עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    שבע השנים הקשות

    16 תגובות   יום שני, 3/12/18, 21:25

    חורף בחוץ עכשיו, חורף קנדי, אמנם מתון יחסית לחורפים קודמים שעברנו כאן, ובטח החורף הכי נוח בכל קנדה, אבל עדיין חורף סאב-ארקטי. הרבה ימים של גשם, רוחות, רחובות וונקובר רטובים וסחופים, והתנועה בהם איטית וזהירה. אלו ימים שבהם העיר מתקשטת באורות נוצצים ואנשים שמחים לפגוש אנשים, בנסיבות חברתיות, משפחות מצטופפות מסביב לשולחנות עמוסים, חולקות צהלות, מריבות וצחוקים. אלו הימים. מסיבות, משקאות, טפיחות על השכם וסיכומים של מאזנים וטבלאות נתונים. אבל לא לכולם אלו ימים מאושרים, יש כאלו שהחורף מכה בהם בבטן הרכה. וונקובר אולי מובילה בטבלאות בינלאומיות של איכות החיים, וגם הנופים מדהימים, אבל מחקר משותף שפרסמו אוניברסיטת מקגיל ו UBC, מגלה כי וונקובר היא העיר הכי עצובה בקנדה, טורונטו מדורגת אחריה. לטענת החוקרים הסיבות החשובות לאושר הן השתייכות קהילתית וביטחון חברתי, ולא דווקא הכנסה פנויה ואבטלה נמוכה. להיות שייך ולהרגיש משמעותי יותר חשוב מאשר באיזה סוג של טלוויזיה אתה צופה לפני השינה או איזו מכונית אתה נוהג. זהו אופי האדם. http://dailyhive.com/vancouver/vancouver-unhappiest-cities-canada-study-2018  

     

    **

    באופן אישי הראשון לדצמבר מסמן את היום שבו התחלתי לחיות לבד, בפעם הראשונה בחיי. אני שגדלתי בקיבוץ עם לינה משותפת, שמגיל 3 חודשים הייתי מוקף כל לילה בארבע ילדים לפחות, סוגר עכשיו שבע שנים של בדידות. שבע שנים לא קלות, שבע שנים מאתגרות, מחשלות. זה לא שאני לגמרי לבד, ולא שאין לי חברה. אני נמצא במרחק שבע דקות מהילדים שלי ורואה אותם לפחות שלוש פעמים בשבוע. כראוי למדינה בעלת שירותים חברתיים מתקדמים, קנדה נחלצה לעזרתי כשעברתי אירוע משנה חיים. הקהילה נרתמה לספק לי תמיכה מוראלית, שזה חשוב ומעודד, אבל את החודשים הקשים באמת עברתי רק בזכות ההורים שלי, אמא ואבא, שהאמינו בי לאורך כל הדרך ורק בזכותם הגעתי עד הלום. אני חייב להם תודה ענקית, להם ולכל המשפחה התומכת בבית. זה לא קל ללכת לישון בליל חורף קר בבית ריק, אבל בלי אנשים שמאמינים בך, אין סיבה לצאת מהמיטה. הממשלה הקנדית מפעילה חברה שסורקת רשתות חברתיות באמצעות בינה מלאכותית בחיפוש אחרי אזרחים שעלולים לנסות להתאבד. תמיד ממשלות עושות דברים בשם "ביטחון האזרחים", בכל מקרה אתם יכולים לנחש איזה אנשים יהיו בקבוצות המיקוד של תוכנות כאלה. חודשים לקח לי לשכנע אותם לרדת לי מהמחשב, אני מאוד מקווה שהצלחתי לשכנע אותם שאני "הייתי ילד השדה, אף פעם לא בוכה, ורוצה הכל לשכוח, לראות את העשב שגדל, איך נחל מתפתל, ובתוך חלום לשקוע". זהו אופי האדם.

    https://www.cbc.ca/news/canada/nova-scotia/canadian-government-to-search-social-media-using-artificial-intelligence-to-predict-suicides-1.4467167  

     

    **

    אז החודש, אחרי כמעט שלוש שנים של עבודה, אחרי שעברתי כל מיני קורסים, השתלמויות, הכשרות, ואתגרים מקצועיים מפרכים, החודש הפכתי רשמית לישראלי השני בסניף המקומי של איגוד הבמאים הקנדי. איגוד שמכיל אנשי הפקה, בימוי ולוגיסטיקה. קנדה היא מדינה של איגודים מקצועיים, כשאנחנו מפיקים עוד פרק בסדרת הטלוויזיה החביבה עליכם נפגשים על הסט נציגים מחמישה איגודים שונים: שחקנים וניצבים, במאים ומפיקים, צלמים, טכנאים, ותחבורה וביטחון. לכל איגוד חוזה משלו, אבל איכשהו הכל עובד כמו שעון שוויצרי. אנשים אוהבים לעבוד בתעשיית הקולנוע כי יש בה סוג של יצירת קסם. אבל רק מעטים מסוגלים לעמוד בדרישות המטורפות של העסק הזה שגומר לך את חיי החברה והאהבה. יש שבועות ארוכים שבהם אתה מגיע הביתה רק כדי להתקלח ולישון כמה שעות לפני החזרה לשדה המערכה. הישראלי השני באיגוד הוא ארז ב. שעבד פעם בדסק החוץ של ערוץ 2 הצעיר והביא להם כל מיני סרטים דקומנטרים מאפריקה ואסיה, אחלה בן אדם בפני עצמו. באיגודים אחרים יש ישראלים אחרים, אבל גם, לפחות בעיר שלנו מדובר בבודדים, משוגעים לדבר. כי רק כשקורות תאונות על סט הצילומים, כולם מדברים על תנאי העבודה הנוראים של הוליווד, ואחרי יומיים ממשיכים הלאה, לאייטם הבא. זהו אופי האדם. https://www.businessinsider.com/gavin-polone-on-grueling-hollywood-production-jobs-set-schedule-2013-8  

     

    **

    זה לא שרע לנו בחיים, ולא שחלילה אנחנו מקטרים, אבל כשסוף סוף מגיעים חגי החורף, והאולפנים סוגרים את ההפקות לשלושה שבועות, שבוע בחג ההודיה ושבועיים בחג המולד וראש השנה, אז נזכרים למה כמעט חצי מתושבי וונקובר רוצים לעזוב את העיר.

    http://dailyhive.com/vancouver/affordability-metro-vancouver-survey

    כי לא רק ששכר הדירה כאן הוא מהגבוהים ביבשת, כשרוצים לצאת לדייט, מגלים כי גם בהוצאה הממוצעת ליציאה וונקובר מובילה את קנדה עם 149 דולר לערב, לעומת 142 בטורונטו, כך מגלה מחקר בינלאומי שבדק את מחירם של יציאות בערים שונות בעולם. המחקר כולל ארוחה זוגית במסעדה סבירה, כולל בקבוק יין, שני כרטיסים לקולנוע ונסיעה במונית למרחק של 8 ק"מ. אז אמנם בניו יורק משלמים יותר על ערב בחוץ, אבל הלוואי עלינו המשכורות של ניו יורק. בסולם השכר הצפון אמריקאי וונקובר מדורגת במקום ה 50, עם הכנסה ממוצעת למשק בית של 72 אלף דולר בשנה. אבל אנשים לא עוזבים כאן, כי על איכות חיים לא מתפשרים. זהו אופי האדם. http://dailyhive.com/vancouver/average-date-cost-vancouver-2018

     

    **

    מה שכן, לפעמים אחד הסיפוקים הגדולים שלנו בעבודה זה לעבוד עם אנשים מוכשרים ויצרתיים להפליא. בקיץ האחרון יצא לי לעבוד עם האחים פראלי, בוב ופיטר, על סדרה קומית שלא משודרת בישראל, קוראים לה "לאודרמילק", והיא מספרת על אלכוהוליסט לשעבר שמנחה קבוצה של אלכוהוליסטים אנונימים, ובכל פרק הסיפורים של השיכורים הללו הופכים לאירועים די משעשעים. מספיק מצחיקים כדי לגרום לי להתגלגל על הסט, וזה דבר שקרה לי בעבר רק פעם אחת, עם סת' רוגן. האחים פארלי עשו לעצמם שם בהוליווד עם קומדיות די דביליות. הם האנשים שעומדים מאחורי סרטים כמו "טיפשים בלי הפסקה" (הכנסות: 127 מיליון דולר), "משתגעים על מרי" (176 מיליון דולר), "אני, עצמי, ואיירין" (90 מיליון) ועוד. בסך הכל הכניסו 12 הסרטים של האחים קצת פחות מ 800 מיליון דולר, סכום שיכול לפצות במעט את ערימות הזעם וליגלוגי המבקרים שקטלו אותם על ערימת סרטי הבורקס האמריקאים האלו. אבל הוליווד מעריצה ממון, ואם אתה מרוויח, נותנים לך להמשיך לייצר, ואפילו להשתפר. כנראה שזה מה שקרה לאחים פארלי, כי השנה האחרונה, לא דומה לשום דבר שקרה להם קודם.

    http://www.latimes.com/entertainment/tv/la-et-st-loudermilk-review-20171017-story.html  

     

    **

    בזמן שאנחנו מחסלים את ההפקה של "לאודרמילק", מגיעה ההודעה מפסטיבל הסרטים של טורונטו שהסרט "ספר ירוק" זכה בפרס היוקרתי "אהוב הקהל" של הפסטיבל, מה שאומר כמעט תמיד – מועמדות לאוסקר. את "ספר ירוק" ביים והפיק פיטר פארלי בלי אחיו, בובי, את התסריט הוא עיבד ביחד עם ניק ואללונגה, ע"פ סיפור אמיתי שקרה לאביו של האחרון, בתחילת שנות השישים. טוני "ליפ" ואללונגה (ויגו מורטנסן בתפקיד אדיר) היה סלקטור במועדוני החברה הגבוה במנהטן ואיש משפחה משכונת ברונקס העלובה. יום סתיו אחד המועדון שבו הוא עובד נכנס לשיפוצים וטוני מוצא עבודה מזדמנת לנהוג את המוזיקאי דון שירלי (מהרשלה עלי בהופעה מהפנטת) למסע הופעות מוזיקלי בדרום הגזעני של ארצות הברית. סרט המסע הזה לוחץ על כל הכפתורים הנכונים ונופל בדיוק לנוסחא המנצחת של האחים ווינשטיין לסרט אוסקר: "שני אנשים מרקעים שונים , נפגשים ומתחברים על רקע אהבתם המשותפת לאמנות", שאותה ניסחתי כאן בעבר. טוני האיטלקי העממי בעל התיאבון הבלתי נגמר, ודון שירלי שלמד מוזיקה קלאסית במוסקבה ופאריז, הם הפכים גמורים, אבל לאורך הדרך הם לומדים למצוא שפה משותפת ואנושית בינם. שלא תעיזו להחמיץ את הסרט הזה, הוא באמת אחד הטובים ביותר של 2018.

    ''

     

    **

    דבר אחד אני יכול לומר לכם על מאחורי הקלעים של התעשיה, מי שנשאר שם הרבה שנים אלו אנשים צנועים שעובדים קשה מאוד. ראיתי בפייסבוק קבוצות שנקראות "ישראלים עילאיים ומתנשאים ברילוקיישן", או "ישראלים עילאיים ומתנשאים בארה"ב", לא רק שאני דוחה דברים כאלה, אין לי מושג מאין הם מגיעים. אתה יכול להיות אליטיסט (עילאי) מבלי להיות מתנשא. יכול להיות לך טעם אנין באוכל, יין, סרטים, ספרים, מוזיקה ונשים, אבל זה לא אומר שאתה צריך להביט מלמעלה על אנשים אחרים. כולנו בני אדם שחולקים את אותם הצרכים, והרבה פעמים גם אותם השאיפות והחלומות, וכשלוקחים לנו את האלמנטים החומריים שיוצרים מעמדות בין האנשים, אנחנו נשארים רק עם אותו העור והעצמות שעל גופנו. אז אין באמת הבדל בין מי שאוהב את שוברט לבין מי שמשוגע על עומר אדם. כמו הפתגם הטיבטי הישן, "בכל העולם שותים תה עם מים". אומר את זה יפה אחד הטיפוסים ב"ספר ירוק", "להיות גאון זה לא מספיק, צריך אומץ כדי לשנות לבבות של אנשים". לאנשים עובדים החיים מספקים אתגרים, ואם עומדים בהם, החיים מספקים גם פתרונות. למישהו כמוני להגיע לקנדה ולנסות לספר את הסיפורים שלי לאנשים שאני לא מכיר, זה אתגר מאוד גדול. אני לא היחיד, היו לפני במאים מארצות האחרות שהגיעו לקנדה ונתקלו בקשיים, אבל אם זה מה שאתה אוהב לעשות בחייך, המאמץ שווה, ובאמת שזה המון מאמץ, זהו מבחן לאופי האדם, לא מתאים למתנשאים.

    https://www.cbc.ca/news/entertainment/diverse-films-telefilm-1.4568175  

     

    **

    לכבוד החנוכה קיבלנו הודעה משמחת: הסרט הקצר שלי – "השחקנית ובעל הבית" זכה בפרס על יחודיות בפסטיבל הסרטים הקצרים הקנדי בניו ברנזוויק. בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה דחיות וטריקות דלת, אני מקבל קצת הכרה, וזה בהחלט מרגיש טוב. אני מקווה שאולי זהו סימן לשינוי. כי אלו היו שבע שנים לא קלות. שבע הוא מספר יסוד ביהדות. החל משבעת הימים, דרך שבע הברכות, "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים והיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה", שבע הפרות הרזות ושבע הפרות השמנות מחלום פרעה, וכמובן "שבע יפול צדיק וקם". רק בחנוכה אנחנו חוגגים שמונה לילות. אז זה הזמן לחגוג. למשל בהדלקת המנורה הגדולה בכיכר רובסון, ביום ה' (6.12) עם לביבות וסופגניות, החל מ 5:30 בערב. אפשר גם לחגוג ב JCC ביום א' (9.12) החל מארבע אחר הצהריים. אפשר ללכת להופעה של דני רובס במועדון היוק-יוק, באותו הערב, החל מ 8:30. וכמובן, שבוע מאוחר יותר, א' (16.12) מסיבת החורף של Yossilinks באולם הוויז הול (1882 רח' אדאנק), עם הופעה חיה של להקת הג'וס, ודי.ג'י שייקה על הרחבה. לכו לחגוג חורף, מגיע לכם.

     

    **

    מאוד מקווה שתהנו מהחג ותהיו עם אנשים שאתם אוהבים. מאחל לכם חג שמח ותודה שהקדשתם לי מזמנכם היקר, אני מקווה להמשיך להיות כאן גם בשנה הבאה, ככל שיותר לנו הזמן. כי בכל פעם האדם אומר "מה עוד יכול לקרות?" והנה המוזיקאי פט יורן קימבן לעצמו דואט עם סקרלט ג'והנסון, "חלומות רעים". דברים קורים, כי זה עולם מופלא, לא ככה, אנשים?

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/12/18 17:52:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-12-06 17:31:00

      בהצלחה לך. משהו מהאווירה אולי הבנתי באמצעות ה "grinch" -שלמעשה, נכדי הקט "לקח" אותי לחזות בו (צפייה שנייה- מבחינתו). איתרע מזלך לחיות בתקופה בה אתה יכול להגדיר עצמך כישראלי ואף לקטר על החיים בעירך/בפרובינציה שלך מבלי לעורר אנטגוניזם, פעם היית מוקע בגין הדברים. בהצלחה וחגי חורף שמחים.

      בניגוד לארה"ב - שבה את חיית - בקנדה מאמצים את הרב תרבותיות ומעודדים אותך לשמור על המסורת שלך, דבר נוסף הוא שבקנדה הממשלה באמת דואגת ומטפלת באזרחים באמצעות זרועותיה המקצועיות. הדברים שאני מביא כאן מבטאים את הכעס והתדהמה של רבים מתושבי העיר שעדיין המומים איך הממשלה איפשרה לכסף זר ושחור לשטוף את שוק הנדל"ן המקומי ולהפקיר רבים לחסדי כוחות השוק האכזריים. בתמצית: הקנדים פגשו לראשונה ממשלה שהתנהגה כמו ממשלת ישראל, ובתור קנדים הם לא רגילים לזה ולא מקבלים את זה ולכן הם העיפו אותם קבינימט.

        8/12/18 10:36:

      צטט: שטוטית 2018-12-06 05:13:18

      בוקר טוב היתה לי כאן תגובה בפוסט הזה היכן היא נעלמה

      אני לא ראיתי חברה, בטח לא מהצד השני של הפלנטה. את בטוחה שזה היה כאן?

      חורף נעים לך שם על המזח.

        8/12/18 10:30:

      צטט: א ח א ב 2018-12-05 12:13:11

      "בכל העולם שותים תה עם מים"..אהבתי :)

      תודה חבר, חג שמח!

      בהצלחה לך. משהו מהאווירה אולי הבנתי באמצעות ה "grinch" -שלמעשה, נכדי הקט "לקח" אותי לחזות בו (צפייה שנייה- מבחינתו). איתרע מזלך לחיות בתקופה בה אתה יכול להגדיר עצמך כישראלי ואף לקטר על החיים בעירך/בפרובינציה שלך מבלי לעורר אנטגוניזם, פעם היית מוקע בגין הדברים. בהצלחה וחגי חורף שמחים.
        6/12/18 09:10:

      צטט: באבא יאגה 2018-12-05 22:55:50

      הממשלה הקנדית מפעילה חברה שסורקת רשתות חברתיות באמצעות בינה מלאכותית בחיפוש אחרי אזרחים שעלולים לנסות להתאבד - זה מוצא חן בעיני. בארץ אחד המשרדים, אינני זוכרת איזה, המליץ למי שמתכנן להתאבד, לעשות זאת בבית ולא בפרהסיה כדי למנוע זעזוע של הסביבה!

      חחח....כשאנחנו הגענו לפה, זה היה בתחילת הקיץ, וברדיו ביקשו ממתאבדים פוטנציאלים לא לקפוץ מגשר מפרץ האריות כדי לא ליצור פקקי תנועה שעלולים להשאיר רושם שלילי על התיירים....:) אמיתי לגמרי!

      אבל באמת שקנדה דואגת לאזרחיה בצורה מדהימה. מרחק שנות אור, לא מגזים.

        6/12/18 09:06:

      צטט: esty.d 2018-12-05 08:49:10

      מעניין ומרגש.
      לא הצלחתי להכיל את כל התכנים בבת אחת, כי בכל אחד מהם ישנה הזמנה ללמידה ומחשבה. 
      חג חנוכה שמח, מואר ומלא ניסים... וברכות חמות על הצלחת סרטך החדש.

      תודה לך, אני יודע שהטורים שלי מאתגרים, במיוחד לקוראים חדשים, את מוזמנת לעכל בזמנך החופשי.

      אבל תודה שביקרת והגבת ושתהיה לך שנה אזרחית טובה ופוריה.

        6/12/18 09:04:

      צטט: גליה ק 2018-12-04 20:20:06

      מעניין לשמוע מה קורה מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בונקובר. אני ביקרתי לפני הרבה שנים בונקובר אצל חברה ישראלית. לא שמעתי ממנה על עצבות. להפך. אבל כשקראתי את הפוסט נזכרתי שכאשר הייתי שם, זמן קצר אחרי ישראל התוססת, הרגשתי תחושה של ריקנות מוזרה באוויר. מין אנרגיה משונה. אחרי זמן מה, זה עבר.

       בטח ביקרת בקיץ :), אלו שתי ערים שונות, וונקובר של יולי-אוגוסט והעיר של שאר השנה. אבל באמת שזה לא כולם, אנשים שיש להם אורך חיים פעיל ומשמעותי עסוקים מדי בשביל להיות מדוכאים, אבל אין ספק שחורף ארוך זה לא קל לנפש האדם. למה את חושבת שטורדו אישר לקנדים להשתמש במריחואנה? תודה על הביקור והתגובה.

        6/12/18 05:13:
      בוקר טוב היתה לי כאן תגובה בפוסט הזה היכן היא נעלמה
        5/12/18 22:55:
      הממשלה הקנדית מפעילה חברה שסורקת רשתות חברתיות באמצעות בינה מלאכותית בחיפוש אחרי אזרחים שעלולים לנסות להתאבד - זה מוצא חן בעיני. בארץ אחד המשרדים, אינני זוכרת איזה, המליץ למי שמתכנן להתאבד, לעשות זאת בבית ולא בפרהסיה כדי למנוע זעזוע של הסביבה!
        5/12/18 12:13:
      "בכל העולם שותים תה עם מים"..אהבתי :)
        5/12/18 08:49:

      מעניין ומרגש.
      לא הצלחתי להכיל את כל התכנים בבת אחת, כי בכל אחד מהם ישנה הזמנה ללמידה ומחשבה. 
      חג חנוכה שמח, מואר ומלא ניסים... וברכות חמות על הצלחת סרטך החדש.

        4/12/18 20:20:
      מעניין לשמוע מה קורה מאחורי הקלעים של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בונקובר. אני ביקרתי לפני הרבה שנים בונקובר אצל חברה ישראלית. לא שמעתי ממנה על עצבות. להפך. אבל כשקראתי את הפוסט נזכרתי שכאשר הייתי שם, זמן קצר אחרי ישראל התוססת, הרגשתי תחושה של ריקנות מוזרה באוויר. מין אנרגיה משונה. אחרי זמן מה, זה עבר.
        4/12/18 15:57:

      צטט: ד. צמרת 2018-12-04 09:57:50

      שאפו ליוצרים, אני תמיד מתפלא כמה אנרגיה מושקעת בכל סדרת טלוויזיה עד הפרט האחרון. אך אני מסתפק בסרטי צ'רלי צ'פלין ולורל את הארדי שקסמם לא יפוג לעד.

      הקלאסיקה כבודה במקומה מונח. צ'פלין, באסטר קיטון, ולורל והארדי (שאגב, בקרוב יוצא סרט עליהם) הניחו את היסודות, אבל היום אמצעי היצור והטכנולוגיה השתכללו ויש יותר צריכה לתוכן אודיו-ויזואלי, אבל עזוב את האנרגיה, אם היית יודע כמה כסף מושקע בכל פרק....תודה שביקרת.

        4/12/18 15:53:

      צטט: איציק אביב 2018-12-04 08:56:53

      בהצלחה גם בהמשך..

      תודה איציק, עובדים על זה. חנוכה שמח!

        4/12/18 09:57:
      שאפו ליוצרים, אני תמיד מתפלא כמה אנרגיה מושקעת בכל סדרת טלוויזיה עד הפרט האחרון. אך אני מסתפק בסרטי צ'רלי צ'פלין ולורל את הארדי שקסמם לא יפוג לעד.
        4/12/18 08:56:
      בהצלחה גם בהמשך..

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין