עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    משטרת הצניעות

    11 תגובות   יום שבת, 22/9/18, 00:19

    משטרת הצניעות

     

    בתפילת "כל נדרי" בבית הכנסת הרפורמי שלו, בישוב קהילתי בגליל התחתון, ראה אלי שוב את האישה שכבר משכה את תשומת לבו. בפעם הראשונה הבחין בה בבית הקפה של תחנת הדלק בצומת אלונים, ואחר כך ראה אותה עוד מספר פעמים ביישוב, וציין לעצמו שני דברים: האחד - שבכל פעם הייתה בחברת גבר אחר והשני, שלמרות גילה המתקדם היא עדיין מחשיבה עצמה "חתיכה".

    "היא נראית עירונית ובוודאי הייתה פעם יפה ומושכת, בעצם גם היום", חשב לעצמו.

     

    את תפילת "כל נדרי" היא החמיצה, מכיוון שהגיעה באיחור. אולם לא האיחור משך את תשומת לבו של אלי, אלא הופעתה. כבר לא היו מקומות ישיבה והיא עמדה נשענת על אחד העמודים שתי שורות לפניו. כל לבושה היה לבן, כמרבית באי בית הכנסת, אולם, שלא כמו יתר הנשים, הוא לבשה מכנסיים הדוקים שהבליטו את מתאר אחוריה, חולצתה הייתה בעלת מחשוף עמוק מלפנים, ומאחור הגב היה חשוף כמעט לחלוטין ורק שתי כתפיות דקות מוצלבות עליו.

    היא הייתה מאופרת, ושערה הבהיר מסופר קצר ומסודר, כאילו זה עתה יצאה מן המספרה. אלי לא יכול להתרכז בתפילה. הוא עקב בהתמדה אחריה, ובשלב מסוים מבטיהם הצטלבו. הוא הניד בברכה בראשו, אך היא הסבה את מבטה. בתום התפילה ראה אלי שהיא יוצאת מבית הכנסת בגפה והחל ללכת בעקבותיה.

    היא נפנתה לאחור.

    "ראיתי שאתה נועץ בי מבטים", אמרה, "ועכשיו את עוקב אחריי?"

    "כן", ענה אלי במבוכה, אך התעשת מהר. "רציתי להגיד לך שאת לבושה יפה מאד, ואפילו סקסי, אך זה אינו הולם את מעמד התפילה בערב יום הכיפורים".

    "אתה ממשטרת האופנה? או ממשטרת הצניעות?"

    אלי בקושי כבש את חיוכו. למרות ההתרסה. מצא חן בעיניו חוש ההומור.

    "חס וחלילה, אינני מתיימר. אך נראה לי שמן הראוי להעיר לך".

    "מצאת לך תירוץ לא מוצלח להתחיל אתי".

    "האמת, כבר הבחנתי בך קודם. את חדשה פה ביישוב, נכון?"

    אלי התלווה אליה והשיחה קלחה. התברר שהם גרים באותה השכונה והוא ליווה אותה עד ביתה.

    "חתימה טובה", אמר כשנפרד ממנה. "תרשי לי להתקשר אלייך?"

    "אני לא יכולה לכתוב בערב כיפור, אך תמצא אותי בפייסבוק. לך יש חשבון?"

    "כן".

    "אם תבקש ממני חברות אני איענה בחיוב".

    "בתיכון היינו מבקשים חברות, היום החברות היא בפייסבוק. בכל אופן אחר תפילת נעילה מחר ואחרי 'הארוחה המתחלת', אשלח לך בקשת חברות".


    שושי הייתה אכן עירונית, בת של ניצולי שואה מפולין. מאז שנות ההתבגרות בתיכון, היא נגסה מן החיים בתאווה גדולה, טעמה את כל מה שהיה להם להציע והתנסתה בכל. לאחר שנות רווקות רבות, בגיל שלושים וחמש, היא התחתנה עם מיליונר בשם עזרא, או "עזורי" כפי שכינוהו כולם. הוא היה מן המתעשרים החדשים, שבא משכונת מצוקה ובנה את הונו בעשר אצבעותיו. לאחר סיום שמונה כיתות לימוד בבית הספר היסודי, הלך לעבוד בשוק הכרמל. כילד צעיר לא בחל בשום עבודה בשוק, והתמחה בעיקר בתיקון ארגזי עץ לירקות, שבהם היה נהוג להציג את הסחורה בשוק באותם ימים. ברבות הימים קנה לעצמו בלעדיות על תחום אספקת הארגזים לכל הירקנים בשוק וצבר הון. כשהכיר את שושי היה מבוגר ממנה בעשר שנים, בעל עסק משגשג וחווילה גדולה בהרצליה פיתוח.


    בעשרים שנות נישואיהם לא נולדו להם ילדים – כל טיפולי הפוריות לא הועילו. שושי בילתה את ימיה בטיפולי יופי ובמסעי קניות, והמשיכה להנות מן החיים. כעבור זמן לא רב גילתה שעסק הארגזים המשגשג משמש כ"מכבסה" להלבנת כספים, ושעזורי גם עוסק בהלוואה בריבית בשוק האפור. עורכי דינו, מטובי עורכי הדין הפליליים במדינה, הצליחו למנוע את מאסרו, למרות האישומים נגדו, אולם לא הצליחו למנוע את ישיבתו מספר פעמים במעצר באבו-כביר.


    שושי התעלמה מאופיו הפלילי של עזורי ומן המעצרים. היא הייתה מוכנה לשלם את המחיר הזה על מנת להנות מיתרונותיו של הכסף. עזורי הרעיף עליה מתנות יקרות, תכשיטים ויהלומים, והיא הצליחה לחסוך בחשבונה הפרטי בבנק סכומים לא מבוטלים. יום אחד, כשגילתה שעזורי בוגד בה לא באופן חד-פעמי כפי שנהג, אלא שהוא מחזיק מאהבת בדירה משלה, ונראה שהפעם זה רומן רציני, היא התגרשה ממנו. בכסף שזכתה בהסכם הגירושין, קנתה בית צמוד קרקע ביישוב הקהילתי בגליל.

     

    אלי לא היה מיליונר. הוא היה בעל תואר שני בכלכלה, מן האוניברסיטה העברית, ובגיל ששים וחמש, גיל הפרישה הרשמי באותם ימים, הוא פרש מעבודתו, כפקיד במשרד האוצר. הקצבה החודשית שקיבל כגמלאי בכיר אפשרה לו לנהל אורח חיים אמיד ומספק. כגמלאי הוא תרם מניסיונו בהתנדבות להנהלת החשבונות ביישוב, ופעמיים בשנה היה הנוסע לחו"ל. בתחילה עם רעייתו, וכשהתאלמן היה מטייל לבדו, או עם ידידות מזדמנות.


    מאז יום כיפור, יחסיו עם שושי הפכו למערכת זוגיות קבועה. הם בילו יחד בימים, ובלילות - פעם בביתו ופעם בביתה. כל אחד מהם המשיך לשמור על ביתו, ועל חלק מפרטיותו. הסידור הזה התאים והיה נוח לשניהם. לפחות הם גרו באותה שכונה!  

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/18 08:08:

      צטט: אהובהקליין 2018-10-03 23:55:55

       סיפור מעניין מאד.

      נראה ממש סיפור מהחיים.

      יישר כוח!

       

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      החיים, המציאות, הם ההשראה לכתיבה והם עולים לפעמים על כל דמיון.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        3/10/18 23:55:

       סיפור מעניין מאד.

      נראה ממש סיפור מהחיים.

      יישר כוח!

       

       בברכה

       אהובה.

        25/9/18 13:11:

      צטט: עמנב 2018-09-25 12:43:45

      צטט: בדולח. 2018-09-25 11:46:37

      לא הבנתי הם באו להתפלל?

      ועוד לא הבנתי במה הם עסוקים בשעת תפילה, בחרוצי גוםה של אשה ואולי בעומק שדיה או בתפילה לבריאות אושר ונחת?

      יצאתי מבולבל.

      תודה על הביקור ועל התגובה.

      מאז ביקוריי הראשונים בבית הכנסת במושבתנו, הבחנתי שהאנשים בבית הכנסת עוסקים בדברים שונים ומגוונים, ולא באורח בלעדי בתפילה. בבית כנסת רפורמי - על אחת כמה וכמה.

      חוץ מזה, בסיפור מדובר בגבר אחד שלא היה יכול להתיק עיניו מן האישה, שכבר סיקרנה אותו קודם. לא כדאי לעשות הכללות על כל קהל המתפללים.

      מועדים לשמחה, עמוס.

       

      רק לחדד, לא הכללתי וכאשר כתבתי "הם באו" כוונתי הייתה לשני גיבורי סיפורך.

        25/9/18 12:43:

      צטט: בדולח. 2018-09-25 11:46:37

      לא הבנתי הם באו להתפלל?

      ועוד לא הבנתי במה הם עסוקים בשעת תפילה, בחרוצי גוםה של אשה ואולי בעומק שדיה או בתפילה לבריאות אושר ונחת?

      יצאתי מבולבל.

      תודה על הביקור ועל התגובה.

      מאז ביקוריי הראשונים בבית הכנסת במושבתנו, הבחנתי שהאנשים בבית הכנסת עוסקים בדברים שונים ומגוונים, ולא באורח בלעדי בתפילה. בבית כנסת רפורמי - על אחת כמה וכמה.

      חוץ מזה, בסיפור מדובר בגבר אחד שלא היה יכול להתיק עיניו מן האישה, שכבר סיקרנה אותו קודם. לא כדאי לעשות הכללות על כל קהל המתפללים.

      מועדים לשמחה, עמוס.

        25/9/18 11:46:

      לא הבנתי הם באו להתפלל?

      ועוד לא הבנתי במה הם עסוקים בשעת תפילה, בחרוצי גוםה של אשה ואולי בעומק שדיה או בתפילה לבריאות אושר ונחת?

      יצאתי מבולבל.

        24/9/18 17:46:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-09-24 15:00:26

      .

      חג שמח לך

      והגשמת משאלות.

      תודה רבה, עמנואל, גם לך!

      .

      חג שמח לך

      והגשמת משאלות.

        24/9/18 14:26:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-09-24 14:06:20

      שנה טובה, יותר טובה!

      תודה, מכבית,

      שנה טובה וחג סוכות שמח.

      שנה טובה, יותר טובה!
        22/9/18 23:51:

      צטט: א ח א ב 2018-09-22 21:06:53

      שכונה טובה :)

      תודה רבה, אחאב.

      יש סיפורים רבים בשכונה. לפעמים מאחורי דלתות סגורות, ולפעמים ממש ברשות הרבים.

      כל טוב וחג שמח, עמוס.

        22/9/18 21:06:
      שכונה טובה :)

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין