים מתואר באופן ממש ריאלי ומוחשי.

      מעניין אם  הסיפור הוא בהמשכים?

       

      יישר כוח!

       המשך שבוע טוב ונעים.


       בברכה

       אהובה.

        12/1/19 19:58:

      צטט: תכשיט 2019-01-12 17:42:09

      תענוג לקרוא....:))

      תודה רבה, רחלי.

      תענוג לקבל משוב כזה.

      שבוע טוב, עמוס.

        12/1/19 17:42:
      תענוג לקרוא....:))
        12/1/19 13:57:

      צטט: א ח א ב 2019-01-12 10:07:05

      סיפור יפה על המציאות בתרבות הערבית בחברה הישראלית

      תודה, אחאב.

      אתם בקיבוץ יזרעאל בוודאי מכירים היטב את השכנים.

      שבת שלום, עמוס.

        12/1/19 10:07:
      סיפור יפה על המציאות בתרבות הערבית בחברה הישראלית
        11/1/19 18:31:

      צטט: sari10 2019-01-11 17:54:02

      סיפור יפה עם Happy end חיוך

      אין לדעת מה מחכה לנו מעבר לפינה...

      תודה רבה, שרי.

      יחסים אינטימיים בין-עדתיים עלולים להיות לפעמים בעייתיים - לא לבני הזוג, אלא לחברה בה הם חיים. היינו עדים לכך לא אחת בישראל, למשל, התגובות לנישואיה של לוסי אהריש המוסלמית ליהודי.

      נישואים בין-עדתיים בתוך החברה היהודית בארץ, עשויים לפתור בטווח הרחוק את המתחים הבין-עדתיים שעדיין קיימים אצלנו, ויש אפילו שרה אחת שמלבה אותם.

      שבת שלום, עמוס.

        11/1/19 17:54:

      סיפור יפה עם Happy end חיוך

      אין לדעת מה מחכה לנו מעבר לפינה...

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין