עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    נטע זר

    על החיים באמסטרדם, על עיתונות, על לימודים בחו\"ל, על תרבות, בניסיון לקרב את העולם שלי לעולם של אחרים ולהפך.

    0

    יש חיים אחרי המוות

    4 תגובות   יום שני, 10/3/08, 13:28

    "המוות הוא החלק הכי מעניין בחיים", מסביר גאס סלוטר, מנהל "מוזיאון המוות" הראשון בהולנד, מדוע הוא החליט להקדיש מוזיאון שלם לגופות, הלוויות ומכשירים לכתישת אפרם של בני אדם. סלוטר, המתמחה באמנות מהמאה ה-17, תמיד האמין שהמורבידיות מוכרת. לפני כחודש, כאשר המוזיאון נחנך בחגיגיות, התברר שהוא צדק.
    תיירים או מקומיים שקצה נפשם במוזיאון ואן-גוך או בבית של רמברנדט מוזמנים להגיע לצפון אמסטרדם, ל"מוזיאון המוות" Tot Zover, שממוקם על אדמתו של בית הקברות המקומי. לאחר שישלמו דמי כניסה של חמישה וחצי יורו יקבלו את פניהם עשרות תמונות של אנשים שמתו לאחרונה וקרוביהם בחרו להנציח את שמם דרך האתר של המוזיאון (בתצלום). התמונות מלוות בתיאור קצר של המת, כגון "אדם יקר ואב נפלא. אוהבת אותך, בתך ג'וליה". התערוכה הקבועה מחולקת לארבעה נושאים: ריטואלים, גופות, אבל והנצחה. באגף הריטואלים אפשר להשוות בין שמונה ארונות קבורה פתוחים שמייצגים אמונות שונות בנוגע לחיים אחרי המוות. כך למשל, ארון קבורה שהובא מסורינאם, מושבה בדרום אמריקה שנכבשה על ידי ההולנדים, מכיל נעלי ספורט, חולצה ושמיכה חמה. כל הפריטים נועדו לאפשר למת לשרוד את המסע לגן העדן, במהלכו הוא ייאלץ – לפי המסורת – לעבור דרך טמפרטורות קיצוניות, שמחייבות כיסוי הולם.
    בין שמונה הארונות ניתן למצוא גם "ארון קבורה פרטי", ללא שיוך דתי, שכולל מכתב אישי מהמת למבקרים: "תרגישו בבית. תעשו לעצמכם קפה. תפתחו את המקרר אם אתם רעבים", כותב המת הלא מזוהה. בריאיון לעיתון מקומי סיפר סלוטר כי "רוב ההלוויות עדיין נעשות באופן מסורתי, אבל אנחנו רואים יותר ויותר טקסים פרטיים ומקוריים. למשל, מנפרד לאנגר, בעלים של דיסקוטק מצליח, הובא לקבורה במסע ססגוני שבו הארון נסע בתוך שברולט ורודה, מוקף בחבריו של המנוח שהתחפשו ולבשו בגדים עליזים במיוחד".

    כתוב בעור

    מאגף הריטואלים עובר המבקר לאגף הגופות, הכולל מכשיר לשריפת גופות (קרמטוריום), וכן איברים וגופים שונים ששרדו את השריפה (חתיכות פלטינה ומפרקי ירך מלאכותיים, למשל). המנהג לשרוף גופות הוא בן 3,000 שנים לפחות, והוא היה קיים כבר ביוון העתיקה. לטענת הארגון הישראלי "עלי שלכת", שמאפשר לישראלים לשרוף את גופותיהם, סקר שנערך לאחרונה העלה כי 30 אחוזים מהנשאלים מעדיפים לשרוף את גופתם במקום לקבור אותה, אולם הנושא עדיין נחשב לטאבו בקרב ישראליים רבים. 
    אצל ההולנדים, לעומת זאת, השימוש בקרמטוריום הוא דבר מקובל לחלוטין, והמסורת הארוכה של שריפת המתים כבר הביאה לפיתוח מכשירים וטכנולוגיות לשיפור השיטה ולהפקת אפר בעל מרקם אחיד ככל הניתן. כך למשל, מסתבר שעצמות אדם עמידות במיוחד לחום, ואפילו בטמפרטורה שמגיעה ל-1,200 מעלות צלזיוס הן עדיין לא מתפוררות לחלוטין. כדי להתמודד עם הבעיה הזו פותח מכשיר מיוחד שכותש את העצמות עד דק, ומפיק מרקם אחיד של אפר שנכנס בקלות לכד החגיגי שהוכן מבעוד מועד. במוזיאון ניתן לראות דגם של המכשיר, שנקרא בפשטות "כותש העצמות". הוא מכיל כדורי פלדה וניתן להפעלה באופן ידני. הטכניקה הזו מאפשרת למי שמעוניין בכך לערבב את האפר עם דיו לקעקועים ולצייר על הגוף כדי להנציח את האהוב המת, כפי שעשתה אלמנתו של אנדרה האז, זמר הולנדי, שנתנה משמעות חדשה לביטוי "כתוב בעור".

    "ציורי שיער"   

    ואם כל זה לא שכנע אתכם לבקר במוזיאון החדש, אגף ההנצחה שחותם את התערוכה מנסה לפתות תיירים עם שימושים מקוריים בחלקי גופות, כמו למשל אמנות שלמה של "ציורי שיער" במסגרתם שיערם של המתים משמש לעשיית עגילים, שרשראות ואפילו ציורים. האמנות הזו התפתחה במאה ה-17, ובמוזיאון מוצג אחד מהציורים, שמדגים כיצד שיערה של אצילה שמתה ב-1871 שימש ליצירת פורטרט מדויק שלה.
    התערוכה נחתמת באגף שנקרא "ממנטו מורי" – "זכור את המוות" בלטינית, שמנסה להזכיר למבקרים שזה רק עניין של זמן בין הביקור בתערוכה להפיכה לחלק ממנה. במסקנה המורבידית הזו אפשר להרהר על כוס קפה בבית הקפה המעוצב לעילא שממוקם בתוך המוזיאון ובהברקה שיווקית מציע לאורחיו "לאכול ולשתות כי מחר נמות".  
     
    לקריאה נוספת:


    כתבה של דנה גילרמן על "מוזיאון המוות" בקאסל, גרמניה
    "מוות און-ליין", אתר מצוין (באנגלית) עם שאלות ותשובות על המוות
    כתבה של לימור גל על דרכים יצירתיות להנצחת מתים בישראל

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/3/08 14:53:

       

      צטט: מומה 2008-03-18 08:46:40

      :) היי נטע. את כותבת נהדר, צלול וחד.

      מעניין אם המוזיאון הזה יוסיף מתישהו אגף נקרופיליה. למשל הסיפור על ההולנדית שקיעקעה את אפר זוגה - זה הרי זיון סובלימטיבי אולטימטיבי לגמרי. וגם מעניין אם תהיה במוזיאון הזה התייחסות לטקסי חניטה, זיכרון, רקוויאמים לסוגיהם, ציור גופות, אמנים שזה עיסוקם (החביב עלי מכולם הוא יואל פיטר ויתקין, שווה גיגול. הוא בונה סיטואציות, סביבות ואילוזיות מרחיקות לכת ליצירות מופת מחלקי גופות, ומצלם אותם. אסתטיקה שחורה ומחרפנת). מעניין אם המוזיאון הזה יסתכן גם בעיסוק בסנאף, תיעוד רציחות בזמן אמת.

      תודה. הרעיונות שלך מעניינים מאוד, אם כי קצת הארד-קור בשביל מוזיאון שמיועד לכל המשפחה.... למרות שויתקין נשמע לי מרתק.

        18/3/08 08:46:

      :) היי נטע. את כותבת נהדר, צלול וחד.

      מעניין אם המוזיאון הזה יוסיף מתישהו אגף נקרופיליה. למשל הסיפור על ההולנדית שקיעקעה את אפר זוגה - זה הרי זיון סובלימטיבי אולטימטיבי לגמרי. וגם מעניין אם תהיה במוזיאון הזה התייחסות לטקסי חניטה, זיכרון, רקוויאמים לסוגיהם, ציור גופות, אמנים שזה עיסוקם (החביב עלי מכולם הוא יואל פיטר ויתקין, שווה גיגול. הוא בונה סיטואציות, סביבות ואילוזיות מרחיקות לכת ליצירות מופת מחלקי גופות, ומצלם אותם. אסתטיקה שחורה ומחרפנת). מעניין אם המוזיאון הזה יסתכן גם בעיסוק בסנאף, תיעוד רציחות בזמן אמת.

        11/3/08 11:33:
        11/3/08 02:25:
      מעניין. שם הזמר הוא אנדרה האזיס
      אנדרה האזס

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נטע אלכסנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין