עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    פרסה של סוס

    10 תגובות   יום שלישי, 27/11/18, 08:55

    פרסה של סוס

     

    חברה הכתה אותי בראש בפרסה של סוס!

     

    המעשה שהיה קשור במקום הולדתי. נולדתי בבית חולים בחדרה, בזמן שהוריי התגוררו במושבה בת-שלמה. אבי היה נוטר שיחידתו הופקדה על ביטחון המושבה, בשנים 1936-9, במרד הערבי הגדול, ואמי הייתה הטבחית של היחידה.  כך באתי לעולם. גרנו בבת-שלמה  שנה נוספת, וכשהייתי בן שנה עברנו לגור בבנימינה.

    בכל קיץ הייתי נוסע עם הוריי לבקר את חבריהם בבת-שלמה, וילדיהם, שהיו בני גילי, היו חבריי. קיץ אחד, בהיותי בן ארבע או חמש, שיחקתי עם אורה ואריק חבריי בצד הכביש הראשי העובר מצפון למושבה – כביש ואדי מׅלח. זה אינו שיבוש, זה שמה המקורי בערבית של הדרך. להלן הסבר על שם הדרך:

    "מקור השם ואדי מילק הוא שיבוש מימי המנדט הבריטי של השם הערבי ואדי מָליח (בערבית: מִלְח), על-שם המסלול שבו עברו שיירות הסוחרים שהובילו בארץ ישראל מלח, שהיה מיוצר בחופי עתלית ודור בתקופות קדומות, אל מחוזות המזרח דרך עמק יזרעאל והגליל התחתון אל דמשק" (ויקיפדיה).

    אינני זוכר בדיוק מדוע קרתה התקרית. בוודאי לא התווכחתי עם חבריי על שמה הנכון של הדרך. מה שזכור לי הוא, שאורה הכתה אותי בראשי בפרסת סוס, פריט שהיה נפוץ מאד במושבה, בתקופה שהחקלאים השתמשו בבהמות עבודה יותר מאשר במיכון חקלאי משוכלל.

    פרסת ברזל חזקה יותר מגולגולתו של ילד, ודם זב מן הפצע שנבעה בראשי. יללתי בבכי מן ההפתעה ומן הכאב. בכביש עברה משאית של חיל האוויר הבריטי. חיילת שהייתה עם הכוח, כנראה חובשת, טיפלה בפצע בראשי, ניקתה אותו ושמה לי איספלנית (פלסטר) עם יוד. הטיפול שרף ולכן המשכתי לילל. החיילת לקחה אותי על הידיים, וכדי להרגיע אותי דיברה אליי באנגלית, שכמובן לא הבנתי. המשכתי לבכות ואז היא חבשה לראשי את כובע הסירה שלה. מזה נרגעתי.

    דבר אחד נוסף זכור לי מן האירוע. אחד מן החיילים שדאגו לי בלט מכל היתר. הוא היה כהה העור היחיד בין כל האנגלים הלבנים, וחבש לראשו טורבאן במקום כומתה. היום אני יכול לומר שהוא היה סיקהי.

    האם החייל הסיקהי היה התמריץ הראשון להתעניינות שלי בהודו, שגולת הכותרת שלה היא תואר שלישי בלימודים הודיים מן האוניברסיטה העברית בירושלים?

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/12/18 10:06:

      צטט: אהובהקליין 2018-12-04 08:04:29

       עמוס היקר.

        האירוע שקרה לך בילדותך מאד מרגש וכשקראתי את דבריך, חשתי כמה שהדבר היה כואב לילד קטן -שלפתע בלי הודעה מוקדמת חוטף מכה כה קשה על הראש, ליבי התמלא ברחמים.

       אבל סוף טוב, הכל טוב, אלוקים הציל אותך!

      הרי זה היה יכול להסתיים באופן גרוע יותר ,חלילה.

       ומעז יצא מתוק- קרה לך נס חנוכה וכמו שאתה כותב, אולי בגלל אותו חיייל   הסיקהי- הגעת לגדולה בתחום האהוב עליך.

       יישר כוח!

       חנוכה שמח -לך ולכל יקירך.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אכן נס. גם הפגיעה הייתה עלולה להיות קשה יותר, גם הייתי עלול להינזק מטטנוס או מזיהומים אחרים.

      התברר שלפחות יתרון אחד היה למנדט הבריטי מבחינתיחיוך.

      חג אורים שמח, עמוס.

       

        4/12/18 08:04:

       עמוס היקר.

        האירוע שקרה לך בילדותך מאד מרגש וכשקראתי את דבריך, חשתי כמה שהדבר היה כואב לילד קטן -שלפתע בלי הודעה מוקדמת חוטף מכה כה קשה על הראש, ליבי התמלא ברחמים.

       אבל סוף טוב, הכל טוב, אלוקים הציל אותך!

      הרי זה היה יכול להסתיים באופן גרוע יותר ,חלילה.

       ומעז יצא מתוק- קרה לך נס חנוכה וכמו שאתה כותב, אולי בגלל אותו חיייל   הסיקהי- הגעת לגדולה בתחום האהוב עליך.

       יישר כוח!

       חנוכה שמח -לך ולכל יקירך.

       בברכה

       אהובה.

       

        30/11/18 17:36:

      צטט: sari10 2018-11-30 09:42:23

      אוי... זה בטח כאב כהוגן....
      מזל שנגמר טוב.
      מעניין איזה אסוציאציות יש לנו מזיכרונות...

      תודה רבה, שרי.

      הייתי משוכנע שהגבתי, אך תגובתי נמוגה בנבכי הקפה, אולי יום אחד תימצאחיוך.

      בכל אופן, כתבתי שפרויד, בספרו "פסיכופתולוגיה של חיי יום-יום", טוען שאנו זוכרים רק מה שמשרת את ה"אני". דברים אחרים, מסוכנים, נשכחים/מודחקים.

      שבת שלום וחג חנוכה שמח, עמוס.

       

        30/11/18 09:42:

      אוי... זה בטח כאב כהוגן....
      מזל שנגמר טוב.
      מעניין איזה אסוציאציות יש לנו מזיכרונות...

        28/11/18 23:59:

      צטט: kimchid 2018-11-28 08:19:54

      ספור ילדות יפה ומעניין…

      תודה רבה לךעל הביקור, על הכוכב ועל התגובה.

      סופ"ש נעים, עמוס.

        28/11/18 08:19:
      ספור ילדות יפה ומעניין…
        27/11/18 22:51:

      צטט: ד. צמרת 2018-11-27 16:41:20

      עמוס, כל הדרכים מובילות להודו. נהנתי לקרוא שהחיילים הבריטים הסתכלו על הנייטיבז. נ.ב ואדי מילק (מיל'ח)טני הכרתי את הגרסה שזוהי דרך המלך. הערבים נתנו שמות לכל אתר יהודי ואח"כ אנו עברתנו אותו. ואדי ערה היה ע"ש צמח הער שמחזק את הע'רי.....

      תודה רבה, דודיק.

      הוויקיפדיה חיזקה את מה ששמעתי מזמן - ש"מילק" צריך להיות  "מילח" ושהמקור הוא מלח. המקור הוא עתיק וקשור ל"דרך המלך" שהובילה לדמשק, אך הקטע מפרדיס עד יוקנעם, הוא על שם הוואדי המלח, ואין ספק שעד היום מקור שמה של הדרך הוא מהערבית.

      אתה מכיר את האמרה בערבית - לו כאן כל אל עאלם בח'ר, ובס ראס --- סח'ר, פין תקעוד?

      ובאשר להודו - ייתכן ואני One track mindedחיוך.

      כל טוב, עמוס.

        27/11/18 22:47:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-11-27 17:35:54

      אההה עכשיו 'בנתי. (מישהו זוכר את הטרילוגיה הבריטית המופלאה אודותיה? נדמה לי שקראו לה "היהלום שבכתר" או שווה ערך... ואני לא חפצה ללכת שמה, מאוחר לי מדי).

      תודה רבה, מכבית.

      החזרת אותי הרבה שנים לאחור - "היהלום שבכתר" הייתה באמת סדרה מעניינת.

      כל טוב, עמוס.

      אההה עכשיו 'בנתי. (מישהו זוכר את הטרילוגיה הבריטית המופלאה אודותיה? נדמה לי שקראו לה "היהלום שבכתר" או שווה ערך... ואני לא חפצה ללכת שמה, מאוחר לי מדי).
        27/11/18 16:41:
      עמוס, כל הדרכים מובילות להודו. נהנתי לקרוא שהחיילים הבריטים הסתכלו על הנייטיבז. נ.ב ואדי מילק (מיל'ח)טני הכרתי את הגרסה שזוהי דרך המלך. הערבים נתנו שמות לכל אתר יהודי ואח"כ אנו עברתנו אותו. ואדי ערה היה ע"ש צמח הער שמחזק את הע'רי.....

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין