עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    גפילטע פיש

    19 תגובות   יום שני, 17/12/18, 09:58

    גפילטע פיש


    "ארי רוצה להגיד לך שלום", אמר לי בני. זו הייתה הפעם הראשונה שהנכד הקטן שלנו, עוד לא בן שנתיים, הולך לדבר אתי בטלפון.

    "שלום חמודי" – שקט.

    "מה שלומך, מתוק שלי?" – עדיין שקט.

    "ארי, זה סבא".

    "סבא".

    "מסכנה ללי (הכלבה), כואבת לה הבטן", אמרתי.  באותו יום חזרה הכלבה לאחר שאובחנה אצלה דלקת במערכת העיכול.

    "כואבת הבטן", ענה הנכד ברוח נכאה.

    "גם לך כואבת הבטן?"

    "כן, כואבת הבטן".

    "מאד כואבת?" השקט חזר.

    כל ניסיונותיי לחדש את "השיחה" עלו בתוהו. רעייתי הצליחה יותר.

    (מספר ימים לאחר כתיבת הסיפור, הוא הפך לצער כולנו, ליד זיכרון לכלבה ללי. למרות הטיפול המסור בבית החולים הווטרינרי ובבית, היא מתה בלילה בשנתה ונגאלה מייסוריה. עוד באותו לילה נקברה ביער).

    זאת תופעה מוכרת וידועה שלילדים קטנים הם בעלי יכולת הזדהות גבוהה והם נוטים לייחס לעצמם סיפורים שהם שומעים. אולם, לא רק ילדים קטנים.

    בשנת 1960 הגעתי לירושלים ללימודים באוניברסיטה העברית, וגרתי בחדר שכור בבית הכרם, אצל בעלת בית אלמנה מבוגרת (אני כיום מבוגר בהרבה ממה שהיא הייתה אז), אישה גדולה ורחבת ממדים. ביום ששי אחד חזרתי בצהריים לחדר, וריח דגים מתבשלים קידם את פניי. הלכתי למטבח להודיע לבעלת הבית שחזרתי.

    "את עושה געפילטע פיש?"

    "כן, אני מזמינה אותך לאכול אתנו בערב, אבל אתה חייב לשמוע מה קרה לי".

    "מה קרה?"

    "חיכיתי בתחנה מול שוק 'מחנה יהודה', ועד שהאוטובוס הגיע הצטבר תור גדול. היה חם וצפוף. כשהאוטובוס סוף, סוף הגיע, גבר אחד נדחף לראש התור ועלה לפני כולם. כזה חצוף. הוא לא מצא חן בעיניי. כשעליתי, שילמתי לנהג, וכל האוטובוס היה מלא. המקום הפנוי היחיד היה ליד הגבר החצוף. הוא היה נמוך קומה, אבל רחב, וגם אני לא כזאת רזה, אבל בכל זאת הצלחתי להידחק לכיסא, ואת הסלים הנחתי על רצפת האוטובוס, בין הרגליים. היה חם, כבר אמרתי? ריח הזיעה של הגבר התערבב עם הריח שעלה מסלי הקניות. לא נעים.

    לפני שהגענו לתחנת האוטובוס ביציאה מן העיר, הרגשתי את היד של הגבר מלטפת את הרגל שלי. בלי להתבלבל העפתי לו סטירה בפנים.

    'מה את עושה? השתגעת?'

    'אני השתגעתי? אתה משוגע! מה אתה מלטף לי את הרגל?'

    'אני לא נגעתי בך', אמר והרים את שתי הידיים, ואז הרגשתי שוב ליטוף ברגל.

    הסתכלתי וראיתי את הקרפיון בסל שלי נועץ בי זוג עיניים ומכשכש בזנב. הוא נהנה, אני לא. לא נעים.

    ביקשתי סליחה ויותר לא דיברנו עד שהאיש ירד בקריית משה. ראיתי שחבש כיפה על הראש. סתם נטפלתי לאיש דתי".

    "סיפור יפה", אמרתי לה, וחשבתי לעצמי שיש לה כישרון לייחס לעצמה סיפורים, שאולי באמת קרו לה, אך סביר יותר שלא. שבוע קודם לכן, כשאכלנו במנזה בגבעת-רם, שמעתי את אותו סיפור בגרסה מעט שונה, מפי אחד מהחבר'ה, שאהב לספר אנקדוטות.

    אגב, הדג הממולא בארוחת ערב השבת היה טעים מאד.  

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/18 23:52:

      צטט: באבא יאגה 2018-12-22 16:51:32

      עם סיפור כזה, ודאי שהיה טעים! יפה

      תודה רבה לך, באבא יאגה.

      חבל שלא ביקשתי מבעלת הבית את המתכוןחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        22/12/18 16:51:
      עם סיפור כזה, ודאי שהיה טעים! יפה
        22/12/18 13:32:

      צטט: ארנה א 2018-12-22 11:11:33

      כישרון מאלוהים של מספר סיפורים. אהבתי.

      תודה רבה, ארנה, על הביקור, על הכוכב ועל התגובה המחמיאה.

      שבת שלום, עמוס.

       

        22/12/18 13:30:

      צטט: גליה ק 2018-12-22 11:00:01

      קומדיה של טעויות :)

      תודה, גליה.

      נראה לי שהאיש הדתי לא חשב שזו קומדיהנבוך.

      שבת שלום, עמוס.

        22/12/18 11:11:
      כישרון מאלוהים של מספר סיפורים. אהבתי.
        22/12/18 11:00:
      קומדיה של טעויות :)
        19/12/18 09:07:

      צטט: אהובהקליין 2018-12-19 08:07:08

       עמוס היקר.

       

       נהניתי  מאד, כמו תמיד- לקרוא את הסיפורים המעניינים.

       יישר כוח!

       דרך אגב, אצלנו בערב שבת  הגפילטע  פיש- הוא מאכל אהוב מאד-

       בעיקר בסגנון ההונגרי.


       בברכה

       ובשורות טובות.

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אני גדלתי בבית שבו הגפילטע פיש היו בסגנון גליצאי - מתוקים.

      כל טוב, עמוס.

        19/12/18 08:07:

       עמוס היקר.

       

       נהניתי  מאד, כמו תמיד- לקרוא את הסיפורים המעניינים.

       יישר כוח!

       דרך אגב, אצלנו בערב שבת  הגפילטע  פיש- הוא מאכל אהוב מאד-

       בעיקר בסגנון ההונגרי.


       בברכה

       ובשורות טובות.

       אהובה.

       

        19/12/18 00:51:

      צטט: תכשיט 2018-12-18 18:27:33

      אוהבת את הסיפורים שלך..:))

      תודה רבה, נעים לשמוע.

      כל טוב, עמוס.

        18/12/18 18:27:
      אוהבת את הסיפורים שלך..:))
        18/12/18 13:55:

      צטט: bonbonyetta 2018-12-18 11:04:37

      *

       

      איכשהוא הסיפור הציורי הזה הוציא לי את התיאבון לגפילטע פיש

      תודה רבה לך.

      כאוהבת חיות מושבעת היית זקוקה לרשומה שלי כדי להפסיק להשתוקק  למנת דג טחוןחיוך?

      כל טוב, עמוס.

        18/12/18 11:04:

      *

       

      איכשהוא הסיפור הציורי הזה הוציא לי את התיאבון לגפילטע פיש

        17/12/18 23:54:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-12-17 20:32:28

      צטט: ד. צמרת 2018-12-17 11:18:03

      נ.ב ומאז נולד המערכון "דייג אוהב דגים"

      יופי של סיפור ומזדהה עם ההערה הנ"ל :-)

      תודה רבה, מכבית, וכל טוב.

      צטט: ד. צמרת 2018-12-17 11:18:03

      נ.ב ומאז נולד המערכון "דייג אוהב דגים"

      יופי של סיפור ומזדהה עם ההערה הנ"ל :-)
        17/12/18 14:27:

      צטט: sari10 2018-12-17 10:55:06

      חיוך

      תודה רבה, שרי.

        17/12/18 14:27:

      צטט: ד. צמרת 2018-12-17 11:18:03

      נ.ב ומאז נולד המערכון "דייג אוהב דגים"

      תודה רבה, דודיק.

      יופי של סיפור.

      באסוציאציה פרועה הסיפור שלך הזכיר לי שבשנות החמישים הזהירו את הגברים משחייה בים סוף. אמרו שהכרישים שם אוהבים במיוחד "שקדי" גברים. זו הסיבה, הוסיפו, שיש באילת כל כך הרבה גברים עם קול צפצפני. נראה לי שכיום יודעים שגם לנשים מסוכן לשחות בים שורץ כרישים, בעיקר עמלצים.

      כל טוב, עמוס.

        17/12/18 11:18:
      נ.ב ומאז נולד המערכון "דייג אוהב דגים"
        17/12/18 11:15:
      הזכרת לי את הסיפור של הגששים שדגו מושטים בכנרת. אז איך דגים בלי חכה? נכנסים למים מתפשטים וכשהדגים חולפים צוווישן דאר פיס תופסים אותם. שייקה שלה אותם אחד אחד, גברי תפס שניים ורק פולי לא תפס כלום, גורנישט. אמר לו שייקה "מה קורה פולי?" פולי גנח ונאנח"שיחיו הדגים"
        17/12/18 10:55:

      חיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין