עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    שנת הפרד

    12 תגובות   יום שבת, 29/12/18, 03:59

    2018 הולכת ואוזלת לה, ימיה האחרונים נוזלים לנו מחוץ לחלון, כמו שנים רבות לפניה, גם השנה היוצאת הייתה מלאת אתגרים ושינויים לבני האדם החיים על הכדור הזה. ההיסטוריה לימדה אותנו כי לכל תנועה, יש תנועת נגד. אנחנו נמצאים עכשיו באמצע תנועת הנגד לגלובליזציה מהעשור הקודם. הבדלנות חוזרת לפלג ולהפריד בין בני אדם ע"פ מוצאם האתני, דתם, מינם, ובעיקר מעמדם הכלכלי. זה לא שלא ידענו תקופות קשות בעבר, המאה ה 20 הביאה על האנושות שתי מלחמות עולם נוראיות, מלחמה קרה ארוכה שהולידה כמה מלחמות-בנות שבהן נהרגו ונפצעו מיליוני בני אדם. וגם המזרח התיכון הישן והטוב ממשיך לספק לנו סיכסוך אתני שממרר את חיהם של מאות אלפים. תפקידם של כלי התקשורת הוא לספק לנו את האינפורמציה על העולם שמסביבנו, תפקידם של האמנים הוא לצקת בסיפורים הללו תוכן ומשמעות. לכן, לפני שנגיע לרשימת סרטי השנה בקולנוע, אתרגם – ברשותכם – מספר שורות מהטור של מארי גבריאל, שהתפרסם בלוס אנג'לס טיימס ב 16 לדצמבר 2018. כי הגיע הזמן שגם הבלוג הזה (עוד מעט בן 9) יארח כותבים אחרים.

    http://www.latimes.com/opinion/op-ed/la-oe-gabriel-artists-political-statements-20181216-story.html  

     

    **

    המדיה מדווחת על אירועים, על האמנים להכניס בהם משמעות – מארי גבריאל.

     

    "בשנות השלושים והארבעים, לנוכח המשבר הכלכלי העולמי, עליית הפאשיזם בגרמניה, איטליה ויפן, וגל הלאומנות ששטף את ארה"ב, שאלו עצמם אמנים בניו יורק מה עלינו לעשות בזמנים נוראים שכאלו? מהי חובתנו בתור אמנים? זו לא הייתה שאלה אקדמית. אלפי תומכי הימין הקיצוני צעדו ברחובות מנהטן, פשיסטים צעירים בבוסטון חיקו את ליל הבדולח ותקפו בתי עסק יהודיים, פוליטיקאים ואנשי דת צמאי דם צעקו סיסמאות של שינאה. רבים חשבו, כי הרע מכל עדיין לפנינו.

     

    אמנים רבים קפאו אל מול המציאות המחרידה והשתתקו, אך למרות הפחד והאימה היו האמנים אחרים שהצליחו להתעלות מעל הכותרות המבהילות. אלו שהעיזו מילאו את תפקידם, לספק בהירות לעולם בו אנחנו חיים. זה לא היה קל, העולם עבר שינויים רדיקלים, שקשה היה לתפוס את משמעותם באותו הרגע, לא כל שכן, לשער מה יהיו התוצאות שלהם. ועדיין איכשהו, האמנים של ניו יורק, בשנות השלושים והארבעים הצליחו, הם מצאו דרך.

     

    היום, עולמנו שוב רדוף צרות ובעיות, ואמנים מלוס אנג'לס ועד ביג'ינג, ממוסקבה ועד ריו, שואלים את עצמם בדיוק את אותן השאלות. מה עלינו לעשות? איך לתאר את העולם הזה מבלי להאכל על ידו, איך לשמור על אמירה כנה מבלי להיסחף לפרופוגנדה? איך לייצר פרוייקט משמעותי המתאר את הכאוס והבלבול שברחובות שלנו? ומה התקווה שתהיה לו השפעה, אפילו מינימלית, על המציאות? אמנים רבים שואלים האם בכלל זו חובתי לנסות ולתעד את מה שאני רואה? והתשובה היא כן, זוהי חובתנו, כי אחרת אי אפשר להיקרא אמן.

     

    אמנים עובדים בבדידות, אבל הם שליחים שמשפיעים על הקהילה שמסביבם. הם גם נמצאים במצב של צריכה מוגברת של אינפורמציה, כי כל שביב של סיפור יכול לספק את חומר הבעירה לשורה הבאה, לשיר הבא, לציור הבא, לריקוד הבא, להצגה הבאה או לספר החדש. בעידן שלנו אמן לא יכול להעלם מהשטח, כדי להתייחד עם יצירתו.

     

    המציאות עמוסה בידיעות בלעדיות, בלוגים ופוסטים, על האמן להמשיך לחצוב את יהלום האמת מתוך עיסת הרעש העצום שמסביב. להמשיך ולחפש משמעות בשירותה של האמת האנושית הנצחית.

     

    אמנות יכולה להחרט בליבנו ובמוחנו בצורה ששום כותרת או כתבת טלוויזיה לא יכולה לעשות. שירה, פזמונאות, ציור, ריקוד, פרוזה או סרט, יכולים להעשיר, להאיר, לתת השראה ולשנות תפיסת עולם. זהו תפקידו של האמן להמשיך לנסות ולמצוא דרך, זוהי חובתו. ממש כמו שהאמנים הגדולים של המאות הקודמות מצאו דרך.

     

    זוהי אינה משימה קלה, על האמן להתחיל מדף ריק, עליו לחפור בנשמתו בחיפוש אחרי שביב של משמעות לאירועים שמחוץ לחלונו. עליו לסרוק בליבו ובמוחו כדי למצוא אימג' חדש, זווית מקורית, רעיון ויזואלי, שיכול למפות מחדש את החוויה האנושית. עליהם לעשות זאת בתוך הנשמה שלהם, בתוך גבולות ההכרה שלהם, באזורים הנידחים ביותר של התת מודע, בקצה גבולות התפיסה האישית שלהם.

     

    המשורר הצרפתי אנטון ארטו, שם קץ לחייו באביב 1948, הוא הותיר מאחוריו שיר קצר המזכך את הרעיון הזה לתמצית טהורה. "אל לו לסופר, אל לו למשורר, לנעול עצמו כפחדן, מאחורי שורות הטקסט שלו, מאחורי הספר או המגזין, כי משם לא ימריא אל על. בדיוק ההיפך, עליו לצאת אל העולם, למרוד, להתקיף, להעיר את הציבור. כי אחרת, למה הוא משמש? ובשביל מה נולד?"

     

    (תרגום חופשי מאוד המתרכז בליבת הדברים, עמכם הסליחה)

     

    **

    המדיה האודיו ויזואלית מחולקת היום לשלושה ערוצי יצירה מרכזיים. עיקר הפעילות מרוכזת ביצירת סדרות טלוויזיה בהמשכים. הטלוויזיה היא מכשיר שתפקידו לעודד צריכה של אבקות כביסה ויוגורט. סדרות הטלוויזיה אמורות היום למכור גם פלטפורמות שידור חדשות. הטלוויזיה מספקת בעיקר בידור קליל המבוסס על יצירת המשכיות, שמעודדת את הצריכה.

     

    הערוץ השני בהוליווד מספק סרטי בידור ואסקפיזם. ישראלים לא ממש מבינים את זה, אבל רוב האמריקאים הם בני 15 מבחינה מנטלית. אין להם סורים על הגדרות, רק מקסיקנים אומללים שמוכנים לחצות מדבריות כדי לנקות את השירותים במזללות אמריקאיות. שוברי הקופות של הוליווד מיועדים להשאיר את האמריקאים במצב מנטלי של גיל הנעורים, מושקעים בהם סכומי עתק, ומושתלים בהם מסרים חיובים על האדם והחברה. אלו מוצרי בידור ופנטזיה שכל קשר בינם לאמנות הוא קלוש. בתכלית הם דומים לאוכל מזללות, הצרפתים מכנים את הסרטים הללו "אמריקן שיט", זה פחות או יותר מה שהם. מזון מהיר לנפש.

     

    בניגוד למה שניתן לחשוב הזרם האמנותי בקולנוע חזק ויציב מתמיד, ב 2018 יוצרו יותר סרטי אמנות מאי פעם. למרות הרעש שמסביב, בני אדם עדיין מבקשים למצוא תקווה ונחמה באמנות. הם מחפשים אמירה מקורית, סיפור יחודי, הצצה לחיים של אחרים שיכולה לספק השתקפות על החיים שלהם. הוזלת אמצעי היצור והגידול בערוצי ההפצה מאפשרים ליותר אמנים להמשיך וליצר אמנות אמיתית במאה ה 21, אלו הגרועים שבזמנים והטובים שבזמנים. הביטו לאחור ושאבו השראה מאמנים אחרים, והמשיכו לעשות את המוטל עליכם, זהו תפקידכם ביקום.

     

    **

    עשרת סרטי השנה שלי

     

    "בלי להשאיר עקבות" – דברה גרניק. תיעוד אותנטי של אב ובתו החיים מחוץ לציוויליזציה בפאתי העיר פורטלנד. הצצה לחיים של חסרי בית, מרצון, באמריקה של ימינו.

     

    "רומא" – אלפונסו קארון. מחווה עוצרת נשימה לקולנוענים הגדולים של איטליה (דה סיקה, פליני) ביצירת מופת שעוקבת אחרי שנה בחייה של משרתת של משפחה מקסיקנית מהמעמד הגבוה על האדמה הרועדת של מדינת עולם שלישי.

     

    "כיתה ח'" – בו בורנהאם. בחינה מרתקת של עולם בני הנוער של ימינו שמתבגרים באמצעות הרשתות החברתיות וההשפעה שיש לעולם הסייבר על חייהם.

     

    "האם תוכל לסלוח לי" – מריאלה הלר. סופרת ביוגרפיות מתוסכלת מניו יורק מוצאת נישת פשע בה היא יכולה לשגשג, לפרוח ולמצוא רווחה ומשמעות.

     

    "שנות התשעים" – ג'ונה היל. סיפור התבגרות של נער צנום שמצטרף לחבורת פרחחי סקייטבורד ברחובות העניים של לוס אנג'לס. אנטי תיזה ל"בברלי הילס 90210".

     

    "הספר הירוק" – פיטר פראלי. סרט מסע מחודד ומבריק המחבר בין פסנתרן אפרו-אמריקאי עילאי לשומר בארים איטלקי מחוספס שחורשים את הדרום הגזעני והנחשל של ארה"ב בשנות השישים.

     

    "טולי" (ואז הגיע טלי)ג'ייסון רייטמן. איבחון ריאליסטי ונשכני של חווית ההורות והנשיות בחברה החומרנית והתובענית של ימינו.

     

    "פירסט ריפורם" (הכנסיה החדשה) – פול שרדר. שאלות אלמותיות של דת, מוסר, צדק, והקיום האנושי מתערבבים בנפשו של כומר אלכוהליסט המנסה לשמור על שפיותו.

     

    "קולט" – ווש ווסטרלנד. סופר פריזאי הולל מתחתן עם בת כפר עניה שמתגלה כמטאור ספרותי, בעוד הוא שוקע בהימורים היא משגשגת. שובניזם, אמנות, כסף, וכל מה שבינם.

     

    **

    סרטי צל"ש: "בלקקקלנסמן" ("שחור על לבן") - ספייק לי. "הבלדה על באסטר סקרוג" – האחים כהן. "סגן" – אדם מק'אי. "אלפא" – אלברט הייז. "תהיה שכן שלי" – מורגן נוויל. "האופה מברלין"אופיר ראול גרייצר.

     

    **

    את נבחרי השנה שלי משלים סרטו ה 38 של קלינט איסטווד, "הפרד". הסיפור של קלינט בעצמו עוד יהפוך לסרט, מי שהתחיל בתור אקדוחן שיועד להפוך לשרירן הוליוודי טיפוסי כמו צ'רלס ברונסון או ברט ריינולדס, הפך עם השנים ליוצר רגיש, חכם ומקורי שכמעט כל סרט שלו מצליח בקופות ואצל המבקרים. אנשים שעבדו איתו מספרים שקלינט לא אומר "אקשן", אלא פשוט לוחש "אנחנו מוכנים בשבילך". הוא גם לוקח רק שני טייקים מכל זווית, זה מספיק לו, הוא מכוסה. ב"הפרד" הוא חוזר למסך בפעם הראשונה מאז 2012 ("טרבל וויט דה קארב" – "בחזרה למשחק"), בתור ארל סטון, בעל משתלה עם נטיה להוללות שריסקה את חיי המשפחה שלו. כשהעסק שלו פושט רגל, בגלל האינטרנט, סטון מוצא מקור פרנסה חדש בתור בלדר של קרטלי הסמים ממקסיקו. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי שהתפרסם בניו יורקר, וקלינט מקיף עצמו בצוות שחקנים מהשורה הראשונה: דיאן וויסט, ברדלי קופר, לורנס פישבורן, אנדי גרסיה, מייקל פנה, וגם הבת שלו, אליסון איסטווד. הקסם של איסטווד הוא בפשטות, הסיפור מתגלגל בטבעיות מוחלטת והעסק הולך ומתדרדר מרגע לרגע, ומעורר געגועים לימים שבהם קלינט היה מחסל מקסיקנים בין כוסית וויסקי אחת לשניה. התסריט של ניק שאנק, רצוף שורות מחץ קומיות שקלינט יורה במקום קליעי עופרת, והם מחזקים את המסר הרפבולקני על נאמנות, משפחה, חוק ואמריקה כפויית הטובה שזורקת את חיילי העבר שלה לכלבים. סרט משובח.


    ''

     

    **

    התפלאתי לראות שיש ישראלים שמאמצים את חג המולד הנוצרי. ליהדות צפון אמריקה יש מערכת יחסים ארוכה ומרתקת עם יום ההולדת של ישוע הנצרתי. אפשר לסכם אותה באנקדוטה קטנה מהקיץ שעבר על סט הצילומים של הסרט "לבוא הביתה לחג המולד" שבו עבדתי. "מה אנחנו עושים פה?" שאלה אותי ידידה מהקהילה ששכרתי לעבודה לכמה ימים, "המפיקים יהודים, הבמאי יהודי, התסריטאית יהודייה, המעצבת יהודיה, הצלם יהודי, מה לעזאזל אנחנו עושים?", חשבתי לרגע ואז עניתי בהכי קלינט שלי, "אנחנו עושים כסף". ככה אנחנו יכולים ללכת עם המשפחה למסעדה סינית בחג המולד, אבל לחגוג את זה? נו, באמת?

     

    **

    אחד היתרונות שיש בנהיגות לילה מסט הצילומים זה שאפשר לשמוע ברדיו פנינים נדירות. להכיר אמנים שלא הגיעו לחופי הים התיכון. כמו זמר הפולק מנאשוויל, ג'ון פריין. באלבום שלו "מזכרות" משנת 1973 יש שיר שנקרא "חג מולד בכלא", שלא הפך לקלאסיקת כרסיטמס. "אני תמיד חולם עליה, גם כשאני לא חולם, השם שלה בפה שלי, והדם שלה רץ לי בורידים. חכי לי רגע, נצח שלי, לאמא אדמה אין תלונות נגדי, בואי אלי, רוצי אלי, בואי אלי עכשיו, אני מתגלגל יקירתי, אני זורם עם אלוהים לצידי". איזו קלאסיקה מופלאה. ככה זה עם אמנות, היא לא מזדקנת ולא מתיישנת, כשהיא נוגעת היא נוגעת. ואנחנו היינו נצח, לרגע אחד קסום, ולאחריו היינו רק אבק. אולי פעם שוב נהיה נצח, בנתיים, צלחנו עוד אחת. שנה אזרחית נפלאה לכם אנשים יקרים.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אינשאללה שתהיה שנה טובה, יותר מקודמתה, ובכלל
        31/12/18 18:03:

      צטט: א ח א ב 2018-12-31 16:24:09

      "אל לו לסופר, אל לו למשורר, לנעול עצמו כפחדן, מאחורי שורות הטקסט שלו, מאחורי הספר או המגזין, כי משם לא ימריא אל על. בדיוק ההיפך, עליו לצאת אל העולם, למרוד, להתקיף, להעיר את הציבור. כי אחרת, למה הוא משמש? ובשביל מה נולד?"

       

      נדמה לי כי עמוס עוז ייצג היטב את הרוח הזו. 

      יהי זכרו ברוך, אמן גדול, אבל יש גם אחרים כי לא אלמן ישראל. שנה טובה.

        31/12/18 18:02:

      צטט: עמנב 2018-12-31 00:34:25

      רשומה מגוונת ומעניינת. שבוע טוב, עמוס.

      תודה רבה עמוס, שבוע מוצלח ושנה אזרחית טובה.

        31/12/18 16:24:

      "אל לו לסופר, אל לו למשורר, לנעול עצמו כפחדן, מאחורי שורות הטקסט שלו, מאחורי הספר או המגזין, כי משם לא ימריא אל על. בדיוק ההיפך, עליו לצאת אל העולם, למרוד, להתקיף, להעיר את הציבור. כי אחרת, למה הוא משמש? ובשביל מה נולד?"

       

      נדמה לי כי עמוס עוז ייצג היטב את הרוח הזו. 

        31/12/18 00:34:
      רשומה מגוונת ומעניינת. שבוע טוב, עמוס.
        30/12/18 18:58:

      צטט: ~בועז22~ 2018-12-30 07:28:08

      ...ובקיצור - אומנות זה לא מה שהעם רוצה אלא מה שאתה נותן לעם. אמר את זה מישהו, לא זוכר מי. יופי של פוסט, שחר! תודה

      תודה רבה בועז, שנה אזרחית מצוינת.

        30/12/18 09:52:

      צטט: שטוטית 2018-12-30 00:23:44

      שחר יקר

       

      תמיד מעניין לקרוא את הפוסטים שלך !

       

      מאחלת לך וליקיריך

       

      תוצאת תמונה עבור ‪happy new year 2019‬‏

      שנה נפלאה גם לך, חברה יקרה, שיהיה רק טוב

        30/12/18 09:51:

      צטט: באבא יאגה 2018-12-29 18:33:47

      שתהיה 2019 פורה ויצירתית

      תודה רבה חברה יקרה, שנה מצוינת לכם גם בירושלים!

        30/12/18 07:28:
      ...ובקיצור - אומנות זה לא מה שהעם רוצה אלא מה שאתה נותן לעם. אמר את זה מישהו, לא זוכר מי. יופי של פוסט, שחר! תודה
        30/12/18 00:23:

      שחר יקר

       

      תמיד מעניין לקרוא את הפוסטים שלך !

       

      מאחלת לך וליקיריך

       

      תוצאת תמונה עבור ‪happy new year 2019‬‏

        29/12/18 18:33:
      שתהיה 2019 פורה ויצירתית
        29/12/18 18:32:
      "אל לו לסופר, אל לו למשורר, לנעול עצמו כפחדן, מאחורי שורות הטקסט שלו, מאחורי הספר או המגזין, כי משם לא ימריא אל על. בדיוק ההיפך, עליו לצאת אל העולם, למרוד, להתקיף, להעיר את הציבור. כי אחרת, למה הוא משמש? ובשביל מה נולד?" - נכון

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין