עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    בגוף ראשון, להתבזות או לא-להיות.

    1 תגובות   יום שישי , 28/9/18, 11:21

    בנאדם בורח מסיוטיו. לאן יברח? יברח אל הבריות. יתערב בתוכם, עד שלא ידע את עצמו בלבד, ואת עצבונו לבד. עכשיו תארו לכם, יש אנשים, ויש מישהי בורחת אל תוכם אחוזת אימה, מתפרצת אל קהלם רדופת עיוועים. זה מבהיל. אנשים נבהלים מהזר הבורח אל תוכם. בוחנים בחשש. בחשד. באימה, אולי. במשיכה קלה. לפעמים נשאבים. לפעמים רוצים. לפעמים רוצים את הדבר הלא-נכון. רואים את הדבר הלא-נכון. הלא-זה. רוצים לגעת. נרתעים. טועים בין אש לבין אישיות תועה. סוטה. מוזרה. רואים שיש בה משהו, אבל לא בדיוק יודעים מה. מחיישנים. אבל לא בדיוק. מנסים למקם, לקטלג, לתייג, לארגן, לפרשן. זורקים מבטים. מילים. רכילות. במקרה הטוב, משתהים עוד דקה או שתיים לתהות על פני דעות קדומות. מה בחורה בגילה עושה במקום כזה. אם ישאלו אותה, מה זה הדבר הזה שעיניהם רואות, היא לא תדע לענות. היא תצטרך לענות מלא מילים, מלא אלבומים, מלא ספרים וסוגיות ונפלאות. תצטרך להעיר הרבה הערות, לסייג, לתת הקשר, להביא ראיות. היא מבטיחה לעצמה לתעד את המבטים. לא יודעת למה זה כל כך חשוב לה לתעד את המבטים, את השריטות שהם מותירים. אולי המבטים הם המילים הלא-נאמרות. אולי המבטים הם הביטוי של החוקים והדיברות של הסדרים החברתיים, שבתוכם היא באה והולכת, ואליהם בורחת ונמשכת, ומהם נרתעת ומפחדת, ונגדם היא יוצאת, ובעדם היא נלחמת, ולקולם היא מקשיבה, אבל בעל-כורחה יוצאת מורדת. זרה. זרה בכל הכיכרות. הלב שלה יוצא אל הבריות, אבל נמנע ממגעים. מְפַחֵד. מנשיקה. מזיונים. צריך לצחצח שיניים. להתקלח. לעמעמם את האורות על הקימורים, להעלם כדי להישמע. כדי להיות. כדי לחיות. בין הבריות והַהֶסְדֵּרִים. להיות יפָה, או לא להיות. הם טועים, האנשים. חושבים שהיא נכנסת בלילה לבר, לבד, כדי לחפש זיונים. אבל היא נמנעת מזיונים. זיונים לא מחרמנים אותה. סטוץ-לילה של יום מפרך לא מעניין אותה, רק מפרך אותה עוד יותר. אז מה בחורה כמוה עושה במקום כזה? משחיזה רעיונות, משכללת מילים. מביטה על הבריות בחזרה, כמו שהן מביטות עליה, אבל המבט שלה רךְ עליהן, והמבט שלהן אכזר עליה. אנשים בורחים מלב המאפליה, והיא הולכת אליה. מישירה מבט, משפרת את עמדותיה. מזדקפת. לוקחת אוויר. מסריח פה, אבל אין לה ברירה. זירת לילה מבושמת. בדידי אנוש הולכים בה הנה והנה, מתנגשים ונפרדים במַפָּצים, גדולים וקטנים, כמו תנועת החלקיקים האקראית של החומר. במצבי צבירה משתנים של החומר, תנועת החלקיקים משתנה, המרחק ביניהם, כוחות המשיכה, מהירות התנועה. אנחנו חומר. הנה היא, מתפלשת בתחתיות, בורחת מרוחות, השאלות עטות עליה דוקרניות, לאן הולכים מכאן, לאן הולכים, והיא מרחיקה מעליה את השאלות כמו שמרחיקים זבובים טורדניים. היא חומר ביד המדע, בלי תרוצים, בתנאי אי-ודאות. הרצון שלה אינו חופשי. הלוואי שהייתה מעזה לכתוב בגוף ראשון, להתבזות יותר. מוטב להתבזות מאשר לא-להיות. לפעמים נדמה לי שכל בוז הופך ליהלום.

    *אז עכשיו בואו לראות את כל זה מקרוב, לייב, על הבמה, בגוף ראשון:
    יום ראשון 28.10 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק.
    פתיחת דלתות ב 19:30


    * אפשר לרכוש את הספר "עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום" - שירה - ישירות ממני. אסביר איך עושים בפרטי. ובקלות. הכי עדיף לפנות אלי בהודעה פרטית בפייסבוק, בעמוד שלי.

    *הדברים נכתבים לקראת הספר הבא, שבכתובים זה זמן מה.

    *זה השיר הכי מתאים פה MY WORST BEST FRIEND  .

     

    צילום: תדמור דוידוב.

    היו שלום, הצילחו והצילו.



    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/9/18 11:46:
      היא תצטרך לענות מלא מילים - יפה.

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין